ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2017

ישראל אינה יכולה לצפות לשינוי מהיר באזור האלים וההפכפך בו נגזר עליה להתנהל. שני שלישים מתושבי האזור הם צעירים בני 29 ומטה. שיעור האבטלה בקרב אלה מתוכם הכשירים לעבודה עומד על כ-30 אחוז (כפול מן הממוצע הכלל-עולמי). הכלכלה מדשדשת, הזיקה השבטית והחמולתית גוברת על המחויבות האזרחית למדינה, השלטון המרכזי כושל והמסגרת המדינתית נחלשת ולעיתים קורסת ומעמיקה את תפוצתן באזור של "מדינות כושלות" אשר שלטונן על הטריטוריה החוקית שלהן נומינאלי בלבד (עיראק, סוריה, לבנון, לוב ותימן). האכזבה הקשה נוכח כישלון "האביב הערבי" טרם נמוגה. התזזית ברחבי המזה"ת יוצרת ואקום המאפשר פריחה לגופים לא-מדינתיים קיצוניים, חמושים ואלימים – מיליציות מקומיות, אירגוני טרור, ותנועות הדוגלות באידיאולוגיות אסלמיות רדיקליות. גופים אלה, שלעיתים מתקשרים בבריתות חדשות שוחקים את כוחו של השלטון המרכזי, הורסים את הכלכלות ואת התשתיות והופכים לבלתי-רלוונטיים חלק מן הגבולות בין המדינות השונות. מלחמות האזרחים בסוריה ובתימן והטרור הרצחני של דאע"ש גרמו לעקירתם של מיליונים מבתיהם. יותר מ-2.5 מיליון מוצאים מקלט בתורכיה, 1.4 מיליון בירדן ומיליון בלבנון (רבע מאוכלוסייתה). המציאות עתירת הבעיות – חברתיות, כלכליות, דתיות ופוליטיות – לא השתפרה במזה"ת. ללא שלטון מרכזי המסוגל לכפות מרותו על השטח שבאחריותו עלולים לקום לדעא"ש, הנוחל עתה תבוסות קשות, יורשים רצחניים לא פחות.

בשעה שבה המזה"ת אלים וגועש, ישראל אינה עומדת, כבעבר, מול איום צבאי מיידי של מדינה שכנה או של קואליציה ערבית אזורית. אלא שגם נתון מעודד זה עלול להשתנות אם איראן תממש שאיפתה ותצליח לבסס נוכחות של כוחותיה בחזית הסורית הקרובה לגבול רמת הגולן, תוך יצירת מסדרון אסטרטגי בין טהראן לים התיכון. מסדרון זה יהווה מרחב השפעה איראני ישיר ויעצים גם את כוחו של חיזבאללה כזרוע צבאית של איראן. ישראל נתפסת על ידי מצרים וירדן ומדינות סוניות נוספות כשותפה וכמסייעת במאבק מול האיומים העיקריים, והן מגבירות את שיתוף הפעולה הביטחוני עימה, אך אין להתעלם מכך שמערכות הנשק המתקדמות, הנרכשות בסכומי עתק על ידי המדינות הערביות החוששות מאיראן, עלולות לאיים בעתיד על יתרונה האיכותי של ישראל. נשק זה עלול להיות מופנה נגד ישראל בעקבות שינויי משטר ומדיניות.

מקור האיום הביטחוני המיידי על ישראל כיום נובע בעיקרו מאירגוני טרור הפועלים מתוך מציאות טריטוריאלית שהגדרתה עמומה (חמאס), או מתוך שטחן של מדינות כושלות (לבנון, סוריה). אירגוני הטרור נוקטים אסטרטגיית לחימה א-סימטרית ופועלים מתוך שטחים צפופי אוכלוסייה. צה"ל נאלץ להתמודד עם מציאות בה היכולת לייצר הרתעה לאורך זמן אינה דומה למצב שבו הצד שממול הינו מדינה תקנית.

למרות שצבאו של אסד מותש משנות מלחמת האזרחים שטרם תמה, חיזבאללה שקוע בלחימה בסוריה, וחמאס מבודד ומוחלש – עדיין עלולה להתרחש התפרצות אלימה מול אויבים אלה. גם "אינתיפאדת הבודדים" טרם דעכה. גל אלימות זה החל באוקטובר 2015 ותבע עד היום את חייהם של מעל ל–50 ישראלים. פיגוע הירי בהר הבית (14 יולי 2017) וההידרדרות האלימה שפרצה על רקע הפעלת גלאי המתכת שהותקנו בעקבות הפיגוע בכניסות למתחם, ממחיש את הפוטנציאל לפריצת אלימות קשה עוד יותר, בייחוד כאשר נוצר לה רקע דתי. נגזר אפוא על ישראל להיערך, הן מול איומים שמקורם בסכסוך סוני-שיעי בן 1,400 שנה והן מול איומים של טכנולוגיות עתידניות ולוחמה קיברנטית.

סוריה

בתום שש שנות לחימה מספר ההרוגים במלחמת האזרחים בסוריה מתקרב לחצי מיליון. 4 מיליון היגרו ו-7 מיליון הינם פליטים בארצם. תוחלת החיים הממוצעת ירדה מ- 70 ל–56. בסיוע הרוסים, האיראנים וחיזבאללה, אסד ניצל מתבוסה ומעמדו אף התחזק. מציאות זו גרמה לשינוי בעמדות ארה"ב והמערב לגביו, תוך הבעת השלמה למעשה עם המשך שלטונו ועם שילובו בפתרונות פוליטיים. נוכח האנרכיה הצפויה להתגבר בהיעדרו, אסד מתואר כיום כחלק מן הפתרון וכרע במיעוטו. התחזקות ביטחונו העצמי של אסד עומדת ברקע לשינוי אפשרי בדפוס התגובה שלו לתקיפות חיל האוויר הישראלי (מערך ההגנה הסורי שיגר מספר טילים נגד מטוסים ישראלים ב-17 מארס 2017). במרחב הסורי פועלים מאות ארגונים הנחלקים על פי מרכיבים אזוריים, שבטיים, אתניים, אידיאולוגים ודתיים. מצטרפת לכך מעורבות של כוחות אזוריים (איראן, חיזבאללה, תורכיה, סעודיה) ומעצמות חיצוניות (רוסיה, ארה"ב). מעורבות רוסיה תרמה משמעותית להטיית הכף בלחימה ולבלימת תנופת הלחימה של המורדים, שהפכו יעד מועדף להפצצות הרוסיות. אבן דרך בתהליך זה סומנה עם נפילת מאחז המורדים בעיר חלב (דצמבר 2016) לאחר הפצצות קשות על ריכוזי אוכלוסייה, הטלת מצור, הרעבה ויצירת אסון הומניטרי. הנשיא פוטין אמנם הפתיע כשהודיע (14 מארס 2016) כי צבאו סיים את משימותיו בסוריה והוא שב הביתה, אך בפועל מטוסים רוסיים מוסיפים לפגוע בכוחות המתנגדים לשלטון אסד, ורוסיה מוסיפה להחזיק בבסיס ימי בטרטוס ובבסיס אווירי בלטקיה. למרות האזהרות שפוטין ישקע בביצה הסורית, הנשיא הרוסי הצליח להשיג, לפחות זמנית, את יעדו המרכזי – אישוש מעמדו של אסד, ויצירת מציאות בה רוסיה הופכת לשחקן המכתיב את הפתרון בסוריה ושאין להתעלם ממנו בזירה המזרח-תיכונית – היא מוכנה להפעיל כוח והיא נאמנה לבעלי בריתה, זאת בניגוד מופגן לתפיסה באזור אודות התנהלותה של ארה"ב. רוסיה אף מימשה עמדת הכוח שבנתה בסוריה לחתימת הסכם ל-49 שנה המאפשר לה שימוש עצמאי והתאמה כרצונה של הנמל הימי בטרטוס. לרוסיה יתאפשר מעגן של צוללות ואניות מלחמה גדולות המונעות באנרגיה אטומית, כמו גם הקמת מערך הגנה מקיף ועצמאי על מתקני הנמל.

ישראל מעוניינת בסיוע הרוסים למנוע התקרבות של חיזבאללה ושל גורמים איראנים לגבולה בחזית רמת הגולן. עד עתה, ישראל השכילה לבנות עם רוסיה יחסי עבודה אפקטיביים ויתר על כן – שכנעה את רוסיה לכבד את ה"קווים האדומים" שלה מול הזירה הסורית (בדגש על מניעת העברת נשק אסטרטגי לחיזבאללה והתבססות חיזבאללה ואיראן בדרום סוריה) ולא להגביל אותה בבואה לאכוף אותם. עם זאת, אין לטעות בעומק ידידותה של מוסקבה, המקיימת בסוריה ציר משותף עם כוחות עוינים לישראל (אסד, איראן, חיזבאללה), והמנהלת תחרות מעצמתית כנגד בעלת בריתה היחידה של ישראל – ארה"ב. הצבת טילי ה-S-300 ו– S-400 בסוריה מדגישה את הזהירות בה על ישראל להתנהל על מנת להוסיף ולסכל העברת משלוחי נשק לחיזבאללה, מבלי ליצור חיכוכים עם מוסקבה. אך כאמור, לרוסיה שיקולים משלה, ויעיד זימונו של השגריר הישראלי לשיחת נזיפה (17 מארס 2017) לאחר שמטוסי צה"ל פגעו ביעדים סמוכים מִדַי לכוחות רוסיים. חשש ישראלי מרכזי הינו מהיווצרות מסדרון יבשתי בין איראן לים התיכון בשליטת כוחות איראנים ומיליציות שיעיות הנתונות למרותה של טהראן, כמו גם מנוכחות איראנית צבאית ארוכת טווח בסוריה, כולל באמצעות בסיסי ים ואוויר קבועים. משמעות התפתחויות אלה היא שאיראן תתבסס כשכנה למעשה של ישראל, על החיכוך שעלול לנבוע מכך, ותהיה בעמדה משופרת לחזק את חיזבאללה. איראן שידרה מסר לגבי כוונותיה ויכולותיה בכך שעשתה שימוש בטילים בליסטיים, הגם שלא הוכיחו דיוק, נגד מטרות דעא"ש המרוחקות 600 ק"מ מתחומה (18 יוני 2017).

ישראל לא מסתירה שמידי פעם הינה פועלת צבאית בסוריה. המפקד היוצא של חיל האוויר, אלוף אמיר אשל, גילה כי בחמש השנים האחרונות ישראל תקפה קרוב למאה פעמים שיירות נשק שיועדו לחיזבאללה ולארגונים נוספים.12 כך נתניהו אמר: "אנחנו פועלים בסוריה מעת לעת, אנחנו פועלים כדי למנוע את הפיכתה של סוריה לחזית נגדנו".13 ישראל חוששת מהסדר שיחזק את הציר האיראני בסוריה, אך יכולתה להשפיע על מאפייניו של הסדר כזה הינה מוגבלת. ב-5 מאי 2017 הושגה הסכמה במפגש אסטנה, בירת קזחסטן, לכונן בסוריה 4 אזורים מופחתי-אלימות. החתומים והערבים להסכם: רוסיה, תורכיה ואיראן. היה זה ניסיון רביעי בשנה האחרונה להשיג הפסקת אש בסוריה. התוכנית עשויה לאותת על מסגרת ההסכם העתידי שיסיים את המלחמה בסוריה ויגדיר את אזורי ההשפעה בתחומה. אחד מהם, זה הסמוך לרמת הגולן, מעורר רגישות מוגברת אצל ישראל וירדן, מה גם שעל פי ההסכם הכולל באסטנה כוחות איראניים ישתתפו באכיפתו. על רקע חששות אלה הושגה הסכמה נפרדת בין וושינגטון, מוסקבה ועמאן על הפסקת אש בדרום סוריה (7 יולי 2017) שנועדה בין השאר להבטיח את אי-הגעתם של כוחות איראניים לאזור, אלא שגם הסכם זה עורר דאגה בישראל, משום שאינו מטפל כלל בהתבססות איראן בסוריה בכלל ובסופו של דבר עלול לאפשר או להביא לנוכחות קרובה לגבולה של כוחות סורים, איראניים או כאלה הנאמנים לטהראן, כמו חיזבאללה. חרף ניסיונו של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב להפיג חששותיה של ישראל ע"י הבטחה כי רוסיה וארה"ב יעשו כל שביכולתן כדי לתת מענה לצורכי הביטחון שלה,14 ישראל אינה בוטחת בכוחות פיקוח רוסיים במקום (גדודי משטרה צבאית רוסיים כבר נפרסו בדרום סוריה לפיקוח על ההסכם), מה גם שנוכחותם תגביל את יכולת התגובה הישראלית. ראש הממשלה נתניהו הבהיר שישראל מתנגדת באופן גורף להסכם משום שאינו מתחשב באינטרסים הביטחוניים של ישראל, המחייבים להרחיק את איראן וחיזבאללה מגבול ישראל ברמת הגולן, למנוע נוכחות קבע איראנית בסוריה, ולבלום הצטיידות חיזבאללה בנשק טילי מדויק.  אי-הנחת הישראלית עשויה להביא לשינוי במדיניותה של ישראל שעד עתה נמנעה מהתערבות משמעותית בלחימה, פרט לסיוע מוגבל למיליציות המתונות הסמוכות לגבול והיוצרות אזור חיץ בין ישראל ללחימה בסוריה.

יכולתה של ישראל לשמור על אינטרסיה הביטחוניים בגזרה הסורית תלויה במידה רבה בארה"ב. אך זו טרם גיבשה עמדה ברורה לגבי תמונת הסיום המועדפת עליה בסוריה, האסטרטגיה הרצויה אל מול תכניות המסדרון האסטרטגי של איראן והתבססותה בסוריה, ולאור אלה – היקף המשאבים שהיא מוכנה להשקיע לאורך זמן. הפרסומים האחרונים על הוראתו של הנשיא טראמפ להפסיק הכשרתם של כוחות מורדים15 מגבירים את סימן השאלה האם וושינגטון תגלה דומיננטיות בהתוויית עתידה של סוריה שלאחר מלחמת האזרחים או שמא, כפי שנראה עתה, תאפשר לחלק אותה לאזורי השפעה בין רוסיה, איראן וטורקיה.

איראן

שאלת מפתח, בעקבות בחירתו של הנשיא טראמפ, היא עד כמה נשיאותו תסמן תפנית אסטרטגית בכול האמור למדיניות ארה"ב כלפי איראן. הסכם הגרעין (14 יולי 2015) הסיג אחורה את תהליך הפיכתה של איראן למדינה גרעינית, אך בו בזמן העניק לגיטימציה להיותה מדינת-סף גרעינית והתיר לה לשמור על מערך הייצור הגרעיני, שלאחר 15 שנה יאפשר לה לצמצם את "זמן הפריצה" ליכולת גרעינית צבאית לסף קריטי של שבועות ואח"כ ימים. הסכם הגרעין מאפשר לאיראן להזרים סכומים מוגברים לחיזוק צבאה. היא מוסיפה לפתח את מערך הטילים הבליסטיים ואף עורכת ניסיונות שיגור ובכך מפרה את החלטת מועבי"ט 2231, לפחות ברוחה. הסכם הגרעין לא גרם להפסקת חתרנותה האזורית של איראן. דומה אף שבתקופת נשיאותו של אובמה, איראן חשה ביטחון רב יותר לחתור להגמוניה אזורית נוכח סלידתו של אובמה ממעורבות באזור ונטייתו ל"הוביל מאחור", אם בכלל. רווחה גם התחושה כי אובמה מוכן להשלים עם התנהלות איראנית בעייתית כדי לא לסכן את הסכם הגרעין, אותו החשיב כהישגו האישי המרכזי. ערב עלייתו של טראמפ, איראן יכלה לסמן השפעה משמעותית בארבע בירות ערביות: ביירות, צנעא, דמשק ובגדאד. איראן תומכת באסד ישירות באמצעות כוחות המעורבים בלחימה בסוריה וכן באמצעות חיזבאללה ומיליציות שיעיות מרחבי האזור. בסיועה שלה, ובסיוע רוסי, אסד חזר להיות גורם כוח ששום הסכם בסוריה כבר לא מתואר בלעדיו. השפעת איראן בעיראק מתחזקת, וסעודיה אינה משיגה הכרעה במלחמתה בתימן נגד המיליציות של השבטים השיעים החות'ים הנשענים על תמיכת איראן. צה"ל מעריך כי מאמציה של איראן להעמיק השפעתה באזור לא יפחתו. היא תוסיף לפעול באמצעות אירגוני טרור ומליציות העושים את דברה. ואכן, קצינים איראנים נמצאים בסוריה ומפקדים על מערכות לחימה וטהראן מוסיפה לתמוך כספית באירגוני הטרור, מעבירה אמל"ח מתקדם לחיזבאללה וממשיכה לנסות להעביר אמל"ח לרצועת עזה.

החודשים הקרובים ילמדו אם הצהרותיו של טראמפ יהפכו מתפנית רטורית לתפנית אסטרטגית מעשית. בסתירה בוטה למדיניות קודמו, טראמפ מזהה עצמו לחלוטין עם סעודיה והמחנה הסוני המתון ומכתיר את איראן כאחראית לטרור ולאי היציבות האזורית. עם זאת, טראמפ לא פעל עדיין לביטול הסכם הגרעין ובפועל איפשר את המשך ביצועה של העסקה. ביצוע ההסכם מחייב את הנשיא לאשר אחת ל-90 יום שאיראן עומדת בתנאיו. צפויות אפוא נקודות החלטה קריטיות בהמשך הדרך, וכוונתו המקורית של הנשיא טראמפ לבטל ההסכם תוסיף לעמוד למבחנים אופרטיביים. במקביל להתלבטות זו, מתקיים בקונגרס תהליך מתקדם להטלת סנקציות נוספות נגד איראן עקב תמיכתה בפעילות טרור במזרח התיכון, סיוע למשטר אסד ופיתוח טילים בליסטיים.
נותרת פתוחה גם השאלה אם פסק הזמן שיוצר ההסכם, 10-15 שנה, יסייע לזרם המתון להכריע את הזרם הרדיקאלי ולסלול את הדרך לשינוי אופי המשטר באיראן. 60 אחוז מאוכלוסיית איראן הינם מתחת לגיל 30. האידאולוגיה הדתית-מהפכנית אינה קוסמת לרבים מהם. בחירתו מחדש של חסן רוחאני לנשיאות (20 מאי 2017) והעובדה שניצח את יריבו השמרני איברהים ראיסי, הבליטה את משקלם של אלה הנחשבים לרדיקלים פחות מיריביהם. אלא שישראל אינה יכולה לבסס את מדיניות הביטחון שלה על תקוות שכאלה. ואכן, הרמטכ”ל גדי איזנקוט תיאר את האיום האיראני במילים חדות: “הרחקת איראן וצמצום השפעתה במעגל הראשון סביב ישראל הן אתגר לא פחות חשוב מהבסת ארגון דאע"ש, ועבור ישראל אולי אפילו אתגר חשוב יותר”.16

שתי שאלות המפתח לגבי מדיניות טראמפ מול איראן, ושלהן השלכה אסטרטגית על ישראל, שלובות זו בזו: האם טראמפ ינווט את ארה"ב אל מחוץ להסכם הגרעין עם איראן והאם יגבש ויממש אסטרטגיה לבלימת ניסיונה של איראן למלא את החלל האזורי המתהווה עם תבוסת דאע"ש? בשני המכלולים טמון פוטנציאל הסלמה משמעותי. מאידך, פאסיביות של ממשל טראמפ לנוכח מאמצי ההתבססות של איראן בסוריה עלולה להזריק מתיחות ליחסי ישראל-ארה"ב (ראה ביקורתה הפומבית של ישראל על הסכם הדה-אסקלציה בדרום סוריה, שארה"ב היא אחת משושבינותיו).

חיזבאללה

צה"ל מתייחס אל חיזבאללה כאל הגורם המציב את האיום הצבאי החמור ביותר כלפי ישראל. הארגון נשלט על ידי איראן וזוכה ממנה למימון שנתי של כמיליארד דולר. תמיכת חיזבאללה באסד פגמה במעמדו בעולם הערבי ו"מועצת מדינות המפרץ" הכריזה על עליו כארגון טרור (2 מארס 2016), אך הצלחתן של רוסיה, איראן וחיזבאללה להנחיל תבוסות מרות למורדים ולהותיר את אסד על כנו, הציבה את חיזבאללה בצד המנצח. כ-5,000 מלוחמי הארגון פועלים לצידם של כוחות אסד בסוריה, וההערכה היא כי אבידותיו עד כה מסתכמות בלמעלה מ-1,500 הרוגים וכ-5,000 פצועים, מספרים משמעותיים ביותר בארגון המונה כ-30,000 לוחמים סדירים (ועוד כ-25,000 מילואים). התייצבות חיזבאללה לצד אסד השנוא מצטיירת בעולם הערבי כהצטרפות לחזית שיעית נגד הסונים ושומטת את הקרקע מתחת לדימוי אותו טיפח מזכ"ל הארגון נסראללה במשך שנים, לפיו ארגונו פועל למען האינטרס של כל אזרחי לבנון ונגד ישראל. עם זאת, מעורבות חיזבאללה בסוריה אינה בולמת את התחזקות כוחו של האירגון בלבנון. הנשיא מישל עאון אף התבטא (12 פברואר 2017) כי יש צורך בחיזבאללה "כתוספת משלימה לפעולותיו של צבא לבנון".17

חיזבאללה אמנם מקיז דמו בסוריה, אך במקביל רוכש ניסיון צבאי של לחימה במערכה מורכבת. מבחינות רבות ניצב בפני צה"ל יריב עם יכולות ואופן התנהלות הדומה יותר לצבא תקני. חיזבאללה נרתע כבר יותר מעשור – מאז מלחמת לבנון השנייה – מפתיחת חזית לחימה עם ישראל. הארגון נמנע אף מלהגיב משמעותית על תקיפות חיל האוויר הישראלי נגד שיירות נשק אסטרטגי שיועדו לו מאיראן ומסוריה. עם זאת, המשך מאמצי חיזבאללה להצטייד בנשק מתקדם ולבסס דריסת רגל בדרום סוריה, ונחישותה של ישראל לסכל זאת עלולים להביא להסלמה, לפיגועי נקמה בחו"ל נגד מטרות ישראליות ויהודיות, ובשלב כלשהו להידרדרות למלחמה.

חיזבאללה ערוך בכ–240 כפרים שיעים בדרום לבנון. ברשותו יותר מ-120 אלף רקטות, שבחלקן יכולות להגיע לעומקה של ישראל וִדִיוקן רב יותר מאלה שירה חמאס לעבר ישראל במבצע "צוק איתן". נסראללה אף איים (16 פברואר 2016) כי בעימות הבא כוחותיו יגרמו אפקט של פגיעה גרעינית בישראל באמצעות שיגור טילים אל התשלובת הכימית במפרץ חיפה. לאחרונה אף פורסם כי כדי להימנע משיגור שיירות נשק החשופות לתקיפות חיל האוויר הישראלי, איראן מקימה בלבנון מפעלים תת-קרקעיים ליצור רקטות ונשק מתקדם נוסף עבור חיזבאללה. ראש אמ"ן הרצי הלוי אישר: "‏אנחנו רואים את חיזבאללה מקים תעשייה צבאית על אדמת לבנון עם ידע איראני", והזהיר כי ישראל לא תהיה אדישה להתפתחות זו.18

בישראל נערכים לאפשרות שבהתלקחות הבאה חיזבאללה ינסה להחדיר כוחות אל תוך שטח ישראל, ישאף לתפוס שטחים סמוך לגבול הצפון, וינסה לפגוע בתשתיות חיוניות בישראל ובמתקני הגז הימיים שלה. אמנם רוב המעריכים המודיעיניים בדעה כי בעתיד הנראה לעין לחיזבאללה אין אינטרס לפתוח חזית לחימה נוספת עם ישראל. הארגון מעורב בלחימה בסוריה ואבדותיו משמעותיות. עם זאת, אין להתעלם מאפשרות להסלמה והידרדרות לא מכוונת, שעלולה להוליך למלחמה בניגוד לאינטרס של הצדדים. הרמטכ”ל גדי איזנקוט התבטא כי "המאמץ למנוע מחיזבאללה לשדרג את הדיוק של מערך הטילים והרקטות שלו נמצא בראש סדר העדיפויות המבצעי של צה"ל".19 לא מופרך לראות הידרדרות ביטחונית בעקבות אחת מפעולות הסיכול של צה"ל. הידרדרות למלחמה חדשה בצפון צפויה להיות קשה לעורף הישראלי מכול מלחמות העבר.

דאע"ש

בחודשים האחרונים הולך ומסתמן כי דאע"ש אינו מצליח לעמוד בפני קואליציית הכוחות הלוחמת בו. הארגון איבד כ-50 אחוז מן השטחים הנרחבים שכבש בעיראק ובסוריה, כולל את עיקר אחיזתו במוסול, העיר המשמעותית האחרונה שהייתה בשליטתו בעיראק. נפילתה הצפויה של בירתו הסורית א–רקה תסמן את תבוסתו הסופית, אך לא תשים קץ ליכולתו להוסיף ולגרום נזק. בכול מקרה, כישלונותיו עירערו את ההילה של הארגון כגורם שאין לעמוד בפניו, ושחקו כך את כוח המשיכה שהוא מקרין כלפי צעירים מוסלמים ברחבי העולם. סביר שהארגון ינסה להגביר את התקפות הטרור הרצחניות מחוץ לזירה המזרח-תיכונית ובתוכה כדי לפצות על כישלונותיו. גורמי הטרור המזוהים עם דרכו של דעא"ש עדיין פעילים בסיני ומפנים את עיקר התקפותיהם נגד צבא מצרים, אם כי כבר ביצעו פיגועים נגד ישראל והם עלולים לנסות ולחדשם. גם בדרום רמת הגולן הסורית יש נוכחות של דאע"ש העלולה לכוון אישה לישראל תחת לחץ.

דאע"ש מסומן על ידי וושינגטון כאיום המרכזי. מטוסי ארה"ב פוגעים בו מן האוויר ומספקים מודיעין לקואליציית הכוחות הלוחמים בו (מה שיוצר מציאות של שיתוף פעולה עקיף בין ארה"ב לאיראן, הרואה באירגון הסוני הרצחני אויב מסוכן ולכן לוחמת בו). ההישגים במאבק בדאע"ש אינם מבטיחים את חיסול התשתית החברתית והדתית עליה הוא צמח. גם אם יודבר הבסיס הטריטוריאלי שלו בסוריה ועיראק, הוא – או יורשיו – עלולים להוסיף ולהוות איום מעשי ואתגר אידיאולוגי משמעותי. ככלות הכל, עדיין יש גרעין תמיכה משמעותי ברעיונות ובהלכי הרוח שדאע"ש מייצג – במזה"ת ומחוצה לו. רבים מלוחמיו בסוריה ועיראק צפויים לשוב לארצות מוצאם, ובחו"ל יש עדיין רבים הנוהים אחרי המסר שלו. ככול שמפלתו של דעא"ש קרובה כך מחריף סימן השאלה באשר ליום שאחרי: מי יהיו הגורמים שימלאו את החלל שיותיר בסוריה ובעיראק, והאם יצליחו להשליט סדר ויציבות. הגשמת אתגר זה נראית כמעט אוטופית.

סביר יותר שנהיה עדים לזעזועים נוספים שיערערו את יציבות האזור. כך, למשל, החלטתם של הכורדים בצפון עיראק לקיים משאל עם (25 ספטמבר 2017) בסוגיה הטעונה של היפרדות ועצמאות. למהלך זה השלכות מערערות החורגות משיקוליו של השלטון המרכזי בבגדד שאינו חפץ לאבד את אזורי הנפט העשירים. מדינות נוספות חוששות שהמהלך ילבה דרישות ספרטיסטיות בתחומן, בראשן תורכיה ואיראן שבשטחן אוכלוסייה כורדית גדולה. שתי אלה טרם אמרו את מילתן האחרונה בנושא.

סעודיה

מאז הכתרתו בסעודיה של המלך סלמאן (23 ינואר 2015) ניכרים שינויים משמעותיים במאפייני התנהלותה של הממלכה. מוביל השינויים אלה הוא מוחמד בן־סלמאן בנו בן ה-31 של המלך, הממלא במקביל את תפקידי שר ההגנה ויו"ר המועצה לפיתוח כלכלי, ולאחרונה אף הוכרז כיורש עצר ראשון (21 יוני 2017). סעודיה הופכת אסרטיבית יותר במדיניות החוץ ותוקפנית יותר במהלכיה מול איראן ובעלות בריתה. על רקע השפל במחירי הנפט והתחושה כי למדינה דרושה רפורמה מקפת, יורש העצר השיק (25 אפריל 2016) תוכנית ארוכת טווח "החזון הסעודי 2030" שנועדה לגוון את מקורות ההכנסה של כלכלת סעודיה, לשחררה מן התלות בנפט ולהציבה על מסלול של פיתוח ומודרניזציה.

סעודיה מפגינה נחישות לבלום את ניסיונותיה של איראן להשיג הגמוניה אזורית. בריאד נחרדו מדבריו של הנשיא אובמה כי עליהם להסתגל למציאות בה לאיראן יש מרחב לגיטימי של השפעה אזורית. מהלכי איראן להעמיק השפעתה האזורית באמצעות מיליציות שיעיות בעיראק, סוריה, לבנון ותימן נתפסים בריאד כאיום קיומי, והיא נחושה להיאבק בסכנה. חיל האוויר הסעודי מפציץ בתימן, וסיוע כספי סעודי מופנה לכוחות הלוחמים בבעלי-בריתה של איראן בסוריה. בהשראת הנסיך מוחמד בן־סלמאן, סעודיה אינה נרתעת ממהלכים תקיפים, האחרון שבהם אל מול קטאר. ריאד איבדה סבלנותה נוכח המשחק הכפול שמאפיין את התנהלותה של הנסיכות הקטנה המחזיקה את שדות הגז העשירים בעולם. קטאר מטפחת קשרים עם איראן, מעניקה תמיכה באמצעות סיקור אוהד ב"אל-ג'זירה" ל"אחים המוסלמים" ולחמאס, ובמקביל מארחת בשטחה בסיס אוויר אמריקני ענק על 11,000 חייליו. ריאד ועִמה איחוד האמירויות, מצרים, בחריין ותימן ניתקו את קשריהן הדיפלומטיים עם קטאר והטילו חרם על דרכי התחבורה אל הנסיכות בים , באוויר וביבשה. קטאר נדרשת לצמצם משמעותית קשריה עם איראן, להפסיק תמיכתה בגורמי טרור, להכריז על תנועת "האחים המוסלמים", דעא"ש, אל-קאעדה וחיזבאללה כאירגוני טרור, לסגור את תחנת הטלוויזיה "אל-ג'זירה" ולהפסיק את הנוכחות הצבאית התורכית בקטאר.

בעוד איראן, תורכיה ורוסיה אורבות לנצל את המשבר כדי להעמיק אחיזתן בנסיכות העשירה, ארה"ב מנסה לתווך בין הצדדים. סביר לשער כי הקו התקיף של סעודיה קיבל חיזוק ותנופה בעקבות ביקורו של הנשיא טראמפ בממלכה (21 מאי 2017) והתמיכה הגורפת שהעניק לה בעימות מול איראן. ביקור זה אף הניב עסקת נשק עם ארה"ב בשווי 110 מיליארד דולר, שחלקים ממנה עלולים לשחוק את היתרון הצבאי האיכותי של ישראל.

מוחמד בן סלמאן נחשב פתוח מקודמיו לאפשרות של קידום קשרים עם ישראל, אך גם הוא נזהר ומן הסתם ימשיך להיזהר מצעדי נרמול ושת"פ פומביים, כל עוד לא נרשמת התקדמות של ממש בחזית הישראלית-פלסטינית (ראה להלן).

מצרים

מצרים מוסיפה להתמודד עם בעיות ביטחון וכלכלה קשות. הכלכלה המצרית רעועה והתיירות אינה מתאוששת על רקע אירועי הטרור הפוקדים את המדינה. אם לא תהיה ירידה בשיעור הילודה הנוכחי (2.6%), אוכלוסיית מצרים תוכפל עד 2050 ותעמוד על 180 מיליון איש. כמחצית מתושבי מצרים מתקיימים על הכנסה של פחות מ-2 דולר ליום. קרן המטבע העולמי הִתנתה סיוע למצרים (12 מיליארד דולר) ברפורמות כלכליות משמעותיות. ממשלת מצרים, שהסכימה לנייד את המטבע המקומי ולקצץ בסובסידיות למוצרי יסוד, ניצבת בפני דילמות קשות: הפרטת המשק תפגע בצבא, השולט כיום על חלק נכבד מן הכלכלה. יוצא אפוא שממשלת מצרים נדרשת לפגוע במי שמעניק לה את משענתה העיקרית. במקביל, הסרת סובסידיות – תנאי מרכזי של קרן המטבע – גורמת לעליית מחירם של מוצרי יסוד ועלולה לעורר את מִריו של הציבור המצרי שגם כך ניאלץ לחיות תחת משטר שיחסו לעקרונות הדמוקרטיה וזכויות האדם קשה אף יותר מזה שהכירו תחת ידו של הנשיא מובארק. ממשלת מצרים, שמוסיפה לרדוף את אנשי ה"אחים המוסלמים" ורואה בהם איום חמור, טרם התגברה על חוליות טרור המופעלות על ידי דעא"ש או בהשראתו או על ידי גורמים אסלאמיים משולי "האחים המוסלמים" שהקצינו עד כדי אלימות ופוגעים במטרות רגישות, למשל הפיגוע הכפול באפריל 2017 בכנסיות של הקהילה הקופטית בטנטא ובאלכסנדריה, בו נהרגו 45 איש, או פיגוע ההתאבדות בצפון סיני (7 יולי 2017) בו נהרגו 27 חיילים מצריים.

איומי הטרור מצד הגורמים האסלאמיסטיים, הכאוס השורר בסיני בשל נוכחות ופעילות דאע"ש והסכנה הגלומה בהתחזקותה של איראן, יוצרים תשתית שמזמינה יתר שיתוף פעולה עם ישראל. היחסים הביטחוניים בין שתי המדינות נרחבים ומבטאים זהות אינטרסים וקריאה זהה של המציאות האזורית. התקשורת הבינ"ל יודעת לספר על סיוע מודיעיני רחב מצדה של ישראל וכן על נכונותה של ישראל לאפשר חריגות מהסכם השלום כך שמצרים תוכל להפעיל מערכות נשק אפקטיביות במאבקה נגד גורמי הטרור בסיני.

ירדן

ירדן נאלצה לקלוט כ- 1.4 מיליון פליטים מסוריה ושיעורם כיום הוא כ-13 אחוז מאוכלוסיית הממלכה. הם מעיקים על כלכלתה השברירית ומהווים מקור של אי-יציבות. הפליטים מסוריה מתווספים על מאות אלפי הפליטים שהגיעו בעבר מעיראק. כמעט 20 אחוז מתקציבה של ירדן מופנה עתה לאירוח הפליטים בתחומה. המלך הירדני הזהיר כי ארצו הגיעה "לנקודת רתיחה… במוקדם או במאוחר הסכר עלול לקרוס".20

המשק הירדני סובל גם עקב המגבלות על הסחר עם שכנותיה הנתונות בעימותים פנימיים אלימים – סוריה המצויה במלחמת אזרחים, ועיראק הנאבקת בדאע"ש. גם התיירים ממעטים לבוא עקב אווירת חוסר הביטחון השורה באזור. אספקת הגז המוזל ממצרים פסקה עקב פיצוץ הצינור בסיני, וירדן נזקקה לתחליפים יקרים יותר. בעיות אלה מצטרפות למאפיינים השורשיים הקשים של הכלכלה הירדנית: 36 אחוז בלבד מסך האזרחים בגילאי העבודה – עובדים בפועל, מקרב הנשים רק 15 אחוז מועסקות, ובקרב הצעירים שיעור האבטלה מגיע ל–40 אחוז.

המשטר הירדני צריך להיערך לאתגרים הביטחוניים שמקורם חיצוני: תקיפה מצד דאע"ש, זליגת מלחמת האזרחים הסורית אל תחום ירדן, ואף הסדר אפשרי בסוריה העלול לפגוע באינטרס הביטחוני של ירדן משום שיקרב לגבולה כוחות עוינים, בין גורמי דאע"ש ובין גורמים הנתמכים על ידי איראן. בנוסף, על המשטר הירדני להתמודד מול גורמי אסלאם קיצוני פנימיים (כ-2,500 ירדנים יצאו לסוריה ולעיראק להלחם בשורות הג'יהאדיסטים, ורבים מהם צפויים לשוב לממלכה) כמו גם עם מציאות בה מעל מחצית האוכלוסייה הנה ממוצא פלסטיני ומושפעת מתהפוכותיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. בראיון ל"וושינגטון פוסט" (6 אפריל 2017) המלך עבדאללה סיפר על תקריות בהם כוחותיו הרגו 40 טרוריסטים, ונמצא כי 96 אחוז מהם היו ממוצא פלסטיני. מסקנתו של המלך: "אם לא נקדם את התהליך הישראלי-פלסטיני, יהיה זה מקור גיוס מרכזי לאנשים מתוסכלים ומנוכרים".21

התקשורת הזרה מדווחת על קשרי ביטחון ענפים בין ישראל וירדן. ישראל אף נחלצת לסייע בפתרון המחסור במים המעיק על הממלכה. בנוסף ל-50 מיליון מ"ק שמעבירה ישראל כול שנה לירדן על פי התחייבותה בהסכם השלום, ישראל החליטה להוסיף עליהם עוד 50 מיליון מ"ק מים מן הכנרת, ובתמורה תעביר ירדן לישראל כמות זהה ממתקן התפלה שייבנה צפונית לעקבה. שתי המדינות משתפות פעולה בתכנון פרויקט מוליך המים מַים סוּף לים המלח. כן נחתם הסכם ל–15 שנות אספקת גז ישראלי בשווי כולל של 10 מיליארד דולר. נקודת ציון משמעותית סומנה כאשר החלו לזרום כמויות ראשונות של גז טבעי משדה תמר למפעלי האשלג הירדניים בדרום ים המלח (ינואר 2017).

למרות האינטרס ההדדי של ירדן וישראל לקיים יחסים קרובים, בעיקר בתחום הביטחוני, יחסים אלה שבריריים – בעיקר בהקשר הפלסטיני. אירועי הר הבית והתקרית בה מאבטח ישראלי הרג תוקף ירדני ואזרח נוסף (23 יולי 2017) חשפו מציאות זו. מלך ירדן עבדאללה אף הזהיר בעקבות התקרית (27 יולי 2017) כי הדרך שבה תטפל ישראל במאבטח שירה בשני האזרחים הירדנים תשליך באופן ישיר על אופי היחסים בין שתי המדינות.

תורכיה

ניסיון ההפיכה הכושל (15 יולי 2016) איפשר לנשיא ארדואן להכריז על מצב חירום (אותו טרם ביטל), להיפרע ממתנגדיו ולבצר שלטונו. במסע טיהורים רב היקף נעצרו כ-50,000 איש ועוד כ- 100,000 איבדו את משרותיהם. ארדואן אף השיג מטרתו להחליף את שיטת המשטר הפרלמנטרית בשיטה נשיאותית בה עיקר הסמכויות נתונות בידיו. ההכרעה נפלה ברוב קטן במשאל עם (16 אפריל 2017) כאשר בשלוש הערים הגדולות – איסטנבול, אנקרה ואיזמיר – ניצחו מתנגדיו של הנשיא. אישיותו ודרכו של ארדואן יוצרות קיטוב חריף בתורכיה ומעמיקות המחלוקות עם המערב. במהלך הקמפיין שקדם להצבעה, ארדואן האשים את גרמניה והולנד ב"התנהלות נאצית", משום שמנעו משריו לנהל תעמולה בקהילות של מהגרים תורכיים. למרות הסלידה מארדואן, המערב אינו יכול להתעלם מחשיבותה של תורכיה הממוקמת בצומת אסטרטגי, חברה בנאט"ו, מעורבת משמעותית במשבר הסורי ומחזיקה את המפתח לחסום או להתיר מעבר של גלי פליטים אל אירופה. יחסי החוץ של תורכיה שופעים עימותים ובעיות: השאיפה לראות בסילוקו של אסד לא מומשה, מצרים חשדנית כלפי אנקרה על רקע תמיכתה ב"אחים המוסלמים" ובחמאס, סעודיה ובעלות בריתה הסוניות נוטרות טינה לאחר שאנקרה התייצבה לצידה של קטאר וגינתה את המצור שהטילו עליה.

תורכיה סופגת פיגועי טרור קשים שחלקם ניזומים על ידי דעא"ש וחלקם האחר על ידי המחתרת הכורדית. עיקר דאגתה כרוך באיום שמציבה הלאומיות הכורדית. תורכיה חוששת שלחץ אזרחיה הכורדים לספרטיזם ועצמאות יגבר אם תוקם ישות כורדית עצמאית על גבולותיה של תורכיה. חששות אלה עומדים ברקע להתנגדותה של אנקרה למשאל העם בדבר העצמאות עליו הכריזו הכורדים בעיראק, ולמתיחות עם ארה"ב, מאחר שזו נסמכת על הכוחות הכורדיים בסוריה במאבקה נגד דעא"ש. גם היחסים עם רוסיה, אף ששוקמו מאז הפילה תורכיה מטוס רוסי בשטחה (בסוף 2015) וחרף שיתוף הפעולה בכינון אזורי דה-אסקלציה בסוריה – עדיין נגועים בחשדנות ובניגודי אינטרסים.

היחסים עם תורכיה מדגימים עד כמה המזה"ת התזזיתי מחייב את ישראל להתנהל בזהירות ובמיומנות אסטרטגית. הסכם הפיוס שהושג עם אנקרה (28 יוני 2016) והאפשרויות שפתח להעמקת הקשרים (כולל בתחום יצוא הגז) לא מנעו מן הנשיא ארדואן לתקוף במילים קשות את ישראל, תוך האשמתה בייהוד ירושלים ובנקיטת מדיניות אפרטהייד: "כל יום שבו ירושלים תחת כיבוש הוא עלבון עבורנו".22 בעקבות הפיגוע בהר הבית והצבת גלאי המתכת על ידי ישראל, ארדואן הזהיר שישראל מנסה להוציא את מסגד אל אקצא מידי המוסלמים. "החיילים הישראלים מזהמים בחוסר אכפתיות את אדמת אל-אקצא עם מגפי הקרב שלהם…"23 היה זה אותו ארדואן שהצדיק את הסכם הפיוס עם ירושלים בהסבירו לעיתונאים מדוע מועיל לפעול לנירמול היחסים עם ישראל: "בתהליך נורמליזציה טמונה תועלת רבה לנו, לישראל לפלסטינים ולאזור כולו. אין ספק שהאזור זקוק לכך".24
בצד הישראלי לא היו אשליות כי צפויה שיבה מהירה, אם בכלל, לרמת שיתוף הפעולה הביטחוני והמודיעיני שהתקיימה לפני פרוץ המשבר. ואכן, בעקבות אובדן שיתוף פעולה זה עם אנקרה, ועל רקע צרכי אבטחת שדות הגז וההערכות לשיווק תפוקתו, ישראל עמלה בשנים האחרונות לחזק היחסים עם יוון וקפריסין.

הקודם
הבא