Identity

זהות והזדהות

הבחירות לנשיאות ארה"ב ב-2016 הבליטו את הקשר בין זהות יהודית לבין מערכת היחסים עם הסביבה הלא-יהודית המקיפה את הקהילות היהודיות בתפוצות, וחיזקו את הקיטוב הפוליטי והתרבותי הגדל והולך בין המגזר האורתודוכסי לבין המגזרים הלא-אורתודוכסים בקהילה היהודית-אמריקנית. קיטוב זה התבטא, בראש ובראשונה, במגמות הצבעה. באופן כללי, בקרב יהודי ארה"ב היה רוב ברור (70 אחוז) לקלינטון, מועמדת המפלגה הדמוקרטית. מגמה זו בלטה במיוחד אצל יהודים לא-אורתודוכסים: רפורמים (76%), קונסרבטיבים (71%), יהודים חסרי דת (78%) ויהודים שאינם משתייכים לזרם דתי מוגדר (75%). לעומת זאת, יהודים אורתודוכסים נטו להצביע בשיעורים גבוהים יותר לטראמפ. סקרים ביציאה מהקלפי הראו כי כ-39 אחוז מהם הצביעו עבור טראמפ. אולם בדיקה של תחנות הצבעה שכונתיות מראה כי בשכונות אורתודוכסיות רבות הוא קיבל למעלה מ-50 אחוז ובכמה שכונות חרדיות – למעלה מ-90 אחוז.

בעליית המשקל בפוליטיקה ובעסקים של האורתודוכסים בארה"ב טמון פוטנציאל חיובי, אך קשה לחזות כיצד יתפתח פוטנציאל זה בשנים הקרובות. לאור זאת, אנו משאירים את מחוג הזהות וההזדהות ללא שינוי.

 
ההצבעה האורתודוכסית לטראמפ איננה תופעה בודדת. בארבע הבחירות האחרונות לנשיאות, המצביעים האורתודוכסים העדיפו מועמדים רפובליקניים. יתר על כן, על-פי סקר מכון "פיו" משנת 2013, יהודים אורתודוכסים מחזיקים בדעות פוליטיות וחברתיות שמרניות יותר משל יהודים אחרים. אך הקשר שבין הקהילה היהודית לבין טראמפ חורג מעצם ההצבעה בעדו: יהודים אורתודוכסים תופסים מקום בולט במימשל שלו. חתנו ויועצו הבכיר, ג'ארד קושנר, הוא יהודי אורתודוכסי, וגם מינויים נשיאותיים אחרים הם אורתודוכסים, כמו ג'ייסון גרינבלט (הנציג המיוחד למו"מ בינלאומי) ודיוויד פרידמן (השגריר בישראל). אישים אלה אינם היהודים האורתודוכסים הראשונים המתמנים לעמדות בכירות במימשל האמריקני. אך מה שראוי לציון לגביהם הוא שהם יותר מייצגים את הציבור היהודי-אורתודוכסי בכללותו. משמעות הדבר היא כי אנשים אלה יותר רגישים לדאגות הדתיות, התרבותיות, הלאומיות והכלכליות של האדם הרגיל ושל רוב האוכלוסייה, ואינם שותפים לתפיסות ולאוריינטציה של האליטה הליברלית. יתירה מכך, יהודים אורתודוכסים ואפילו חרדים תופסים דרגים נמוכים יותר  באופן יחסי – כלומר, סגני שרים ועוזרי שרים – רבים יותר במבנה המימשל. הידידותיות של המימשל הנוכחי כלפי יהודים אורתודוכסים באה לידי ביטוי בעובדה שהארגון החרדי "אגודת ישראל" היה הגוף היהודי הראשון שקיבל פגישה עם צוות הבית הלבן, ובאופן כללי נראה שקבוצות וארגונים אורתודוכסיים נהנים מעדיפות בגישה לבית הלבן. מינויים אלה, כך נראה, אינם מקריים. הם גם משקפים את העלייה במשקלם של יהודים אורתודוכסיים בחוגי העסקים, הנדל"ן והמשפטים, במיוחד באזור העיר ניו יורק. האם זו תופעה חולפת גרידא, התלויה בקשרי הנדל"ן ותחומים עסקיים אחרים שלנשיא טראמפ היו עם יהודים אורתודוכסיים באזור ניו יורק? יתכן, אך היא בהחלט מבטאת את העלייה בהשפעה ובביטחון העצמי של יהודים אורתודוכסים בעשורים האחרונים. הדבר נכון לא רק לגבי אורתודוכסים מודרניים, אלא גם לגבי חרדים.

בקצה השני של הספקטרום, כפי שצויין, רוב יהודי ארה"ב הם בעלי אוריינטציה ליברלית, שאיפיינה את הקהילה היהודית מאז ראשית המאה ה-20. יתר על כן, בקרב חלק ממגזרי האוכלוסייה היהודית, אוריינטציה ליברלית זו הפכה להיות חדה ורדיקלית יותר. דבר זה מוצא את ביטויו אצל כותבים יהודיים צעירים, ובמיוחד כאלה שמחו נגד מדינויותיו של הנשיא טראמפ בתור יהודים ובתור רבנים. בקרב קבוצה זו מודגשת הזהות בין ערכים ליברליים לבין ערכים יהודיים. אצל כמה מן הכותבים היהודים הצעירים, רדיקליזציה זו מורגשת גם ביחס לנושא הישראלי-פלסטיני.

קרוב לוודאי ששינויים אלה מושפעים גם ממגמת הקיטוב הכללי שמאפיינת כיום את הפוליטיקה והתרבות האמריקאית, ואשר הומחשה היטב במערכת הבחירות האחרונה. בניצחון המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ באו לידי ביטוי באופן בולט הדאגות הערכיות, המוסריות-אתיות, הזהותיות, התרבותיות והכלכליות של הפלח המרכזי של האוכלוסייה האמריקאית שהוא לבן, דתי (לעיתים קרובות אוונגליסטי או קתולי), ואינו נמנה על האליטה ההשכלתית או המקצועית. במידה גדולה, יהודים אורתודוכסים שותפים לדאגות אלו, אף שחלק לא מבוטל מהם (במיוחד במגזר האורתודוכסי-מודרני) משתייך לאליטות השכלתיות ומקצועיות.

דומה שבבסיסן של מחלוקות אלה בין שתי הקבוצות נמצאת ההתגבשות הגדלה והולכת של שתי אסטרטגיות שונות של השתלבות יהודית בחברה ובזהות האמריקנית הכללית. האסטרטגיה היהודית הראשונה, הליברלית, היא המודל הקלאסי שיהודים במערב אימצו החל מסוף המאה ה-18. במהלך מאתיים השנים האחרונות, המודל הליברלי הקלאסי של השתלבות בסביבה הלא-יהודית התבסס על אימוצם של ערכים אזרחיים ליברליים – פלורליזם, סובלנות ושוויוניות – תוך מחיקה של סַמָּנִים תרבותיים חיצוניים שאיפיינו את הקהילה היהודית הנפרדת. באמריקה הדגיש מודל ליברלי זה כי הזהות האמריקנית הלאומית מתבססת על הדת האזרחית האמריקנית (הבאה לידי ביטוי בדבריו של לינקולן שארה"ב "מסורה לרעיון כי כל בני האדם נבראו שווים") ומפחיתה את הדגש על בסיסים נוצריים או אנגלו-סכסיים אתניים או תרבותיים בזהות האמריקנית. כל היהודים במשותף הבינו את אופי "העיסקה" שהחברה המערבית המודרנית הציעה להם: בתמורה לזהות יהודית המבוטאת פחות במפורש, הם יכלו להשיג יותר השתלבות ויותר הישגים בחברה הלא-יהודית שמסביבם. קבוצות יהודיות שונות קיבלו עיסקה זו במידה שונה מקבוצה לקבוצה. יהודים רבים השילו את מאפייניהם התרבותיים והדתיים הייחודיים ואכן השיגו השתלבות והישגים יוצאים מן הכלל בחברות המערביות. קבוצות אחרות (האורתודוכסים והחרדים) שמרו על יותר מאפיינים ייחודיים, והשתלבותם – בתור קבוצה – היתה פחותה יותר.

כיום, דומה שהקהילה האורתודוכסית השמרנית, שמשקלה בפוליטיקה ובעסקים נמצא בעלייה, מגבשת אסטרטגיה ו"עיסקה" אלטרנטיבית. ראשית, אסטרטגיה זו מתבססת על בריתות עם קבוצות דתיות ושמרניות בעלות מנטאליות דומה, כגון נוצרים אוונגליסטים וקתולים אדוקים (במיוחד לבנים). ברמה הראשונית, בריתות אלה נבנות על בסיסם של אינטרסים משותפים. בין אלה נכללים הגדלת המימון הממשלתי לחינוך דתי והפטור של ארגונים, פרטים וקהילות דתיות מכפיית כללי מוסר והתנהגות פרוגרסיביים (כגון נישואין בין בני אותו מין וזמינות הפלות) בתוקף החוק.מעבר לאינטרסים המשותפים, יתכן שקיימת גם רמה של תרבות מוסרית משותפת ושל זהות משותפת.

חסידיה של גישה שמרנית אורתודוכסית זו מקבלים את הגישה השמרנית, לפיה הזהות הלאומית האמריקנית איננה מבוססת באופן צר על הדת האזרחית, ולדעתם היא מבוססת גם על תרבות מוסרית משותפת הנשענת על תרבות דתית (פרוטסטנטית/נוצרית או יודיאו-נוצרית).

על פי מחקרי פסיכולוגיה חברתית, הליברלים נוטים לחשוב על מוסריות במונחים אוניברסליסטיים, לזהוֹת שהוגנוּת משמעה שוויון (ושאי-שוויון הוא אי-הוגנות); הם רואים את תחושת הסולידריות עם המדוכאים ואת ההימנעות מגרימת נזק לאחר בתור מעלות מוסריות עיקריות. הרעיון כי על היחיד להעניק יחס של העדפה לקבוצתו האתנית או הדתית (או אפילו למשפחתו) נתפס כמביך ע"י ליברלים מסוימים. יתר על כן, הם בלתי-שיפוטיים ביחס למגוון רחב של התנהגויות מיניות, כל עוד הן בין מבוגרים מסכימים ונשמרת עצמאותם ושלמותם של הצדדים השותפים להתנהגויות אלה.

קבוצות מסורתיות מעניקות מירקם "עבה" יותר למוסריות. בנוסף לאיכפתיות כלפי המדוכאים, הן רואות את המאפיינים הבאים כמעלות מוסריות: הוגנוּת שמשמעה שכר ועונש (שתוצאותיה יכולות להיות לא שיוויוניות בהחלט), כבוד וציות כלפי סמכות (לא כל הרארכיה היא מדכאת מעצם הגדרתה), נאמנות לקבוצה (אל תבקר את קבוצתך ואל "תכבס כביסה מלוכלכת" בפומבי), וקדוּשה (קיים צד נוסף, "גבוה" יותר, במהותו של האדם, ויש להתייחס לגוף האדם בתור מקדש ולא בתור גן שעשועים).

יהודים אורתודוכסים המאמינים בשכר ועונש, הנאמנים למשפחותיהם, לקהילותיהם ולעמם ("עם ישראל") ולאומתם (אמריקה), המכבדים סמכות והמנסים לחיות חיים של "קדוּשה", משתלבים בחברה ובזהות האמריקנית לא למרות האורתודוכסיות שלהם (כפי שמאמינים יהודים ליברלים) אלא דווקא בגללה. האורתודוכסיות הופכת אותם לחלק מן התרבות המוסרית – אותה הם חולקים עם פרוטסטנטים אוונגליסטים ועם קתולים מאמינים – אשר לדעתן של קבוצות אלה, נמצאת בבסיסה של הדמוקרטיה האמריקנית. במילים אחרות, דומה שהם מציעים "עיסקה" חדשה: הפוך לאמריקני ע"י הדגשת אורח החיים האורתודוכסי שלך והערכים המגולמים באורח חיים זה.

כאן המקום להסתייגות מסוימת. בהקשר של ה"עיסקה" החדשה הנ"ל, יתכן שחרדים, ובעיקר חסידים, שרמות החינוך החילוני, השליטה באנגלית, וההכנסה שלהם נמוכות מהרמה הרגילה של היהודי-אמריקני, לא יצליחו להשיג אותה רמה ואיכות של השפעה בחברה הכללית שממנה נהנים כיום יהודי אמריקה. למרות זאת, קבוצות של חרדים ושל חסידים הוכיחו במהלך השנים כי הן ניחנו בתושייה ובכושר התאוששות יוצאים מן הכלל, והן עשויות למצוא נתיבים שונים וחדשים לצורך השגת גישה למרכזי העוצמה של החיים האמריקניים והשפעה עליהם. לאחרונה דווקא הוקמו מכוני מחקר וחברת ייעוץ למדיניות גם במגזר החרדי ואף במגזר החסידי.

התחזקות המעמד וההשפעה של האגף האורתודוכסי של היהדות האמריקאית מקבילה להתחזקות המעמד וההשפעה של הדתיים-לאומיים והחרדים בישראל, כך שמדובר במגמה יהודית כלל-עולמית.

אם אכן קיימות שתי אסטרטגיות להשתלבות יהודית בחברה האמריקנית, עולה מכאן שיש הבדל עמוק בין הזרם האורתודוכסי לבין הזרם הליברלי בקהילה היהודית-אמריקנית. קשה להחליט אם התפתחות זו היא בסופו של דבר חיובית או שלילית. בצד החיובי יש להדגיש שהקבוצה האורתודוכסית שמעמדה עולה היא הקבוצה עם המחויבות הגבוהה ביותר לזהות יהודית, להמשכיות יהודית ולמדינת ישראל. יתכן שמעמדה המתחזק יאפשר לה להוביל את היהדות האמריקאית כולה ליותר מחויבות ומעורבות, הן כלפי היהדות והעם היהודי והן כלפי ישראל. ניתן גם לטעון כי הימצאותם של יהודים בשני המחנות – הליברלי והשמרני – מחזקת את השפעתם וגמישותם ומגבירה את כוח המיקוח שלהם, ואולם מן הצד השלילי דומה כי פילוג כה עמוק בקהילה היהודית עלול להחליש אותה ואת עמדתה בתוך המדינה והחברה האמריקנית. לסיכום, יש פוטנציאל חיובי בהתפתחות זו, אך יש להמתין ולראות כיצד ואילו כיוונים יתפתח פוטנציאל זה בשנים הקרובות.

לאור כל זאת, אנו משאירים את מחוג הזהות וההזדהות ללא שינוי.