ספריית מאמרים / 2015

מצב העם היהודי- הערכה שנתית 2014-2015

ההתפתחויות הגיאופוליטיות בחודשים האחרונים לא העניקו לממשלה החדשה בישראל תקופת חסד. עיקר האתגרים שבפני ישראל:

  • התמודדות עם השלכות הסכם הגרעין עם איראן;
  • סכנת הידרדרות צבאית בחזית הצפון (חזבאללה וסוריה), בחזית הדרום (חמאס וארגוני טרור בסיני), ביהודה ושומרון ובירושלים (אלימות של יחידים, הפגנות ומחאות, וטרור מאורגן);
  • מתיחות נמשכת עם ארצות הברית;
  • המשך השחיקה בנכונות ארה"ב להיות נוכחת באזור ולהוביל המאמץ להגברת יציבותו של המזרח התיכון;
  • הדחיפה לשינוי הפרדיגמה המסורתית לפתרון הסכסוך בין ישראל והפלסטינים: מניהול משא ומתן ישיר בהנהגת ארצות הברית למהלך רב-לאומי בגיבוי האו"ם;
  • הפגיעה במעמדה הבינלאומי של ישראל נוכח המאמצים הגוברים של תנועת BDS (חרם, הוצאת השקעות וסנקציות) ומסע הדה-לגיטימציה;
  • האיום על חוסנו של "משולש היחסים" הפרוס בין ירושלים, וושינגטון, ויהדות ארה"ב.
  • מימוש ההזדמנות לשיפור היחסים עם ארצות סוניות מתונות;/li>

בראש סדר העדיפות עומד הצורך לשקם ולטפח את היחסים עם ארה"ב, כבעלת בריתה המשמעותית היחידה של ישראל. המתיחות שכבר נוצרה בין וושינגטון וירושלים עלולה להחמיר בחודשים הקרובים ולהכביד מאוד על הקהילה היהודית בארה"ב.

הסכם הגרעין עם איראן ספג ביקורת ישראלית חריגה בחריפותה. מנקודת המבט של ירושלים, ההסכם סולל את הדרך להתחמשות איראן בנשק גרעיני ומאפשר לה להגביר את פעילותה החתרנית ואת תמיכתה בארגוני הטרור במזרח התיכון. העסקה אינה מספקת מענה לתוכנית הטילים הבליסטיים של איראן (שהמטרה ההגיונית היחידה שלהם היא לשגר ראש קרב גרעיני ליעדו), ואינה מתייחסת לחתרנות האלימה של איראן באזור או לאיומיה על ישראל. היעד ההתחלתי של ממשל אובמה היה לשנות את אופיה של תוכנית הגרעין האיראנית באופן שיחסל את יכולתה לפתח נשק גרעיני, אבל הנשיא שינה משמעותית יעד זה. היעד המעודכן הסתפק בהארכת זמן הפריצה שיידרש לאיראן כדי לייצר פצצה גרעינית, אם תחליט לעשות זאת, למשך שנה לפחות.

ממשלת ישראל לא השתכנעה מטיעונו של הנשיא אובמה כי "אין שום נוסחה או אפשרות למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני, שתהיה יעילה יותר מהיוזמות הדיפלומטיות והמסגרות שהצגנו."6ישראל תצטרך להחליט אם להשלים עם מה שבעיניה הנו הסכם רע ולפנות לדיאלוג עם וושינגטון שיתרגם את מחויבותה המוצהרת של ארה"ב לביטחון ישראל למונחים מבצעיים ומעשיים, או לנקוט בפעולה צבאית.

קריסת המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים חיזקה את המערכה הפוליטית והמשפטית המתנהלת נגד ישראל והחלישה את המודל של "משא ומתן ישיר בתיווך אמריקאי". הפלסטינים ביקשו להצטרף ל-15 אמנות של האו"ם, ובאמצעות ירדן פנו למועצת הבטחון בתביעה להכרה במדינה פלסטינית בגבולות 1967 ולסיום הכיבוש בתוך שנתיים. הם לא הצליחו לשכנע את רוב המדינות החברות במועצת הבטחון, מה שחסך לארה"ב את הצורך להפעיל את זכות הווטו שלה.7בעקבות זאת חתם אבו מאזן (ב-31 בדצמבר 2014) על הסכמי הצטרפות ל-22 אמנות בינלאומיות נוספות, ובהן אמנת רומא, שסללה את הדרך להצטרפות הפלסטינים לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

נוכח הקיפאון בתהליך המדיני, צרפת דחפה להחלטה במועצת הביטחון שתשרטט את פרמטרים של הסכם קבע ישראלי-פלסטיני, ושבעקבותיה תכונס ועידה בינלאומית להתנעה מחדש של המשא ומתן. הצרפתים שוכנעו להמתין כדי לבחון מחדש את עמדות הממשלה החדשה בישראל. ארה"ב לא פסלה את האפשרות לתמוך במהלך של צרפת, אך במקביל הפעילה לחץ על הצרפתים להמתין עד לאחר חתימת ההסכם הגרעיני עם איראן והתהליך הנדרש לאישורו בקונגרס. דבריו של נתניהו ביום הבחירות (16 במארס 2015), כי במשמרת שלו לא תקום מדינה פלסטינית, העניקו דחיפה נוספת לתוכנית הצרפתית.8הבית הלבן הבהיר כי יעריך מחדש את עמדתו לנוכח העמדות החדשות של נתניהו. העתיד הקרוב יגלה אם לממשלה החדשה בישראל יש עניין ומשאבים פוליטיים מספיקים להצגת תוכנית מדינית שתצליח לרכוש את אמון הקהילה הבינלאומית, ולבלום בכך את המגמה לכפות עליה הסכם מבחוץ. יתברר גם אם הממשל האמריקני מעוניין לפתוח חזית נוספת מול ישראל – לאחר המשבר בסוגיית הגרעין האיראני – ולתמוך במהלך במועצת הביטחון. הקיפאון המדיני אף מעודד פרלמנטים רבים לקבל החלטות הקוראות להכרה במדינה פלסטינית.9הפלסטינים השיגו הכרה של 135 מדינות (80 אחוזים מכלל אוכלוסיית העולם). שלוש מבין חמש חברות מועצת הביטחון (ארה"ב, בריטניה וצרפת) לא העניקו את הכרתן, וכך גם גרמניה, קנדה, אוסטרליה, איטליה ויפן. המבוי הסתום המדיני עלול לגרום להתחזקות התמיכה במדינה פלסטינית.

המשתתפים בפאנל המומחים של המכון למדיניות העם היהודי הסבירו את תופעת דחיקתו לשוליים של העיסוק בסוגיה הישראלית-פלסטינית כנובעת בחלקה מהעיסוק הממוקד בענייני איראן ודאע"ש.  לדעת המומחים, הקיפאון מוביל להחמרת המצב ("כשאין שום סיכויים והפער בין הצדדים הולך וגדל … זה רק מחמיר את המצב עוד יותר").

השפעתה של טהראן גוברת, בצד שליטתה בארבע בירות ערביות: ביירות, בגדאד, דמשק, וכעת גם צנעא. דאע"ש ממשיך לתרום לקריסת המערכת של מדינות הלאום וארגוני הג'יהאד נשבעים לו אמונים. דאע"ש שולט כיום בכמחצית משטח סוריה, בעוד מלחמת האזרחים נמשכת. במקביל, ווושינגטון רואה בדאע"ש את האיום המרכזי, ובכך יוצרת מציאות של שיתוף פעולה עקיף בין ארה"ב לאיראן מול דאע"ש. ערב הסעודית מנסה להדוף את כוחות המיליציה של החות'ים בתימן. הצבא הערבי המאוחד שהוקם לצורך מאבק זה (ב-29 במארס 2015) מורכב מכוחות צבא מצריים, סעודיים, מרוקאים, סודנים וירדניים, והוא עשוי להצביע על ראשיתו של תהליך שבו ארצות ערב יחדלו בהדרגה להישען על ארצות הברית בתפקיד "השוטר האזורי".

ישראל צריכה להיות מודאגת מהקמתו של כוח צבאי ערבי משותף שיצבור ניסיון בפעולה צבאית מתואמת. על רקע  הסכם הגרעין עם איראן, ארה"ב עומדת לפצות את הערבים הסונים במכירת נשק מתקדם נוסף. ארצות הברית אינה מעוניינת להעמיק את מעורבותה באזור, אינה מעוניינת לשלוח (שוב) את חייליה לשפוך את דמם במזרח התיכון, ומעדיפה "להנהיג מאחור". זאת ועוד, בשלב זה נראה שארצות הברית ורוסיה מתקשות לקיים ביניהן שיתוף פעולה יעיל שיוכל לתרום לייצובו של המזרח התיכון.

נקודת אור משמעותית במצבה של ישראל טמונה בכך שאינה ניצבת כיום בפני איומים צבאיים קונבנציונליים משמעותיים. אויביה א-סימטריים מבחינה אסטרטגית ובעלי אופי היברידי יותר, והם פועלים לאלץ את ישראל להילחם בתוך שטחים אזרחיים; המשך השיתוק המדיני עלול להוביל להידרדרות המצב הבטחוני ביהודה ושומרון ואולי אפילו לסוג של אינתיפאדה שלישית. המומחים מעריכים כי ישראל עלולה למצוא עצמה מול מסע מרי אזרחי נרחב שישולב באלימות עממית, לא בהכרח בשליטה ובתיאום של גורם מרכזי כלשהו.

דעה זו עלתה בבירור בתגובות לשאלוני פאנל המומחים של המכון למדיניות העם היהודי. אף שרוב המשתתפים ראו שיפור כולל במעמדה של ישראל באזור עקב ההתפתחויות בשכנותה, ברור שמצבה הביטחוני הכולל החמיר עקב כמות האיומים הפוטנציאליים וחומרתם, בעיקר מכיוון איראן.

גם המתיחות ביחסים המיוחדים בין ישראל לארה"ב מחלישה את מעמדה של ישראל. כל מומחי הפאנל של המכון למדיניות העם היהודי ראו הרעה חמורה ביחסים בין ארה"ב לישראל. (אפילו היחסים שטופחו בקפידה עם רוסיה נפגעו בעקבות הסכם המסגרת והחלטתו של פוטין להפשיר את עסקת טיליה-S-300 עם איראן) . התקריות האחרונות ממחישות מתיחות זו. אי-הנחת מן המדיניות הישראלית עוררה תגובות חריפות של כל הדרגים בבית הלבן. הביקורת מאמריקה עוסקת גם בערכים המשותפים העומדים בבסיס היחסים המיוחדים. הממשל הגיב בחריפות על אזהרותיו של נתניהו למצביעים ביום הבחירות כי אזרחי ישראל הערבים "נוהרים בהמוניהם לקלפיות". השגת ההסכם עם איראן טומנת בחובה פוטנציאל רב להחרפת המתיחות בין וושינגטון לירושלים. מה שבולט מאוד הוא היעדר האמון. ובכל זאת, ארצות הברית שבה ומצהירה על מחויבותה לביטחון ישראל. הממשלה החדשה בישראל עשוייה להתייחס לזמן שנותר לנשיא אובמה בכהונתו כאל תקופת הֲכָלָה, בתקווה שמדיניותו של הנשיא הבא תהיה שונה לחלוטין.

נקודות אור נוספות כרוכות בבחירתו של נרנדרה מודי, הידוע כידיד ישראל, לראש ממשלת הודו, במציאות בה סין ממקדת מאמצי השקעה בישראל,  ורואה בה "צומת סחר" אסטרטגית בדרך לאירופה. כוח המשיכה של ישראל למשקיעים זרים במגזר ההיי-טק שלה מצביע אמנם על הפוטנציאל בשוק הישראלי, אך המצב המדיני הקשה עלול להגביל את מימושו.

על רקע הסכם הגרעין עם איראן (14 ביולי 2015), שהוגדר על ידי ראש ממשלת ישראל נתניהו כ"טעות בקנה מידה היסטורי", אנו מסיגים את המחוג כך שיסמן מגמה שלילית במצבה הגיאופוליטי של ישראל. אין להתעלם מאי ההסכמה בין ישראל לבין ארה"ב, בעלת בריתה המשמעותית היחידה של ישראל, בשאלה המוצגת על ידי ישראל כ"קיומית". ישראל רואה באתגר האיראני – הן בתחום הגרעין והן בתחום החתרנות האזורית וטיפוח אירגוני טרור – איום קיומי שלא זכה למענה הולם. התעצמות המתחים בין ישראל לבין ארצות הברית  מכבידה את הלחץ על יהדות ארה"ב ועלולה לכרסם בחוסנו של "משולש היחסים", המהווה אבן יסוד בעוצמת ישראל והעם היהודי. במקביל, ישראל ניצבת בפני איומים ממשיים להידרדרות ביטחונית מול חיזבאללה ומול חמאס, בפני אפשרות של התפרצות אלימה ביו"ש ובירושלים, ובפני מאמץ גובר לבודד אותה בזירה הבינ"ל באמצעות מסע דה-לגיטימציה וחרמות.

 

הקודם
הבא