ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

תנו כבוד לזהות

יש נושאים בחיי אומה ומדינה, שאסור להופכם כלי במשחק פוליטי פנימי ואין לפורטם לפרוטות טקטיות. אחד מהם, אם לא הראשון שבהם, הוא הרעיון המכונן של מדינת ישראל – מדינת הלאום הייחודית של העם היהודי, המקיימת ערכים אוניברסליים של דמוקרטיה, הומניזם וזכויות אדם.

עתידה של המדינה תלוי ביכולתה למנוע וליישב מתחים בין היותה "יהודית" ו"דמוקרטית". למשימה כזו יש לגשת בחרדת קודש. והנה, עינינו הרואות את הזילות הבלתי נסבלת הנוהגת בחיינו הציבוריים והמדיניים, ברעיון המכונן הזה. חזינו, למשל, בהתגוששות המבישה סביב "הצהרת הנאמנות", אשר הדיפה ריח של שימוש פוליטי ציני בערך היסוד.

הרי הצהרה זו, שממילא לא תחסום את מי שנועדה לחסום, היא לא יותר מסעיף משנה במה שצריך להיות מדיניות הגירה כוללת, שכה חסרה למדינת ישראל. אם שימור וטיפוח "היהודית והדמוקרטית" עומדים לנגד עיני ממשלתנו, תתכבד ותטפל במכלול הנושאים שבגדרו, כמו הטמעתו במערכות החינוך הלאומיות, מדיניות ההגירה, היחס למיעוטים, הגיור ועוד כהנה וכהנה נושאים מוזנחים.

דבר דומה אפשר לומר על התביעה כי הרשות הפלסטינית תכיר בישראל כבמדינת הלאום של העם היהודי במסגרת הסכם שלום. אין אני נמנה עם המזלזלים בתביעה זו או מבטלים אותה. יש בה ערך עקרוני, לא משום שישראל איננה בטוחה בעצמה ובזהותה וזקוקה לאחרים כדי להגדיר את עצמה, אלא מתוך רצון להשתמש בהזדמנות ההיסטורית של הסכם שלום, אם יושג, על מנת להגדיר מחדש את יחסי ישראל עם שכניה ולייצב את הבסיס עליו יושתתו סוף הסכסוך וגמר התביעות.

כאזרח ישראלי חשוב לי לדעת ששכני ושותפי להסכם שלום מקבלים רשמית את לגיטימיות הקיום הלאומי שלי, שמא לא ייכון שלום יציב. ודאי שאין לזלזל בכך במציאות של דה-לגיטימציה בינלאומית גוברת של מדינת ישראל.

אלא שאופן ההוצאה אל הפועל של יעד לגיטימי זה – "הטקטיקיזציה של המדיניות והאסטרטגיה" כלשונו של הפרופ' יהושפט הרכבי המנוח – מרחיק את סיכויי השגתו. ההודעה עליו בתופים ומחולות מעל כל במה, מעלה עד מאוד את מחירו אצל הפלסטינים. ככל שקיימת גמישות פלסטינית מול תביעה זו, שמשמעותה ויתור על הנרטיב ההיסטורי הפלסטיני, ולהערכתי קיימת גמישות כזו, יידרש תמורתה מחיר מופקע שיחייב את ישראל לשקול אם הוא כדאי, ורק בסוף תהליך המשא ומתן לכשייושבו סוגיות הליבה.

יהיו אשר יהיו מניעיה – מה משדרת המשוואה המציבה את ערך ההכרה בישראל כבמדינת הלאום של העם היהודי אל מול צעד טקטי של הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון לחודשים בודדים? ניפוח הטקטיקה או זילות האסטרטגיה? ניסיון לקדם את היעד האסטרטגי או להשיג יתרון טקטי במשחק האשמות הדדי?

ישראל צריכה להחליט אם היא מתייחסת בחרדת הקודש המתחייבת לרעיון המכונן שלה ומתרגמת אותו לעשייה מערכתית לגופו של עניין, למעשה מדיני מחושב ולדיבור זהיר, או, כפי שנראים הדברים, כאל מטבע עובר לסוחר. אם לא נכבדו אנו, לא יכבדוהו אחרים.

מאמר זה פורסם לראשונה בעיתון הארץ