ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2018

איננו נמצאים במצב של חוסר מידע. נדון תחילה בתרומות כמכלול, ומכאן נעבור לסקירה יותר מפורטת אודות השימושים השונים הנעשים בישראל בתרומות יהודיות.

נוכל להתחיל לקבל מושג על היקף הנתינה הפילנתרופית לישראל על ידי בחינת הנתונים העדכניים שמספקת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. ב-2015, תרומות פילנתרופיות שמקורן מחוץ לישראל הסתכמו ב-8.3 אחוזים מכלל המימון לכל המוסדות הישראליים ללא כוונות רווח שתקציבם השנתי עולה על 500,000 ₪.7 נתון זה מייצג כ-11.3 מיליארד ₪ (2.9 מיליארד דולר). אלא שנתון זה אינו כולל את המימון המגיע מחוץ לישראל ל“מוסדות הלאומיים“ (הסוכנות היהודית, קרן קיימת לישראל, המגבית היהודית המאוחדת, וההסתדרות הציונית העולמית), המסתכם בעוד 961 מיליון ₪ (247 מיליון דולר).8 אם כן, המימון החיצוני למוסדות הלאומיים ולארגונים הלא ממשלתיים הגדולים ביותר בישראל הסתכם ב-3.15 מיליארד דולר (12.26 מיליארד ₪) בקירוב.9

התמ“ג של ישראל בשנת 2015 היה 300 מיליארד דולר בקירוב. בהתאם לזה, גם אם אין בידינו מידע מלא, ניתן לשער בביטחון כי תרומות ממקורות חיצוניים הסתכמו בקצת יותר מאחוז מן ההכנסה הלאומית של ישראל. גודל יחסי זה כמובן לא יוכל לנטוע בליבם של תורמים פוטנציאליים תחושה של שליחות או של צורך דחוף. יש בכך ניגוד מוחלט (ואות להצלחה כבירה) בהשוואה לעשורים הראשונים של המדינה.

מאידך גיסא, דווקא בתקופת הצמיחה הדינמית ביותר של ישראל חזינו בגידול ניכר בהיקף הנתינה הפילנתרופית אמריקנית לישראל. מספר הארגונים שבשמם מצוין כי יש להם “ידידים אמריקניים“ גדל מ-265 בסוף שנות ה-1980 ל-436 ב-2000 ול-667 ב-2010.01 אם נבדוק נתונים אלה ביתר פירוט, יעלה מהם סיפור הרבה יותר ברור.

מחקר פורץ דרך של פלייש וששון משנת 2012 מספק לנו אפשרות לראות את התמונה בצורה חדה ומפורטת יותר.11 בעזרת חיפושים המבוססים על מילות מפתח בדו“חות מס אמריקניים הזמינים באינטרנט, הם הסיקו מסקנות לגבי כספים שהועברו למספר מוסדות ישראליים בשנת 2007. באופן זה ניתנת לנו האפשרות להשוות את היקף הנתינה הפילנתרופית העולה מן הדו“ח להיקף הפעילות הכלכלית השנתית של אותם מוסדות שלגביהם מתפרסמים הרישומים. המכון למדיניות העם היהודי אסף מידע זה והשווה אותו עם נתוני פלייש וששון, הנתונים מוצגים בטבלה מס’ 2.21

ישנם מקרים בטבלה 2 שבהם “תפוחים מושווים לתפוזים“. הנתונים על התרומות מארה“ב הם משנת 2007. בעוד שבמקרים שצוינו, הנתונים הפיננסיים הם משנת 2008, משום שנתוני 2007 לא היו זמינים. חשוב להבהיר כי בהשוואת סך התרומות מארה“ב להכנסתו השנתית של מוסד, אנו שואפים רק להעביר תחושה של גודל ושל חשיבות יחסית, איננו מנסים לבנות מחדש את התקציבים כפי שהיו בפועל. לדוגמה, ישיבת חברון מציינת כי 35 אחוז מהוצאותיה בשנת 2008 מומנו ע“י תרומות מחו“ל. אולם הנתינה הפילנתרופית מארה“ב לבדה היתה גדולה פי כמה וכמה מונים מסך ההכנסה שהוצהרה. אף שאין לנו פרטים מדוייקים בשום מקרה, חריגות מסוג זה (אם נקבל כפי שהם את הרישומים שפורסמו לציבור ואת ממצאיהם של פלייש וששון) מוסברות בכך שמצד אחד, המוסד מתחשב כהכנסה רק בכסף זמין, בעוד שמצד שני, תרומות שנספרו וצוינו ע“י פלייש וששון עשויות לכלול, לדוגמה, סכומים גדולים שניתנו לצורכי בנייה למשל, ולפיכך הם אינם נכללים בדו“ח כסכום המשמש לפעולות שוטפות. דבר זה מחדד את הצורך להבהיר כי הטבלה מסייעת להבין את סדרי הגודל של התרומות, ולא ניתן להשוות בעזרתה בין רישומים חשבונאיים שחושבו ונרשמו כולם באותה שיטה.

  1. במקרים שצוינו, המידע הזמין לציבור אודות ההכנסה השנתית הוא משנת 2008.
  2. ידידי האוניברסיטה העברית בארה"ב
  3. הוועד האמריקני למען מכון ויצמן למדע
  4. עמיתים אמריקניים של אוניברסיטת בן גוריון בנגב
  5. לא כולל "השתתפות בהוצאות" (כנראה בטובין ולא בכסף)
  6. "פדרציות בתפוצות"
  7. לא נכללו בהכנסה או בתרומות "סכומים אשר שוחררו מהגבלות לצורך פעילויות שוטפות וייעודים שנקבעו".
  8. התרומות הן סך "ההכנסות מישראל" בתוספת "הכנסות מחו"ל". יש לשים לב לכך שהחל מ-2011 ואילך, המוסד דיווח גם על "הכנסה מחו"ל" וגם על "מכירת מוצרי מזון", אשר קודם לכן חוברו לסכום יחיד. "מכירת מוצרי מזון" הסתכמה בשנת 2011 ב-25.1 מיליון ₪ ו"ההכנסות מחו"ל" הסתכמו ב-18 מיליון ₪ – לשם השוואה, זה בדיוק היה הסכום של "הכנסה מחו"ל" שדווח בשנת 2011.

  9. בשנת 2015 אוחדה קרן לב"י עם האגודה למען החייל והן הפכו לארגון אחד – "יחד למען החייל"
  10. מתוך "תרומות והקצאות"
  11. תרומות מקרן ידידי צה"ל בארה"ב (FIDF)
  12. HMRA- ארגון הסיוע הרפואי של הדסה, תאגיד שלא למטרות רווח הרשום בניו-יורק; כולל תרומות לבניית אגף חדש באחד מבתי החולים.

אין זה מפתיע לגלות כי מוסדות דתיים כגון מכון שלום הרטמן או ישיבת חברון בירושלים הם בין המקבלים העיקריים של תרומות מן התפוצות. יותר מפתיע לגלות כי ארגוני שירות מרכזיים כגון בית החולים שערי צדק, גם הוא בירושלים, נעזרים אף הם בנתינה פילנתרופית משמעותית מחו"ל. הנתונים לגבי אוניברסיטת בן גוריון רומזים על תרומות הון גדולות לצרכי בנייה ב-2007, שאינן מופיעות בקטגוריה של תרומות מזומן נוכחיות. רק במקרים של האופרה הישראלית ושל ויצ"ו, יתכן שאפשר לאפיין את הנתינה הפילנתרופית מארה"ב כבעלת חשיבות פחותה (אך במקרה של ויצ"ו, הסכומים המתקבלים מן הפדרציות, קרוב לוודאי ברובן מארה"ב ומקנדה, בוודאי מגדילים את סך הכספים שנתקבלו).

שוב עלינו להצביע על הבעיות הכרוכות בגישה זו. סידור מדוקדק של השנים, הקטגוריות וסוגי התרומות, כמו גם ניווט בין כמה וכמה גישות חשבונאיות שונות, הם מעבר להיקפו של הניתוח הנוכחי. הנתונים שבידינו אינם מקיפים וכוללים. רק חלק מן הדו"חות מגלים תרומות באמצעות בתי כנסת, תרומות ישירות, צוואות והקצבות שנתיות לצרכי צדקה. פלייש וששון עצמם מצביעים על האפשרות של שגיאות בחיפושים המבוססים על מילות מפתח.

המסר העיקרי עדיין עולה מן הנתונים הנוכחיים. בנוסף למוסדות דתיים ולקרנות צדקה, ישנם ארגונים ישראליים חשובים, כגון בתי חולים ואוניברסיטאות, המקבלים תרומות בסדר-גודל שהוא משמעותי ביחס להכנסותיהם השנתיות. את מקום התרומות מקהילות התפוצות ניתן יהיה למלא רק על ידי הטלת לחצים תקציביים חמורים על חלקים אחרים של הפעילויות הציבוריות והפרטיות של ישראל. מכך אנו מסיקים שלושה ממצאים אפשריים.

סביר להניח שללא התרומות ממקורות חיצוניים, שהקלו על הלחץ הפיסקאלי בישראל, לפחות חלק מן ההשקעות החיוניות שנעשו בעשורים האחרונים בפיתוח תחומי הביטחון והכלכלה היו חייבות להצטמצם, אם לא להתבטל כליל. ויש לזכור שבלאו הכי, שיעורי המס בישראל הם גבוהים. מבחינה זו, אף שהשיעור היחסי של הפילנתרופיה מן התפוצות הצטמצם לעומת שיעורו בעשורים הראשונים לקיום המדינה, יתכן שההשפעה המעשית והעקיפה של פילנתרופיה זו היא עדיין קריטית, והיא גדולה יותר מאשר שיעורה היחסי בתקציב ובתל"ג. שנית, קרוב לוודאי שהחלפת תרומות מבחוץ במשאבים פנימיים תתגלה כקשה בטווח הזמן הקצר. אמנם הנתינה הפילנתרופית בתוך ישראל גדלה עם השנים, אך יהיה עליה לגדול פי כמה וכמה מונים על מנת להתקרב להיות מסוגלת להחליף את המרכיב החיצוני בנתינה הפילנתרופית,13 וכלל אין זה ברור אם כל המוסדות הנתמכים כיום ע"י מימון מן התפוצות יוכלו למצוא תחליפים מתאימים, גם אם יינתן להם זמן לכך. אף שניתן לראות זאת כמבחן שוק פוטנציאלי לגבי הערך היחסי של מוסדות אלה כפי שהוא נתפס ע"י אזרחי ישראל, סביר להניח שלפחות ערך מסוים הניתן לחברה הישראלית יאבד או יצטמצם במידה מסוימת, אם יבוטלו התרומות מן התפוצות.

ולבסוף, אנו מסיימים בנקודה עימה פתחנו. אף שהנתינה מן התפוצות שוב איננה מהווה ערובה להישרדות, כפי שהיתה בעבר, הרי אופיים וסיווגם של המוסדות הנתמכים בישראל נותנים לשני הצדדים – הנותנים והמקבלים – סיבה להרגיש זיקה ותחושה של קשר. קביעה זו נכונה ברמה המוסדית והאינדיבידואלית בשל תחושת המעורבות במפעל משותף שיש לו משמעות לאלה המעורבים בתמיכה ובקבלה כאחד – בין שזה בתחום החינוך, לימוד תורה ומדעי היהדות , הבריאות או הפעילות החברתית. וזה גם נכון במובן הרחב יותר של תחושת הקשר במפעל הגדול של הבטחת קיומה של ישראל חזקה, איתנה וצומחת.

הקודם
הבא