ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2017

נכון להבחין בין יהודי צפון אמריקה לבין הקהילה היהודית בצפון אמריקה. מעמדם וחוסנם של יהודי צפון אמריקה ממשיך להיות חזק ביותר. אף שקיים עוני בחלקים שונים של הקהילה היהודית – במיוחד בקרב קבוצות מהגרים מדור ראשון ומדור שני, זקנים, והקהילה החרדית – יהודי צפון אמריקה ממשיכים להימנות על הקבוצה הדתית והאתנית המשכילה ביותר ובעלת המשאבים הפיננסיים הגדולים ביותר ביבשת כולה.10

במבט צופה עתיד, האתגרים שיעמדו בפני כלל האמריקנים ישפיעו על הדור הבא של יהודים אמריקניים. הבעיות הסבוכות שמולן ניצבות חברות מתועשות מתקדמות, עלולות בהחלט להקשות על צעירים יהודיים מן המעמד הבינוני והבינוני-העליון להגיע למעמד הכלכלי של הוריהם. רבים כבר העלו את ההשערה כי הדור הנוכחי של האמריקנים יהיה הראשון שיצטרך להיאבק כדי לשמור על המעמד הסוציו-אקונומי שלתוכו גדל. ניתן לשער כי הגורמים המאתגרים את אלה המכונים "דור המילניום" – גלובליזציה ותגובת-הנגד לה; וצמצום ההזדמנויות הפתוחות לתעסוקה שיש בצידה הכנסה גבוהה – יציבו אתגרים משמעותיים גם בפני הדור הבא של יהודי צפון אמריקה. עם זאת, יהודי צפון אמריקה ממשיכים לתפוס עמדות הנהגה משמעותיות במגוון רחב של תחומים שבצידם הכנסות גבוהות, כגון שירותים פיננסיים, נדל"ן, תקשורת/בידור וטכנולוגיה. מגזרים גדולים של יהודי צפון אמריקה ממשיכים ליהנות מהישגים כלכליים וחברתיים שמעולם לא מומשו במידה כזו ע"י דור קודם כלשהו של יהודים.

בעוד שיהודי צפון אמריקה נהנים מחוסן, במונחים חומריים, חוסנה של הקהילה היהודית בצפון אמריקה הוא עניין יותר מסובך. לצורך דיון זה, נגדיר את הקהילה היהודית בצפון אמריקה כמורכבת מן הרשת הסבוכה של ארגונים מקומיים וכלל-ארציים היוצרים את המסגרת המוסדית לחיים הקהילתיים היהודיים. ברמה המקומית נכללים ארגונים כמו בתי-כנסת וישיבות, בתי-ספר יהודיים יומיים, מרכזי קהילה יהודיים (JCC), תאי "הלל" בקמפוסים, וסוכנויות שירותים חברתיים המטפלות בעניים, בקשישים ובנזקקים אחרים.11 במוסדות אלה משתתפים היהודים בצורה הפעילה ביותר בחיי הקהילה וחווים אותה באמצעות היותם חברים, לקוחות או צרכנים.

במקביל, קיימים ארגונים יהודיים כלל-ארציים: ארגוני גג המאגדים קבוצות של המוסדות המקומיים הנ"ל – ארגונים המאגדים בתי-כנסת של זרמים שונים, גופים מתאמים או גופי ביצוע של המרכזים הקהילתיים-(JCC) השונים, תאי "הלל", ארגוני גג של בתי-ספר יהודיים, ארגונים של סוכנויות שירותים חברתיים וכיו"ב. בנוסף לכך, ברמה הכלל-ארצית קיימים גם ארגוני שתדלנות (לובי) – העוסקים בפעולות שתדלנות, תעמולה או מאבק ציבורי בשם ולמען הקהילות היהודיות בצפון אמריקה, "צרכים יהודיים", מדינת ישראל ועוד כהנה וכהנה. המבנה הארגוני של הקהילה היהודית בצפון אמריקה היה ונשאר מרשים ביותר. מנהיגי קבוצות אתניות ודתיות אחרות ממשיכים להביט בקנאה וביראת כבוד על המבנה ועל השפעתה הרבה של "הקהילה היהודית המאורגנת", מהרהרים כיצד הם נבנו ואיך אפשר לחקותם.

הקהילה היהודית בצפון אמריקה ניצבת בפני בעיות הקשורות לתמורות מואצות. חידושי התקשורת והטכנולוגיה כירסמו בעמדתם של כמעט כל הארגונים הכלל-ארציים, משום שמוסדות מקומיים יכולים ביתר קלות להשיג גישה ישירה למיומנות ולמשאבים. מוסדות מקומיים רבים מתנגדים לתשלום מיסים שהגופים הכלל-ארציים הסתמכו עליהם מאז ומתמיד כמקור הכספי העיקרי שלהם. מאותגרים במיוחד הם הגופים הכלל-ארציים של הזרמים הדתיים השונים, אך לא רק הם: במהלך העשור האחרון, שני גופים כלל-ארציים ותיקים – הקרן הלאומית לתרבות יהודית (NFJC) ושירותי חינוך יהודי בצפון אמריקה (JESNA) הפסיקו לפעול, בשל מחסור במימון. עם זאת, יש לציין את צמיחתם של מגוון ארגונים חדשים כגון פרויקט תגלית, הקרן למחנאות יהודית, "פריזמה" (התומכת בבתי-ספר יומיים יהודיים) ואחרים.

ברמה המקומית, עלותם הגבוהה של חיים יהודיים, בה מדובר רבות, וחוסר הרצון מצד "דור המילניום" להצטרף למוסדות הקיימים, מובילים לצמצום רחב במספר החברים (וכתוצאה מכך מחסור בתקציבים) בחלק מבתי-הכנסת הרפורמיים והקונסרבטיביים, והדבר הוביל למספר איחודים ומיזוגים של בתי-כנסת מזרמים שונים. עם זאת, מקרים אלה עדיין נדירים. דמי חבר, דמי שימוש, ותרומות פילנתרופיות מחברי הקהילה ממשיכים להיות מקורות המימון העיקריים של המוסדות המקומיים. חרף האתגרים שהוזכרו, רוב המוסדות שסיפקו את המסגרת לחיים היהודיים לפני 20 שנה נותרו עדיין על מכונם.

בעולם הפילנתרופיה היהודית הקהילתית, הפדרציות המקומיות בלטו בראשית המאה ה-20 כגופים העיקריים לתיאום גיוס הכספים ולתכנון הטיפול בצרכים שהתעוררו כאשר הגיעו גלי ההגירה של יהודי אירופה לחופי אמריקה, בין השנים 1880-1920. בסוף שנות ה-1930 הוקמה המגבית היהודית המאוחדת (UJA) יחד עם מגביות מקומיות שהוקמו כמעט בכל קהילה יהודית בצפון אמריקה. המגבית המאוחדת והמגביות המקומיות גייסו כספים ל"צרכים בחו"ל" – בעיקר עבור הסוכנות היהודית לארץ ישראל והג'וינט (ששמו הרשמי הוא ועדת החלוקה המשולבת היהודית-אמריקנית). שני ארגונים גלובליים אלה סיפקו סיוע חיוני לקהילות יהודיות ברחבי העולם וארגנו מבצעי הצלה במטרה לאפשר ליהודים להתחיל חיים חדשים בישראל. בין השנים 1948 עד 1952, חמשת השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, הסוכנות היהודית העלתה ויישבה בישראל קרוב לשלושת רבעי מיליון יהודים. בשנת 1985 התמזגו והתאחדו בכל הקהילות הפדרציות שפעלו על בסיס מקומי והמגבית היהודית המקומית.

ככל שצמחה הנתינה הישירה בפילנתרופיה האמריקנית, עם הקמתן של קבוצות "ידידים אמריקניים" ע"י אוניברסיטאות, בתי-חולים ומוסדות תרבות ישראליים, עלה החשש מצד אנשי מקצוע מנוסים כי הפדרציות תחלשנה באופן משמעותי. חרף חששות אלה, 148 הפדרציות ממשיכות לגייס קרוב למיליארד דולר לשנה באמצעות קמפיינים שנתיים, ולמעלה מ-2 מיליארד דולר מכל המקורות (קמפיינים שנתיים, קמפיינים לגיוס תרומות הון גדולות, קרנות הפועלות בשליחות התורם, נתינה מתוכננת וכו').12 אף שסך כל הסכומים שגוייסו עבר את רוב התחזיות, מספר התורמים לפדרציות צנח באופן משמעותי, אם כי ניתן להבחין שהירידה המשמעותית התרחשה בתרומות בסכומים קטנים יותר (פחות מ-1,000 דולר), יחד עם הירידה ביעילות, והעלויות הגדלות הכרוכות בשיווק ישיר (דיוור ישיר, טלמרקטינג, פילנתרופיה באמצעות האינטרנט). במילים אחרות, מימון הפדרציות – חרף האתגרים שיש להתמודד מולם בחזיתות שונות – נותר חזק הרבה יותר מכפי שצפו אלה הנחשבים ליודעי דבר בשנות התשעים.

בעקבות מלחמת ששת הימים ב-1967, שהביאה ל"התפוצצות פילנתרופית" בפדרציות, שהפכו למכשיר העיקרי שבאמצעותו ביטאו יהודי צפון אמריקה את תמיכתם והזדהותם עם ישראל, גדלו הפדרציות, ובמשך כמה עשורים שלטו במגרש המרכזי של הפילנתרופיה היהודית בצפון אמריקה. החל משנות ה-1980 וה-1990 ואילך, תורמים יהודיים קהילתיים משמעותיים רבים – שקודם לכן השתייכו בעיקר לקבוצת המנהיגים והתורמים של הפדרציות – ייסדו קרנות משפחתיות, שהגדולות שבהן מנוהלות לעיתים קרובות ע"י אנשי מקצוע. קרנות אלו מוכרות היטב כיום בעולם היהודי.13 אף שכמעט כל הקרנות האלה ממשיכות לתמוך בפדרציות המקומיות ובמוסדות המקומיים שלהן, הן גם פתחו יוזמות משמעותיות בולטות משל עצמן – כלל-ארציות בחלקן – המשקפות את האינטרסים שלהן ואת השקפתן לגבי מה שנדרש לצורך התמודדות עם הנושאים אותם הן תופסות כנושאים החשובים ביותר הניצבים בפני הקהילה היהודית. שלוש הדוגמאות הבולטות- תוכניות המנהיגות השונות של וקסנר, פרויקט "תגלית" ו-PJLibrary (פרויקט המספק למשפחות יהודיות ספרים ותקליטים לילדים בנושאים יהודיים) – תוכננו וניזונו מקרנות משפחתיות, אשר מצידן חתרו לשותפויות מימון עם פדרציות ועם גופים אחרים על מנת לתמוך ביוזמות אלה ואחרות. במקרה של "תגלית" – השותפות היא עם ממשלת ישראל.

במקביל למגמות חדשות אלה, רבים מן התורמים הגדולים ביותר למטרות קהילתיות יהודיות מעורבים יותר ויותר באוניברסיטאות אמריקניות גדולות, מוסדות תרבות ובתי-חולים. יהודים עשירים ובעלי השפעה גוייסו לדירקטוריונים של מוסדות אלה, והיו מצופים לתרום להם. את זאת הם אכן עשו. שמותיהם של תורמים יהודיים גדולים מקשטים כיום את קירותיהם של כמעט כל אוניברסיטה חשובה בארה"ב, כל מוסד תרבותי וכל בית-חולים גדול – מוסדות שרבים מהם חסמו השתתפות יהודית כלשהי עד אמצע המאה ה-20 .14 ברוב תחומי החיים בצפון אמריקה, המחיצות שבעבר חסמו את השתתפותם של היהודים, נמוגו ונעלמו, לרבות בתחום הפילנתרופיה.

מגמה נוספת המשפיעה על הפילנתרופיה היהודית בצפון אמריקה היא התנופה הגדולה שקיבלה התופעה של תרומה הישירה. בתרבות המקדשת וחוגגת אינדיבידואליזם, אומצה גישה זו ע"י פילנתרופים רבים. בעוד שבראשית ובאמצע המאה ה-20 הועלתה על נס הנתינה הקהילתית, כיום יחידים מקבלים עידוד לבטא את עצמם באופנים שונים, כולל באמצעות פילנתרופיה. כתוצאה מכך, מספר הולך וגדל של יהודים המעורבים בפעילות או אורח חיים יהודיים, נוטים לתמוך במוסדות בהם הם חברים, או במוסדות המשקפים את ערכיהם ואת תחומי העניין המיוחדים להם.

כתוצאה מגורמים אלה ואחרים, הפילנתרופיה היהודית בצפון אמריקה הפכה פחות ריכוזית והרבה יותר מבוזרת במרוצת שני העשורים האחרונים. יוזמות משמעותיות נעשות עתה בשיתוף פדרציות, קרנות משפחתיות ותורמים אינדיבידואליים, ומאמצים רבים מושקעים בחיבור יוזמות אלה עם ארגונים קהילתיים ומוסדות מקומיים – בתי-כנסת, JCC, תאי "הלל", מחנות קיץ, בתי-ספר וסוכנויות שירותים חברתיים – אשר בהם ובאמצעותם מתנהלים החיים היהודיים.

כיצד, אפוא, נוכל להעריך את חוסנה ויכולת שרידותה של הקהילה היהודית בצפון אמריקה בהתמודדותה עם התמורות שכבר עתה מתחוללות בה או מסביבה, ואלה שעתידות לבוא? כפי שצוין, הפילנתרופיה היהודית בצפון אמריקה עוברת תהליך של מעבר ממערכת ריכוזית מאוד למערכת מבוזרת. אמנם דמי החבר, דמי השימוש, וגיוס כספים ברמה המקומית ממשיכים לספק את תזרימי ההכנסה הגדולים ביותר עבור אותם מוסדות ליבה מקומיים שבהם מתנהלים החיים היהודיים. אולם יקשה עלינו לחזות בביטחון את כיוון המגמות והשלכות השינויים המתרחשים בפילנתרופיה היהודית בצפון אמריקה, בבואנו לנסות ולהבין את המציאות הפיננסית של החיים היהודיים כיום, ואת תפקידיהם הדינמיים, אשר משתנים ומתפתחים, של הפדרציות, הקרנות, המשתמשים והאינדיבידואליים, ומקורות אחרים המחזיקים את המוסדות החיוניים לחיים היהודיים בצפון אמריקה.

בשיר המפורסם מהסרט "קזבלנקה" נכתב "ככל שהזמן חולף, הדברים הבסיסיים נותרים כפי שהם". כמו בדורות קודמים, זהות יהודית ופילנתרופיה יהודית ימשיכו להיות מחוברים אלה לאלה בטבורם. יהודים החיים בחברות הפתוחות ביותר בהן חיו יהודים אי-פעם, יספקו תמיכה כספית וישקיעו בחיים יהודיים ובמוסדות קהילתיים יהודיים אם זהותם כיהודים תהיה בעלת משמעות אינדיבידואלית חיובית ועמה תיווצר המחויבות לקיום ולחיזוק העם היהודי. במהלך שלושת העשורים האחרונים, פדרציות, מוסדות ותורמים יהודיים אינדיבידואליים העלו והגבירו את המימון למטרות חיזוק החינוך היהודי, תגבור הזהות היהודית והחיים היהודיים בכלל, בסולם סדר העדיפויות שלהם. בעת הזאת מתרחשות במקביל התחדשות והיחלשות. מחד, נפתחו יוזמות חדשות גדולות: מספר גדל והולך של בתי-כנסת, JCC ותאי "הלל" פועלים במאמץ לספק חיים יהודיים תוססים ומעורבים יותר; פרויקט "תגלית" הביא עד כה למעלה מ-550,000 יהודים צעירים לישראל, ו"מסע", תוכנית ההשלמה המוצלחת ביותר ל"תגלית", מביאה עתה לישראל יותר מ-12,000 משתתפים מדי שנה לתקופות ארוכות יותר של לימודים, התנדבות ושירות. המכללות מציעות כיום מגוון רחב יותר של קורסים בנושאים יהודיים לעומת המבחר שהיה קיים לפני 20 שנה, ותוכניות של לימודים בנושאים יהודיים נפוצות כיום באוניברסיטאות של צפון אמריקה. פרויקטים חדשים בתחום הפילנתרופיה, בצד ההיצע ובצד הביקוש גם יחד, צצים בכל מקום ובכל נושא.

בה בעת, היקף ההתבוללות והנישואים המעורבים בקרב יהודי צפון אמריקה גבוה מאוד. היהדות הצפון-אמריקנית, אף שהיא מתקיימת בחברה הנמצאת בשיא המיומנות הטכנולוגית והכלכלית, מוצאת עצמה ניצבת מול המודרנה. נפלו כל המחיצות והגבולות שהפרידו בעבר בין יהודי צפון אמריקה לבין התרבות הרחבה יותר. להוציא את אלה שבחרו ביודעין לחיות במסגרות נפרדות, רוב יהודי ארה"ב מוצאים את עצמם מעורים עמוק בחברה הפתוחה. מבחינה מעשית, כל יהודי צפון אמריקה הם יהודים מבחירה, לא רק אלה הבאים מחוץ למחנה ומתייהדים. בעשורים הקרובים יעמדו מנהיגי היהדות הצפון-אמריקנית בפני האתגר והצורך בהקמת מוסדות שיציעו חיים יהודיים תוססים ומאתגרים. בגורמים אלו לבדם, בנסיבות אלה, טמון הסיכוי להוביל מספר רב יותר של יהודים לחוש גאווה, מעורבות, וסיפוק גבוהים יותר מחיים יהודיים. לא מפני שהם חייבים לעשות זאת – איש אינו מחייב אותם לכך. לא בשל רגשי אשמה – אין להם שום רגשות מסוג זה. אלא בשל המשמעות והמטרה שהם מוצאים בהתנסות בחיים יהודיים. זהו אתגר כביר, אך זוהי גם הזדמנות. את התוצאה קשה לנבא. אולם העוצמה החומרית של יהודי צפון אמריקה ושל הפילנתרופיה היהודית בצפון אמריקה תמלא תפקיד מכריע בקביעת תוצאה זו.

הקודם
הבא