ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2018

ידידותו של ממשל טראמפ לישראל זכתה לביטויים בולטים במיוחד בשנה החולפת. בראשם – ההחלטה להכיר בירושלים כבירת ישראל (6 דצמבר 2017) ובעקבותיה, ב-14 במאי 2018, העברת השגרירות לירושלים (גוואטמלה ופרגוואי הלכו בעקבותיה של ארה“ב). שיא משמעותי נוסף היה בהחלטתו של טראמפ לנטוש את הסכם הגרעין עם איראן (8 מאי 2018). בכך הושג יעד אסטרטגי שהוגדר על-ידי ראש ממשלת ישראל כבעל עדיפות עליונה. ההחלטה האמריקנית הפגינה גם עד כמה אימצה וושינגטון את טיעוניה של ישראל בסוגיה זו. ארה“ב לא היססה להשתמש בזכות הוֶטו כדי להגן במועצת הביטחון (18 דצמבר 2017) על החלטתה להכיר בירושלים כבירת ישראל (14 מתוך 15 החברות תמכו בהצעה שהוגשה על ידי מצרים). שגרירת ארה“ב ניקי היילי לוחמת באדיקות את מלחמתה של ישראל באו“ם. כאשר ארה“ב הודיעה על פרישתה ממועצת זכויות האדם של האו“ם (19 יוני 2018) השגרירה הסבירה: “ארגון זה קיבל בעשור האחרון יותר החלטות המגנות ספציפית את ישראל, מאשר סך כל ההחלטות המגנות את סוריה, איראן וצפון-קוריאה“.28 האהדה העמוקה כלפי ישראל באה לביטוי גם בביקורו בארץ של סגן נשיא ארה“ב מייק פנס, שהכריז בכנסת (22 ינואר 2018) כי “ארה“ב לעולם לא תרשה לאיראן להשיג נשק גרעיני. נתניהו גמל לו באומרו כי “לשום סגן נשיא אמריקאי לא הייתה מחויבות כזו לעם היהודי“, וכי ההכרה האמריקאית בירושלים כבירת ישראל היא החלטה היסטורית שתזכה למקום הראוי בין ההחלטות המכוננות בתולדות הציונות, בהן הצהרת כורש, הצהרת בלפור וההכרה של טרומן בישראל.

ביטויי האהדה הסוחפים כלפי ישראל מושמעים בעיקר מהצד הרפובליקני של המפה הפוליטית בארה“ב, אך התמונה שונה בצד הדמוקרטי של המפה. היחס לישראל הפך בשנים האחרונות בארה“ב לנושא תלוי-מפלגה. בסקר מתחילת השנה של מכון PEW נמצא כי מעמיק הפער בין רפובליקנים לדמוקרטים הנשאלים אם אהדתם נתונה לישראל או לפלסטינים. 79 אחוז מן הרפובליקנים אוהדים יותר את ישראל לעומת 27 אחוז בלבד בקרב הדמוקרטים. בעוד שהאהדה לישראל בקרב הרפובליקנים במגמת עלייה, בקרב הדמוקרטים היא במגמת ירידה. מציאות זו מציבה אתגר משמעותי למימוש היעד האסטרטגי המסורתי של ממשלות ישראל לדורותיהן: שמירת האהדה הדו-מפלגתית, ושמירת התמיכה של יהדות אמריקה – בעיקר הדור הצעיר – שרובה (שני שלישים ויותר) אוהד את המפלגה הדמוקרטית. אתגר זה נעשה מורכב יותר ככל שהשסע הערכי בארה“ב גדל, וככל שהיחס למהלכי מדיניות של ישראל הופך לסלע מחלוקת בין-מפלגתית. בחוגים אינטלקטואלים-ליברליים בארה“ב מתגלעים ספקות ביחס לנאמנותה של ישראל לערכים שבתשתית יחסיה המיוחדים עם ארה“ב. טענותיהם מתמקדות ביחסה של ישראל לפלסטינים, בקיפוח ערביי ישראל, בהיעדר שוויון בין המינים, בעירוב דת ומדינה, בהעדפת ערכים יהודיים על ערכים דמוקרטיים ועוד. לעומת זאת, בקרב הרפובליקנים התמיכה בישראל מתגברת, ונידחות בתוקף טענות כאילו הסכסוך הישראלי-פלסטיני פוגע באינטרס האמריקני או שוחק את הערכים המשותפים לשתי המדינות (בהקשר זה משמעותית התמיכה הרבה שלה זוכה ישראל בקרב נוצרים אוונגליסטים בארה“ב, הנוטים אף לתמוך במדיניות יישובה של ארץ-ישראל השלמה). במציאות אמריקנית מקוטבת גובר, כאמור, הקושי לשמור על האהדה הדו-מפלגתית לישראל, ולצידו גובר הפיתוי לזכות בתמורה מידית מהצד התומך (הרפובליקני) תוך התעלמות מן המחירים שעלולים להיגָבות מישראל בטווח הארוך יותר.

במקביל, יש להיערך למציאות שבה מתעצמת השחיקה בנכונות של ארה“ב להמשיך ולמלא תפקיד של שוטר אסטרטגי במזה“ת. התפתחות כזו אינה עולה בקנה אחד עם האינטרס הישראלי, והיא מחייבת את ישראל לעדכן את ציפיותיה בהתאם.

הקודם
הבא