ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2017

אחד המנועים המעצבים את הזהות היהודית בתפוצות הוא מערכת היחסים של היהודים עם החברה הלא-יהודית שמסביבם. למנוע זה היבטים חיוביים ושליליים כאחד. לחיוב, יהודים ליברלים ולא-אורתודוכסים עיצבו בצורה חלקית את ערכיהם וזהותם באופן שיקל על השתלבותם בחברה הלא-יהודית. לשלילה, בתגובה על פיתויי החברה הלא-יהודית, חלק מן היהודים (מסורתיים ואורתודוכסים), הגבירו והקשיחו את הגבולות התוחמים את זהותם היהודית.

בהערכה השנתית הנוכחית בכוונתנו לבחון מימד זה של זהות יהודית ביחס לבחירות האחרונות לנשיאות בארה"ב. הבחירות של שנת 2016 הבליטו קיטוב פוליטי ותרבותי גדל והולך בין יסודות אורתודוכסים וליברלים בקהילה היהודית-אמריקנית. אנו נבחן קיטוב זה ביחס למגמות הצבעה, הזדהות עם מפלגות והשקפות חברתיות ופוליטיות. בנוסף לכך נדון בקשר הגלוי שבין יהודים אורתודוכסים מסוימים והקהילה היהודית-אורתודוכסית לבין מימשל טראמפ, לעומת ההתנגדות הקולנית למימשל ולמדיניותו מצד חלק מהיהודים הליברלים (כולל רבנים). לבסוף, נראה כיצד אוריינטציות פוליטיות שונות מתקשרות לשתי אסטרטגיות אלטרנטיביות (לא לגמרי מפורשות) – האחת ליברלית והשנייה שמרנית-אורתודוכסית – של השתלבות יהודית בחיים ובזהות האמריקנית.

דפוסי ההצבעה של היהודים בבחירות לנשיאות 2016

נתחיל בהתפלגות ההצבעה בבחירות לנשיאות. על-פי הסקרים שנערכו ביציאה מהקלפיות, בקרב היהודים, כ-70 אחוז הצביעו לקלינטון וכ-25 אחוז – לטראמפ (כ-5 אחוזים הצביעו לגארי ג'ונסון ולג'יל סטיין). מאחורי נתונים מספריים אלה מסתתר הבדל משמעותי במגמות ההצבעה של יהודים אורתודוכסים ולא-אורתודוכסים. על פי סקרי היציאה מהקלפיות, למעלה מ-70 אחוז מן היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים הצביעו עבור קלינטון (76 אחוז ו-71 אחוז בהתאמה). השיעור אצל האורתודוכסים היה נמוך יותר – רק 56 אחוז מהם תמכו בקלינטון. אצל היהודים אורתודוכסים היתה תמיכה הרבה יותר גדולה בטראמפ – 39 אחוז, לעומת 21 אחוז מהרפורמים ו-25 אחוז מהקונסרבטיבים. אם בוחנים תוצאות אמת של הצבעה שכונתית בשכונות בהן יש ריכוזים גדולים של אורתודוכסים מודרניים ושל חרדים (חלק מן החוקרים טוענים שתוצאות אלה מהימנות יותר מאשר הסקרים ביציאה מהקלפי), התוצאות דרמטיות אף יותר. בחמש שכונות של אורתודוכסים מודרניים במטרופולינים של ניו יורק, שיקגו ופלורידה, טראמפ קיבל בין 45 אחוז ל-90 אחוז מן הקולות, ובשכונות חרדיות בברוקלין, ניו ג'רסי ואוהיו, הוא קיבל 56 אחוז עד 94 אחוז (יש לזכור שנכון לעכשיו, היהדות האורתודוכסית באמריקה מהווה בערך כ10% של האוכלוסייה היהודית ואילו הלא אורתודוכסים הם כ-90 אחוז).1

התנודה בקרב האורתודוכסים לכיוון תמיכה במועמדים רפובליקניים איננה "הבלחה" חד-פעמית, היא מייצגת מגמת הצבעה מתמשכת בארבע מערכות בחירות לנשיאות החל מ-2004. למעשה, במקומות רבים קיבל טראמפ פחות קולות אורתודוכסיים מכפי שקיבלו רומני ומקיין. יתר על כן, על פי סקר "פיו" מ-2013, למעלה מ-55 אחוז מהיהודים האורתודוכסים אומרים כי הם נוטים לרפובליקנים. תנודה זו אל הרפובליקנים אף איננה שרירותית; גם האורתודוכסים המודרנים וגם החרדים מפגינים גישות פוליטיות הרבה יותר שמרניות מאלה של יהודים לא-אורתודוכסים. כך, שיעור הרבה יותר גדול (50 אחוז) של יהודים אורתודוכסים לא היו מרוצים מהנשיא אובמה מאשר יתר היהודים (29 אחוז), ורוב בקרב היהודים האורתודוכסים מעדיפים מימשל קטן יותר.2 בשל השקפותיהם הפוליטיות השמרניות, והרמה הגבוהה של מחוייבות דתית, המתבטאת בנוכחות רבה יותר בטקסים דתיים וכיו"ב, כותרת באחד העיתונים טענה כי יהודים אורתודוכסים דומים יותר לנוצרים אוונגליסטים מאשר ליהודים אחרים.3

הקשר של יהודים אורתודוכסים למימשל טראמפ חורג מעבר להצבעתם עבורו. הם גם בולטים במימשל של הנשיא החדש. חתנו ויועצו הבכיר של הנשיא, ג'ארד קושנר,4 הוא כידוע יהודי אורתודוכסי, וישנם מינויים נשיאותיים בולטים נוספים של יהודים אורתודוכסיים, כגון ג'ייסון גרינבלט (הנציג האמריקני המיוחד למו"מ בינלאומיים) ודייוויד פרידמן (השגריר לישראל). אלה אינם האורתודוכסים המודרנים הראשונים שמונו לתפקידים בכירים במימשל האמריקני. (ג'ק לו ודן קרצר הם הבולטים ביניהם.) אולם מה שראוי לציון מיוחד ביחס למינויים אלה הוא שבתקשורת, ואולי אף בציבור כולו, ישנה תחושה כי המינויים האורתודוכסיים מייצגים יותר את הציבור היהודי האורתודוכסי בכללותו.5 כלומר, המינויים נתפסים כבאים מתוך "הציבור הרחב" ולא מן האליטה הליברלית, ומכאן שהם יותר ימניים ולאומיים, גם ביחס לאמריקה וגם ביחס לישראל. תחושה זו נסמכת, לפחות בחלקה, על עובדות. דייוויד פרידמן תמיד תמך בהתנחלויות בישראל והתבטא באופן שלילי בקשר לתהליך השלום. אוריינטציה זו נתמכת בעובדה ש"אגודת ישראל" החרדית היתה הקבוצה היהודית הראשונה שהשיגה פגישה בבית הלבן של טראמפ, ודומה כי באופן כללי, קבוצות אורתודוכסיות נהנות מגישה מועדפת.6 מצב זה זכה להכרה מצד איפא"ק, שמדיניותו היא לבחור את מנהיגיו הבכירים בהתאם לאדם המאייש את הבית הלבן. כך, לא מכבר בחר איפא"ק במורטון פרידמן, אורתודוכסי מניו ג'רסי, לנשיאו.7

האם מינויים אלה הם פרי המקרה בלבד? כלומר, האם הם תוצאה מכך שג'ארד קושנר פגש במקרה את איוואנקה טראמפ, הם התאהבו ונישאו? מובן שאי-אפשר להשיב במדויק על שאלה זו, אולם דומה שיש גם יסוד מבני במצב הנוכחי. הנשיא טראמפ בחר כמה מבין יועציו הקרובים מתוך החברה שלו ומחוגי המסחר והנדל"ן במטרופולין של ניו יורק, שאותם הוא מכיר היטב. יש שפע של סיפורים ועדויות על כך שבעשרים השנים האחרונות, יותר ויותר דמויות אורתודוכסיות – מודרנים וחרדים כאחד – תופסות עמדות בכירות בתחומי הנדל"ן, הפרקטיקה המשפטית והעסקים באזור ניו -יורק.8 לכן, אין זה מפתיע שבין היועצים והמינויים שטראמפ בחר מחוגים אלה ייכללו יהודים אורתודוכסים. באופן זה, קיימת זיקה בין בולטותם של יהודים אורתודוכסים במימשל הנוכחי לבין ההצלחה מקצועית והפיננסית הגדלה של יהודים אורתודוכסים (להרחבה ניתן לקרוא את ההערכה השנתית של המכון למדיניות העם היהודי לשנת 2016).

האם קירבתם אל הכוח היא תופעה חולפת? תופעה התלויה בקשרים שלנשיא טראמפ היו עם יהודים אורתודוכסים בתחומי העסקים והנדל"ן של העיר ניו יורק? יתכן, אולם הדבר מבטא את הבולטות והביטחון העצמי הגדלים והולכים של יהודים אורתודוכסים בעשורים האחרונים. עובדה זו נכונה לא רק לגבי אורתודוכסים מודרנים כי אם גם לגבי החרדים.9

התנגדות של יהודים ליברלים לממשל טראמפ

אם נביט לעבר הצד השני של הספקטרום, הרי כפי שכבר צוין, כ-70 אחוז מהקהילה היהודית הצביעו להילארי קלינטון. יתירה מכך – דומה שככל שקהילה מסוימת היא ליברלית יותר מן הבחינה הדתית, גם הצבעתה הפוליטית נטתה להיות יותר ליברלית. כך, בקרב התנועה הרפורמית, שיעור ההצבעה לקלינטון היה 76 אחוז.10 גם במקרה זה, האופי הליברלי של ההצבעה היהודית איננו מקרי, כי אם מייצג מגמה ארוכת שנים. רוב היהודים הצביעו באופן קבוע בעד מפלגות ומועמדים של השמאל, הליברלים והמפלגה הדמוקרטית החל מראשית המאה ה-20 .11 זאת ועוד, בדו"ח משנת 2013, קבע מרכז "פיו" כי "יהודים נמנים על הקבוצות הכי ליברליות ודמוקרטיות באוכלוסייה". עם זאת, ראוי לציין כי במסגרת נטייה זו, ככל שהפרט פחות דתי, או יותר שם דגש על זהות והשתייכות יהודית פלורליסטית, כך דעותיו החברתיות והפוליטיות נוטות להיות יותר ליברליות. כך, בעוד ש-70 אחוז מכלל היהודים הם דמוקרטים או נוטים לדמוקרטים, הרי בקרב יהודים חסרי דת, יהודים רפורמים ויהודים שאינם משתייכים לזרם דתי כלשהו, השיעורים הם 78 אחוז, 76 אחוז ו-75 אחוז בהתאמה. בדומה לכך, 82 אחוז מכלל היהודים אמרו כי על החברה לקבל חד-מיניות, אך בקרב שלוש הקטגוריות הנ"ל השיעורים היו יותר גבוהים באופן משמעותי: יהודים רפורמים – 92 אחוז, יהודים שאינם משתייכים לזרם דתי כלשהו – 89 אחוז, ויהודים חסרי דת – 91 אחוז. הואיל ולצעירים מדור המילניום יש ייצוג גבוה בקרב יהודים חסרי דת, סביר להניח שהשקפות מאוד ליברליות אלה מאפיינות רבים מהם.

השקפה ליברלית זו מוצאת את ביטויה גם בספרות, בעיקר בקרב סופרים צעירים שהחלו לפרסם את ספריהם בתחילת שנות האלפיים. גישה ליברלית זו התבטאה במיוחד בהתייחסות ביקורתית כלפי מה שנחזה כקהילה היהודית ה"מיינסטרימית" ו"ערכים יהודיים מיינסטרימים". כך, לדוגמה, הסיפור המעניק את הכותרת לאוסף הסיפורים האחרון שפירסם נתן אנגלנדר, "על מה אנחנו מדברים כאשר אנו מדברים על אנה פרנק", בודק את מרכזיות השואה וסמליה בזהות היהודית-אמריקנית ואף מגכיח אותם במידת מה. בדומה לכך, ספרו החדש של ג'ונתן ספרן פוייר, "הנני", מכיל התנגדויות והסתייגויות יהודיות-אמריקניות מן הגסות והנוקשות של ישראלים, כפי שהיא נחזית אצל יהודים-אמריקנים. ספר זה בודק את מסלול הסולידריות היהודית-אמריקנית עם ישראל, ואיך המאפיינים שלה הופכים מורכבים ואמביוולנטיים יותר. ספרים אלה מצטרפים ל"איגוד השוטרים היידיים" של מייקל שייבון, המבקר גם את המשיחיות הדתית-ציונית וגם את מדיניותן של ממשלתה הימנית של ישראל ושל התנועות הנוצריות הימניות באמריקה.

אם כן, קבוצת הסופרים היהודיים הצעירים ממשיכה את המסורת היהודית-אמריקנית של ליברליזם, אך בנימה ביקורתית ומרחיקת לכת הרבה יותר מאשר בעבר. נימה זו תואמת את הקיטוב הנוכחי בפוליטיקה האמריקנית בין המחנה הליברלי לבין המחנה השמרני/פופוליסטי. אחד הביטויים המרכזיים של קיטוב זה היה בבחירות 2016 ומה שקרה לאחריהן. לא זו בלבד שהבחירות נערכו באווירה של מרירות והתנגחות, אלא שההתנגחות נמשכה לאחר שנודעו התוצאות. אחד הביטויים העיקריים לקונפליקט מתמשך זה הוא הפגנות הרחוב המתמשכות נגד מימשל טראמפ ומדיניותו, המתנהלות מאז השבעתו לנשיא.12 יהודים רבים השתתפו בהן כאזרחים אמריקניים אינדיבידואליים. אולם מעבר לכך, יהודים רבים וארגונים יהודיים נטלו חלק בהפגנות אלה בתור יהודים, ועל בסיס זהותם היהודית. אחד הנושאים שהועלו בהפגנות היה האיסור על כניסת מוסלמים מסוריה ומשבע מדינות שרוב תושביהן מוסלמים לארה"ב אותו ניסה מימשל טראמפ לאכוף. שלושת הזרמים הדתיים היהודיים העיקריים פירסמו הצהרות במחאה על איסור זה, כאשר ההצהרה הרפורמית היתה הקולנית והנזפנית ביותר: "התנועה הרפורמית מגנה בחריפות את הצו הנשיאותי המזוויע בקשר להגירה ולפליטים", נאמר בה. באופן חד אפילו יותר, 20 רבנים המזוהים עם התנועות הליברליות, שחלקם עטו טליתות, מחו על האיסור, ונעצרו כאשר הפריעו לתנועה בכיכר קולומבוס בניו יורק. המחאה אורגנה ע"י "תרועה: קריאת רבנים לזכויות האדם", ארגון ללא מטרות רווח ששם לו למטרה "לאחד רבנים וחזנים מכל זרמי היהדות, יחד עם כל חברי הקהילה היהודית, כדי לפעול לפי הצו היהודי למען כיבוד וקידום זכויותיהם של כל בני האדם." 13 "אנו זוכרים את ההיסטוריה שלנו, ואנו זוכרים כי גבולותיה של מדינה זו נסגרו בפנינו בשנת 1924, והדבר גרם לתוצאות קטסטרופליות במהלך השואה," אמרה הרבה ג'יל ג'ייקובס מ"תרועה". "אנו יודעים כי חלק מההתבטאויות המשמשות כיום למנוע ממוסלמים לבוא הנה הינן אותן התבטאויות ששימשו כדי למנוע את בואם של פליטים יהודיים."14

רבים מיהודים ליברלים אלה, במיוחד אלה המוחים נגד מימשל טראמפ בתור יהודים, נוטים לזהות ערכים ליברליים או פרוגרסיביים בתור ערכים יהודיים. לדוגמה, הרבה דארה פרימר איפיינה בשנת 2009 את גישת הצעירים בקהילתה ביחס לפעילות היהודית הנראית כליבה המרכזית והיסודית ביותר: "אל תשמרו כשרות – בסדר, אל תשמרו שבת – בסדר, תתחתנו עם לא-יהודי/ת – זה בסדר. אך עליכם להבין כי זהותכם היהודית תאבד לכם אם לא תילחמו למען צדק."15 בנימה דומה, מאמר דעה מספטמבר 2016, בו הובעה התנגדות מנימוקים יהודיים למדיניות ההגירה של טראמפ נשא את הכותרת, "ערכים יהודיים מחייבים לקדם בברכה זרים – דבר שטראמפ מתנגד לו."16

אפשר לקבוע בביטחון כי התפתחויות אלה הושפעו מן הקיטוב המאפיין כיום את הפוליטיקה והתרבות של החברה האמריקנית הכללית, ואשר מצא את ביטויו בבחירות האחרונות לנשיאות. הערכים הקשורים לדת, והדאגות התרבותיות והכלכליות של שכבת האוכלוסייה המרכזית שהינה לבנה, דתית (אוונגליסטית או קתולית) ועובדת או משתייכת למעמד הבינוני התחתון, התבטאו בצורה בולטת בניצחונו של דונלד טראמפ. במידה רבה, יהודים אורתודוכסיים היו שותפים לערכים ולדאגות אלה.

אסטרטגיות (בלתי מפורשות) שונות להשתלבות בחברה ובזהות האמריקאית

דומה שבבסיסן של מחלוקות אלה בין שתי הקבוצות הולכת וגוברת התגבשותן של שתי אסטרטגיות שונות להשתלבות יהודית בחברה ובזהות האמריקנית הכללית. האסטרטגיה היהודית הראשונה, הליברלית, היא המודל הקלאסי שיהודים במערב אימצו החל מסוף המאה ה-18. הליברליזם של הרוב בקהילה היהודית ונטייתו לזהות ערכים ליברליים עם ערכים יהודיים אינו העדפתם הסובייקטיבית של יהודים אינדיבידואליים גרידא. אדרבא, דומה שהוא קשור לעמדה ההיסטורית של היהודים בתור מיעוט, ואסטרטגיה שהיהודים גיבשו במאתיים השנים האחרונות לצורך השתלבות בחברות הלא-יהודיות שבתוכן הם חיו. באסטרטגיה קלאסית זו, שהיתה בשימוש מאז עידן הנאורות והאמנסיפציה, מעורב האימוץ, מצד היהודים, של ערכים אזרחיים ליברליים – פלורליזם, סובלנות ושוויוניות- תוך הפחתה עד למינימום של מאפיינים תרבותיים ודתיים שסימנו את היהודים כשונים. במקרה של אמריקה, אסטרטגיה זו מעדיפה כי הזהות האמריקנית הלאומית תתבסס על הדת האזרחית האמריקנית ("המקדשת את הטענה כי כל בני האדם נבראו שווים"), ללא דגש יתר על בסיסים נוצריים או אנגלו-סכסיים אתניים או תרבותיים בזהות האמריקנית.17 עד עצם היום הזה, יהודים ליברלים נמנים על הקבוצות הבולטות ביותר בין אלה העומדות על משמר ההפרדה בין דת ומדינה בארצות הברית.

כל היהודים במשותף הבינו את אופי "העיסקה" שהחברה המערבית המודרנית הציעה להם במסגרת אסטרטגיה זו: בתמורה לזהות יהודית שביטוייה פחות מפורשים, הם יכלו להשתלב טוב יותר ולהגיע להישגים בחברה הלא-יהודית שמסביבם. מידת הקבלה של עיסקה זו מצד הקבוצות היהודיות השונות היתה שונה בהתאם לקבוצה. יהודים רבים השילו את מאפייניהם התרבותיים והדתיים הייחודיים, ואכן השיגו השתלבות והישגים יוצאים מן הכלל בחברות המערביות. קבוצות אחרות (האורתודוכסים והחרדים) שמרו על יותר מאפיינים ייחודיים, והשתלבותם – בתור קבוצה – היתה פחותה יותר.

כיום, במקביל לעלייה במשקלם ובמעמדם של יהודים אורתודוכסים במימשל טראמפ ובחוגי נדל"ן, עסקים ועריכת-דין, יתכן שאנו עדים לעלייה באסטרטגיה חלופית של השתלבות יהודית ושל "עיסקה" אלטרנטיבית. אסטרטגיה זו כרוכה בבריתות עם קבוצות אחרות, לא-יהודיות, דתיות ושמרניות, והיא מבססת את הזהות האמריקנית המשותפת על תרבות מוסרית אותה חולקים רוב האמריקנים, ואשר בבסיסה היא דתית.

כמו בעיסקה המקורית, האסטרטגיה החלופית הצומחת כעת מכילה מספר רמות. אנו ננתח רמות אלה ונשווה את האסטרטגיה הליברלית של השתלבות יהודית לעומת זו השמרנית המתגבשת עתה. על פי האסטרטגיה הקלאסית, היהודים ציפו להפוך לחברה "נייטרלית" או "נייטרלית-למחצה,"18 דהיינו חברה כללית, או לפחות ספֵירה ציבורית שבה לא תורגש נוכחותן של זהויות דתיות ואתניות, או שאלה לפחות לא תהיינה בולטות. בצורה ליברלית אופיינית, הם העבירו את הזהויות הדתיות והאתניות – במידה שאלה בכלל התקיימו – לספירה הפרטית. בדומה לכך הם ציפו, או קיוו, כי המשתתפים הגויים בחברה הכללית יהיו ליברלים טובים כמותם – מסורים לערכי השוויון, הסובלנות, הפלורליזם וכו'. הם יהיו שותפים, לפחות בספירה הציבורית, לזהות משותפת, חילונית וליברלית.

בניגוד לכך, האסטרטגיה האורתודוכסית-שמרנית מסתמכת על בריתות עם קבוצות דתיות לא-יהודיות. ברמה הראשונית, בריתות אלה נבנות על בסיסם של אינטרסים משותפים. בין אלה נכללים הגדלת המימון הממשלתי לחינוך דתי והפטור של ארגונים, פרטים וקהילות דתיות מכפיית כללי מוסר והתנהגות פרוגרסיביים (כגון היתר לנישואין בין בני אותו מין ולהפלות באופן חופשי יחסית) בתוקף החוק.19 מעבר לאינטרסים המשותפים, יתכן שקיימת גם רמה של תרבות מוסרית משותפת ושל זהות משותפת.20

מכאן אנו עוברים לשתי הרמות הבאות של אסטרטגיות ההשתלבות השונות. כפי שצוין קודם לכן, האסטרטגיה הליברלית של השתלבות יהודית מעדיפה כי הזהות הלאומית תתבסס על הדת האזרחית האמריקנית, ללא דגש רב מדי על הבסיסים הנוצריים או האנגלו-סכסיים או האתניים של הזהות האמריקנית. זאת בניגוד לאסטרטגיה השמרנית-אורתודוכסית המקבלת את העמדה השמרנית (שנוסחה, למשל, ע"י סמואל האנטינגטון),21 לפיה הזהות הלאומית האמריקנית איננה מבוססת באופן צר על הדת האזרחית, אלא גם על תרבות מוסרית משותפת הנשענת על תרבות דתית (פרוטסטנטית/נוצרית או יודיאו-נוצרית).22 לתרבות מוסרית זו, אותה יהודים שמרנים (במיוחד אלה המשתייכים לזרם האורתודוכסי) חולקים עם שמרנים נוצריים, יש הרכב שונה מאשר למוסריות הליברלית. זו הרמה האחרונה, או ההיבט האחרון של אסטרטגיות ההשתלבות שאנו משווים ביניהן.

המחקר הפסיכולוגי-חברתי של ריצ'ארד שוודר ובמיוחד של ג'ונתן היידט מצביע על העובדה שלתרבויות וקבוצות אוכלוסייה שונות יש תפיסות וגישות בסיסיות שונות לגבי מוסריות. היידט מדבר על שתי גישות עיקריות: "גישה חוזית" ו"גישת כוורת". "הגישה החוזית רואה את הפרט, האינדיבידואל, כיחידת הערך הבסיסית. הבעיה העיקרית של חיים חברתיים היא כי יחידים לעיתים גורמים סבל או מזיקים זה לזה, ומשום כך אנו יוצרים במשתמע חוזים חברתיים ובמפורש – חוקים, במגמה לטפח חברה הוגנת, חופשית ובטוחה, שבה הפרטים יכולים לחתור להגשמת שאיפותיהם ולפתח את עצמם ואת מערכות היחסים ביניהם לפי בחירתם."23 הכללים שמפתחת הגישה החוזית מתמקדים בעיקר באי-גרימת נזק או סבל לאנשים אחרים ודאגה להם, בעיקר לחסרי האונים ולמדוכאים. עוד מייחסים כללים אלה ערך להוגנות ולהדדיות.

"גישת הכוורת, בניגוד לכך, רואה את הקבוצה ואת הטריטוריה שלה בתור מקורות הערך הבסיסיים. דבורים אינדיבידואליות נולדות ומתות בהמוניהן, אך הכוורת חיה למשך זמן רב, ולכל דבורה אינדיבידואלית יש תפקיד בטיפוח הצלחתה של הכוורת. שתי הבעיות העיקריות של החיים החברתיים הן התקפות מבחוץ וחתירה מבפנים. כל אחת מן השתיים עלולה לגרום למותה של הכוורת, ולכן על כל הדבורים להתאחד, למלא את חובתן, ולהיות מוכנות לקורבנות למען הקבוצה."24 בתוך מערכת הכללים והערכים המוסריים הפנימית שלה, גישת הכוורת תתייחס ותטפל, כפי שנראה להלן, בנושאים שהם מעבר לסבל/נזק והוגנות/הדדיות.

ליברלים רואים את היחיד, הפרט, בתור יחידת הערך המרכזית. לכן, הנחותיהם המוסריות הן בעיקר "חוזיות". קבוצות שמרניות ומסורתיות נוטות לראות את הקבוצה בתור יחידת הערך המרכזית.

בעוד שליברלים נוטים לחשוב כי דבר כלשהו הינו פסול מבחינה מוסרית רק אם הוא גורם סבל, מזיק או מדכא בני-אדם אחרים, הרי על-פי מחקריהם של ג'ונתן היידט ופסיכולוגים חברתיים אחרים, לשמרנים ולמסורתים יש רשימה ארוכה יותר של קונספציות מוסריות והם מבינים מושגי מפתח בצורה שונה. הם נוטים להדגיש בתור ערכים מוסריים נורמות והתנהגויות המקדמות את ההישרדות ואת הרווחה של הקבוצה.25 בנוסף לערכים של אכפתיות וטיפול (בילדים קטנים, בבעלי-חיים חסרי מגן, ובהשלכה – בכל האומללים שגורלם הֵמַר להם) וחופש מדיכוי, אותם הם חולקים עם הליברלים,26 המושגים המוסריים של שמרנים כוללים גם:

  1. הגינות בתור פרופורציונליות – דהיינו, כל אדם צריך לקבל כגמולו, או כפי שניסח זאת השליח פאולוס (באיגרת השנייה לתסלוניקאים) "מי שמסרב [או מתחמק] מעבודה – שלא יאכל". אנשים שעובדים ותורמים ראויים לתגמול. "אכילת חינם" – או "טפילות" – היא חטא מוסרי.27 אי לכך הם נוטים לשאול, האם מקבלי הטבות משירותי הרווחה או מן המימשל אכן ראויים לתשלומים שהם מקבלים.28 לעומת זאת, ליברלים חושבים על "הוגנוּת" ביחס לניצול של קבוצות מוחלשות על ידי קבוצות חזקות. לכן הם חותרים לכך שהמבוססים ישלמו שיעור מס יותר גבוה, כלומר "הוגן" לתפיסתם, או שהמוחלשים יקבלו נתח יותר גדול ו"הוגן" של העוגה הכללית בצורה של תשלומי העברה והטבות המעניקים רמה מינימלית של הכנסה, דיור, חינוך ובריאות.
  2. נאמנות – על האדם מוטל לתמוך ולתרום לקבוצות המיידיות שהוא חלק מהן: משפחתו, קהילתו, עמו וארצו. דאנטה קבע את מקומם של הבוגדים במעגל הנמוך ביותר של הגיהינום. השמרנים חשים יותר בנוח מן הליברלים בתור חלק מקבוצה, והם נוטים לאכוף נאמנות לקבוצה גם אם הדבר כרוך בתשלום מחיר גבוה מצד הפרט.
  3. קדושה- ישנו צד "גבוה" יותר לטבעו של האדם, ואל גוף האדם יש להתייחס כאל מקדש, לא כאל גן שעשועים. נורמטיבית מדובר בכך שהתנהגות גופנית ומינית של אדם איננה צריכה להיקבע אך ורק על ידו עצמו בתור פרט אוטונומי.
  4. סמכות – בני אדם, כמו בעלי-חיים אחרים, מאורגנים בהיררכיות שאינן בהכרח דכאניות – לדוגמה הורים וילדים, כוהני דת ומאמיניהם.29 שמרנים ודתיים-מסורתיים יתבעו כבוד וציות כלפי סמכות אף אם אין לדבר הצדקה רציונלית מלאה, לדוגמה – סמכות המבוססת על גיל ו/או מגדר.

האוריינטציה האינדיבידואליסטית מובילה ליברלים לחשוב על מוסריות במונחים אוניברסליסטיים. הרעיון כי על הפרט להעניק יחס מועדף לחברי הקבוצה האתנית או הדתית שאליה הוא משתייך (או אפילו משפחתו) נחשב כמביך אצל ליברלים מסוימים.30 בשום אופן אין לפרש את הטיעונים דלעיל כרמיזה לחוסר נאמנות מצד הליברלים, או לכך שאין הם רוחשים כבוד לסמכות. אולם הם נוטים להעניק למושגים אלה פרשנות יותר אינדיבידואליסטית ורציונלית.

דומה שיהודים אורתודוכסים המאמינים בשכר ועונש (ורואים את עצמם כאנשי מעמד ביניים מהוגנים), המאמינים בנאמנות מוחלטת למשפחותיהם, לקהילותיהם ולעמם ("עם ישראל"), והמפתחים (חרף הסתייגות יהודית מסורתית משלטונות של גויים) פטריוטיזם מסוג ימני כלפי ארצם (אמריקה),31 המכבדים את סמכותם של הורים ושל רבנים, והמנסים לחיות את חייהם עם אלמנט של קדושה, שותפים לתרבות מוסרית זו. דרך חברותם בתרבות מוסרית משותפת זו, הם טוענים לחבֵרוּת בחברה האמריקנית ובזהות האמריקנית. חשוב להדגיש כי בהתאם לאסטרטגיה זו, הם טוענים לחברותם האמריקנית לא חרף היותם אורתודוכסים (כפי שמאמינים יהודים ליברלים), אלא דווקא בגללה. האורתודוכסיוּת שלהם הופכת אותם לחלק מתרבות מוסרית – אותה הם חולקים עם פרוטסטנטים, אוונגליסטים וקתולים מאמינים (לבנים) – אשר, בעיניהן של קבוצות אלה, היא הבסיס והיסוד לדמוקרטיה האמריקנית. במילים אחרות, דומה שהם מציעים "עיסקה" חדשה: הפוך לאמריקני ע"י הדגשת אורח החיים האורתודוכסי שלך והערכים המגולמים באורח חיים זה.

הזהות האמריקנית, על פי גישה אורתודוכסית זו, מושגת על סמך רמה גבוהה יותר של הפשטה. יהודים, נוצרים אוונגליסטים וקתולים (לבנים אדוקים) חולקים אותה תרבות מוסרית/דתית ואותם ערכים מוסריים. אולם הם מממשים ערכים אלה באופן מקביל בקהילותיהם ועל-פי מסורותיהם הדתיות השונות. כאן המקום להסתייגות מסוימת. בהקשר של ה"עיסקה" החדשה הנ"ל, יתכן שחרדים, ובעיקר חסידים, שרמות החינוך החילוני, השליטה באנגלית, וההכנסה שלהם נמוכות מהרמה הרגילה של היהודי-אמריקני, לא יצליחו להשיג אותה רמה ואיכות של השפעה בחברה הכללית שממנה נהנים כיום יהודי אמריקה. למרות זאת, קבוצות של חרדים ושל חסידים הוכיחו במהלך השנים כי הן ניחנו בתושייה ובכושר התאוששות יוצאים מן הכלל, והן עשויות למצוא נתיבים שונים וחדשים לצורך השגת גישה למרכזי העוצמה של החיים האמריקניים והשפעה עליהם.

התחזקות העמדה וההשפעה של המחנה האורתודוכסי ביהדות האמריקנית מקבילה לעליית מעמדן והשפעתן של הקהילה החרדית והקהילה הציונית-דתית בישראל. במילים אחרות, אנו עדים למגמה יהודית כלל-עולמית.

אם אכן קיימות שתי אסטרטגיות להשתלבות יהודית בחברה האמריקנית, עולה מכאן שיש הבדל עמוק בין הזרם האורתודוכסי לבין הזרם הליברלי בקהילה היהודית-אמריקנית. עד שנת 2000 היה סביר להניח כי ליהודים אורתודוכסים וליברלים יש אינטרסים ושאיפות דומים כלפי החברה האמריקנית. השוני ביניהם נסב על המרחק שכל אחת מן הקהילות היתה מוכנה לעבור על מנת לממש אינטרסים ושאיפות אלה, ובהתאם לכך – האופן שבו התייחסה כל אחת למסורת היהודית. אך אם כל אחת מן הקהילות מפתחת שאיפות שונות, או אפילו מנוגדות, כלפי החברה האמריקנית ומקומה בתוכה, אזי אנו עדים לרמה חדשה של מחלוקת ואף קיטוב בתוך הקהילה.

קשה לקבוע אם התפתחות זו, בסופו של דבר, הינה חיובית או שלילית. בצד החיובי יש להדגיש כי באוכלוסייה היהודית-אמריקנית, הקהילה האורתודוכסית, שעמדתה נמצאת בעלייה, היא הקבוצה המסורה ביותר לעם היהודי, להמשכיות היהודית ולמדינת ישראל. יתכן שעמדתם המתחזקת תאפשר לאורתודוכסים להוביל את הקהילה היהודית-אמריקנית כולה להתמסרות גדולה יותר ולמעורבות עם היהדות, העם היהודי וישראל. ניתן גם לטעון כי הימצאותם של יהודים בשני המחנות – הליברלי והשמרני – מחזקת את השפעתם וגמישותם ומגבירה את כוח המיקוח שלהם. אלא שבצד השלילי, סביר להניח כי פילוג כה עמוק בקהילה היהודית יכול רק להחליש אותה ואת עמדתה בתוך הישות הפוליטית והחברה האמריקנית.

הערות

  1. Rocklin, Mitchell. “Are American Jews Shiftiing Their Political Affiliation?” Mosaic Magazine, January 18, 2017
  2. A Portrait of Jewish American, Pew Research Center, 2013.
  3. Sokol, Sam. “”Orthodox Jews in US are More Like Evangelicals than Other American Jews, Pew Study Finds”.” The Jerusalem Post, August 27, 2015. עם זאת, נכון כי בשל התלות של רבים בקהילה החרדית בתוכניות רווחה של המימשל, במיוחד ברמות המדינתיות והמקומיות, הרי כאשר ההצבעה היא בעד מועמדים למשרות ברמה המדינתית והמוניציפלית, הם נוטים להצביע בעד הדמוקרטים.
    Guttman, Natan "In 100 days a New Jewish Elite Rises under Trump" . Forward, April 30, 2017
  4. על אף שקושנר נחשב בעבר כתומך במפלגה הדמוקרטית, העיתון בבעלותו,The New York Observer , המליץ בבחירות לנשיאות ב-2012 להצביע בעד המועמד הרפובליקני, מיט רומני. בהמשך למה שבכיר מקורב לטראמפ הגדיר כ"המרה האידיאולוגית" של קושנר, חתנו של טראמפ נטל חלק משמעותי במטה הבחירות של טראמפ, בתפקידו כמתכנן החלק האינטראקטיבי ופעילות הרשתות החברתיות במהלך מסע הבחירות.ראה: Johnathan Mahler and Maggie Haberman, “The In-Law in the Trump Inner Circle: Jared Kushner’s Steadying Hand, The New York Times, November 19, 2016, https://www.nytimes.com/2016/11/20/us/politics/jared-kushner-donald-trump.html?_r=0, “Jared Kushner”, Wikipedia.
  5. דניאל גרינפילד, "היהודים של אובמה והיהודים של טראמפ".
  6. גוטמן שם.
  7. שם.
  8. הבעלים הגדולים ביותר של נכסים להשכרה עדיין כוללים מספר רב של יהודים לא-אורתודוכסים. אולם בחלק מן השווקים "החמים" ביותר של העיר, ברוקלין לדוגמה, יזמים אורתודוכסים ובמיוחד חסידים ממלאים תפקיד שחשיבותו הולכת וגדלה. ראה מארק מאואר, "לימוד ורווח: המאכערים החסידים של הנדל"ן בברוקלין", The Real Deal – New York City Real Estate News, 22 אוגוסט 2016.
    יתירה מכך, בעשורים האחרונים, יהודים אורתודוכסים – מודרנים וחרדים כאחד – הפכו לשותפים בכירים בפירמות ניו יורקיות מובילות של עורכי דין ושל בתי השקעה, לרבות כאלה שבמשך שנים היו מזוהות כ"וואספיות". רשימת הפירמות מסוג זה כוללת את סאליבן וקרומוול, פול, וייס, ריפקינד, וורטון וגאריסון, גולדמן זאקס, פריד, פרנק, האריס, שרייבר וג'ייקובסון; מילאר, קאסידי, לארוקה ולוין, פרוסקאואר רוז, שולט, רות וזייבל. בחלק מפירמות אלה, יהודים אורתודוכסים הפכו לדירקטורים ולשותפים מנהלים.
  9. עד כה לא מינה טראמפ ראש למחלקה לטיפול באנטישמיות במשרד החוץ, וגם לא מינה איש קשר לקהילה היהודית. אמנם נכון שעד כה לא מולאו מספר רב של משרות בכירות בממשל. אולם בשני התפקידים שצוינו הופעל לחץ על הנשיא מצד גורמים יהודיים למלא את המשרות – אך לשווא. משקיפים מנוסים מייחסים לכך משמעות.
  10. Malts, Judy. "Clinton Won Overwhelming Majority of Jewish Vote, Polls Say". Haaretz, November 9, 2016
  11. ב-1920, 38% מהיהודים הצביעו בעד יוג'ין ו. דבס, המועמד הסוציאליסטי.ב-1920, 38% מהיהודים הצביעו בעד יוג'ין ו. דבס, המועמד הסוציאליסטי. http://www.jewishvirtuallibrary.orgqjewish-voting-record-in-u-s presidential elections
  12. בינתיים הפגנות הרחוב דעכו, ומקומן נתפס, לפחות במידה מסויימת, על ידי ארגון פוליטי משמעותי.
  13. "משטרת ניו יורק עצרה כ-20 רבנים שמחו על איסור הכניסה של טראמפ", Jerusalem Post, 7 בפברואר 2017
    http://jpost.com/Diaspora/New-York-police-arrest-some-20-rabbis-protesting-Trump-travel-ban-408811.
  14. קולין מויניהאן, "כעשרים רבנים נעצרו במהלך מחאה נגד איסור הכניסה של טראמפ", "ניו יורק טיימס", 6 בפברואר 2017.
    https://www.nytimes.com.2017/02/06/nyregion/rabbis-arrested-protest-trump-muslim-ban.html? r=0
  15. המכון למדיניות העם היהודי, ההערכה השנתית 2010
  16. מייקל מ. אדלר, ""ערכים יהודיים מחייבים לקדם בברכה זרים – דבר שטראמפ מתנגד לו." "ג'רוזלם פוסט", 11 ספטמבר 2016.
    http://www.jpost.com/Opinion/Jewish-values-are-towelcome-strangers-something-Trump-doesnt-stand-for-467470.
  17. בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20, הזרם המרכזי של הנצרות בארה"ב היה פרוטסטנטיות ליברלית שהזדהתה עם ערכים פוליטיים ליברליים. האווירה הליברלית הפרוטסטנטית, שלא היתה ממש חילונית, עודדה את האסטרטגיה היהודית-ליברלית להשתלבות היהודים בחברה האמריקנית הכללית.
  18. יעקב כץ, היציאה מן הגטו: הרקע החברתי לאמנציפציה של היהודים. עם עובד, תל אביב, 1985
  19. Cohen, Eric and Aryana Meisal. “Jewish Conservativism: A Manifesto.” Commentary, April 7, 2017.
  20. כמובן שאחד הגורמים המעודדים את הגישה האורתודוכסית הוא התחזקותם של זרמים נוצריים שמרניים ואוונגליים מאז שנות ה-80 של המאה שעברה, לעומת היחלשות הפרוטסטנטיות הליברלית.
  21. Huntington, Samuel. Who We Are: The Challenges to America’s Nationai Identity. New York: Simon and Schuster, 2004.
  22. Cohen and Maisal op. cit.
  23. Jonathan Haidt, “Moral Psychology and the Misunderstanding of Religion”, The Edge, Sept. 21, 2007. https://www.edge.org/conversation/jonathan_haidt-moral-psychology-and-the-misunderstanding-of-religion (Accessed Aug. 2, 20017)
  24. שם.
  25. Haidt, Jonathan. The Righteous Mind: Why Good People are Divided by Politics and Religion. New York : Pantheon Books, 2012. Haidt, Jonathan. The Righteous Mind: Why Good People are Divided by Politics and Religion. New York : Pantheon Books, 2012.
  26. כאן המקום לשתי אזהרות. הראשונה היא כי אנו מדברים על קונספציות, ערכים ונורמות, לא על התנהגות. בכל מערכת מוסרית יהיו יחידים שיסטו בהתנהגותם מן הנורמות והערכים המקובלים. אף-על-פי-כן עדיין אנו רואים אותם כדבקים במערכת המוסרית, אם הם מכירים בתוקף ובסמכות של הנורמות והערכים המוסריים הנ"ל. במילים אחרות, פרטים בתרבות מסוימת המכירים בערך המוסרי של נאמנות מינית אצל זוגות נשואים עשויים לנאוף. הם נותרים במסגרת המערכת או התרבות המוסרית אם חרף התנהגותם הם מכירים בתוקף הנורמטיבי של האיסור ומכירים (ברמה מסוימת) בכך שהתנהגותם היא רעה או סוטה מן הנורמה המוסרית.
    האזהרה השנייה היא כי אנו דנים כאן בטיפוסים אידיאליים, כלומר מבנים המייצגים אידיאל "טהור", שיש להם היגיון פנימי. בדרך כלל אין הם מייצגים אוכלוסיות אמיתיות ובני אדם אמיתיים. אוכלוסיות אמיתיות בדרך כלל מורכבות מתערובת של שני טיפוסים אידיאליים או אף יותר, הגם שטיפוס אידיאלי אחד הוא הדומיננטי.ולבסוף, מובן מאליו כי גישתנו היא תיאוּרית ואנליטית גרידא. אין אנו מעלים טיעונים כלשהם או מצהירים על עמדה כלשהי ביחס לעליונותן של קבוצה מסוימת או גישה מסוימת על פני אחרות.
  27. המושג "בטלן" מתפרש בצורה שונה אצל קבוצות ואנשים שונים, והשאלה איך מגדירים בדיוק "בטלן" היא שאלה טעונה מבחינה פוליטית. חלק מן השמרנים העוסקים בנושא זה נוטים לתייג באופן סטראוטיפי אוכלוסיות שלמות כ"בטלנים", כגון מיעוטים, אימהות חד-הוריות, בני נוער מובטלים וכו'. ראה Hochschild, , Arlie. Strangers in Their Own Land: Anger and Mourning on the American Right. New York and London: The New Press, 2016.
  28. Hochshild 2016
  29. היידט 2012
  30. President Obama: “In the eyes of God, a child on the other side of the border is no less worthy of love and compassion than my own child,” Obama said. “You can’t distinguish between them in terms of their worth or inherent dignity.” http://edition.cnn.com/2017/05/25/politics/obama-merkel-germany/index.html
  31. See for example “Patriotism is our Value, Editorial, The Jewish Star, (Orthodox newspaper published in Long Island), Nov. 23, 2011.
הקודם
הבא