ספריית מאמרים / 2016

הערכה שנתית 2016

שנת 2016 הציבה דילמות חדשות בפני מדינת ישראל והעם היהודי. ההתפתחויות במזרח התיכון לצד מגמות שונות בזירה הבינלאומית פיצלו את הפרשנים לשני מחנות: האופטימיסטים, אשר רואים כרגע הזדמנויות גדולות והתקדמות חיובית במצב של מדינת ישראל ושל העם היהודי, והמחנה השני, המודאג מאוד ממה שעלול להתפתח מול ישראל לאחר שתחול רגיעה בסערות האזוריות.

ההערכה השנתית ממשיכה להוות את "ספינת הדגל" בפרסומי המכון למדיניות העם היהודי. תקציר מנהלים זה לשנת 2015-2016 בוחן את המגמות בחמישה ממדים של הקיום היהודי באמצעות לוח מחוונים, שמטרתו להציג האם בכל אחד מתחומי הדינמיקה חלו בשנה האחרונה שיפור או הידרדרות, או שהמצב נותר ללא שינוי. בנוסף לחמשת המדדים: גיאופוליטיקה, קשרים בין קהילות, זהות והזדהות, דמוגרפיה ומשאבים חומריים, השנה יזמנו מדד שישי שיבוא לביטוי בשנה הבאה, המתייחס לידע ולחדשנות, בהסתמך על התפישה המקובלת שהעם היהודי הוא "עם הספר".

ממצאי ההערכה השנתית מוצגים מִדי שנה לממשלת ישראל, והם ממלאים תפקיד חשוב בתהליכי התקצוב והתכנון של מנהיגים יהודיים ברחבי העולם. כבכל שנה, ההערכה נפתחת במצב הגיאופוליטי. רק לעיתים רחוקות היה המצב בעבר כה מורכב. ישנן התפתחויות מטרידות מאוד מסביב לישראל, ובכלל זה איומים על המערכת המדינית מצד גורמים לא-ממשלתיים, כגון דאע"ש ותנועות אסלאמיות רדיקליות אחרות. קבוצות אלה מאיימות על היציבות באזור ועל קהילות יהודיות ולא-יהודיות ברחבי העולם.

בסביבה הקרובה, ישראל נמצאת כיום תחת איום של התלקחות מחודשת של הלוחמה בעזה, מול יותר מ 100,000- טילים של חיזבאללה בעלי טווח גדול ודיוק רב בהרבה מאשר בעבר, ומול טרור פלסטיני בערי ישראל. ועם זאת, בה בעת, מקצת מהאיומים שישראל ניצבת בפניהם נחלשו. במלחמה בסוריה, שיצרה אסון הומניטארי, מעורבים גם פלגים סוניים ושיעיים רדיקליים. איראן ובן החסות שלה, חיזבאללה, ספגו אבדות כבדות בניסיונותיהם לשמר את משטרו של אסאד ואת מעמדם בסוריה, כולל הצינור שעבר דרכה ללבנון. במצב זה, יתכן כי לפחות בשלב הנוכחי הצטמצם העניין של החיזבאללה בסכסוך עם ישראל.

אולם לא רק האויבים הנחושים ביותר של ישראל עסוקים בעניינים אחרים. דומה שהנוף באזור כולו משתנה לחיוב. מדינות ערב הסוניות המובילות ומנהיגיהן רואים בישראל חומת מגן כנגד האיום העיקרי עליהן – איראן והאסלאם הרדיקאלי. שיתוף הפעולה של ישראל כיום עם המדינות הסוניות המובילות – הן מצרים וירדן והן מדינות המפרץ – הוא חסר תקדים. באופן אירוני, המניע לשיתוף פעולה זה אינו רק תפישות האיום המשותפות, אלא גם דאגה משותפת ממה שנתפש כנסיגה של ארה"ב מהאזור. בין אם תפישה זו מוצדקת ובין אם לאו, הן ישראל והן שכנותיה הערביות מאמינות שעסקת הגרעין, שארה"ב ויתר המדינות החברות בקבוצת 5+1 )חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם וגרמניה( חתמו עם איראן, תקל על ניסיונותיה של איראן להשיג הגמוניה באזור – ושארה"ב מסכימה בשתיקה להתרחבות השפעה זו. מאידך, היעדרם של הסכם או סיכוי כלשהו להתקדמות בשאלה הפלסטינית מבטיחים כי שיתוף הפעולה בין ישראל לבין שכנותיה הערביות יישאר דיסקרטי וברובו סמוי.

בעוד שייתכן כי הסכסוך עם הפלסטינים אינו מכשיל את שיתוף הפעולה הגובר, אם גם החשאי, של ישראל עם שכנותיה הערביות, הרי שסכסוך זה מבודד את ישראל יותר ויותר דווקא מחוץ לאזור. הפלסטינים מנסים להקנות לסכסוך עם ישראל ממד בינלאומי וישראל נכשלת בהצגת טיעוניה בפני האירופים ומדינות אחרות. כך גובר האיום של דה-לגיטימציה למדינה היהודית בזירה הבינלאומית. תנועות כגון BDS מנצלות את ההתנגדות הבינלאומית לשליטה ישראלית על הפלסטינים כדי להסוות את מטרתן האמיתית – דה-לגיטימציה של קיום ישראל. אולם הואיל וה- BDS מתמקדת בכיבוש ובהתנחלויות ביו"ש, היא מצליחה להסוות את מטרתה האמיתית. כל עוד מדיניות ההתנחלות של ישראל נראית כבלתי- מתיישבת עם פיתרון שתי המדינות, ישראל תתקשה לבלום את תנועת הדה-לגיטימציה, וזהו גורם נתון במציאות הגיאופוליטית.

דבר גם משפיע לפחות על חלק מן המשולש וושינגטון-ירושלים-יהדות אמריקה. יהודים צעירים ופרוגרסיביים יותר, בייחוד במפלגה הדמוקרטית, מושפעים ממה שהם מגדירים כ"מדיניות ישראלית מעוררת התנגדות". הפלסטינים מצליחים יותר ויותר להציג את עצמם כקורבנות. ובהיעדר יוזמות ישראליות שיפגינו באופן מוחשי כי ישראל אכן חותרת לפיתרון של שתי מדינות לשני עמים ושהפלסטינים הם המתנגדים לכל תזוזה בכיוון זה, המגמות השליליות עלולות להחריף.

בהקשר זה, אנו מודאגים מהמגמות שהופכות את מדינת ישראל לנושא מפלגתי. סקרים אחרונים בארה"ב מצביעים על כך שבעוד שיותר מ 80%- מהמזוהים כרפובליקנים תומכים בישראל ולא בפלסטינים, התמיכה בישראל בקרב הדמוקרטים היא רק בסביבות 50% .

אמנם המעורבות של יהדות אמריקה בנושאי ישראל מצויה בשיא של כל הזמנים: ביקורים בישראל, תוכניות "תגלית" ו"מסע", תמיכה בקבוצות פרו- ישראליות וצמיחה בריאה בקהילה האורתודוקסית- אמריקנית, אך במקביל ניתן לזהות גם מגמה מנוגדת: בקרב יהודים המשתייכים לתנועות אחרות – הרפורמים, הקונסרבטיבים, הרקונסטרוקציוניסטים, גורמים חילוניים וקבוצות יותר ליברליות בקהילה היהודית-אמריקנית עלולה להמשיך מגמה של התרחקות, כל עוד הדמוגרפיה הישראלית הופכת ליותר אורתודוקסית וימנית.

למרות שהמכון למדיניות העם היהודי לא שינה את המדד שלו מהשנה שעברה ביחס לחוזק הקשר בין שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, יש להמשיך ולעקוב מקרוב אחר סוגיה זו. ** תופעה נוספת הדורשת תשומת לב קפדנית היא חילופי דורות בקרב הפילנתרופים בארה"ב, המובילים לגישה חדשה בתרומות למטרות יהודיות. הפילנתרופים הצעירים נוטים לתמוך יותר במטרות כלליות ופחות במטרות יהודיות או ישראליות. רבות מן הפדרציות היהודיות הגדולות באמריקה מדווחות על קיפאון ברמת התרומות בשנים האחרונות.

הקהילה היהודית המאורגנת מודאגת גם מהשפעת תנועת ה- BDS על יותר מתריסר קמפוסים אמריקניים. לסטודנטים יהודים ואחרים, שאולי היו נוטים לתמוך בישראל, חסר מידע אודות עובדות בסיסיות בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ע"י האו"ם, ועל הדחייה מצד הפלסטינים של הצעות שלום ממשיות מצד ממשלות ישראל בעבר והנסיגה החד-צדדית מעזה, שבעקבותיה ספגה ישראל טילים של חמאס, במקום לזכות בתודות.

אין שום הצדקה לקמפיין של ה- BDS , הכולל את הדרישה של האיחוד האירופי לסמן מוצרים המיוצרים ביו"ש ואת הגינוי המיוחד של ישראל במועצת זכויות האדם של האו"ם, בייחוד כאשר משווים זאת למדינות המפירות את זכויות האדם בצורה סדרתית, החל בזימבאבווה וכלה באיראן. עם זאת, מעצבי המדיניות בישראל חייבים להכיר בכך שידידי ישראל מתקשים להילחם ב- BDS כאשר המדיניות בשטח תורמת לתפישה שפיתרון שתי המדינות עלול להפוך לבלתי- אפשרי. לדעת גורמים רבים ביהדות אמריקה, אם ישראל תאמץ פיתרון של מדינה אחת עם שוויון בזכויות ההצבעה לפלסטינים, היא תאבד את הרוב היהודי שלה, ואילו המשך שלילת הזכויות הבסיסיות מן הפלסטינים ייראה בעיני יהודים רבים כעומד בסתירה לערכים יהודיים מקדמת דנא.

בעוד שבתחום הכלכלי, ישראל היא סיפור הצלחה מרשים, היא משתלבת יותר ויותר בכלכלה העולמית, ומהווה מוקד להשקעות גדלות והולכות מצד חברות אמריקניות וסיניות, הרי בתחום הדיפלומטי, ישראל מבודדת יותר משהייתה בעבר.

ברור שישראל אינה יכולה לשאת ולתת עם עצמה, וההנהגה הפלסטינית הנוכחית אינה רוצה, או אינה יכולה, להגיע לשולחן המשא ומתן, בוודאי שלא להסכים לפשרות הנדרשות בתמורה להסכם שלום כלשהו. עם זאת, לישראל יש אינטרס לנקוט צעדים בשטח שיעניקו מרחב מחיה ויעודדו את הפיתוח הכלכלי של הפלסטינים. על ישראל לנקוט צעדים שיבהירו כי האחריות לקיפאון מונחת על כתפי הפלסטינים.

לישראל יש כיום הזדמנות היסטורית יוצאת דופן לחבור למדינות הסוניות המתונות – מצרים, ירדן, ערב הסעודית ומדינות המפרץ. נקיטת צעדים לקראת פיוס עם הפלסטינים, או לפחות לקראת קיום משותף, עשויה להקל על חבירה כזאת. בהקשר זה, ההצהרות האחרונות של ראש ממשלת ישראל ושל שר הביטחון בעניין יוזמת השלום הערבית נתפשות בתפוצות כהתפתחויות חיוביות והן מעוררות ציפייה לביצוע צעדים קונקרטיים.

האנטישמיות והאנטי-ציונות הגוברות באירופה, שכללו גם פיגועי טרור, מעוררות דאגה רבה. חלק גדול ממעשי האלימות מבוצעים בידי צעירים מוסלמים שלא נטמעו במדינות האירופיות שבהן הם מתגוררים. באירופה חיים רק מיליון יהודים, לצד 15 מיליון מוסלמים – מספר שצפוי להכפיל את עצמו בתוך 30 שנה. סקרים מטעם האיחוד האירופי על הגישות בקהילות היהודיות מצביעים על כך ש 50%- מהיהודים אומרים שהם או מכריהם סבלו מהטרדות אנטישמיות; יהודים בשיעורים דומים אמרו כי האנטישמיות גברה בחמש השנים האחרונות, וכשליש שוקלים להגר.

הממד החדש, העוסק בעם היהודי כ"עם הספר", יבחן מהם הצרכים הנדרשים בתחומי החינוך והמחקר על מנת לשמר את היתרון האיכותי הזה בעידן האינפורמציה והידע. קיימת דאגה מכך שמורגשת מגמת ירידה בתמיכה של מדינת ישראל באוניברסיטאות ובמחקר ובפיתוח. תוספת חדשה זו לחמשת המדדים הבסיסיים שלנו היא עוד דוגמה למאמץ של המכון למדיניות העם היהודי לחשוב באופן יצירתי על מנת להבטיח ולחזק את חוסנם של מדינת ישראל, יהדות התפוצות והקשרים בין ישראל לבין ארה"ב.

כבכל שנה, ההערכה השנתית של המכון למדיניות העם היהודי מסכמת טוב יותר מכל מסמך אחר את האתגרים וההזדמנויות העומדים בפני העם היהודי, ואנו מאמינים שיש להערכה זו תפקיד ייחודי בחשיבה האסטרטגית ובתכנון לעתיד המכוון לפעולה מעשית.

דניס רוס וסטוארט אייזנשטאט

הקודם
הבא