ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2017

בשנים האחרונות ניכרת היחלשות של אבני היסוד הניצבות בבסיס הסדר העולמי כפי שהיכרנוהו מאז תום המלחמה הקרה והתפרקות ברית המועצות. סדר זה היה מבוסס על דומיננטיות אמריקנית (גם כאשר המערכת הבינ"ל נטתה להיות רב-קוטבית), על מוסדות "ממשל עולמי" (כגון האו"ם, הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית, הסוכנות הבינ"ל לאנרגיה אטומית ועוד), על שת"פ טראנס-אטלנטי בין ארה"ב לאירופה ועל גלובליזציה מתפשטת, סחר בינלאומי ושוק חופשי הנשענים על ערכים ליברליים.

במסגרת סדר עולמי זה הייתה ארה"ב השחקן החיצוני הדומיננטי גם במזה"ת, כשישראל נהנית ממציאות זו עקב קרבתה המיוחדת לארה"ב. שורת גורמים הובילו לערעור אבני היסוד הנ"ל: התעייפות ארה"ב מלשמש "שוטר עולמי" (כולל השקעה במלחמות יקרות במזה"ת); "דוקטרינת אובמה" שהגבילה את המעורבות האמריקנית הכוחנית תוך העדפת דיאלוג ופעולה במסגרות רב-צדדיות; "דוקטרינת פוטין" אשר ניצלה את הקטנת המעורבות האמריקנית (שנתפסה כהקרנת חולשה מצד וושינגטון) לחיזוק מעמדה הגלובלי של רוסיה; עליית כוחה של סין; היחלשות אירופה וסימן שאלה מתעצם על עתידה וזהותה הקולקטיבית; וערעור הסדר הפנים-מדינתי.

המזה"ת תרם לא מעט לתופעה זו עקב התפרקות הסדר הישן בו, תוך שליחת גלי טרור ופליטים לאירופה והפיכתה של סוריה לזירה מדממת בה נבחנות דוקטרינות אובמה ופוטין. התערערות הסדר העולמי יצרה מחד גיסא סיכונים לישראל וסדקים מטרידים ביחסיה המיוחדים עם ארה"ב, אך מאידך גיסא, ישראל השכילה לשמר יחסי עבודה עם רוסיה וסין ולטפח בריתות אזוריות.

במציאות הבינלאומית המתהווה אנו עדים להתחזקות הלאומיות והפופוליזם על חשבון הגלובליזציה (בוודאי הפוליטית והנורמטיבית); לאסרטיביות כוחנית של מוסקבה במזרח אירופה ובמזה"ת; לאסרטיביות סינית אסטרטגית (ים סין הדרומי, חדירה עמוקה לאפריקה, הקמת נמל ימי הרחק מגבולה בג'יבוטי, ויוזמה כלכלית-תשתיתית במסגרת תפיסת "חגורה אחת נתיב אחד" – דרך המשי המודרנית); לסדקים באיחוד האירופי (Brexit) הנתון גם ללחץ כבד של טרור ופליטים; להתחזקות מפלגות ימין לאומני באירופה; לצמיחת מוסדות אזוריים אלטרנטיביים (כמו בנק ההשקעה בתשתיות הסיני או ברית שנחאי האירו-אסיאתית); ולעליית חשיבותן של טורקיה ואיראן כמעצמות אזוריות.

עליית ממשל טראמפ בארה"ב הינה הביטוי הבולט לאופן שבו ערעור הסדר הפנים-מדינתי יכול להשפיע דרמטית על הסדר הבינלאומי הקיים. עדיין לא ברור כיצד תנווט ארה"ב בין מגמות הסתגרות לבין דחפים אפשריים לאסרטיביות בינלאומית. עשרות טילי שיוט ששוגרו לעבר בסיס של צבא אסד (אפריל 2017) כתגמול על ההתקפה הכימית באידליב שידרו מסר אודות כוונתו של הנשיא החדש לשקם את כוח ההרתעה של ארה"ב, שנשחק בתקופת קודמו, ולשמש מנהיג ומוביל בזירה הבינ"ל. עם זאת, קשה להעריך עתה עד כמה יתמיד הנשיא טראמפ במדיניותו זו. החלטתו של טראמפ לנטוש את הסכם האקלים שהושג בפריז (1 יוני 2017) והנימוק שהעלה לצעדו: "נבחרתי לייצג את אזרחי פיטסבורג, לא פריז" יכולה להתפרש כי אינו שש לקחת על כתפיו מחויבות של הנהגה עולמית. בינ"ל אפשר שטראמפ ינסה להגיע ל- grand bargain עם נשיא רוסיה פוטין כדי לכונן סדר עולמי חדש. מלאכה זו אינה פשוטה כלל נוכח ריבוי סלעי המחלוקת בין המעצמות. מנעד האפשרויות לגבי האופי העתידי של יחסי וושינגטון – מוסקבה הינו רחב ונע בין הקטבים של שת"פ הדוק מחד ומלחמה קרה מאידך. ביחסי ארה"ב עם סין קיימת אפשרות להסלמה למלחמת סחר. ממשל טראמפ עלול לתרום להחלשת האו"ם, ברית נאט"ו ובריתות אמריקניות אחרות. (זאת במסגרת מגמה אמריקנית כוללת המתרחקת מתחושת השליחות והאחריות לשלום העולם ול"תיקונו", שאיפיינה את מדיניות החוץ האמריקנית בעבר).

השפעות אפשריות על ישראל


ערעור הסדר העולמי הנוהג והאפשרות שילך ויתגבש סדר עולמי חדש טומנים בחובם גם סיכונים וגם סיכויים לישראל:

  • בעולם בו גוברות מגמות לאומיות ובדלניות עשויה מחד להישחק הנטייה "להתערב" בענייניה של ישראל. מאידך – גם הנטייה לסייע לישראל בשעת הצורך עלולה להישחק.
  • חיזוק הלגיטימציה העולמית לתופעת הלאומיות על פני הקוסמופוליטיות עשויה להפוך את ישראל למובנת ומקובלת יותר במערב. תיתכן יתר הבנה לתופעה הישראלית: מדינה המבקשת לשמר את לאומיותה וזהותה היהודית.
  • סביר להניח שהיחסים הבסיסיים עם הממשל האמריקני יתהדקו ואולי אף ישתלבו כמכפיל כוח עם יחסי הקרבה שבין ישראל לבין מדינות חשובות במזה"ת.
  • אם תגבר בארה"ב הנטייה להפחית המחויבות לחזון מוסרי חובק עולם, וכאשר המבחן הקובע הנו "האינטרס האמריקני", ארה"ב עלולה לא לתמוך בישראל בסוגיות הניצבות בסתירה לאינטרסים החומריים שלה.
  • התמקדות ארה"ב בנושאי פנים וזניחת מנהיגות עולמית בכלל ובמזה"ת בפרט תזיק לישראל ואף עלולה לשחוק בעוצמה המיוחסת לה ובכוחה ההרתעתי.
  • הבנות אמריקניות-רוסיות עלולות לצמצם את מרחב התמרון הישראלי. מאידך, עימות אמריקני-רוסי או אמריקני-סיני עלול לייצר לישראל דילמות וסיכונים.
  • בעת הזאת קשה להעריך כיצד תשפיע המציאות הבינלאומית המתהווה על הסכסוך הישראלי-פלסטיני. אמנם ארה"ב היא עדיין הגורם המוביל במאמץ להשיג הסדר, אך לא ניתן לקבוע בביטחון אם כך יהיו פני הדברים בעתיד או שמא תְּפַנֶּה ארה"ב את הזירה לגורמים אחרים.
  • המשך ההובלה האמריקנית של תהליך השלום יוצר לישראל הזדמנות לקדם הסדר בסיועו של מתווך אוהד, אך גם עלול להעמידה בלחצים לבצע וויתורים כואבים ואולי בסופו של דבר להטיל צל על יחסיה עם ממשל טראמפ, אוהד ככל שיהיה.
  • בעולם בו מתוגמלת היטב חדשנות מדעית וטכנולוגית עומד לישראל פוטנציאל להישגים משמעותיים. לצד התועלת הכלכלית, התממשותו של פוטנציאל זה יעצים במערב (ובעולם בכלל) את "עוצמתה הרכה" של ישראל ויחזק את תדמיתה בעולן כ- Startup Nation.
  • הטכנולוגיות המתקדמות עלולות להביא לצמצום הפער האיכותי שבין ישראל ואויביה. אלה עלולים להצטייד בכלי נשק חכמים וקטלנים שאינם מצריכים תשתיות של מערכות חינוך, הכשרה ואימון איכותיים (שנחוצים כיום כדי להפעיל כוח צבאי מתקדם).

השפעות אפשריות על יהדות התפוצות

  • הטכנולוגיות החדשות תורמות לאטומיזציה חברתית ולכן מסכנות את עוצמתה של הסולידריות היהודית ("מותה של מדורת השבט"). לצד השחיקה בתפקודם של ארגונים ותיקים, מתפתחות קבוצות שיח סגורות ה"נועלות" עצמן בפני המרחב הלאומי והתרבותי הרחב יותר.
  • הטכנולוגיות החדשות – החל באלה המוזילות ומייעלות את היכולות לנוע בין יבשות וכלה ברשתות החברתיות – מאפשרות לחזק את הקשר שבין יהודי התפוצות ויהודי ישראל. מתרחבות קהילות וירטואליות של שיח יהודי. (במקביל – גוברת החשיפה למוקדי זהות אלטרנטיביים). העמקתה של "תרבות הפנאי" מעצימה את הפוטנציאל של התפתחויות אלה.
  • עולם דינמי המתאפיין בחדשנות מדעית וטכנולוגית נוטה לתגמל מצוינות. לעם היהודי נפתחים אופקי הצלחה חדשים מאחר שיש לו רקורד של הישגים והצטיינות בתחומים אלה.
הקודם
הבא