ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2018

הנשיא טראמפ שב ומצהיר על שאיפתו להשיג את ה"עיסקה האולטימטיבית" ולהשכין שלום בין ישראל והפלסטינים. המשך ההובלה האמריקנית של תהליך השלום יוצר לישראל הזדמנות לקדם הסדר בסיועו של מתווך אוהד, אך גם עלול – תלוי במהות התכנית האמריקאית שתוכנה נשמר עד כה בסוד – להעמידה בלחצים לבצע ויתורים כואבים, ואולי אף להטיל צל על יחסיה עם ממשל טראמפ, אוהד ככל שיהיה. מהלכיו של הנשיא האמריקני עד עתה שיקפו כוונה לשלב את המדינות הסוניות המתונות בהסדר אזורי שיכלול גם את הצד הפלסטיני. עם זאת, המדינות הערביות אינן מזדרזות להפגין פומבית סממני נורמליזציה עם ישראל (הן דורשות כתנאי לכך התקדמות מהותית מול הפלסטינים), או להבטיח תמיכה פומבית בתכנית השלום של טראמפ (הן דורשות תכנית שלא תחרוג משמעותית מגבולות הקונסנסוס הערבי המסורתי, כפי שהתבטא ביוזמת השלום הערבית). מלאכתו של הממשל האמריקני הופכת קשה יותר נוכח דחיית הפלסטינים את עצם התיווך של ארה"ב וסירובם להיפגש עם שליחיו של טראמפ. הממשל מגיב בעקיפתו של אבו מאזן ובפנייה ישירה לציבור הפלסטיני. כך מתריע חותנו ויועצו הקרוב של הנשיא ג’ארד קושנר בראיון לעיתון הפלסטיני אל-קודס (24 יוני 2018) "בחרנו לא לרדוף אחריו [אבו מאזן]…. אל תתנו למנהיגים שלכם לדחות תוכנית שאפילו לא ראו". תנאי הפתיחה של המהלך האמריקני הופכים קשים אף יותר לנוכח המשבר הביטחוני וההומניטרי בעזה. עובדה זו משתקפת במאמר משותף, עליו חתומים ג'ארד קושנר, ג'ייסון גרינבלט והשגריר דייוויד פרידמן, המבקר קשות את חמאס אך גם פותח דלת לשינוי. השלושה קוראים לחמאס להכיר במציאות קיומה של ישראל ומניחים את תנאיה של ארה"ב לארגון: "… הכרת חמאס במדינת ישראל, קבלת תקפותם של הסכמים דיפלומטים קודמים ודחיית אלימות…".24 לנוכח כל אלה, הממשל צריך להכריע אם חרף סיכויי ההצלחה הקלושים הוא יניח תכניתו על השולחן, (קושניר הבהיר בראיון ל"אל-קודס" כי הממשל עשוי להציג פומבית את התוכנית גם ללא שיתוף-הפעולה של אבו מאזן). מציאות בה ארה"ב תיוואש מן הסיכוי לקדם הסדר ישראלי-פלסטיני ותיטוש את הובלת תהליך השלום עלולה להיות מסוכנת לישראל, משום שתאפשר לגורמים בינלאומיים שאינם אוהדים את ישראל לנסות ולתפוס את מקומה של ארה"ב ולדחוף יוזמות בעייתיות.

הכרת ארה"ב בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות התפרשו כצעד המשקף חוסר איזון בוטה בהתנהלות האמריקנית לטובתה של ישראל, אך בפועל הממשל חוזר ומבהיר כי העברת השגרירות אינה מתייחסת לשאלת הריבונות, המקומות הקדושים והגבולות בירושלים שיידונו במו"מ. טראמפ הבהיר בהודעתו (6 דצמבר 2017): "אין אנו נוקטים עמדה לגבי שום נושא מנושאי הסדר הקבע, כולל הגבולות הספציפיים של הריבונות הישראלית בירושלים, או הפתרון למחלוקת לגבי הגבולות. סוגיות אלה הן עניינם של הצדדים המעורבים".25 השאלה אם ישראל תידרש להעניק תמורה כלשהי עבור מהלכו של טראמפ בסוגיית ירושלים הובהרה על ידי טראמפ עצמו (21 אוגוסט 2018): "כעת על ישראל יהיה לשלם מחיר גבוה יותר, מאחר [שירושלים] הורדה מהשולחן. הפלסטינים יקבלו משהו מאוד טוב, מאחר שזה התור שלהם עכשיו".26

ארה"ב אף משמיעה מדי פעם הסתייגויות מפעילות ההתנחלות. טראמפ עצמו הבהיר: "ההתנחלויות מסבכות במידה רבה, ותמיד סיבכו, את מלאכת עשיית השלום, אז ישראל צריכה לפעול בזהירות יתרה בכל הנוגע אליהן". ברוח זו, הממשל הכחיש בחדות (12 פברואר 2018) את דברי נתניהו שטען – במהלך שנועד לדחות הצעות-חוק פרטיות שקראו לסיפוח שטחים ביו"ש – כי הוא מנהל שיח עם ארה"ב בנושא החלת הריבונות בהתנחלויות.

עצם האמירה האמריקנית כי גבולות הקבע ייקבעו במשא ומתן מלמדת שגם ממשלו האוהד של טראמפ מניח שעיסקה אולטימטיבית מחייבת שרטוט גבולות קבע שיפרידו בין ישראל והפלסטינים. הסכמה על גבולות כאלה כרוכה בסוגיות הטעונות משמעות רבה לאופייה היהודי של ישראל, ובכללן מעמד ירושלים. תחימת תוואי גבול בירושלים נוגעת במוקד הזהות והקדושה של העם היהודי. גם מסירת שטחים ביו"ש לריבונות זרה עלולה להיות כרוכה בעזיבת כברת הארץ שבה נטועים שורשיו של העם היהודי (מערת המכפלה, קבר רחל, קבר יוסף ואתרים חשובים נוספים). הסכם שיעניק לישראל גבולות קבע כרוך אפוא במשמעויות כבדות משקל הנוגעות לאופייה היהודי של ישראל. אפשר שיתווסף לכך אף כורח לפַנוֹת רבבות מתיישבים יהודיים מבתיהם. מהלכים אלה עלולים לגרום לקרע פנימי ולפגיעה בסולידריות של העם היהודי – בארץ ובעולם. מאידך – המשך השליטה הישראלית על האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש מוסיף אף הוא להזין מחלוקת עמוקה בעם היהודי.

בוויכוח על תוואי גבול הקבע הרצוי לישראל שאליו יש לחתור, נמזגו השיקולים הביטחוניים והגיאופוליטיים בשיקולים הכרוכים בזהותה היהודית של מדינת ישראל. בהקשר זה עולות שתי טענות מרכזיות המובילות למסקנות סותרות:

  • ככול שיגדל שיעור הלא יהודים בשטח שבשליטתה של ישראל, כך תאבד ישראל את אופייה היהודי. מכאן שעל מנת לשמור על אופייה היהודי, ישראל זקוקה לרוב יהודי מוצק, ולכן דרושים לה גבולות שיצמצמו את מרחב שלטונה בטריטוריה שנמצאת עתה בידה.
  • נטישה ישראלית של שטחי יו"ש עקב שיקולים דמוגרפיים ואחרים תביא, בנוסף להחרפת הסיכון הביטחוני, גם לפגיעה קשה באופייה היהודי של ישראל, משום שיינטשו מקומות הכרוכים בשורשי זהותו של העם היהודי.

צפוי, אפוא, שאם טראמפ יגלה נחישות לקדם את תכניתו לעיסקה אולטימטיבית, תעלה אל פני השטח מחלוקת עמוקה בקרב העם היהודי לגבי משמעויות יהודיות קריטיות של הסדר מדיני.

הקודם
הבא