ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2018

שתי התפתחויות סימנו בשנה זו אבני דרך דרמטיות באתגר שאיראן מציבה בפני ישראל: פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין ותחילתו של עימות צבאי ישיר בין ישראל לאיראן. ראש הממשלה נתניהו מתריע שישראל לא תתיר איראן גרעינית ולא תשלים עם איראן הפורסת כוחותיה במדינה שכנה לישראל. על רקע זה גוברת האפשרות להידרדרות אלימה בין ישראל ואיראן. ביטוי ראשון לתפנית היה בהפלת מל“ט איראני נושא חומר נפץ שהיה בדרכו לפגוע בשטח ישראל (10 פברואר 2018). ישראל הגיבה בהשמדת קרון הפיקוד האיראני שפיקח על שיגור המל“ט. לאחר האירוע נתניהו הזהיר בכנס הביטחון במינכן (18 פברואר 2018): “נפעל אם יהיה צורך, לא רק נגד בנות חסותה של איראן שתוקפות אותנו, אלא נגד איראן עצמה“. העימות הצבאי הישיר מול איראן קיבל תנופה משמעותית כאשר איראן הגיבה למספר תקיפות שיוחסו לישראל כולל תקיפה בבסיס האוויר T-4 בה נהרגו מספר אנשי משמרות המהפכה (9 אפריל 2018). התגובה האיראנית – שיגור רקטות לעבר מוצבי צה"ל ברמת הגולן – נכשלה, אך הובילה לתקיפה ישראלית נרחבת בה הושמדו עשרות מטרות איראניות בשטח סוריה (9 מאי 2018). פעולות התגובה של ישראל זכו לתמיכה ללא סייג מארה"ב. מבחינת האיראנים, החשבון עם ישראל עדיין פתוח, ולכן מחייב להיערך לנקמה איראנית גם נגד מטרות ישראליות ויהודיות בחו"ל.

בעיניה של איראן, ישראל ראויה לנקמה גם משום שלתפיסתה, ישראל השפיעה על החלטת טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין. ערב החלטה זו, נתניהו חשף במסיבת עיתונאים (30 אפריל 2018) מסמכים שהושגו במבצע חשאי של “המוסד“, המלמדים כי בניגוד להצהרותיה, איראן עסקה בפיתוח נשק גרעיני לפני החתימה על הסכם הגרעין, ולכן ההסכם מושתת על הנחות ויסודות מופרכים.

החרפת הסנקציות האמריקניות כנגד טהראן, כולל סנקציות שניוניות (כלומר על מי שמקיים סחר עם איראן) מרתיעות גם חברות עסקיות שאינן אמריקנית מלפעול מול איראן ומאיצות את המשבר הכלכלי במדינה. משבר זה מזין את התסיסה המתחוללת ברחבי איראן נגד המשטר ומסמן בעיני רבים נתיב פעולה מבטיח – חילופי משטר – במאמץ לבלימת הגרעין והחתרנות האיראנית. קרוב ל-70 אחוז מאוכלוסיית המדינה הם צעירים מתחת לגיל 30 והאידאולוגיה הדתית-מהפכנית אינה קוסמת לרבים מהם, אלא שהכוחות החמושים באיראן עומדים לצד משטר נחוש שלא יהסס לשפוך דם כדי לשמור על מעמדו. בקרב יועציו של הנשיא טראמפ נחלקות הדעות בסוגיה זו: חלקם דוחפים להציב את מיטוט המשטר כיעד חד-משמעי, ואחרים מעדיפים להשתמש בלחצים המופעלים על טהראן כמנוף לשיפור הסכם הגרעין ולהגבלת חתרנותה האזורית של איראן. ואמנם המהלכים הכלכליים בהם נוקטת ארה"ב פוגעים קשות בכלכלה האיראנית. בראשית אוגוסט 2018 נכנסו לתוקפן שורת סנקציות שאמורות להתגבר בנובמבר. טראמפ אף מזהיר (7 אוגוסט 2018): "כל מי שיעשה עסקים עם איראן לא יעשה עסקים עם ארה"ב".6 במקביל, טראמפ מפתיע, מביע נכונות להיפגש עם מנהיגי איראן
(30 יולי 2018) וזוכה לתגובה שלילית מטהראן.

פרישת טראמפ מהסכם הגרעין עוררה כלפיו ביקורת קשה מצד המדינות השותפות להסכם, שהתאגדו במאמץ להבטיח המשך הסחר עם איראן והצלת ההסכם. עם זאת, נראה שאין בכוחם של הצעדים שננקטו למטרה זו לשכנע חברות אירופיות שלא לסגת מהשוק האיראני, ובכל מקרה חבילת הפיצוי שהוצעה לאיראן על הנזקים הכלכליים שנגרמים לה עקב הסנקציות האמריקניות הוגדרה על ידי טהראן כלא מספקת.7 בעינה נותרה השאלה: כיצד תגיב איראן על פרישת ארה"ב מן ההסכם: האם תראה עצמה משוחררת מחובותיה על פי ההסכם או שתעדיף להישאר נאמנה לו? יש להביא בחשבון שבהיעדר יכולת אירופית לפצות על נזקי הסנקציות האמריקאיות, איראן תחליט בשלב כלשהו לחרוג ממגבלות ההסכם בתחום העשרת האורניום. עצם חציית סף ההסכם נושאת בחובה פוטנציאל להסלמה.
חתרנותה האזורית של טהראן לא התמתנה בעקבות הסכם הגרעין. אדרבא, נדמה שההסכם נתן לאיראן לגיטימציה ורוח גבית להעמיק חתירתה לבסס הגמוניה אזורית תוך ניצול הכאוס שיצר ה“אביב הערבי“ – בעיראק, בסוריה, בתימן ועוד. הפשרת הכספים מתוקף ההסכם אף איפשרה לאיראן להגביר השקעותיה בחיזבאללה ומיליציות שיעיות נוספות הסרות למרותה.

בעוד שנתניהו בירך על החלטת טראמפ לנטוש את הסכם הגרעין, בממסד הביטחוני הישראלי הושמעו גם הערכות סותרות, שלפיהן המהלך לא יוביל לפרישת שאר השותפות להסכם, לא יחייבן לחדש את הסנקציות על איראן (סין, למשל, היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של איראן), ולכן הנטישה האמריקנית לא תטיל בידוד על איראן אלא תפצל את הקהילה הבינלאומית ותפגע ביכולת לשמור על חזית מאוחדת ונוקשה שתפקח בקפדנות על מילוי ההסכם מצד איראן. כבר בעתיד הקרוב נגלה כיצד תגיב איראן למהלכיו של טראמפ, ועד כמה טראמפ עצמו יוסיף להתעקש על 12 הדרישות שמזכיר המדינה פומפאו הציב בפני האיראנים כתנאי לעסקה חדשה (21 מאי 2018), שהבולטות בהן: עצירת העשרת אורניום, מתן נגישות מוחלטת לפיקוח, הפסקת פיתוחם של טילים שבכוחם לשאת ראש-חץ גרעיני, הפסקת תמיכה בארגונים מיליטנטים כמו חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלמי, פינוי כוחותיה של איראן מסוריה והפסקת האיומים להשמיד את ישראל.8
איראן דחתה, כמובן, את התנאים האמריקנים.

לא צפוי שתוותר בקלות על ההישגים שצברה הן בתחום הגרעין והן בחתירתה להגמוניה אזורית. לאחר שנים רבות של השקעה, איראן יכולה לסמן השפעה משמעותית בארבע בירות ערביות: ביירות, דמשק, בגדאד וצנעא. אסד בעל-בריתה נותר על מכונו, חיזבאללה שיפר את יכולת הלחימה שלו כתוצאה מהניסיון שצבר בסוריה והוא מתחזק פוליטית בלבנון, דאע"ש – אויבה של איראן – הובס והפסיד את רוב השטח בו שלט, וסעודיה אויבתה המושבעת אינה מצליחה להגיע להכרעה במלחמתה הממושכת נגד החות'ים, בעלי-בריתה של טהראן, בתימן. איראן נאלצת אמנם להתמודד מול לחצים גוברים, הן מבחוץ והן מבית, אך את מועדם של חילופי משטר אפשריים לא ניתן לחזות. הסכסוך עם איראן יוסיף, אפוא, לאתגר משמעותית את ישראל.

הקודם
הבא