ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2017

מטרתו של המדד המשולב המוצע היא למדוד את אי-הנוחות שחשה יהדות אירופה ואת רמות האיומים המופנים נגדה. הוא מיועד לשמש ככלי למעצבי מדיניות, והוא מתייחס לשלושה ממדי אנטישמיות המשלימים זה את זה והמשפיעים על חייהם של יהודים כפרטים ועל חיי הקהילה היהודיים. המדד שמציע המכון למדיניות העם היהודי משלב נתונים מסקר ה-100 הגלובלי של גישות כלפי יהודים של הליגה נגד השמצה (ADL), שנערך בשיתוף עם מספר מכוני מחקר, נתוני הטרדות אנטישמיות שנאספו ע”י ארגונים יהודיים מקומיים המופקדים על הביטחון (כמו CST בבריטניה ו-SPCI בצרפת), וממצאים מחקריים ביחס לאנטישמיות כפי שהיא נתפסת ע”י היהודים.

בהתאם לסיכום על האנטישמיות בעולם בדו”ח השנתי של מרכז קנטור, תקריות אנטישמיות בשנת 2016 משקפות שתי מגמות מקבילות אך סותרות זו את זו. מחד גיסא – הירידה הנמשכת במספר התקריות, בפרט האלימות, ברוב המדינות האירופיות שבהן יש אוכלוסיות יהודיות גדולות יחסית. מאידך גיסא – עלייה מתמשכת נרחבת, לפעמים אף דרמטית, בביטויי אנטישמיות מילוליים וחזותיים ברשתות החברתיות ובמהלך הפגנות. בלתי-אפשרי להגיע לכימוּת מדויק של תופעה זו, אך ברור שהאינטרנט הפך לפלטפורמה העיקרית להעברת מסרים של דעות קדומות ושנאה, מציאות לא ממש וירטואלית, שבה האנטישמיות משתחררת באופן פומבי, בשפה פוגענית וחסרת מעצורים.

צרפת


ב-30 במארס 2017 פירסמה הנציבות הצרפתית הלאומית המייעצת לנושאי זכויות האדם (CNCDH) את הדו”ח השנתי שלה על גזענות, אנטישמיות ושנאת זרים בצרפת. מהדו”ח עולה כי מספר התקריות האנטישמיות בצרפת בשנת 2016 עומד על 335, ירידה של 58 אחוז לעומת השנה הקודמת, שבה דווח על 808 תקריות אנטישמיות. זוהי הירידה השנתית החדה ביותר שנרשמה מאז שנת 2001. עם זאת, קובע הדו”ח, “דעות אנטישמיות ממשיכות להתקיים. הן מקשרות בין היהודים לבין כסף וכוח, ומגנות אותם בשל הקשר שלהם לקהילה היהודית ולמדינת ישראל”.

הירידה בהתקפות על יהודים “נובעת בעיקר מצעדים ביטחוניים שיושמו ע”י השלטונות כחלק מתוכנית ה’Vigipirate’ להגנת שכונות ומוסדות יהודיים בצרפת” [תוכנית זו החלה בשנת 2015, בעקבות רצח ארבעה יהודים ב’היפר כשר’, הסופרמרקט הכשר הסמוך לפאריז, ע”י קנאי מוסלמי]. ראוי לציין כי 800 בניינים יהודיים – בתי-כנסת, בתי-ספר ומוסדות נוספים – נמצאים תחת הגנה מתמדת של הצבא מאז ההתקפות של ינואר 2015. נכון ליולי 2017, כ-10,000 חיילים משרתים באכיפת מצב החירום. היהודים מדורגים בדו”ח CNCDH כמיעוט המקובל ביותר בצרפת (81 אחוזי קבלה), לעומת מוסלמים וצוענים.

שתי סיבות מהוות את הגורמים המרכזיים לירידת מידת הדאגה בקרב יהודי צרפת, שיש לה ביטוי ברור בירידה החדה בעלייה מצרפת ב-2016 ובמחצית הראשונה של 2017.

  1. כמעט כל ההתקפות נגד יהודים בצרפת בוצעו ע”י צעירים ממורמרים ממוצא צפון-אפריקאי. מחויבותה הבולטת לעין של הממשלה להגן על יהודים ולהעניש בחומרה את תוקפיהם הוכחה, עד כה, כאמצעי הרתעה יעיל.
  2. ב-2016, אף שלא היתה התקפת טרור שנבעה מאנטישמיות גרידא, יהודים נהרגו לצד לא-יהודים בטבח באולם התיאטרון “באטאקלאן” בפאריז ובמשאית הנשק שדהרה לתוך קבוצת הולכי רגל בניס. ניתן להסיק שתקריות אלה תרמו לכך שיהודי צרפת מרגישים פחות כיעד ספציפי להתקפות, וחרדתם היחסית פוחתת.

בריטניה


ביהדות בריטניה נרשמו 1,309 תקריות אנטישמיות בשנת 2016, עלייה של 36 אחוז לעומת 960 תקריות שנרשמו ב-2015. זהו המספר השנתי הגבוה ביותר של תקריות שנרשם אי-פעם ע”י CST (ר”ת של Community Security Trust), האירגון הקהילתי המופקד על הגנת יהודי בריטניה מפני אנטישמיות וטרור. חרף עלייה משמעותית זו, ה-CST דיווח במקביל על ירידה בת 13 אחוז בתקריות אלימות וירידה בת 11 אחוז בתקריות של ונדאליזם והשחתת רכוש. בבריטניה, כמו במדינות רבות אחרות, ניתן היה להבחין השנה בירידה במספר התקריות האלימות ועלייה בתחושות של דחייה.

בשנים קודמות, שיאים במספר התקריות נבעו מאירועים ספציפיים ופתאומיים, בעיקר כאלה שהיו קשורים לסכסוכים בין ישראל לבין שכנותיה. אך השיא שנרשם ב-2016 היה מורכב ממספרים גבוהים מדי חודש בחודש, ולא שיקף שום קשר – לפחות לא גלוי – למזרח התיכון. במקום זאת, דומה שמאורעות פנימיים יצרו אווירה בשלה לתקריות אנטישמיות, שגם גברה הנטייה לדווח עליהן. בין אלה נכללו האשמות על אנטישמיות במפלגת הלייבור, שזכו לפרסום רב; עלייה צפויה בגזענות ובשנאת זרים שהביאה ל”ברקסיט” וגם ניזונה ממנו, כולל עלייה בפשעי שנאה גזענית ודתית שדווחו; ודיון סדיר, ובולט, באנטישמיות, בגזענות ובפשעי שנאה באמצעי התקשורת, בשיח הפוליטי, וברשתות החברתיות. ה-CST הדגיש כי מספר התקריות האנטישמיות עלה ונותר ברמה גבוהה ב-2016 למרות העובדה שלא ניטש בה סכסוך צבאי כלשהו בין ישראל והפלסטינים.

בבריטניה, ההתקפות על יהודים מבוצעות בעיקר ע”י אירופים לבנים אתניים המונָעים ע”י אידיאולוגיה ימנית גזענית קיצונית. למרות יחסי העבודה המצוינים בין ה-CST לבין סוכנויות ממשלתיות שונות, עדיין לא נמצאה תגובה הולמת שתרתיע פשיעה אנטישמית.

גרמניה


בגרמניה מצביעים מקורות רשמיים על ירידה מ-740 תקריות אנטישמיות ב-2015 ל-644 ב-2016, אולם גורם לא-ממשלתי העוקב אחרי נושא זה דיווח על מספרים גבוהים יותר, במיוחד בברלין שם נרשמה עלייה של 16 אחוז.

על פי האיחוד האירופי, יותר מ-2.5 מיליון פליטים נכנסו לאירופה במרוצת השנתיים האחרונות. 1.7 מיליון מתוכם הגיעו לגרמניה, והחשש מהם איננו פג. עד כה, דומה שהמהגרים החדשים לא גרמו לעלייה בתקריות אנטישמיות, למרות שמקורם במדינות שבהן שוררות דעות אנטישמיות עמוקות. המהגרים החדשים עסוקים בעיקר בהישרדות, בניסיון למצוא מחיה, ללמוד את השפה, ולהתאקלם בסביבה ובתרבות החדשות.

מְבַצְּעֵי התקריות ממשיכים לבוא מן החוגים הרדיקליים של גלים קודמים של הגירה מוסלמית, או מן הימין הקיצוני. לדוגמה, העלייה של 16 אחוז בפעילות האנטישמית בברלין, איננה מיוחסת למהגרים החדשים, למרות שרוב ההתקפות הפיסיות על יהודים בוצעו ע”י מוסלמים. מעשי חילול והשחתה נגד בתי-קברות ומונומנטים יהודיים מיוחסים בעיקר לבריונים מן הימין. רמת האלימות מצד השמאל הקיצוני נותרה נמוכה.

עם זאת, לנוכחותם של המהגרים היתה השפעה ראויה לציון, אם כי עקיפה: להתחזקותו של הימין הקיצוני לא מתלוות הכרזות אנטישמיות פומביות יותר בוטות או יותר תכופות, אך לאווירה המתחזקת של שנאת זרים ושל פופוליזם יש פוטנציאל מתמיד להפוך לאנטישמית. הדאגה המובעת בחוגים ליברליים היא כי אווירה כזו מאיימת על ערכיה הדמוקרטיים של אירופה. ככל שנמשך משבר הפליטים, השיח מסביבו נעשה ארסי יותר, וגדלה האלימות נגדם בפרט, ונגד קבוצות מיעוט בכלל.

התגובה בקהילות היהודיות


הירידה במספר התקריות האנטישמיות לא הביאה לתחושת ביטחון בקרב הקהילות היהודיות. אדרבא – הנוכחות המשטרתית והצבאית הבולטת, יחד עם צעדי ביטחון נוספים שננקטו, מקובלים והכרחיים ככל שיהיו במאבק נגד הטרור, תורמים גם הם לתחושה החרדה האופפת את הקהילות – אם צעדים אלה נחוצים, אזי יש סיבה טובה לדאגה.

למרות שגל המהגרים, שרובם באים ממדינות ספוגות באידיאולוגיות אנטישמיות ואנטי-ישראליות, איננו המקור (לפחות לעת עתה) לגידול באנטישמיות, הוא גרם לחלק מן היהודים, גם כיחידים וגם כקהילות, לראות את חשרת הסערה מעל אירופה ולחשוב מחדש על סיכויי הקיום היהודי ביבשת. בנוסף לכך, הירידה במספר התקריות האלימות איננה מהווה פיצוי על העלייה המתמשכת בביטויים מילוליים וחזותיים של אנטישמיות ושל האווירה העוינת שביטויים אלה מולידים. במקביל, בתור עם המכיר מניסיונו המר את גורל הפליט, הקהילות היהודיות חשות חובה להושיט יד למהגרים החדשים. באופן זה, חלק מיהודים מוצאים עצמם בין הפטיש האתני והסדן ההומניטרי.9

הקודם
הבא