ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2013-2014

אין להתעלם מן הדואליות המאפיינת את היחסים במשולש ירושלים – וושינגטון  והקהילה היהודית. מחד גיסא – תחושת ידידות עמוקה ביותר, המומחשת בתמיכה מעשית מאסיבית של ארה"ב בישראל בפרט בתחום הביטחוני. מאידך גיסא – עדויות על כעס ותסכול הדדי. תרחיש סביר בו מחריפים חילוקי דעות בין וושינגטון לירושלים בסוגיית איראן ובסוגיה הפלסטינית עלול להציב את יהדות ארה"ב בין הפטיש והסדן. גילויים פומביים של המתח הכבוש שקיים כיום פורצים מזמן לזמן בצורת שונות. כך, למשל, התקרית (14 ינואר 2014) שאילצה את שר הביטחון יעלון להתנצל על דבריו החריפים ("משיחי", "אובססיבי") בגנות המזכיר קרי. ותקרית חוזרת  (18 מרס 2014) בה יעלון הזהיר כי אם הממשל האמריקאי ימשיך להפגין חולשה בזירה הבינלאומית, ביטחונה הלאומי של ארה"ב ייפגע קשות,48 התבטאות שגררה תגובות ממשל חריפות ביותר.

פוטנציאל המתיחות בעברו האחר של האוקיאנוס נחשף השנה גם בפרשת מעורבותו של ארגון איפא"ק בניסיון להעביר בקונגרס חקיקה להעמקת הסנקציות על איראן תוך כדי המו"מ עימה. איפא"ק וישראל הוצגו כמי שניסו לפעול נגד מדיניותו של הנשיא וכמי שששים לסבך את ארה"ב במלחמה חדשה במזה"ת. בעוד מצדדי החקיקה טענו כי הצלחת המו"מ מחייבת להתמיד בלחץ על איראן, הממשל הסביר כי חקיקת סנקציות נוספות תחליש את רוחאני והמתונים באיראן, וגם תפרק את הקואליציה המערבית שמול טהראן. איפא"ק נסוג מן המהלך, ובכך איפשר למתנגדיו לטעון כי איבד מכוחו.

האפשרות לצרימות ביחסי ישראל–ארה"ב מתגברת אפוא נוכח התפתחותן של שתי סוגיות אסטרטגיות המחזיקות השלכות נרחבות על גורלה של ישראל. הראשונה כרוכה בתרחיש של תקיפה ישראלית באיראן בניגוד לדעת הממשל האמריקני, או בתמיכת ארה"ב בהסכם עם טהראן שיהיה בלתי-קביל על ישראל, והשנייה כרוכה בתרחיש בו ישראל הולכת ונתפסת כמי שלא מילאה את הציפיות של וושינגטון לגבי קידומו של הסכם ישראלי-פלסטיני. כל אלה עלולים לחזק מגמות שמקננות בארה"ב, ושבשלב זה עדיין רחוקות מלהיות דומיננטיות, לפיהן ישראל  מצטיירת כמי שבקפיאתה על השמרים המדיניים ובגישתה האזורית האגרסיבית פוגעת באינטרס הלאומי האמריקני, ומחיר הידידות עימה הולך וגדל. מצדדי קו זה בארה"ב טוענים כי ארצם עלולה להיסחף למלחמה נוספת במזרח התיכון בניגוד לרצונה, תדמיתה בעולם המוסלמי נפגעת, היא נדחקת לבידוד בפורומים בינ"ל וסופגת ביקורת מזיקה בעטיה של תמיכתה בישראל.

מנגד, אין להתעלם מהתחושה המתגברת בקרב מקבלי ההחלטות בישראל ולפיה ארה"ב איננה עוד אותו כוח מעצמתי נחוש ואפקטיבי עליו יכולה ישראל להישען אל מול אתגרים אסטרטגיים ובשעת מבחן. הדימוי המצטייר הוא של מעצמה מוחלשת החפצה להתנער מתפקיד ה"שוטר העולמי" ולהוריד פרופיל מעורבותה באזורנו וכי השחיקה במעמד ובהרתעה של ארה"ב (כגון מול רוסיה, איראן ובזירה הסורית) פוגעים גם בהרתעה של ישראל.

חילוקי הדעות בין המדינות באים לביטוי בראיון שהעניק הנשיא אובמה לכתב "בלומברג" ג'פרי גולדברג. אובמה קבע כי הסיבה היחידה המונעת כינונה של חזית אזורית מול איראן הנה היעדר פתרון לסוגיה הפלסטינית. הוא האשים כי ישראל אינה מציגה חזון חלופי כיצד תשרוד – בהיעדר פתרון 2 המדינות – כמדינה יהודית ודמוקרטית החיה בשלום עם שכניה. הוא טוען כי הבנייה בהתנחלויות מתבצעת באגרסיביות בשנתיים האחרונות – יותר מכול מה שנראה בעבר. והוא הזהיר את ישראל: "אם הפלסטינים יחלו להאמין כי נסתם הגולל על מדינה פלסטינית עצמאית עם רציפות טריטוריאלית, אזי יכולתנו להתמודד עם ההשלכות הבינ"ל שתהיינה לכך עומדת להיות מוגבלת".49 משמעות אמירה זו הינה שבתסריט של הסתתמות דרך המו"מ ארה"ב לא תהא עוד מגן אפקטיבי כבעבר על ישראל מפני מתקפת הדה-לגיטימציה הבינלאומית. אזהרה זו שבה וחוזרת בדבריו של איש הבית הלבן פיליפ גורדון שליחו של אובמה לוועידת השלום שיזם עיתון "הארץ" (8 יולי 2014): "כיצד ישראל תישאר דמוקרטית ויהודית אם תנסה לשלוט במיליוני הפלסטינים המתגוררים בגדמ"ע? כיצד תשיג שלום אם אינה מוכנה לשרטט גבול, לסיים את הכיבוש ולאפשר ביטחון, כבוד וריבונות פלסטינית? כיצד נמנע ממדינות אחרות מלבודד את ישראל או מלתמוך במאמצים הפלסטינים בגופים בינ"ל אם ישראל לא תיראה כמחויבת לשלום?"50

את עיקר התרעומת בישראל ובקרב יהדות ארה"ב עוררה התבטאותו של המזכיר קרי במפגש סגור שדלף (25 אפריל 2014):  "פתרון שתי המדינות הוא בברור האלטרנטיבה היחידה, מאחר שמדינה אחת תביא למצב או של מדינת אפרטהייד עם אזרחים סוג ב' – או שתביא למצב של מדינה ההורסת את יכולתה של ישראל להיות מדינה יהודית".51 קרי אמנם התנצל על התבטאותו, אך אין בכך לטשטש את הלך הרוחות השורר בממשל. מחד – ביקורת משמעותית על התנהלותה של ישראל,  ומאידך דברי הרגעה אודות חוסנם של היחסים בין המדינות. כך למשל אמר השליח האמריקני לשיחות מרטין אינדיק, כי בהשוואה ל"הערכה מחדש" שעשה קיסינג'ר בתקופת הנשיא פורד, "יש הבדל משמעותי אחד: הנשיא אובמה והמזכיר קרי לעולם לא ישעו את היחסים הצבאיים שבין ארה"ב וישראל כפי שעשו קודמיהם בתפקיד בעבר."52 עדות למתח בין המדינות מצויה גם בתגובה שהושמעה בישראל כלפי הביקורת שהשמיע אינדיק על חלקה של ישראל בהכשלת השיחות (בעיקר הבנייה בהתנחלויות, ואי שחרור האסירים). גורמים רשמיים שאינם מזדהים בשמם תוקפים בחריפות רבה את אינדיק באופן אישי, מכתירים אותו כ"צבוע" וכמי שאינו לוקח אחריות לחלקו שלו בכישלון השיחות.53

המתח על ציר וושינגטון – ירושלים אינו פוסח על יהדות ארה"ב. התבטאויות ביקורתיות נגד ישראל (בייחוד זו של קרי אודות "מדינת אפרטהייד") מניבים תגובות ביקורת נסערות מפי דוברים יהודיים בארה"ב אך גם יוצרים אי-נחת מן ההיקלעות אל בין הפטיש והסדן. הנימים העדינים של ה"המצב היהודי" (The Jewish Predicament)  בארה"ב נחשפו כאשר פורסם כי שחרורו של פולארד עשוי להיות מרכיב בעסקה להארכת המו"מ הישראלי-פלסטיני. כך למשל השגריר לשעבר דניאל קרצר שהתנגד לעסקה טוען כי הכיר יהודים שהועברו מפרויקטים ממשלתיים הקשורים לישראל לאחר מאסרו של פולארד וכי לעיתים נשלל סיווג ביטחוני גבוה מאמריקנים להם יש קרובים בישראל. השגריר דניס רוס, שתמך בעסקה, קובע כי פרשת פולארד העצימה את הסטראוטיפ לפיו לא ניתן לבטוח ביהודים במשימות הקשורות לישראל.54 יהדות ארה"ב  עשויה להיות אפוא מאותגרת ביתר חריפות ככול שייפתח פער בעמדות בין ישראל וארה"ב, ככול שישראל תלחץ ל"גייס" את יהדות ארה"ב למאבק, וככול שישראל תפעל בחצר הפוליטית האחורית של הממשל (ובייחוד אם תצטייר כמי שמסייעת למפלגה הרפובליקנית). מציאות כזו עלולה להעמיד את הקהילה היהודית בארה"ב במצב לא נוח ולחשוף ביתר בולטוּת את המחלוקות הפנימיות בסוגיה, ובמיוחד על רקע טענות שלפיהן מדיניות החוץ האמריקנית במזה"ת מושפעת על ידי ישראל והלובי היהודי באופן שמנוגד לאינטרסים של ארה"ב עצמה.

הקודם
הבא