ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2018

בקרב יהודי אמריקה, בדגש על בעלי תפיסות ליברליות, מתגברת מגמה של שחיקה במרכיב הזהות היהודי. ריבוי נישואים מעורבים תורם למגמה זו. יותר ממחצית מיהודי ארה“ב מזדהים כליברלים ורק 20 אחוז מעידים על עצמם כ“שמרנים“. רוב יהודי ארה“ב (70 אחוז) ניצבים בצד שנחל מפלה בבחירות 2016. המדיניות הישראלית בנושאים שונים (בעיקר המשך השליטה בפלסטינים) נתפסת בעיני יהודים ליברלים רבים כלא עולה בקנה אחד עם השאיפה להיות “אור לגויים“ ועם החתירה ל“תיקון עולם“ (ברוח זו, אישור חוק הלאום בכנסת ב-19 ביולי 2018 עורר ביקורת קשה בציבורים יהודיים אלה).  מתעורר אפוא מתח בין פרשנותם לערכים ליברליים לבין אהבתם לישראל. לדידם של יהודים אלה, ישראל נעה לכיוון “שמרני“ ומתרחקת מערכים ליברליים ופלורליסטיים. ביטוי לכך אפשר לראות גם במחלוקות בנושאי דת ומדינה: הכרה בזרמי היהדות, הגיור והתפילה בכותל.

יוצא אפוא שמגמות הקיטוב הפנימי בארה“ב מחד גיסא, והתחזקות הימין בישראל מאידך גיסא, מקשות על תחושת הסולידריות של ציבורים אלה עם ישראל. היעדר אחדות יהודית בנושא ישראל רלוונטית, כמובן, גם ליכולתה של הקהילה להפעיל השפעה פוליטית לטובת ישראל. לכך יש להוסיף ירידה אפשרית בכוחם של הארגונים היהודיים ברמת הקהילה וברמה הארצית, על רקע מגמה כוללת של נטישת ארגונים גדולים ועידן “פוסט-ארגוני“ באמריקה בכלל וביהדות אמריקה בפרט. למנהיגות היהודית בארה“ב יש דילמה נוספת, הנוגעת לזהותו של הנשיא טראמפ: האם וכיצד לתת ביטוי לאי-הנחת של רוב יהודי אמריקה מן הנשיא, מבלי לאבד מעמד והשפעה שנרכשו במאמץ רב על פני עשרות שנים. ועוד: כיצד לעשות זאת מבלי לפגוע באינטרסים של מדינת ישראל, הרואה בטראמפ ידיד רב זכויות. (ממשל טראמפ לא מסתיר תסכולו מכך שמהלכיו הפרו-ישראליים – בדגש על העברת השגרירות לירושלים – אינם זוכים להכרה ולתודה מצד ציבורים רחבים ביהדות ארה"ב).

הקיטוב הפנים-יהודי מצביע על תופעה נוספת: אותו חלק מיהדות ארה“ב (20-30 אחוז) – בעיקרו אורתודוקסי – שתמך בטראמפ חושף אסטרטגיה חדשה לאינטגרציה יהודית בחברה האמריקנית הכללית. במאה השנים האחרונות, מודל השילוב התבסס על אימוצם של ערכים חברתיים – פלורליזם, סובלנות, שוויון – תוך מחיקת מאפייני תרבות ודת יהודיים מוּחְצָנים (המזוהים עם היהדות האורתודוקסית). השינוי במאפייני הימין הנוצרי האמריקני והגידול היחסי במספרם של היהודים האורתודוקסים מבליטים מסלול חדש לאינטגרציה בחברה האמריקנית המתבסס על ערכים של הוגנוּת (שכר ועונש), נאמנות, קדושה, סמכות ולאו דווקא על הערכים שמודגשים על-ידי הליברלים בארה“ב. 29

תופעה זו מתחזקת גם מכך שחלקים בציבור היהודי-ליברלי הולכים ונטמעים בקהילה האמריקנית הכללית, ולעומתם הקהילות האורתודוקסית והחרדית גדלות בשל שעורי ילודה גבוהים. עם זאת, קהילות אלה היו באופן מסורתי פחות מעורבות בשיח הציבורי והפוליטי בארה“ב, ולכן לא ברורה עדיין השלכת המגמות הדמוגרפיות הפנים-יהודיות על עתיד עוצמת ההשפעה היהודית בארה“ב.

לקיטוב הרעיוני המתחולל בארה“ב יש במידה מסוימת מקבילה ישראלית. הנהגת שתי המדינות נתונה בידי זרמים פוליטיים השמים דגש על ערכים של שמרנות, לאומיות, דת, ומסורת, ומצדדים במדיניות חוץ המבוססת על תחרות וריאל-פוליטיק נטולת אשליות בדבר אחוות עמים עולמית. מגמות רעיוניות אלה בשתי המדינות, יחד עם עליית כוחו של הזרם האורתודוקסי ביהדות ארה“ב, מצביעות על התפתחות שטרם ברור אם תהפוך לעניין של קבע: הופעתו של משולש יחסים אלטרנטיבי, שערכיו המשותפים שונים משמעותית בנקודות מסוימות מהערכים שאיפיינו את המשולש “הישן“.

גורמים שונים במנהיגות היהודית בארה“ב מתריעים על רקע זה, כי על מקבלי ההחלטות בירושלים לגלות יתר תשומת לב למגמות השינוי בארה“ב. לדבריהם, הזמן החולף שוחק את הזיכרון של אירועים היסטוריים מעצבים: השואה, הקמתה ההרואית של המדינה (“מעטים מול רבים“), הניצחון בששת הימים, מבצע אנטבה, פיגועי ה-11 בספטמבר. ולכן, ישראל צריכה להעניק עדיפות לטיפוח האהדה האמריקנית הדו-מפלגתית כלפיה ולהגביר המוּדעות להישגיה ולהיותה נכס רב ערך לארה“ב. מודגש גם הצורך להשקיע משאבים ביצירת בסיס תמיכה בקרב הדור הצעיר ובקרב קהילות המיעוטים המתרחבות בארה“ב (היספאנים, שחורים, אסיאתיים). בד בבד, נטען כי מדיניותה של ישראל צריכה גם להתייחס לקושי בזיקה כלפיה, שנוצר בקרב ציבור יהודי ליברלי גדול בארה“ב, בדגש על הדור הצעיר.
ההתפתחויות המתוארות מציבות בפני ממשלת ישראל דילמות מורכבות: האם יש לישראל עניין (ויכולת) להקפיד על דרך התנהלות מול ממשל טראמפ, שגם תשמור על רמתם של היחסים הקרובים עמו וגם תקרין שישראל אינה מאמצת את מכלול סולם הערכים שלו? האם יש להוסיף ערוצי שיח ולשפר מנגנוני תיאום כך שעמדת יהודי התפוצות תשוקלל ביתר יעילות בתהליכי קבלת ההחלטות המתקיימים בישראל בנושאים הנוגעים לעם היהודי? וכמובן: עד כמה יש להפגין רגישות ישראלית בעת קבלת החלטות שיש להן השלכות על יהדות ארה“ב?

הקודם
הבא