ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2017

במובנים רבים, היהודים (יחד עם הסינים המתגוררים מחוץ לסין) היו בין העמים המודרניים הראשונים בעולם, במובן הזה שלפחות במשך אלף שנים לפני העידן המודרני, הם הציגו תכונות רבות המזוהות עם המודרנה: שני העמים ידעו קרוא וכתוב והתגוררו בערים, שניהם הבינו כיצד עובד הכסף, ולרשות שניהם עמדו רשתות בינלאומיות. יחד עם גישה מתוחכמת בכל הקשור להתנהלות כלכלית והתלות במסחר, והואיל והעיסוק במלאכה ובחקלאות נשלל מהם, היהודים היו בין הראשונים לעצב את תרבות המסחר הגלובלי מתחילתה, ובין הראשונים ליהנות מפירותיה. ברמה הכלכלית, מגמה זו פעלה לטובת היהודים, היא איפשרה להם לשגשג, ובמקרה הצורך – לשנע אנשים ונכסים בקלות יחסית.1 אולם היא טמנה בחובה חרב פיפיות. מעורבותם ויוזמותיהם הכלכליות היו הבסיס להאשמות בדבר "קוסמופוליטיות נטולת שורשים", האשמות שהוטחו נגד היהודים כאשר רגשות לאומניים או שנאת זרים הוחרפו, בעידוד ישיר או עקיף של התהפוכות הפוליטיות.

כיום מרבית היהודים מרוכזים, בצורה שאינה פרופורציונלית, במרכזים העירוניים הגדולים של הדמוקרטיות המערביות המובילות. מצב זה שונה בתכלית מן המצב ששרר בתחילת המאה הקודמת, כאשר רוב הקהילות היהודיות במזרח אירופה ובמזרח התיכון – ואפילו בחלקים גדולים של ארה"ב – חוו בידוד, החרגה ועוני. אין זה מקרה שהאופקים החדשים שנפתחו היו באותם מרכזים שהובילו את המגמה של יצירת כלכלה גלובלית ואשר, עד לעלייתה של מזרח אסיה בעשורים האחרונים, גם היו הנהנים העיקריים מכלכלה זו. ההגירה היהודית למשקים המתפתחים של דרום אמריקה – בואנוס איירס, מונטווידיאו, סאן פאולו – ניכרה באותן שנים שצפון אמריקה שימשה כאבן השואבת העיקרית להגירה זו, ומאותן סיבות: זיהוי לא רק של הזדמנות, אלא גם של האפשרות לקשר רחב יותר עם הזדמנויות גלובליות. העובדה שמאז שנות ה-1920 איבדו קהילות אלה חלק מכוח משיכתן, נוגעת במידה מסוימת לכישלונן לממש את הפוטנציאל שלהן, כמרכזים כלכליים בינלאומיים עתידיים.

במבט פני עתיד, אין סיבה לחשוב כי קהילות יהודיות תפגענה מאוד אם חשיבה אוטרקית המכוונת לעניינים פנים מדינתיים תהפוך לכוח עיקרי המניע מדיניות כלכלית, גם ברמה הלאומית וגם ברמה הגלובאלית. אין גם סיבה להאמין שקהילות אלה תהיינה חסינות מפני התוצאות, במידה והמדיניות הכלכלית אשר מעדיפה תוצרת מקומית תהפוך לרווחת יותר ברחבי העולם, ותגרום לירידה גם בסחר וגם בהכנסות הלאומיות, כפי שצופים רוב הכלכלנים המומחים. קרוב לוודאי שהישגי ההשכלה, הנטייה למסחר, והמסורות המשפחתיות, מעצימים את מעורבותם של יהודים ביוזמות ובעסקים הכרוכים בהשתתפות פעילה בכלכלה גלובלית, לעומת בני ארצם הלא-יהודים. אין ספק שהעובדה ששיעור גדול מכלל היהודים הם בעלי מקצועות חופשיים או מדעיים וטכניים כבר מתקופת מלחמת העולם השנייה, גורמת לכך שהיהודים קשורים יותר לכלכלת הידע הגלובלית, שגדלה והתפתחה מאוד. סחר זה במשאבי ידע, והתגלמותו בהגירת אנשים בעלי ידע טכני ברמות גבוהות אל מרכזי הצטיינות גלובליים, אמנם איננו נמצא במוקד תשומת הלב של מתנגדי הגלובליזציה; אדרבא, לעיתים זהו המנוע שקובעי המדיניות ברוב הארצות חותרים לרתום על מנת לחזק את עמדת ארצם בסביבה של כלכלה גלובלית; אולם הוא עלול להיפגע בעקיפין כתוצאה מצעדים אחרים המכוונים להגבלת ההגירה באופן יותר כללי. בה בעת, אם קהילות יהודיות תתנסנה בתוצאותיו של שפל כלכלי שמקורו במדינויות סחר מגבילות, אזי הצלחות העבר, ובעיקר העובדה שהשכילו לצבור עושר במהלך שנות הליברליזציה הכלכלית, אמורות לספק להן מידה מסוימת של "ריפוד".

המסקנה העולה מכך היא שאף שהיהודים עלולים להיות מושפעים מהתרחקות מהגלובליזציה של הסחר העולמי והאוריינטציה הגלובלית במשקי ארצות מגוריהם, לא סביר שהשפעה זו תהיה דיספרופורציונלית. ההיפך הוא הנכון: בעוד הנתיבים המסורתיים של קידום כלכלי נעשים מוגבלים יותר, תופעה המובילה לצמצום הצמיחה, ויש שיאמרו אף שלתהליך של קיפאון כלכלי, יתכן שהקהילות היהודיות נמצאות בעמדה טובה יותר לשרוד ולהתמודד עם תוצאות אלה מבחינה כלכלית. מנגד, יתכן שהתוצאות הפוליטיות של מפנה קיצוני כזה בתפיסותיהם של אזרחי מדינות המערב הדמוקרטי המפותח, העלולות לבלום ואף להפוך את המגמה, הקודמת, ישפיעו רבות לרעה על תחושת הרווחה והביטחון שחשו חברי הקהילות היהודיות – וייתכן שאף על קבלתם החברתית ואף הפיסית בתוך מדינות מגוריהם.

הקודם
הבא