ספריית מאמרים / דיאלוג ישראל תפוצות

70 שנה ליחסי ישראל תפוצות: הדור הבא

ראשי הפרוייקט: שמואל רוזנר, ג׳ון רסקיי
משתתפים: נוח סלפקוב, דב מימון, דן פפרמן, עוזי רבהון, אדר שיבר
עורכים: רמי טל ובארי גלטמן

במלאת שבעים שנה למדינת ישראל, מערכת היחסים בינה לבין יהודי התפוצות – שכיום כמעט כולם הם מי שבחרו מרצון שלא להפוך לישראלים – נמצאת בתהליך מואץ של שינוי והתאמה לנסיבות חדשות. התאמות אלה נדרשות לנוכח שינויים הן במצבה של ישראל, הן במצב יהדות התפוצות, הן במצב הזירה העולמית והן במקבילית היחסים עצמה. כמו בכל תהליך של שינוי והתאמה גם הדינמיקה של שינוי היחסים בין יהודי ישראל לבין יהודי התפוצות מולידה מתחים, חששות, התנגדות, ומייצרת תחושת אי-ודאות ביחס לעתיד. יש מי שמקווים להרוויח מהשינוי ומי שחוששים להפסיד ממנו. יש מי שרואים בו גזירת גורל, ויש הסבורים שהוא מעשה ידי אדם. יש המניחים כי הם יודעים לאן מוביל השינוי, ואחרים המזהים אפשרויות שונות, שיש לשאוף לטובה מביניהן בהתאמה של מדיניות נכונה המכוונת אליה.

דיאלוג המכון למדיניות העם היהודי של שנת 2018, שנערך בסימן שבעים שנה לישראל, והתמקד יותר מבעבר בעמדותיהם ותחושותיהם של יהודים צעירים ברחבי העולם (מבלי להזניח את עמדותיהם של יהודים מבוגרים יותר) מביא לידי ביטוי את כל התהליכים, התקוות והדאגות הללו. נחשף בו, מצד אחד, הרצון הבסיסי בהמשך קיומה של מערכת יחסים הדוקה ומיוחדת של כלל יהודי העולם אלה עם אלה. נפרשת בו, מצד שני, קשת רחבה של אתגרים המסבכים את מערכת היחסים הזאת ומטילים צל עליה.

תקציר ההמלצות שלפניכם לקוח מדו”ח מיוחד של המכון למדיניות העם היהודי המבוסס על דיונים שנערכו בכל רחבי העולם היהודי. הוא מבוסס גם על איסוף נרחב של מידע, ומסתמך על שפע של מחקרים, מסמכים, ספרים ומאמרים שפורסמו בעבר. המחקר הנוסף שימש בעיקר להבנת הרקע של נושאי הדיון, ואילו הסמינרים אִפשרו לנו ללמוד מכלי ראשון מהן עמדותיהם של מנהיגים יהודיים, אנשי מקצוע, נדבנים, פעילים ויהודים מעורבים בקהילה אחרים. הממצאים משקפים את מה שעלה בדיוני הדיאלוג, שבהם מיוצגים בעיקר יהודים שיש להם זיקה, ולעיתים קרובות גם עמדת מנהיגוּת, בקהילות היהודיות בתפוצות. הדיונים התקיימו בין חודש נובמבר של שנת 2017, לחודש מרץ של שנת 2018. מספר הקבוצות שהשתתפו בדיאלוג: 33, מספר המשתתפים הכולל: 675.

ממצאים עיקריים:

  • ישראל נתפסת ככוח המוביל בעם היהודי, ועל כן כנושאת באחריות יתר לגורל העם היהודי. בעניין זה שוררת הסכמה בין יהודים בתפוצות ליהודים בישראל.
  • יהודים בתפוצות ובישראל מסכימים שיש לכלל היהודים ״מְנָיָה״ במדינה היהודית, ועל כן גם זכות וחובה לסייע לה.
  • יהודים בתפוצות מצפים מישראל להשראה תרבותית וערכית; הרבה פחות מזה לסיוע מעשי בעניינים שוטפים של ניהול חיי הקהילה.
  • לצד חובת הסיוע, יהודים מצפים להתחשבות והקשבה מצד ישראל. רובם מצפים ליתר הקשבה במה שנוגע ל״יהודיוּת״ המדינה, ופחות במה שנוגע למדיניות בנושאים אחרים, ובעיקר בנושאי ביטחון.
  • יהודים בישראל מוכנים להתחשב בעמדות התפוצות בנושאי דת ומדינה, אך לא בנושאים ביטחוניים ומדיניות חוץ.
  • שיח ה״התרחקות״ מחלחל, והדעה הרווחת כיום, בעיקר בתפוצות, היא שישראל ויהודי התפוצות מתרחקים אלה מאלה. באופן מפתיע, דעה זו רווחת יותר בקרב יהודים מבוגרים מאשר בקרב יהודים צעירים.
  • בקרב יהודים בתפוצות ישנה אכזבה מרמת הקשב וההתחשבות של ממשלת ישראל, בין השאר, אך לא רק, בעקבות משבר הכותל (בקרב יהודים שאינם מחוברים לקהילה, היעדר הקשב של ישראל מגביר את עוצמת ההתנכרות).
  • למרות זאת, הקשר לישראל עודנו מרכיב משמעותי ולא בר-החלפה עבור יהודי התפוצות המחוברים לקהילה.

 

המלצות מדיניות:

מפת דרכים ליחסי ישראל והתפוצות 2018
בכל דיוני הדיאלוג השנה הוצגה למשתתפים טבלה לדיון, שמטרתה לנסות ולהתוות עקרונות והסכמות בנושאים מרכזיים העומדים בין ישראל והתפוצות. לדיון הנוגע לטבלה הוקדמה הצגה קצרה של הסכמות בן גוריון -בלאושטיין (הסכמות מראשית שנות ה-1950 שהגדירו תשתית ליחסי ישראל-תפוצות) והמשתתפים התבקשו ״לעדכן״ את ההסכמות על פי סעיפים שונים, כך שיתאימו, להבנתם, למציאות של המאה ה-21.

דיון שהתמקד במילוי הטבלה היה ארוך ויסודי בקבוצות מסוימות, וקצר יותר באחרות, אך מכלל השיחות, בתוספת תובנות שעלו בחלקים אחרים של הדיון, ובעזרת המידע שנאסף ממילוי השאלון, ניתן להציע מתווה יסודי לעקרונות המרכזיים ליחסי ישראל תפוצות, כפי שהם מובנים על ידי משתתפי הדיאלוג, וכפי שנוסחו במכון למדיניות העם היהודי. באופן טבעי, מתווה כזה איננו יכול להתאים לעמדות הספציפיות של כל משתתף או קורא, והן מתייחסות לרמה כללית מאוד של היחסים. אולם לטעמנו מתווה זה משקף עמדת קונסנסוס סבירה של קבוצה משמעותית של יהודים שהשתתפו בדיאלוג והקדישו חשיבה ומאמץ לשאלת דפוס היחסים הנכון. אנו ממליצים הן לממשלת ישראל ולארגוני החברה בישראל, והן למוסדות היהודים העיקריים בתפוצות, לשאוף למתווה זה כמפת דרכים לניהול היחסים. בעקבות טבלת המתווה כללנו פרק קצר של המלצות נוספות למנהיגים בישראל ובתפוצות, המבוססות על הדיונים בדיאלוג, ועל הניתוח שנערך במכון למדיניות העם היהודי בעקבות דיונים אלה.

הסעיף המלצות להתנהלות ויעדי ישראל המלצות להתנהלות ויעדי התפוצות
מחויבות עיקרית שימור ופיתוח המקלט הבטוח ליהודים, במדינה שהיא גם השראה תרבותית וערכית לכלל העולם היהודי קיום יהדות משגשגת שיש לה חִיוּת, ושיש בה תפקיד משמעותי גם לקשר עם ישראל
תמיכה הדדית תמיכה מעשית (פוליטית וכלכלית) בקהילות במצוקה או במשבר; שאיפה לפרויקטים משותפים עם יהודי התפוצות (כולל תוכניות מסע) תמיכה בישראל כמדינה יהודית דמוקרטית; גיבוי לישראל מול תנועות דה-לגיטימציה; השקעה כלכלית ותרבותית לפיתוח ישראל;
מעורבות בקביעת מדיניות לכבד את הכרעותיהן של קהילות יהודיות בתפוצות; לאפשר לקהילות לנהל את חייהן בעצמן; להתחשב בהן בקביעת מדיניות ישראלית בנושאי תרבות, דת, חינוך וערכים; לנהל דו-שיח גם על נושאי מדיניות אחרים (ביטחון, חוץ) – במיוחד כאשר יש להם השפעה על יהודי התפוצות; להשתתף בהתוויית כיוון למדיניות ישראל בנושאי תרבות, דת, חינוך וערכים; לכבד את כללי המשחק הדמוקרטיים של ישראל; להתנהל בזהירות הראויה במעורבות מובהקת בזירה הפוליטית-מפלגתית
דיאלוג

 

להתייעץ עם מנהיגים יהודים בנוגע להחלטות בנושאים תרבותיים ודתיים; להיות קשוב לרחשי ליבם של יהודי התפוצות בעיצוב כלל המדיניות הישראלית; לחתור להשפעה על מדיניות הקהילות והארגונים היהודיים בנושאים הנוגעים לישראל; להקפיד על שיח מכבד במקרים של היעדר הסכמה; לשאוף לדיאלוג עם כלל חלקי החברה הישראלית; לפעול בישראל להשגת יעדים חינוכיים וערכיים שבהסכמה רחבה; לנהל שיח קונסטרוקטיבי על עניינים השנויים במחלוקת קשה בתוך ישראל; לייצר שיח אלטרנטיבי לשיח ההתרחקות;
נאמנות פוליטית בין ישראל ויהודי התפוצות יש הסכמה על כך שנאמנותו הפוליטית של כל יהודי באשר הוא נתונה לארץ אזרחותו, בעוד שהזיקה, ההערכה ותחושת האחריות ההדדית שבין ישראל ויהודי התפוצות מתבטאות במישורים אחרים.
ביקורת להימנע מביקורת מדינתית על יהודי התפוצות; להימנע ולגנות ביטויים של התנשאות והטחת עלבונות ביהודים בתפוצות; להגדיר מהו סוג הפעילות שישראל רואה כחורג מביקורת לגיטימית להשתתף בשיח הישראלי-ביקורתי על מדיניות בנושאי דת ומדינה; להיות ערים וקשובים לרגישות של ישראל בסיטואציות של ביקורת בינלאומית עליה, ולהתנהל בהתאם; לקחת בחשבון שביקורת פומבית עלולה לגרור ניכור ישראלי כלפי יהודי התפוצות
מיהו יהודי לכבד את הכרעת התפוצות ביחס לזהות יהודית בתפוצות; להתנהל בישראל תוך כיבוד המצב בתפוצות ושאיפה להימנע מקרע בעם; לפעול בדיאלוג ובכלים חינוכיים ליצירת הבנה של פערי תפיסה והשלכותיהם; בקביעת מדיניות בתפוצות יש לקחת בחשבון את ההשלכות האפשריות על היחסים עם ישראל;
פלורליזם יהודי לאפשר מנעד רחב ככל האפשר של ביטוי יהודי תוך כיבוד עמדות וזרמים שונים; לקחת בחשבון שלמדיניות הנוגעת לזרמים היהודיים השונים יש השפעה ישירה על היחסים הן בין יהודים בישראל והן עם יהודֵי שאר העולם; לעודד פלורליזם יהודי בישראל באמצעים חברתיים וחינוכיים; לטפח מודעות לפערי תפיסה בין יהודים בישראל ובתפוצות, ולכבד את הרכבה ואפיוניה של אוכלוסייתה היהודית של ישראל
עלייה לעודד עלייה, אך להימנע מדה-לגיטימציה של החיים בתפוצות להסכים שעלייה היא ערך יהודי-ציוני חשוב, גם אם לא שאיפה בלעדית
שבות לקיים את חוק השבות, ולא לשנותו ללא התייעצות כֵּנָה ומהותית עם יהודי התפוצות לחוק השבות השלכות משמעותיות על שער הכניסה לישראל, ועל כן ישראל היא הקובעת את מאפייניו

  

המלצות עיקריות נוספות לישראל:

יש לתעל את משאביה של ישראל המיועדים לתפוצות לסיוע לקהילות במצוקה ובמשבר, ולהשאיר לקהילות המסוגלות לדאוג למשאבים בכוחות עצמן את האחריות לענייניהן.

יש לאפשר ליהדות התפוצות מרחב ביטוי תרבותי משמעותי ומגוון בזירה הישראלית. חובתה של ממשלת ישראל בהקשר זה היא לפנות מכשולים שמקשים על הקמתו של מרחב כזה (בהקשר זה, טוב תעשה הממשלה אם כצעד ראשון, לשיקום האמון, גם תחזור למתווה הכותל שסוכם ותיישם אותו).

יש לתעל משאבים לחיזוק פרויקטים של תרבות יהודית-ישראלית, שתקרין השפעה, תיתן השראה, ותאפשר חיבור ישראל-תפוצות. פעילות תרבותית כזאת צריכה להיות מוכוונת מטרה, ומידת השפעתה צריכה להימדד בכלים מקצועיים של מעקב ובחינה.

על ישראל ומוסדותיה מוטלת חובה לחנך את הדור הצעיר של ישראלים כך שיבין את אחריותו לגורל היהודים באשר הם, ואת משמעותה של אחריות זו – כולל החובה להתחשבות בצרכי יהודים שאינם ישראלים.

ישראל תיטיב לעשות אם תנקוט באופן קבוע צעדים הפגנתיים של הזדהות עם יהודי התפוצות והכרה בחשיבותם. צעדים כאלה יכולים לכלול, לדוגמה, קריאת שמות רחובות על שמם של מנהיגים חשובים בתפוצות, השתתפות סמלית קבועה של אישים בולטים בטקסים מרכזיים של ישראל (כמו שנעשה בטקס הדלקת המשואות), ועוד.

המלצות עיקריות נוספות לתפוצות:

השיח הקהילתי על ישראל בתפוצות צריך להיות שיח פרודוקטיבי של שותפות, סבלנות ותמיכה, תוך הכרה בכך שעיצובה של ישראל – ועיצובם של יחסי ישראל-תפוצות בעידן הנוכחי – ייקח זמן רב ויהיו בו עליות ומורדות.

ניגוח פומבי של ישראל ככלי לקידום ארגוני, פילנתרופי וקהילתי מזיק ליחסים בין ישראל לבין התפוצות ומוטב להימנע ממנו.

בפני הקהילות היהודיות בתפוצות ניצבת המשימה החשובה של קירוב הדור הצעיר בתפוצות לישראל. עליהן לוודא שגם בדור הבא יהיו היהודים קשורים לישראל. ישראל יכולה וצריכה לעזור במשימה זו ככל יכולתה, ולפעול מתוך רגישות להשלכות שיש לעיתים להתנהלותה על עוצמת זיקת יהדות התפוצות לישראל.

המלצות עיקריות נוספות לישראל ולתפוצות:

 יש למקד את הדיאלוג ישראל-תפוצות בחיזוק אינטרסים משותפים, הקמת פרויקטים משותפים, וזיהוי מצע תרבותי משותף ורלבנטי. שיח המתמקד בהתרחקות מביא כשלעצמו להתרחקות.

על המנהיגים בישראל ובתפוצות מוטלת החובה לנהל עימותים ביניהם בצורה מבוקרת, ותוך הימנעות מביטויים שמחריפים תחושות של ניכור בתפוצות ובישראל. ראוי שהתנהלות כזאת תהיה בסיס להשתתפות פעילה בדיאלוג משמעותי בין ישראל לתפוצות.

יש ליזום מפגשים ודיאלוג בין קבוצות של יהודים מזרמים שונים ובעלי עמדות שונות. ״יהודים ליברלים מניו יורק עם ליכודניקים מראשון ומתנחלים משילה (להבדיל מ״ליברלים מניו יורק עם ליברלים מתל אביב, ואורתודוכסים מבורו פארק עם מתנחלים מקרית ארבע״).