ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2013-2014

זו היא השנה העשירית ברציפות שהמכון למדיניות העם היהודי מפרסם את ההערכה השנתית שלו, הסוקרת את המצב והדינמיקה של העם היהודי. פרויקט הדגל הזה החל כמאמץ ליצור מדד יסוד להערכת מצבן ורווחתן של קהילות יהודיות שונות ברחבי העולם. יחד עם זאת, מטרת הפרויקט היתה להשתמש במדד היסוד הזה לא רק לצרכים השוואתיים, אלא גם לצורך גיבוש המלצות לקווי פעולה שיוכלו לבלום את הירידה בקהילות מסוימות ולקדם את שגשוגן של אחרות. כל אחת מן ההערכות השנתיות הציעה סקירה על מצבה של ישראל במישור הגיאופוליטי, והצביעה על האתגרים וההזדמנויות שלפניה. הקשרים בין ישראל והתפוצות, מה מתרחש בהן מבחינה דמוגרפית, והכיוון הכללי של הזהות היהודית – כל אלה תפסו מקום בולט בהערכות הקודמות של המכון.

לפני כמה שנים פיתח המכון מתודולוגיה מעניינת למדידת המצב והתפקוד של ישראל ושל העם היהודי. באמצעותה ביקש המכון למדוד אם המגמות חיוביות או שליליות בחמישה ממדים: גיאופוליטיקה, דמוגרפיה, זהות, קשרים קהילתיים, ומשאבים. אין זה מפתיע שההערכה הנוכחית מציעה תמונה מעורבת. כמה מן המגמות הללו נוטות לכיוון שלילי מעט, ואחרות לכיוון חיובי מעט. מבחינה דמוגרפית, המצב בישראל נראה חיובי, עקב עלייה בשיעור הילודה והגידול בפוטנציאל העלייה מאירופה – המשקף את הלחצים השליליים שם. הזהות היהודית, במיוחד בארצות הברית, נוטה בכיוון שלילי משהו בגלל היחלשות "תחושת השייכות והמחויבות לעם היהודי" בקרב הדור הצעיר. הקשרים הקהילתיים מתחזקים, בהינתן מחויבות ברורה יותר לחיזוק הדיאלוג.

גם במישור הגיאופוליטי נוטה ההערכה למסקנה שלילית יותר. אנו מתייחסים ברצינות רבה לניתוח שמוביל למסקנה זו; יחד עם זאת, לתחושתנו יש לבחון אותו בזהירות. ישראל ניצבת בפני אתגרים בלתי-ידועים רבים באזור. יידרש זמן רב לייצוב עתידה של מצרים, ואין לדעת עדיין אם בחירתו של אל-סיסי לנשיאות תציב את מצרים על בסיס איתן יותר.

סוריה תמשיך לשמש אבן שואבת לג'יהאדיסטים מכל העולם כל עוד בשאר אסד נמצא שם, ועל סמך הבחירות האחרונות והגיבוי המלא שהוא מקבל מאיראן, סביר להניח שיהיה מסוגל להמשיך לשלוט במערב סוריה עוד זמן רב. המלחמה המתמשכת בסוריה, על השלכותיה ההומניטריות האיומות, תיצור לחצים חדשים על ירדן, ויציבותה של ירדן נותרת מכרעת לשלומה של ישראל. המלחמה גם מצביעה על מציאות נוספת באזורנו. חזבאללה נרתע מלקרוא תיגר על ישראל כשהוא עסוק במתרחש בסוריה, ומלחמה זו, המתנהלת בין איראן לבין ערב הסעודית באמצעות שליחים, לא תיגמר בזמן הקרוב.

סקרים של גילאי 18-24 ברחבי האזור, אותו פלח אוכלוסיה שהוביל את ההתעוררות הערבית לפני שלוש שנים, מלמדים כי העמדות כיום שונות מאוד. לעומת המצב לפני שנים ספורות, כיום יש הרבה פחות עניין בקידום שינוי המשטר, והתמקדות גדולה בהרבה בתעסוקה ובשיפור המצב הכלכלי.

כשרוב האזור עסוק בענייניו הפנימיים, כדאי להביא בחשבון שתי השלכות רחבות. ראשית, ישראל כיום איננה מוקד העיסוק העיקרי של רוב השחקנים האזוריים. לרוב המנהיגים הערביים יש צרכים וסדרי קדימוּת משלהם, והפלסטינים אינם מהווים כיום קדימוּת בעיני שום מנהיג באזור. נכון שהסכסוך עם הפלסטינים מציב את ישראל בעמדת התגוננות בזירה הבינלאומית, וכפי שההערכה מציינת, יש לו השפעה על עמדותיהם של יהודים צעירים כלפי ישראל. אבל פתרון הסכסוך הזה לא ישנה מהותית את המצב באזור. בעתיד הנראה לעין צפויים בעיקר אי-יציבות ומהפכים תכופים.

שנית, העובדה היא שיש כיום מתח בין העמדה האמריקאית לבין העמדה הישראלית בשאלת איראן ובשאלת השלום, והוא מחייב טיפול. יחד עם זאת יש לומר כי הסיכויים לעסקה מקיפה יותר עם האיראנים אינם גבוהים – לפחות בטווח הקצר. האם הפערים בין מימשל אובמה לבין ישראל ימשיכו להיות כה מודגשים אם לא יושג הסכם עם איראן? והאם מן העובדה שעמדותיהם הנוכחיות בעניין קבילוּת העסקה שונות, עולה בהכרח כי אם יתממש הסכם עם האיראנים, לא תהיה אפשרות לגשר על ההבדלים? איננו בטוחים בכך. בדומה לכך, גם בשאלת השלום הישראלי-פלסטיני, אף אם הממשל האמריקאי רואה את סוגיית ההתנחלויות כמקשה על מאמציו של שר החוץ קרי, הוא בהחלט איננו אדיש לכך שאבו מאזן לא הגיב על העקרונות שהוצעו לו, וגם לא להסכם הפיוס שחתם עם חמאס. בשלב זה איננו יודעים אם הבחירות הפלסטיניות אכן יתקיימו – ואם יתקיימו, מה תהיה התגובה האמריקאית. אם חמאס לא ישנה את עמדותיו בעניין הכרה ואלימות, לא סביר שהעמדה האמריקאית בעניין זה תהיה שונה מזו של ישראל.

בראיה המביאה בחשבון את הסיכויים להמשך התהפוכות באזור, ואת העובדה שישראל היא המדינה היחידה בו שאפשר לסמוך על יציבותה, הפוטנציאל להמשך שיתוף הפעולה בין ארה"ב לישראל נותר איתן. אין זה אומר שישראל יכולה להרשות לעצמה להישאר שאננה ולא לטפל בסוגיה הפלסטינית. זה גם לא אומר שאם מדיניות ההתנחלות של ישראל תישאר ללא שינוי לא יהיה לכך מחיר כבד שישראל תשלם בזירה הבינלאומית. התהפוכות באזור מעניקות לישראל הזדמנות אמיתית למצב את עצמה מחדש. אך בין אם זה מוצא חן בעיניה ובין אם לא, המכשול לכך הוא מדיניות ההתנחלות של ישראל. ואגב, לא מדובר במדיניותה בפועל, כלומר במקומות שבהם היא בונה, אלא ברושם המתקבל בעולם, שישראל בונה באופן שמוציא מכלל אפשרות את פתרון שתי המדינות. אילו הכריזו מנהיגי ישראל כי יבנו רק בשטחים שהם חושבים שישארו לתמיד בתחום מדינת ישראל, וכי לא יבנו בשטח שעתיד להיות חלק מהמדינה הפלסטינית, היה בכך כדי לחולל שינוי גדול במעמדה בעולם. לכן, אף שמהלך כזה עשוי להיות קשה מבחינה פוליטית לממשלת ישראל, ראוי שתשקול את המחיר הפוליטי שהיא עשויה לשלם עליו למול היתרונות האסטרטגיים שלו.

• • •

בשנה שעברה מילא המכון למדיניות העם היהודי תפקיד משמעותי בחיזוק הדיאלוג בין התפוצות לישראל. שרת המשפטים השיקה יוזמת חקיקה שמטרתה לחזק את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית גם יחד. היא ביקשה מפרופ' רות גביזון, לייעץ לה בשאלות הנוגעות למאמץ שאפתני זה, ופרופ' גביזון מצידה הסמיכה את המכון למדיניות העם היהודי לברר את דעותיהם של יהודי התפוצות בסוגיה.

המכון למדיניות העם היהודי ניהל מאמץ מרשים וחסר-תקדים בעשרות קהילות בארצות הברית ובקנדה, וכן באירופה ובאמריקה הלטינית. המכון ערך כארבעים סמינרים שונים, בצד סקרי שאלונים וניתוח מחקרים קודמים. יהודי התפוצות אינם רואים סתירה בין ישראל כמדינה יהודית לבין ישראל כמדינה דמוקרטית. הם רואים את השתיים כמשלימות זו את זו. בשעה שישראל בוחנת שינויים בחוקי היסוד שלה, עליה להקפיד להתחשב בדעות התפוצות כדי להימנע מפגיעה בעקרונות השוויון והסובלנות, שעל פי מחקרנו, יהודי התפוצות מייחסים להם חשיבות עליונה. יהדות העולם מבינה היטב את הקשיים שבפניהם ניצבת ישראל באזור עוין ועתיר איומים ביטחוניים, אבל רוב יהודי התפוצות אינם רואים בכך הצדקה לישראל להפחית את מידת דבקותה בעקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם.

בנוסף, יהדות התפוצות חשה כיום יותר בנוח לבטא את התנגדותיה בסוגיות העוסקות בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שאינן נוגעות לביטחון, כגון המונופול של הרבנות האורתודוקסית בענייני נישואין, גירושין וגיור. יהודים לא-אורתודוקסים רבים חשים שזכויותיהם הדתיות נשללות במדינה היהודית שבה הם תומכים בכל ליבם. שורשיה של ביקורת זו נעוצים בערכים דמוקרטיים ופלורליסטיים, שהם ערכים חיוניים ליהודים בתפוצות, החיים כמיעוטים בארצם.

בשורה התחתונה, יחסם של יהודי התפוצות לישראל הוא חיובי ואופטימי, והם רואים את חיזוק הקשר של צעירים יהודים ליהדות כמבוסס בחלקו על ביקורים בישראל, כגון במסגרת תוכניות "תגלית" ו"מסע".

החל משנה זו, ההערכות השנתיות של המכון יתמקדו בכל פעם באחד מחמשת הממדים שתוארו לעיל. בשנת 2014 אנו מקדישים תשומת לב מיוחדת לסוגיית הזהות היהודית בארצות הברית, ביתה של הקהילה היהודית הגדולה ביותר בתפוצות. התמקדות זו נובעת בעיקר מפרסום סקר יהודי ארה"ב של מכון המחקר פיו (Pew), "דיוקן של יהודי אמריקה", שהוא המחקר החשוב ביותר על יהדות אמריקה זה עשור, והראשון שנערך על-ידי גוף לא-יהודי גדול ומכובד. המחקר עורר דאגה רבה ומחלוקת עזה בקרב הקהילה היהודית. יש הרואים בו תיאור של קהילה בשפל, בעוד אחרים מגלים בממצאיו סיבה לאופטימיות.

על פי ממצאי "פיו", יש כיום כ-6.7 מיליון יהודים אמריקאים –5.3 מיליון מבוגרים (גם "יהודים על פי דתם" וגם אלה שרואים את עצמם כ"יהודים שלא על פי דת") ו-1.3 מיליון ילדים במשפחות שיש בהן מבוגר יהודי ומקבלים חינוך יהודי מלא או חלקי. זהו נתון גבוה בהרבה מזה שנמצא במחקרים דמוגרפיים קודמים.

יחד עם זאת, ממצאי פיו צריכים לשמש כקריאת אזהרה: החטיבה המתנתקת בקרב יהדות אמריקה הולכת וגדלה על חשבון אוכלוסיית הליבה הקשורה ליהדות. העובדה שיש עוד יותר ממיליון יהודים אמריקאים ממה שנמצא במחקרים אחרים לפני עשור היא כמובן התפתחות חיובית, אבל שיעור הילודה באוכלוסייה היהודית הוא, במקרה הטוב, ברמת תחלופה בלבד, לעומת קצב גידול מהיר בהרבה בקרב האוכלוסייה הכללית.

בנוסף, הגידול הרב בפלח האוכלוסייה של מי שרואים את עצמם כ"יהודים לא על פי דת", שתחושת ההשתייכות שלהם לעם היהודי רופפת, והם אינם חשים כמעט כל קירבה למדינת ישראל, מהווה בטווח הארוך אתגר להמשך ההשפעה של יהדות אמריקה. כיום קבוצה זו מונה 22% מן היהודים הבוגרים, לעומת 78% הרואים את עצמם כ"יהודים על פי דתם", אך היא מייצגת כמעט שליש מקבוצת היהודים הצעירים יותר, אלה שנולדו אחרי 1980.

מן הראוי שסקר מכון "פיו" יוסיף דחיפות להכרח לחזק את אוכלוסיית הליבה של יהודים הקשורים ליהדות, תוך מאמצי קירוב של הפריפריה. מבחינת הליבה, המשמעות היא הדגשת החינוך היהודי, ובמיוחד לימודים מלאים בבית ספר יהודי, אך גם שיפור והרחבת התוכניות אחרי הלימודים בבתי הכנסת. אחד המחסומים העיקריים לחינוך יהודי מלא הוא עלותו העצומה.
אותו פלח בקהילה היהודית שמעורבותו בחיים היהודיים היא העמוקה ביותר חייב להציב בראש סדר הקדימות שלו את מאמצי הקירוב של החלק ההולך ומתרחק מחיים יהודיים. ללא מאמצים אלה, צפוי שכל מפעל החיים היהודיים בארה"ב ילך וייחלש בהדרגה לאורך המאה ה-21.

במקביל עלינו להסתגל למציאות של נישואים מעורבים, באמצעות מאמצי קירוב של זוגות מעורבים כדי להפוך אותם לחלק מן הקהילה היהודית. על הקהילות היהודיות ומדינת ישראל להקציב משאבים להשקת תוכניות גישוש וניסוי המיועדות לבנייה ולחיזוק הזהות היהודית של קבוצה זו.

• • •

ההערכה השנתית לשנת 2014 של המכון למדיניות העם היהודי מבליטה בעיה נוספת ההולכת ומחריפה: עליית האנטישמיות בחלקים מאירופה, שבעים שנה אחרי תום מלחמת העולם השנייה והשואה. בבחירות לפרלמנט של האיחוד האירופי ב-24 במאי השנה גדל באופן ניכר כוחן של מפלגות ימין קיצוני פופוליסטיות וקסנופוביות. "החזית הלאומית" בצרפת זכתה ביותר מושבים בפרלמנט האירופי מכל מפלגה אחרת, וזינקה מ-6.3% ב-2009 ל-24.85% ב-2014. בראש המפלגה עומדת כיום מארין לה פן, הנמנעת מאמירות אנטישמיות ישירות, אך רבים במפלגה, כולל אביה ז'אן-מארי לה פן, מייסד "החזית הלאומית", מחזיקים בדעות אנטישמיות.

בקרב 500,000 היהודים בצרפת, המהווים את קהילת התפוצה הגדולה ביותר במערב אירופה, שוררת כיום תחושת אי-נוחות חריפה. הנהגת יהודי צרפת מאבחנת שם רמות אנטישמיות חסרות-תקדים, בצירוף הימין הקיצוני, השמאל הקיצוני, והמהגרים המוסלמים הצעירים והמנוכרים, ואומרת כי מסוכן כיום לחבוש כיפה ברכבת התחתית של פאריז.

כ-50% עד 75% מיהודי צרפת רואים אפשרות הגירה בעתידם. רבים מהם היו עוברים לישראל בשנים הקרובות אילו היתה בישראל הכרה בתעודות הגמר והתארים האקדמיים שלהם ובכישוריהם המקצועיים, כפי שהיא קיימת באיחוד האירופי, בקנדה ובאוסטרליה.

• • •

כתמיד, אנו בטוחים שגם הערכה זו תעורר מחשבה רבה ומגוונת. אנו מקווים שהיא גם תעניק השראה לפעולה. נשמח לקבל את תגובותיכם.
דניס רוס וסטוארט אייזנשטאט

הקודם
הבא