ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

מדינת העם היהודי כולו

במאמרו "פגיעה מהותית בריבונות" ("הארץ", 27.2) מעלה שלמה אבינרי באופן חד את סוגיית המשמעות המהותית של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי. המדובר בשאלה חשובה ביותר, שיש לה השלכות רבות על עתידם של העם היהודי בכלל ושל מדינת ישראל בפרט. הסוגיה נוגעת לעצם מהותו של העם היהודי ולמקומה של מדינת ישראל במהות זו.

עם כל ההערכה לפרופ' אבינרי, אינני יכול לקבל את עמדותיו. אבינרי יוצא נגד הצעתו של יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, נתן שרנסקי, שלפיה הסוכנות היהודית, ולא הרבנות הראשית לישראל, תוסמך לבדוק את תקפות גיורם של מועמדים לעלייה. לטענת אבינרי, הפקדת ההכרעה בשאלה מי רשאי לעלות ארצה – זכאות הקיימת מכוח חוק השבות הישראלי – בידי גוף הנשלט על ידי יהדות התפוצות היא פגיעה בריבונות הישראלית בעניין מהותי.

ואולם, לא מושגים פורמליים כגון "ריבונות" (העוברים גם הם תמורה, כפי שממחיש טשטושם באיחוד האירופי) הם הצופנים בחובם את התשובה הנכונה לשאלת המשמעות של ישראל כמדינת העם היהודי. דרושה הבהרה ערכית-אידיאולוגית לגבי היחס בין המהות המיוחדת של העם היהודי לבין מדינת ישראל.

לפי התפישה שאני מבקש להציג, אחד הייעודים העיקריים של ישראל הוא לשמש כמדינת הליבה של העם היהודי ולהבטיח את שגשוגו ארוך הטווח של העם בכללותו, תוך חיזוק ביטחונו הפיסי מצד אחד והגברת המשמעות הערכית?הרוחנית העולמית שלו מצד אחר. כלומר, הצידוק לקיומה של ישראל אינו מצוי בה עצמה בלבד, אלא במידה רבה בהיותה בסיס חיוני לעתיד העם היהודי כישות ערכית?תרבותית (כולל דתית) וחברתית ייחודית.

לתפישות המוצעות השלכות חשובות, החורגות מהמושגים המקובלים במדעי המדינה הקלסיים, שכן אלה אינם הולמים את הייחודיות הרבה של יחסי ישראל והתפוצות. לפיכך, מימוש היעד המיוחד של מדינת ישראל צריך לכלול קשר הדוק בינה לבין התפוצות. כך, למשל, על מנהיגי ישראל היהודים לראות עצמם במידה ממשית כמנהיגי העם היהודי בכללותו, לרכוש את הידע הדרוש לצורך זה ולפעול בהתאם. כמו כן, במידה שהתפוצות משמשות נכס אסטרטגי חשוב לישראל – על ישראל לפעול כנכס אסטרטגי מרכזי של התפוצות.

המדיניות של ישראל צריכה להביא בחשבון את השלכות הכרעותיה על עתיד כל חלקיו של העם היהודי. לכן, מן הראוי לשתף את התפוצות בצורה ממוסדת, בשלב הנוכחי באמצעות דעה מייעצת, בהכרעות של מדינת ישראל שיש להן השלכות משמעותיות על עתיד העם היהודי בכללותו, כגון קביעת עתידה של ירושלים.

יש לבנות מחדש את הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תוך הפיכתה לסוכנות העם היהודי, שבה יהיה ייצוג שווה ליהודי התפוצות וליהודי ישראל.

חשוב להבין, כי הצבת ?הריבונות של מדינת ישראל? במרכז תגדיל את המרחק בין ישראל, כמדינה הנעשית ?נורמלית? יותר, לבין יהודי התפוצות כאזרחי מדינותיהם. ממילא יחסי ישראל עם התפוצות עומדים לפני משבר בגלל צמיחתו של דור חדש, שאינו שותף לחוויות השואה ותקומת ישראל. הליכה בדרך שמציע אבינרי תגביר מגמות אלה וסופה ניתוק הולך וגדל בין ישראל לתפוצות – שמשמעותו תוצאות חמורות לעם היהודי וליהדות בכללם.

כך, כאירוניה היסטורית, עלולה דווקא הצלחתה האדירה של הציונות בהקמתה של מדינת ישראל לגרום להידלדלותו של העם היהודי כישות בעלת משמעות מיוחדת במינה.

אין בנאמר משום נקיטת עמדה ביחס להצעה להסמיך את הסוכנות היהודית להחליט על תוקפם של גיורים. אך יש לזכור, כי המפתח העיקרי לשקילת סוגיות ההכרה בגיור כזה או אחר בכלל, וסוגיות חשובות נוספות, מצוי בהכרעה בין תפישה שעיקרה ראיית ישראל כ"מדינה ריבונית" במובן המקובל של מושג זה, לבין התפישה הכוללת גם ראייה של ישראל כמדינת העם היהודי (יחד עם היותה המדינה הדמוקרטית של כלל אזרחיה). מן הראוי שנושא זה בכללותו יידון בשיח הציבורי הישראלי, שכן אין הוא פחות קריטי לעתידנו מתהליך השלום.

המאמר פורסם לראשונה באתר "הארץ"  כמאמר תגובה למאמרו של שלמה אבינרי- פגיעה מהותית בריבונות– אשר עסק בשאלת ההכרה בגיורי חו"ל ותפיסתה של ישראל כמדינת העם היהודי