ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2018

חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, להלן – חוק הלאום, נחקק בתאריך 19.7.18. החוק עבר ברוב של 62 תומכים לעומת 55 מתנגדים ועורר סערה ציבורית. החקיקה נועדה לבסס את מעמדה של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, אולם בעוד חלקים בחברה רואים בו חוק חשוב וטבעי שעוסק בהגדרה עצמית ובסמלים הלאומיים, אחרים קוראים לביטולו ומתייחסים אליו כאל חוק הפוגע בצביונה היהודי והדמוקרטי של המדינה. החוק עבר גלגולים רבים וראשיתו בשנת 2011, בהצעת חוק של חברי הכנסת אבי דיכטר וזאב אלקין. הצעת החוק עוררה כבר אז, ביקורת קשה ואכן עד לחקיקה עלו הצעות חוק חלופיות על ידי חברי כנסת שונים ממפלגות שונות, ובנוסח הסופי שהתקבל הוכנסו שינויים נרחבים ביחס להצעה המקורית.

ככלל, ניתן לזהות שלושה דפוסי תגובה לחוק הלאום: תמיכה, ביקורת על פגמים בחוק, בעיקר משום היעדר סעיף השוויון ועיגון אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה, וביקורת גורפת על היותו חוק מפלה בליווי קריאה לביטולו .

תמיכה


תומכי החוק מברכים על החקיקה ורואים בו רגע היסטורי מכונן. הם מדגישים כי החוק מבטא את היסודות העמוקים של הציונות ורואים בו מהלך טבעי, שמחזק את אופיה היהודי של מדינת ישראל ואת מורשת העם היהודי. תומכי החוק לא מוצאים בו היבטים מפלים או גזעניים, אלא הצהרה לאומית, שעיקרה זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית.

לתפיסתם, החוק נתפס כחשוב משום שהוא ניצב כנגד כל מי שאינו מכיר בקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי ומדגיש כי ישראל היא מדינת לאום שמתגאה בלאומיותה היהודית. תומכי החוק מציינים כי בכל העולם מקובל לעגן את סמלי המדינה וסממניה הלאומיים בחוקה או בחוקי יסוד ולכן אין טעם לפגם בחוק אשר מגדיר את ההמנון, השפה והדגל של מדינת הלאום היהודית. כמו כן, עולה טענה כי החוק משלים את חוקי היסוד – הנוגעים לזכויות הפרט ולנורמות דמוקרטיות – ולא מתנגד להם, כאשר הוא משקף כאמור, לצידם, את ההיבט הלאומי היהודי. כנגד הטענה לפגיעה בערך השוויון, ציינו התומכים כי השוויון האזרחי נשמר הלכה למעשה ומדובר בייצוג סמלי של הלאומיות היהודית שמעוגנת מעתה בחוק. במקביל, רבים מתומכי החוק מדגישים כי החוק הוא מענה חוקתי לחוסר איזון מתמשך בחוק הישראלי, שראשיתו במהפכת האקטיביזם השיפוטי של שנות התשעים. כאן הטענה היא כי כבר קיימת הטיה משפטית ברורה במשוואה היהודית והדמוקרטית ולכן החוק, אינו אלא תיקון מאזן לטובת הקוטב היהודי הלאומי שהוזנח.

נקודה נוספת שראויה לציון נוגעת להיעדר המרכיב של שוויון בחוק. בחינת תולדות החקיקה הישראלית מעלה שהעדר מרכיב זה מחוקי היסוד בישראל נובע מהתנגדות המפלגות הדתיות והחרדיות. יתכן והתנגדות זו אינה מכוונת דווקא נגד המיעוטים אלא מתייחסת בעיקר להכרה בזרמים הלא אורתודוכסים מתוך רצון לשמור על ניהול עניני הדת בידי הרבנות הראשית.

תמיכה מסויגת מלווה בביקורת על פגמים משמעותיים


במקביל לציבור שמעניק תמיכה גורפת בחוק משמיעים ישראלים רבים בצד התמיכה "בחקיקת לאום" – שתבטיח את אופייה של המדינה מול המערכה של דה-לגיטימציה למאפייניה היהודיים – ביקורת נוקבת על היעדר סעיפים שיבטיחו את אופייה היהודי והדמוקרטי של ישראל ועל היעדר הסעיפים שמבטיחים שוויון מוחלט לכל אזרחי המדינה ברוח מגילת העצמאות משנת 1948. מדובר בביקורת שאינה מיחסת לחוק הליכה במדרון בכיוון של צמצום אופייה הדמוקרטי. מחד טוענים אלה כי החוק אינו גזעני, לא דמוקרטי, בלתי חוקתי וכדומה, אך מצד שני הם חוששים כי הוא מתריס, מפלג ופוגע שלא לצורך, בקבוצות שונות בישראל ובעם היהודי.

בעלי הדעה הזאת מציינים כי אין פסול בהדגשת זהותה הלאומית היהודית של המדינה, אולם מבקרים את המלאכה המרושלת בניסוח חלק מן הסעיפים ואת המתח הפנימי הנגרם עקב כך בחברה הישראלית. לטענתם חקיקת לאום מחייבת גיבוש הסכמה רחבה יותר ומתן ביטוי לזיקתו של החוק למגילת העצמאות –
מסמך היסטורי מכונן שאין להתעלם ממנו בחקיקת יסוד שכזו.

ההבדלים הבולטים בין המגילה לחוק, קשורים לפגיעה בעיקרון השוויון האזרחי. על אף שהמילה דמוקרטיה, אינה נזכרת במגילה, היא מבטאת רוח דמוקרטית. באשר לפגיעה בשוויון, השיח שהתעורר סביב המחאה הדרוזית , הדגים כי אכן קיימת בחוק העדפה טבעית לבני הלאום היהודי. העדפה זו עשויה להתבטל במקרים מיוחדים, כמו למשל ביחס לדרוזים ומיעוטים אחרים שמשרתים בצבא ונחשבים אזרחים נאמנים. מכאן אכן נובע ממד של הפליה כלפי לא יהודים בחוק, וכן מתחזקת תחושת הדה לגיטימציה של האזרחים הערבים, שאינם משרתים בצבא ונחשבים לפיכך, אזרחים פחות נאמנים. יש לזכור כי ההצעה להפוך את מגילת העצמאות לחוק יסוד הלאום נדחתה. הכרזת מגילת העצמאות על "שיוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדלי דת, גזע ומין", אינה מוצאת ביטוי הצהרתי מקביל בחוק הלאום.

ביקורת חריפה
הביקורת הקשה על החקיקה מתריעה מפני הליכה במדרון ומגדירה את החוק כמסוכן, לאומני ואנטי-דמוקרטי . ביקורת זו אינה מתייחסת לחוק לבדו, אלא רואה בו חלק מתהליך של התדרדרות לעבר מחוזות אנטי ליברלים ואנטי דמוקרטים בישראל. בהקשר זה, הטענה הכללית מתייחסת להצהרה הזהותית העולה מן החוק. החוק, כך נטען, מקבע את זהותה של מדינת ישראל על היסוד היהודי תוך פגיעה קשה ביסוד הדמוקרטי, שאמור להיות שווה ערך לזה היהודי.

הטענה החמורה היא כי החוק פוגע בשני ערכי בסיס והם: "שוויון" ו"דמוקרטיה". בהקשר זה עולה ביקורת נחרצת על סעיף 7 בחוק. הסעיף המוגדר כ"התיישבות יהודית" קובע כי: "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי ותפעל ע"מ לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה". הטענה היא כי עידוד התיישבות יהודית בלבד, היא לא שוויונית ופוגעת במיעוט הלא יהודי בישראל. בנוסף מושמעת טענה על פגיעה במעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית והורדתה לדרגה של שפה מועדפת בלבד. יצויין כי הענקת מעמדה של השפה הערבית כשפה רשמית מקורה בתקנות מנדטוריות בריטיות שהעניקו מעמד רשמי לשפה האנגלית, הערבית העברית ולא בחקיקה ישראלית לאחר קום המדינה

לטענת המבקרים, מחאת המיעוטים העלתה אל פני השטח תחושות קיפוח עמוקות שעיקרן בהתכחשות המדינה לאזרחיה הלא יהודים. בכל מקרה, לפי תפיסה זו יוצרים סעיפים אלה לא רק הפליה שפוגעת בערך השוויון האזרחי, שאין להתפשר עליו, אלא שהחוק אף מחריף את השסע הפנימי בישראל ובכך מאיים על יציבות החברה והמשטר הדמוקרטי.

בניגוד לטענות התומכים כי החוק נועד להוות תשובה לאקטיביזם השיפוטי והכוח המוגזם של הרשות השופטת, מדגישים המבקרים כי החוק מאפשר מתן לגיטימציה לפגוע או לזלזל בבית המשפט העליון. . לטענתם החקיקה פוגעת בעקרון הפרדת הרשויות ומצמצת את יכולתה של הרשות השופטת להגן על קבוצות המיעוט מפני עריצות הרוב.

הפולמוס שעורר חוק הלאום, חושף את הפיצול הרעיוני המאפיין את החברה הישראלית. הצבתו של החוק על סדר היום והדחיפות להכריע על ניסוחו גורמת בשלב זה להחרפת הפיצול הפנים ישראלי תחת לאחותו.  בנוסף, חוק הלאום משפיע גם על היחסים בין ישראל לבין יהודי התפוצות.

חוק הלאום ויהודי העולם:


קשת העמדות והשפעה על מערכת היחסים ישראל תפוצות
חוק הלאום עורר תגובות שונות גם בקרב מנהיגי קהילות ופעילים יהודים מחוץ לישראל. נראה כי גם בתפוצות קיימת מחלוקת באשר לפירוש החוק, וגם כאן ניצב מחנה תומכים מול מחנה מתנגדים.

ביקורת


בארה"ב ובאירופה ביקרו מנהיגים יהודיים את הפגיעה במיעוטים ובערך השוויון האזרחי. בתוך כך, מנהיגים שונים מיהדות צפון – אמריקה שלחו מכתב מודאג ליו"ר הסוכנות היהודית והדגישו את חששם העמוק מהשלכותיו של החוק, שעלול לחרב את אחד המאפיינים הבסיסיים של הדמוקרטיה המודרנית – "שוויון זכויות לכל". גם הפגיעה במעמד השפה הערבית שהפכה שפה מיוחדת ולא רשמית, נתפסת בתפוצות כפוגעת בעקרונות השוויון והפלורליזם וכסימן להחלשת אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.

בנוסף, עלה חשש מן הנזק למוניטין העולמי של ישראל . החוק נתפס כגורם אשר יעמיק את הקרע בין יהודי התפוצות ומדינת ישראל ובכל מקרה, יקשה על מגניה של ישראל לפעול מול גורמים עוינים ומשמיצים בזירת הדה לגיטימציה.
עוד עלתה ביקורת פוליטית, לפיה החוק עשוי לפגוע בתהליך השלום העתידי בין ישראל לפלסטינים.

תמיכה


מן הצד התומך בחוק, הדגישו האוהדים כי החוק הוא ביטוי להמשכיות הקשר בין העם היהודי לבין מדינת ישראל, ומהווה הצהרה פומבית והכרחית למעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.

אחרים הדגישו כי החוק שהתקבל אינו שונה מחוקות או חוקי לאום של מדינות אירופאיות והוא מבטא באופן לגיטימי את הלאומיות היהודית בישראל. החוק מגן על הזכות הטבעית של היהודים למדינה יהודית בארץ ישראל וניצב כנגד מתקפה של הקהילה הבינלאומית, ערבים ישראליים ויהודים פוסט-ציוניים.
נראה כי גם בתפוצות מעורר החוק פולמוס, אך בעיקר מסתמנת ביקורת וחוסר נחת מן החוק. בולט במיוחד החשש מהתדרדרות מערכת היחסים שבין ישראל לבין יהודי התפוצות ומהקושי להגן על ישראל ועל החוק אל מול גורמים עוינים.

הקודם
הבא