ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2017

בפרספקטיבה היסטורית, ישראל הינה כמעט פלא אסטרטגי. 650,000 היהודים שחיו במדינה בעת הקמתה צמחו עד פי 10. ישראל תופסת את המקום ה–11 במדד האושר העולמי, שיעור הילודה בה הוא הגבוה ביותר במערב, תוחלת החיים גבוהה מאוד (ישראל נמצאת במקום החמישי בעולם במדרג הגברים ובמקום התשיעי במדרג הנשים). התוצר לנפש (37,000 דולר לשנה) גבוה מזה של איטליה וספרד. ההיי-טק הישראלי הינו שם דבר עולמי וחברות ענק בתחום מחזיקות מרכזי מחקר בישראל. שדות הגז שנמצאו סמוך לחופי ישראל מבטיחים אספקת אנרגיה לשנים ארוכות ויהפכו את ישראל ליצואנית גז. הייצוא לאסיה צמח משמעותית. לפחות לטווח השנים הקרובות הוסגו לאחור מאמציה של איראן להגיע לנשק גרעיני. הסכמי השלום עם ירדן ומצרים נותרו יציבים למרות הזעזועים באזור. על רקע חתרנותה של איראן, הטרור הג'יהאדיסטי והופעת דאע"ש, גוברת זהות האינטרסים בין ישראל לבין המדינות הסוניות המתונות. שיתוף הפעולה הביטחוני עם מצרים טוב משהיה אי פעם. על רקע הקריסה הפנימית בסוריה ובעיראק, אין איום צבאי קונבנציונלי על ישראל (מאמציה של איראן לכונן מסדרון יבשתי אל הים התיכון, ואפשרות נוכחותה ונוכחות מליציות הכפופות לה סמוך לגבול ישראל בגזרת הגולן, מציבים סימן שאלה גובר על תקפותה של קביעה זו).

למרות הנתונים המעודדים, בחינת עוצמתה האסטרטגית העכשווית של ישראל מעוררת הערכות סותרות. הרקע לכך הינו אי-הוודאות האסטרטגית המאפיינת הן את העולם והן את האזור. המזה"ת מוסיף לגעוש. קורסות בו אבני בסיס של הַסֵּדֶר האזורי הישן, כאשר באופק לא מסתמן עדיין סדר אזורי חדש שבכוחו להבטיח יציבות כלשהי. גם הזירה הבינלאומית הרלוונטית למזה"ת ולחוסנה האסטרטגי של ישראל עוברת זעזועים משמעותיים ורחוקה מלהקרין יציבות.

ישראל ניצבת בפני אתגרים אסטרטגיים משמעותיים: הסכם הגרעין שהושג עם איראן ואשר הוגדר על ידי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו כ"טעות בקנה מידה היסטורי"; התקבעות הסדר בסוריה שיסכן את בטחון ישראל ויקרב לגבולה כוחות הסרים למרותה של טהרן, הסכנה להידרדרות ביטחונית – בחזית הצפונית (חיזבאללה, דאע"ש, גורמי אסלאם קיצוני בסוריה, ופעולות גמול של צבא אסאד על תקיפות ישראליות שנועדות לסכל העברת נשק מתקדם לחיזבאללה); ובחזית הדרומית (חמאס וגורמי הטרור בסיני); סכנת הימשכותה של "אינתיפאדת הבודדים", ופריצתה של אלימות קשה על רקה דתי (בדומה לאירועים הקשים בהר הבית שהתרחשו ביולי 2017); אי-הוודאות לגבי עניינה של ארה"ב להתמיד ולהוביל ולהיות נוכחת במזה"ת; והדחיפה לשינוי מודל פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני (ממשא ומתן ישיר בהובלה אמריקנית לפתרון כמו-כפוי בחסות האו"ם ובהובלה רב-לאומית), שעלולה להתגבר במקרה שארה"ב תחליט לנטוש הנהגת תהליך השלום; המאמץ לפגוע בישראל באמצעות מהלכי חרם ודה-לגיטימציה.

לצד אתגרים הטומנים בחובם סכנה, ניצבות בפני ישראל הזדמנויות לא מבוטלות: לפתוח "דף חדש" במערכת היחסים עם ארה"ב בעקבות בחירתו של הנשיא טראמפ, להעמיק היחסים עם העולם הסוני המתון אשר מגלה עתה יתר פתיחות כלפי ישראל נוכח האיום האיראני וגורמי הטרור הקיצונים, וליישם תוכנית מדינית שתבלום את הסכנה של אובדן זהותה היהודית של ישראל עקב גלישה למציאות של מדינה דו-לאומית.

השלכות על האופן בו המערב רואה את ישראל והעם היהודי

  • ככול שישראל נתפסת במערב כחזקה אסטרטגית וכבעלת ברית קרובה לארה"ב, כך נשחק התיאבון המערבי לכפות עליה מהלכים המנוגדים לרצונה, בסוגיית ההסדר עם הפלסטינים ובסוגיות אסטרטגיות נוספות.
  • כישלון מהלך התנעתו מחדש של תהליך השלום בו החל טראמפ, עלולה לגרור להסלמה מדינית וביטחונית מול הפלסטינים ולהשפיע שלילית על מעמדה הבינ"ל של ישראל ועל יחסיה עם מדינות ערב.
הקודם
הבא