ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2018

שיעור האירועים האנטישמיים באמריקה הצפונית נמוך לאין ערוך מזה שבאירופה ובארצות ערב. אולם לאחרונה נשמעו בקרב יהדות ארה"ב קולות המודאגים מהתגברות האנטישמיות של קבוצות רדיקליות המזדהות עם חלק מהמטרות של ממשל טראמפ. למתבונן בישראל ובאירופה קשה להבין את הסיבה לדאגה: לקבלתם המלאה של בני העם היהודי באליטה התרבותית והפוליטית אמריקאית, גם כאשר הם משמרים סימני זהות יהודית מובהקת, אין אח ורע בהיסטוריה היהודית המודרנית.3 אולם קיים חשש ממשי מפני "מדרון חלקלק" וחזרת היבטים מהעבר (לפני שנות ה-50' וה-60' של המאה העשרים), מהתקופה שבה ארה"ב הייתה מדינה בעלת אופי "נוצרי" הנשלטת ע"י רוב לבן, אנגלו-סאקסי ופרוטסטנטי, תקופה שבה היהודים סבלו מהדרה חברתית, אקדמית וכלכלית.

ההשתלבות החברתית המוצלחת של יהדות אמריקה התאפשרה בזכות מימוש עקרון ההפרדה בין כנסיה ומדינה, שממנו נבע התפיסה של זירה ציבורית נייטרלית מבחינה דתית. עקרון זה אִפשֶר את התפשטות התפיסה הרב-תרבותית וחיזק את האידיאל המריטוקרטי. תחושת ההתחזקות לה זכו הקבוצות האוונגליסטיות עם בחירתו של דונלד טראמפ לנשיאות, כמו גם מאמציהן של קבוצות אורתודוכסיות יהודיות החוברות לקבוצות נוצריות בניסיון לאתגר את ההפרדה הקיימת בין כנסייה ומדינה (בעיקר ע"י חתירה לקבל מימון ממשלתי לבתי-ספר דתיים), עלול לערער את הסדר העדין הקודם, אשר במידה רבה דחק את האלמנטים הנוצריים אל מחוץ לספירה הציבורית.

אין זה מקרה שבראש המאבק נגד מימון ציבורי לחינוך הדתי עומד הארגון היהודי ADL (הליגה נגד השמצה), שחרת על דגלו את השמירה על זכויות הפרט, שלילת מימון ציבורי לחינוך על בסיס דת, ושמירה על ניטרליות מצד הממשל האמריקאי בענייני מימון מוסדות הדת. למעשה, יותר מאשר בין יהודים ולא יהודים, הוויכוח שדורש ליבון ובירור הינו פנים-יהודי. ADL והלוחמים האחרים למען מניעת מימון ציבורי לבתי ספר פרטיים (שרובם דתיים) מודעים להתרופפות של מאזן הכוחות ורואים בגורמים היהודיים הפועלים למימון מוסדות דת "מדליקי מדורות", מחוסרי אחריות ופרספקטיבה ארוכת-טווח. הם חוששים כי כתוצאה מפעולותיהם, ארה"ב עלולה לחזור לעידן שבו היהודים היו מודרים מעמדות השפעה בכלכלה ובפוליטיקה.

הקודם
הבא