ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

כאמור, אנו מייחדים חלק נפרד לדיון מעמיק על אוכלוסיית ירושלים. בפתח הדברים יש לציין כי בשבעת העשורים האחרונים השתנו כמה פעמים גבולותיה של העיר או מיקומם של מכשולים פיסיים בתוכה. לפי הסכם החלוקה שגובש על-ידי ועדת אונסקו”פ וקיבל תוקף בהחלטה מס’ 181 של העצרת הכללית של האו”ם מה-29 בנובמבר 1947 (“החלטת החלוקה”), ירושלים הייתה אמורה לעבור למעמד של שטח נפרד ונייטרלי (Corpus Separatum) בפיקוח האו”ם. לאחר מלחמת העצמאות חולקה העיר: החלק המערבי נותר בשליטה ישראלית, ואילו חלקה המזרחי עבר לשליטה ירדנית. בעקבות מלחמת ששת-הימים אוחדו שני חלקי העיר, צורפו לעיר כמה כפרים שלא היו בשטחי ירושלים המזרחית תחת שלטון ירדן, ונקבעו גבולותיה הנוכחיים. עם זאת, במסגרת בניית גדר ההפרדה בעשור הקודם, נותרו כמה כפרים המאוכלסים בתושבים ערבים מצידה המזרחי של הגדר.

ערב הקמת המדינה, בשנת 1946, התגוררו בירושלים כ-164,000 איש (גרף 7.1). בעקבות חלוקתה של העיר נותרו בצידה המערבי כמחצית ממספר זה (84 אלף). מספרם של התושבים הוכפל עד שנת המפקד הישראלי של 1961 ל-167 אלף. בעקבות איחודם של שני חלקי העיר, כבר הגיע מספר התושבים בשנת 1967 לקצת יותר מרבע מיליון, והמשיך לגדול כתוצאה מתהליכים דמוגרפיים פנימיים והתיישבותם של עולים, עד שהגיע ל-428 אלף בשנת 1983, כשלושת-רבעי מיליון ב-2008, וכ-850 אלף תושבים כיום. ירושלים היא היום העיר הגדולה ביותר בישראל.

גרף 7.1. אוכלוסיית ירושלים, 2015-1922 (באלפים)

עד 1946: בגבולות המנדט הבריטי; מהקמת המדינה ועד מלמת ששת-הימים: בגבולות 1948; לאחר מלחמת ששת-הימים: בגבולות ירושלים המאוחדת.
מקור: עובד מתוך נתונים של מכון ירושלים לחקר ישראל, שנתון סטטיסטי, 2015.

תוך כדי התמורות במספרם של התושבים השתנה גם המאזן בין יהודים לבין לא-יהודים (גרף 7.2). בשלהי תקופת המנדט הבריטי היוו היהודים כ-60 אחוזים מאוכלוסיית העיר. בעקבות חלוקתה נותרו בצידה המערבי כמעט רק יהודים. הרוב היהודי בירושלים (המערבית, כמובן) היה מוצק הרבה יותר מאשר בכלל המדינה – 99 אחוזים בירושלים לעומת כ-85 אחוזים בכלל המדינה. עם איחודה מחדש של ירושלים התווספו אליה תושביה הלא-יהודים שהתגוררו במזרח העיר ובאחת צומצם שיעורם של היהודים לכשלושה רבעים. מאז ועד היום, הגידול של האוכלוסייה הלא-יהודית היה מהיר יותר מזה של האוכלוסייה היהודית ובראשית שנת 2015 נאמד שיעורם של היהודים ב-62.8%. כתוצאה מכך, חלקם של היהודים בירושלים מכלל אוכלוסיית העיר קטן יותר מחלקם של היהודים בכלל אוכלוסיית המדינה.

גרף 7.2. אוכלוסיית ירושלים לפי קבוצות אוכלוסייה, 2015-1922 (באחוזים)

מקור: עובד מתוך נתונים של מכון ירושלים לחקר ישראל, שנתון סטטיסטי, 2015.

המאזן בין יהודים לבין לא-יהודים שונה מאוד בכל אחד מחלקיה של העיר. בעוד שבחלקה המערבי כמעט כל התושבים הם יהודים, בחלקה המזרחי מהווים היהודים כ-40%. עם זאת, במונחים אבסולוטיים, בשכונות היהודיות של מזרח העיר ובעיר העתיקה מתגוררים יחדיו למעלה מ-200 אלף יהודים.

התבוננות על חמש השנים שבין 2009 ל-2013 מגלה כי גידול האוכלוסייה היהודית בעיר נובע מריבוי טבעי; השתקעות של עולים חדשים; מאזן הגירה פנימי עם ערים ויישובים אחרים; ומאזן בין ישראלים שעזבו את הארץ וכאלו שחזרו אליה (לוח 7.1). בעוד שהריבוי הטבעי והשתקעות עולים מגדילים את מספרם של היהודים בעיר, מאזן ההגירה הפנימי היה שלילי, בהיקף של 37 אלף איש (הכולל הגירה ליישובים חילונים יהודים הסמוכים לירושלים, כמו מבשרת ציון ולאחרים יותר מרוחקים כמו תל-אביב; ליישובים או שכונות חרדיות במקומות כמו בית שמש, מודיעין עילית, ובית”ר עילית; וגם ליישובים לא חרדים ביו”ש). ההפסד של תושבים מהגירה פנימית מחק כמחצית הגידול של האוכלוסייה היהודית מריבוי טבעי ומעלייה. המאזן בין עלייה ועזיבה את הארץ של ישראלים תושבי ירושלים גם הוא שלילי. בקרב הלא-יהודים, ריבוי טבעי ואיחוד משפחות מגדילים את האוכלוסייה, ואילו מאזן הגירה פנימית מקטין אותה במקצת. בסה”כ, בחמש השנים הללו התווספו לאוכלוסייה היהודית של ירושלים 31 אלף איש ואילו לאוכלוסייה הלא-יהודית התווספו קרוב ל-40 אלף איש, כלומר מספר היהודים בירושלים גדל בקצב איטי יותר ממספר שכניהם הלא-יהודיים.

לוח 7.1. מרכיבי גידול האוכלוסייה היהודית והלא-יהודית בירושלים, 2013-2009

קבוצת אוכלוסייה

ריבוי טבעי

עולים

הגירה פנימית

מאזן הגירה בינלאומית של ישראלים/איחוד משפחות

סה"כ גידול

יהודים

57.6

15.3

37.2

4.7

31.0

לא-יהודים

36.7

0

1.3

4.5

39.9

מקור: חושב מתוך נתונים של מכון ירושלים לחקר ישראל, שנתון סטטיסטי, שנים נבחרות.

בכל אחת מן השנים 2009-2013 גדלה האוכלוסייה הלא-יהודית במידה ניכרת יותר מזו היהודית. קצב הגידול של לא-יהודים היה גבוה באחוז עד שני אחוזים מזה של היהודים. עם זאת, נתונים חדשים שפורסמו לקראת יום ירושלים על-ידי מכון ירושלים לחקר ישראל, מראים כי בשנת 2014 עלה שיעור הגידול של האוכלוסייה היהודית במידה ניכרת והתקרב מאוד לזה של הלא-יהודים. במילים אחרות, שלא כבעבר, כאשר לא-יהודים גדלו בקצב הרבה יותר גבוה מאשר היהודים, בשנת 2014 שתי האוכלוסיות כבר התפתחו דמוגרפית בקצב הרבה יותר דומה. כל אחד משלושת הגורמים שצוינו תרם לשינוי זה: גידול בריבוי הטבעי של יהודים (כתוצאה מגידול בחלקם של החרדים בעיר), צמצום בהגירה השלילית היהודית, וגידול בהיקף העולים החדשים שבחרו להתיישב בירושלים.

עם זאת, שיעור היהודים בעיר ירושלים נמצא בירידה מתמדת. בעת הזו קשה להעריך האם הנתונים החדשים על צמצום ההפרשים בקצב הגידול של יהודים ולא-יהודים מסמנים התפתחות ארוכת טווח שתייצב את המאזן בין שתי הקבוצות על רמתו הנוכחית, או שמדובר בשינוי זמני בלבד ובשנים הבאות יחזרו הלא-יהודים לגדול בקצב מואץ הרבה יותר מהיהודים. למעשה, כבר המאזן הנוכחי בין שתי האוכלוסיות, של 63%-37%, אינו מהווה פער גדול מאוד, ובתרחיש האחר אף קיים סיכון לאובדן הרוב היהודי בעיר סביב אמצע המאה ה-21.

הקודם
הבא