ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית 2018

בשנים האחרונות, עוסקת התקשורת היהודית בתיאור המצב המשתנה של הפילנתרופיה היהודית. מאמר שהופיע ביוני 2018 תימצת את המסר העיקרי העולה מהדיווחים על נתינה יהודית: “כיצד משבשים אנשי-עסקים את הפילנתרופיה“.1 המחקר בן 51 העמודים של קרן אבי חי קידם את המסר המרכזי הבא: “נתינה יהודית: כיצד שינו תורמים גדולים את פניה של הפילנתרופיה היהודית-אמריקנית“. הדו“ח, עליו חתום פרופסור ג’ק ורטהיימר, מביא תיעוד לפיו 250 קרנות ומוסדות יהודיים, התורמים כיום מענקים שנתיים של 500,000 דולר או יותר למטרות יהודיות, מעניקים בין 900 מיליון למיליארד דולר בשנה. כדי להבין את משמעותו של נתון זה, יצוין כי סך התרומות בארה“ב ובישראל מגיע ל-5.5 מיליארד דולר בשנה. “הנוף הפילנתרופי השתנה באופן בסיסי ביותר ברבע המאה האחרונה“, מסכם הדו“ח.

אך האם נכון הדבר? ואם כן, באילו תחומים הוא מתבטא?

על מנת להבין טוב יותר את אופיים של הנתינה היהודית והמימון לאורח חיים יהודי, יזם המכון למדיניות העם היהודי מחקר רב-שנתי העוסק בנתינה יהודית. באופן ספציפי, מחקר זה חותר לתכלל נתונים ממספר מקורות בכדי שחוקרי המכון והקהילה כולה יוכלו ללמוד בצורה מעמיקה מכפי שהתאפשר עד כה אודות האופי ומקורות המימון של חיים יהודיים. בשלב הראשון, המכון יתמקד במקורות המימון לחיים יהודיים בארה“ב.

הניסיון לעקוב אחרי דפוסי הנתינה היהודית מצביע על כך שתחומי הקהילה היהודית-אמריקנית אינם ברורים ופשוטים כבעבר. המוסדות העיקריים נוצרו ע“י יהודי ארה“ב בעשורים הראשונים של המאה ה-20, על מנת לתת מענה לצרכיהם של מהגרים יהודיים שהגיעו לחופי אמריקה. בנוסף לבתי כנסת, מרכזי קהילות, מחנות קיץ ובתי הספר היומיים הראשונים, הקהילה היהודית הקימה בתי חולים ומעונות לקשישים ויצרה עבורם תכניות, כמו גם ארגונים של שירותים חברתיים שסיפקו טיפול חיוני לעניים, לקשישים, ולנזקקים לשירותים רפואיים ואנושיים. ארגונים אלה של שירותים רפואיים ואנושיים שירתו והעסיקו יהודים בתחומים שבהם מוסדות קיימים רבים נמנעו מלשרת ו/או להעסיק יהודים. במרוצת הזמן, מוסדות אלה הוכרו בעלי איכות גבוהה יותר, ובאופן זה זכו להכרה ומקום של כבוד בקרב הקהילה היהודית-אמריקנית.

החל מאמצע המאה ה-20, בתי-חולים, ארגוני שירותים חברתיים ומתקנים לקשישים זכו למימון בסכומים הולכים וגדלים מן הממשל. התנאי שהעמידה הממשלה – שהיה נאות והוגן – היה כי מוסדות אלה ישרתו את כלל האזרחים. בראשית המאה ה-21 נחשבו המוסדות הללו לחלק מ“מערכת ההנגשה הממשלתית“.2 אף שרובם היו עדיין “תחת חסות יהודית“ ונחשבו לארגונים של הרשת היהודית הקהילתית המורחבת, חלק ניכר מהמימון לפעולותיהם הגיע מהממשל. הם הפכו לשירותים ציבוריים. מוסדות אלה, שנותרו עם זיקה יהודית, ממשיכים לפנות לתורמים יהודיים ולקבל תמיכה משמעותית לפרויקטים המחייבים השקעת הון. כל מי שנכנס לבית-חולים, בית אבות, או ארגון חברתי עם זיקה יהודית, יבחין בשמותיהם של תורמים יהודיים על קירותיהם של המוסדות הללו. אך על אף שסכומים רציניים מסך הפילנתרופיה היהודית ממשיכים לזרום למוסדות אלה, שוב אין הם נתפסים בעיני רוב המשקיפים כממלאים תפקיד קריטי, לא לחיים היהודיים כיום, ולא במונחים של חיזוק העתיד היהודי.

המכון למדיניות העם היהודי חותר להבין את מקורות המימון למוסדות הנחשבים משמעותיים לעתיד היהודי. על סמך שאיפה זו, חיזוק הזהות היהודית והקשר עם ישראל נחשבים לאתגרים המשמעותיים ביותר הניצבים בפני יהדות ארה“ב והעולם כולו. המכון נמצא בשלב הראשוני של איסוף נתונים עבור מחקר זה, על מנת לקבוע את חשיבותם היחסית של מקורות המימון למוסדות הנחשבים כקריטיים לעתיד היהודי. המחקר לא עוסק בבחינת שאלות כגון הדרך שבה מחליטים תורמים יהודיים גדולים להשתמש בכספים שהם מקדישים למטרות פילנתרופיות, או כיצד קרנות יהודיות בוחרות לעשות זאת. במקום זאת, המכון מתמקד בזיהוי מוסדות הנחשבים כמשמעותיים ביותר לחיזוק הזהות היהודית והקשר עם ישראל, ולאחר מכן – זיהוי וסימון מקורות המימון שלהם.

אף שלכל מוסד יהודי ישנה היכולת להשפיע על גיבושה של זהות יהודית, אינדיבידואלית וקהילתית כאחד, לאחדים מן המוסדות – מעבר למשפחה – יש חשיבות גדולה ביותר בשני התחומים הרחבים של חיזוק הזהות היהודית והקשר עם ישראל: בתי כנסת; מרכזי קהילה יהודיים, ובחלק מן המקומות – סניפי YMHA (אגודת צעירים יהודיים – המקבילה היהודית לימק“א); מחנות קיץ יהודיים מכל הסוגים; ארגוני צעירים יהודיים; בתי-ספר יומיים יהודיים וישיבות; סניפי “הילל“ וארגונים אחרים הפועלים בקמפוסים אוניברסיטאיים; תוכניות וחוויות של תיירות חינוכית בישראל ובהן “תגלית“, “מסע“ ו“ירח דבש ישראלי“. כל אחד מאלה נחשב בעל חשיבות מכרעת קבוצתית (ולפעמים אינדיבידואלית) לצעירים שלא גדלו במשפחות בעלות זהות יהודית חזקה, וכמקומות שבהם, באופן מסורתי, החלו יהודים צעירים להכיר את החיים היהודיים.

המכון יחתור להבין את מקורות המימון לארגונים לאומיים המספקים ומתאמים מגוון שירותים במגמה לחזק את המוסדות המקומיים הקריטיים שצוינו לעיל. הם כוללים, בין היתר, פדרציות וארגונים כלל-ארציים לרבות זרמים דתיים, איגוד מרכזי הקהילות היהודיות (JCCA) ואת “הילל אינטרנשיונל“. מוסדות של לימוד יהודי גבוה (לדוגמה, “היברו יוניון קולג’“, בית המדרש לרבנים ע“ש שכטר ((JTS וישיבה יוניברסיטי) ומועצות מנהלים של מוסדות חינוך יהודי, הדואגים להכשרתם של רבים מן המנהיגים המקצועיים המאיישים מוסדות יהודיים ומספקים הנהגה למוסדות אלה, ולכן ראויים גם הם לתשומת-לב.

דו“חות ומחקרים שנכתבו בעבר על פילנתרופיה יהודית, ואשר עליהם התבססו כותרות בנוסח “התורמים הגדולים גורמים לשינוי החיים היהודיים“ סובלים ממגבלות שונות, ובראשן שלוש סיבות עיקריות: ראשית, הם כוללים נתינה יהודית למוסדות שכיום ממומנים בעיקר ע“י הממשל – בתי חולים, בתי אבות ושירותים חברתיים אחרים. הואיל והממשל הוא שמספק להם כיום את עיקר המימון, הרי התמיכה מצד הקהילה היהודית והתורמים היהודיים שוב איננה בעלת חשיבות מהותית. המחקרים שנערכו בעבר כללו גם תמיכה מצד התורמים למוסדות ישראליים. אף שנוהג זה מובן, ואולי אף חיוני בהתחשב ביעדו של המחקר הספציפי, הכללת תמיכה כאמור למוסדות ישראליים פוגעת ביכולת להבין את אופיו ומקורותיו של המימון למוסדות הליבה של החיים היהודיים באמריקה.
שנית, המחקרים שנערכו בעבר הסתמכו בעיקר על דיווחים שהוגשו לרשות מס ההכנסה (IRS) של ארה“ב באמצעות טפסי 990, שהרשות דורשת את מילויים ע“י מלכ“רים (מוסדות ללא כוונת רווח) שהתורמים להם מקבלים הטבות מס.3 מוסדות דתיים, בשונה ממלכ“רים, אינם נדרשים להגיש טפסים מסוג זה לרשות המס. לכן, רבים מהמחקרים הללו אינם כוללים נתונים על המוסדות היהודיים הבולטים והנפוצים ביותר בארה“ב – בתי כנסת, בתי-ספר יומיים וישיבות – אשר נוטים גם להיות בין המוסדות שליהודים, צעירים כמבוגרים, יש יחס רגשי חם כלפיהם.

שלישית, אף שמחקרים קודמים על קרנות ותורמים יהודיים שופכים אור על הדרכים שבהם תורמים וקרנות יהודיים משנים את עדיפויות המימון, הם אינם מספקים ניתוח או הבנה של מקורות המימון של המוסדות החשובים ביותר לחיים וללימוד יהודיים בארה“ב. בקצרה, הם מתמקדים בנתינה מנקודת הראות של הנותנים, לא מנקודת הראות של הארגונים מקבלי התרומות.

בשלב ניסיוני, שנועד לספק הוכחה עקרונית למתודולוגיה, למיון ולאסטרטגיה של המחקר, המכון למדיניות העם היהודי בחן את התהליך ע“י בקשת נתונים מעשרה ארגונים יהודיים בעיר אמריקנית גדולה. שישה ארגונים בסה“כ שיתפו פעולה (שני בתי כנסת, בית-ספר יומי יהודי, שני מרכזי קהילה יהודיים ו“הילל“ אחד) וסיפקו מסגרת בסיסית להבנת מקורות המימון שלהם. סיכום הנתונים שנאספו – ראשוניים ככל שיהיו – מלמד לא מעט.

תקציבי שנת 2016 של ששת המוסדות האלה מסתכמים ב-45,640,832 דולר. מקורות ההכנסה של מוסדות אלה הם כדלקמן:
טבלה 1. מקורות ההכנסה של שישה ארגונים קהילתיים-יהודיים, לפי מקור המימון, 2016

מקור המימון סכום אחוז מסה“כ
דמי חבר $11,435,002 25.1%
שכר לימוד והשתתפות בתכניות לימוד $16,194,526 35.5%
תרומות מחברים/ קרובי משפחה של חברים $12,954,812 28.4%
קרנות $411,240 0.9%
הממשל $312,558 0.7%
פדרציות $591,873 1.3%
אחרים $3,124,222 6.8%
סה“כ $45,640,832 100.0%

הערה: תקציב לשנת 2016 או שנת הכספים הקרובה ביותר לשנה זו
מקור: נתוני המכון למדיניות העם היהודי

נתונים אלה מייצגים רק ממצאים ראשוניים ממספר מצומצם של מוסדות. לא ברור אם המספרים משקפים דפוסי מימון למגוון של מוסדות קהילתיים מקומיים. כאשר אנו כוללים גופים כמו “תגלית“, “ירח דבש ישראל“, “PJ library“ (ארגון המחלק ספרים ותקליטים בנושאים יהודיים למשפחות יהודיות) או “Moishe House“ (מסגרת בה אנשים תורמים את בתיהם מספר פעמים בחודש לשימוש לפעולות יהודיות) – כמו גם ארגונים כלל-ארציים המתאמים, מארגנים ומספקים מגוון של משאבים עבור בתי כנסת, בתי ספר יומיים, מרכזי קהילות, סניפי “הילל“ ומוסדות הכשרה לאנשי מקצוע יהודיים – המקורות היחסיים של המימון עשויים להשתנות; סביר להניח שקרנות ופדרציות יוכיחו עצמן כבעלות חשיבות רבה יותר.

יחד עם זאת, רוב יהודי ארה“ב מתנסים ומכירים את החיים היהודיים בעזרת ארגונים מקומיים, מבוססי קהילה, כמו אלה המיוצגים במדגם הראשוני הקטן שלנו. אם הדפוס דלעיל משקף באופן כללי את מקור ההכנסה במוסדות אלה, יהיה עלינו לעדכן ולשנות את הבנתנו לגבי התהליך הנוכחי של מימון החיים היהודיים. רוב המחקרים והכותרות התמקדו במספרן הגדל והולך של קרנות יהודיות והאופנים שבהם תורמים גדולים שינו את דפוסי התרומה היהודית. אף שאין ספק כי מחקרים מסוג זה תפסו, ואף הביאו לתשומת ליבה של הקהילה היהודית הרחבה, תופעות אמיתיות, המשפיעות על היבט חשוב של החיים היהודיים בצפון אמריקה, יתכן שאנו זקוקים לנקודת מבט רחבה יותר על מנת למדוד בצורה מדויקת את השפעתן של מגמות כאמור, ולהבין כיצד על קהילות יהודיות שונות ועל יהדות צפון-אמריקה כולה להתייחס אליהן.

ממצאים ראשוניים אלה מרמזים לפחות על הצורך לבחון את הדברים בהקשר רחב יותר; יתכן כי חוקרים יהודיים, התקשורת והעמדות המקובלות העריכו בחֶסֶר את חשיבותם של אמצעים שונים כמו דמי חבר, שכר לימוד ותשלום עבור תכניות חינוך, ותרומות מקרובי משפחה, כמשאב ליבה למוסדות העיקריים הפותחים את השער לחיים היהודיים. אין בכך כדי לסתור את העובדה שהתורמים והקרנות הגדולים ביותר, שאנו קוראים עליהם כל כך הרבה, עושים עבודה גדולה וחשובה. “תגלית“, לדוגמה, שינתה לחלוטין את פני הדברים מבחינת היקפה והשפעתה, ויש לה עדיין חשיבות עצומה. היא ניזונה ע“י שני נדבנים – צ’ארלס ברונפמן ומייקל סטיינהרט – וכיום ממומנת בעיקר ע“י ממשלת ישראל ושלדון אדלסון, בתוספת מימון מקרנות יהודיות כלל-ארציות ותורמים אינדיבידואליים. וליוזמות כגון “PJ Library“ המחלקת ספרי ילדים בנושאים יהודיים – ביוזמתו של הרולד גרינספון – יש ערך עצום אצל המוני משפחות יהודיות.

הממצאים, אף שמקורם במדגם קטן ביותר, ובשום פנים אין לראותם כמייצגים עבור כלל הארגונים, מספקים תמיכה ראשונית בהשערה כי המוסדות המחזיקים את המסגרת המאפשרת חיים ולימוד יהודיים בקהילות המקומיות מקבלים סכומים קטנים יחסית מן הקרנות היהודיות הכלל-ארציות הגדולות ומן “הנדבנים הגדולים“, אלא אם כן לאחרונים יש זיקה אישית אל המוסד המסוים. נראה שהמענקים הגדולים של הקרנות המוכרות, שמתפרסמים לראווה, מגיעים רק לעיתים נדירות לאותם המוסדות הממשיכים לעצב את החיים היהודיים והלימוד היהודי. בהחלט יתכן שבחישוב כולל, דמי חבר, תשלום עבור תכניות חינוך, ותרומות מחברים, אף שהם בקנה-מידה קטן, עשויים להתגלות כמספקים את עיקר מניינו ובניינו של המימון למוסדות.

הקרנות הגדולות יותר תומכות, בלי ספק, ביוזמות ניסיוניות חדשות, חיזוק מתנדבים ומנהיגים מקצועיים, ותוכניות דומות. תורמים גדולים וקרנות גדולות זוכים, בצדק, לשבחים באמצעי התקשורת ובכנסים שהם מעניקים להם את חסותם. אך אם משימתה של ההנהגה היא להתרכז במה שהיא יודעת לעשות, אז יתכן שכדאי שמנהיגי מוסדות הליבה של החיים היהודיים יבזבזו פחות זמן בהתעסקות עם התורמים הגדולים והקרנות הכלל-ארציות ויחתרו למצוא דרכים חדשות וחדשניות להשיג את המשאבים הנחוצים לתמיכה החיונית במוסדות, המגיעה כאמור מהחברים, צרכני השירותים ואלה המתעניינים בתכניותיהם. ככל שיושג ויוערך יותר ידע בתחום זה, קיימת סבירות גבוהה לאפשרות שבה המשתתפים בפעילויותיהם של מוסדות אלה יתגלו כאנשים הנוטים יותר מאחרים לפתוח את ידיהם ואת פנקסי הצ’קים שלהם, כדי לתת את התמיכה החיונית לחיי הקהילה וללימוד היהודיים.

הקודם
הבא