ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

האיום הביטחוני המידי על ישראל נובע מאירגוני טרור בעלי יכולת צבאית ומאיראן, החותרת לבנות חזית צבאית אפקטיבית מול ישראל בסוריה, בלבנון ובעיראק, והמשחרת לנקמה בעקבות תקיפות ישראליות מתמשכות, שמטרתן להשמיד את התשתית הצבאית שהקימה מחוץ לגבולה. למרות שצבא סוריה מותש משנות מלחמת האזרחים, שחיזבאללה הגיר דם רב בלחימה, ושחמאס מבודד ומוחלש – התפרצות אלימה מול אויבים אלה אפשרית.

על ישראל להתנהל באזור אלים ורב תהפוכות: מלחמות, גלי פליטים, משברים הומניטריים, כלכלה מדשדשת, אבטלה, שלטון מרכזי אוטוריטרי כושל, פריחה של אירגוני טרור, ותנועות הדוגלות באידיאולוגיות אסלמיות רדיקליות. התבוסה שספג דאע"ש אינה מבטיחה את חיסול התשתית החברתית והדתית שעליה צמח, ואת יכולתו לבצע פיגועי טרור קשים כדוגמת זה שהתרחש בסרילנקה (21 אפריל 2019) בו נהרגו מעל 250 איש. שני שלישים מתושבי המזרח התיכון הם צעירים בני 29 ומטה ושיעור האבטלה בקרבם הוא כ-30 אחוז (כפול מן הממוצע הכלל-עולמי). צעירים אלה מורחקים גם מיכולת להשתתף בתהליך פוליטי של ממש. הזיקה השבטית והחמולתית גוברת על המחויבות האזרחית למדינה, השלטון המרכזי כושל והמסגרת המדינתית נחלשת ולעיתים קורסת ומעמיקה את תפוצתן באזור של "מדינות כושלות", אשר שלטונן על הטריטוריה החוקית שלהן חלקי בלבד (סוריה, לבנון, לוב, תימן, סודן עיראק).

הוואקום שנוצר בשל השחיקה בעניינה של ארה"ב במעורבות באזור מאפשר לרוסיה להפוך לשחקן דומיננטי עם נוכחות צבאית בזירה הסורית השכנה לישראל. למרות יחסי העבודה הטובים של ירושלים ומוסקבה, מפגש אינטרסים בין רוסיה ובין אויבי ישראל המושבעים הוא מציאות מטרידה.

האיום שמציבים איראן והטרור האסלאמי מקרבים את האינטרסים של ישראל לאלה של מדינות ערביות סוניות, שתוצאתו שת"פ ביטחוני חסר תקדים. השיתוק בתהליך המדיני מול הפלסטינים אינו מונע, בשלב זה, התפתחות ביחסים אלה אף כי הוא מקשה על נרמולם הפומבי. ראש המוסד יוסי כהן אמר כי ארגונו "מאתר כיום הזדמנות נדירה – אולי ראשונה בהיסטוריה של המזרח התיכון – להגיע להבנה אזורית שתוביל להסכם שלום כולל".5 להבנה אזורית שכזו תורם גם אתגר ניצולם של מאגרי הגז שהתגלו בים התיכון. ואכן, השנה התכנס בקהיר "פורום הגז של מזרח הים התיכון" (14 ינואר, ו-25 יולי, 2019) בהשתתפות נציגים של מצרים, יוון, קפריסין, איטליה, ירדן, ישראל והרש"פ. אתגר הגז דוחף גם את לבנון לבחון הסכמות עם ישראל על גבול ימי, כדי לאפשר ניצול של מרבצי הגז שבתחומה.

איראן: עימות מתגבר


פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין עם איראן (מאי 2018), ומעבר לעימות צבאי ישיר בין ישראל לבין איראן בסוריה, הן אבני דרך חשובות על מפת האיום שאיראן מציבה לישראל. ראש הממשלה נתניהו התריע שישראל לא תתיר איראן גרעינית ולא תשלים עם איראן הפורסת כוחות במדינה שכנה לישראל. הרמטכ"ל היוצא גדי איזנקוט חשף שישראל תקפה "אלפי מטרות״ איראניות ״בלי שקיבלנו אחריות או ביקשנו קרדיט",6 וקבע שישראל מנעה מאיראן להשלים בסוריה "חזון גרנדיוזי" של בניית תשתית צבאית (העיתונות הבינ"ל מדווחת לאחרונה כי ישראל תוקפת מטרות איראניות אף בעיראק). עם זאת, איראן לא ויתרה על שאיפותיה בסוריה והיא עודה פעילה בגיוס בעלי ברית מקומיים והקמת מיליציות הסרות למרותה. מבחינת האיראנים, החשבון עם ישראל עדיין פתוח, ולכן מחייב להיערך לנקמה איראנית גם נגד מטרות ישראליות ויהודיות בחו"ל. עדות אחרונה לכך היה ניסיון איראני, שסוכל בתקיפה מקדימה של חיל האוויר, לשגר משטח סוריה רחפני נפץ נגד מטרות ישראליות בצפון הארץ (24 אוגוסט 2019).

חתרנותה האזורית של טהראן נמשכת. לאחר שפרשה מהסכם הגרעין, ארה"ב הציבה לאיראנים 12 דרישות כתנאי לעסקה חדשה, שהבולטות בהן: עצירת העשרת אורניום, מתן נגישות מוחלטת לפיקוח, הפסקת פיתוחם של טילים שבכוחם לשאת ראש-חץ גרעיני, הפסקת תמיכה בארגונים מיליטנטים כמו חיזבאללה, חמאס והג'יהאד האסלמי, פינוי כוחותיה של איראן מסוריה והפסקת האיומים להשמיד את ישראל. כדי להניע את טהרן לקבל דרישות אלה ארה"ב נוקטת במדיניות של "לחץ מקסימלי", שבמסגרתו הוחרפו הסנקציות הכלכליות על איראן ומשמרות המהפכה הוכרזו כארגון טרור. סעודיה ואיחוד האמירויות משתפות פעולה עם המהלך האמריקני ומבטיחות למנוע מחסור שעלול להיווצר בשוק הנפט. ארה"ב שבה וקוראת לאיראן לנהל שיחות על תיקון הסכם הגרעין, אך טהרן משיבה שלא תיכנס למו"מ כל עוד הסנקציות בעינן. דבריו האופטימיים של טראמפ בתום ועידת ה G-7 בצרפת (26 אוגוסט 2019) על אפשרות להגיע להסכם גרעין מעודכן (והופעתו של שר החוץ האיראני זריף בשולי ההתכנסות), עוררו חששות בישראל בנוגע למידת דבקותו של הנשיא ב-12 התנאים שהציב בעבר.

הסנקציות החריפו מאוד את המשבר הכלכלי באיראן, והעלו את סף המתיחות באזור. ארה"ב תגברה את כוחותיה במפרץ, אך איראן לא נרתעה ומימשה את איומה לחרוג ממגבלות הסכם הגרעין אם יימשכו הסנקציות. בראשית יולי 2019 האיראנים חצו את סף ייצור האורניום המועשר הן בכמות (שהוגבלה ל- 300 ק"ג) והן באחוז ההעשרה (שהוגבל ל- 3.67%). טהראן מבטיחה להתמיד במסלול ההפרות ולהעמיקן בהדרגה, וצעדים אלה מתלווים למהלכים אלימים שבהם היא נוקטת במפרץ. כוחותיה פגעו במכליות נפט, כדי לשדר מסר על יכולתה לחסום את מיצרי הורמוז ובכך לפגוע בכלכלה העולמית (מעל 20% מאספקת האנרגיה העולמית עוברת בנתיב זה). איראן הפילה מטוס ביון ללא טייס אמריקני שטס לטענתה מעל שטחה, מהלך שארה״ב עדיין לא הגיבה עליו. בהמשך לכדה איראן מכלית נפט ששטה תחת דגל בריטי, כגמול על מעצר מכלית נפט איראנית במצרי גיברלטר שבועיים קודם לכן על ידי כוח ימי בריטי (המכלית, שהייתה בדרכה לסוריה, הפרה את מדיניות הסנקציות של האיחוד האירופי כנגד דמשק). ארה"ב אינה מפעילה בשלב זה את כוחה הרב המוצב באזור המפרץ והנשיא טראמפ מבהיר כי אין הצדקה לכך שארה"ב תיקח על כתפיה את אבטחת נתיבי הנפט שמשרתים מדינות אחרות.

התפתחויות אלה מלמדות כי על ישראל להיערך הן לפתיחתו האפשרית של מו"מ מחודש בין ארה"ב ובין איראן, והן להחרפת מהלכיה הצבאיים של טהרן עד להתלקחות מלחמתית מול ארה"ב, לקריסה מוחלטת של הסכם הגרעין ולחידוש האיום הגרעיני האיראני.

חיזבאללה: יריב מחוזק


בשנה החולפת העמיקה אחיזתו של חיזבאללה בלבנון. הארגון ושותפיו הפוליטיים מחזיקים כיום ביותר ממחצית המושבים בפרלמנט הלבנוני ובשליטתם משרדי ממשלה המאפשרים שימוש בתקציבים ממלכתיים. חיזבאללה נרתע כבר יותר מעשור מפתיחת חזית לחימה עם ישראל, ואף נמנע מלהגיב על תקיפות חיל האוויר הישראלי נגד שיירות נשק אסטרטגי שיועדו לו מאיראן ומסוריה. תמונה זו עלולה להשתנות בעקבות תקיפת שני מזל"טים ישראלים באזור מושבן של מפקדות חיזבאללה בדרום ביירות. מזכ"ל הארגון נסראללה טען (25 אוגוסט 2019) כי ישראל הפרה בכך את כללי המשחק שמוסדו מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006, ועקב כך הסכסוך עם ישראל "נכנס לשלב חדש" וכי על ישראל לצפות לתגובה מידית.

חיזבאללה אמנם הקיז דם רב בסוריה, אך רכש ניסיון צבאי של לחימה במערכה מורכבת, ועתה, מבחינות רבות ניצב מול צה"ל יריב עם יכולות של צבא תקני. ברשות הארגון יותר מ- 120 אלף רקטות שחלקן בעלות דיוק רב ויכולת להגיע לעומקה של ישראל. בישראל נערכים לאפשרות שבהתלקחות הבאה חיזבאללה ינסה לפגוע במתקני הגז הימיים ובתשתיות חיוניות בישראל ואף להחדיר כוחות אל מעבר לגבול כדי לתפוס שטחים סמוך לגבול הצפון. ואכן, בראשית דצמבר 2018 צה"ל פתח במבצע "מגן צפוני" לנטרול שש מנהרות תקיפה שחפרו אנשי חיזבאללה לתוך שטח ישראל.

למרות ההערכה המקובלת, שלפיה לחיזבאללה אין עתה עניין להסתכן במלחמה נוספת עם ישראל, אין להתעלם מאפשרות להסלמה והידרדרות לא מתוכננת בחזית לבנון. העמקת משבר הגרעין מול איראן עלולה להניע את טהראן לדחוף את חיזבאללה לעימות עם ישראל.

סוריה: התייצבות המשטר


בתום 8 שנות לחימה – חצי מיליון הרוגים, חמישה מיליון פליטים שעזבו את סוריה, שישה מיליון שאיבדו את ביתם ונותרו פליטים בארצם – בתמיכתם הפעילה של רוסיה, איראן וחיזבאללה, בשאר אסד נותר על כיסאו ומעמדו מתחזק. מוסקבה הוכיחה כי היא נאמנה לבעלי בריתה, ושבניגוד לארה"ב, אינה נרתעת מהפעלת כוח. כוחותיו של אסאד מגבירים את לחצם הצבאי על המורדים שנותרו מרוכזים באידליב שבצפון מערב סוריה, ומתקפה כוללת כנגדם עלולה לגרור אסון הומניטרי ולהניע גל פליטים ענק לשטח טורקיה המבקשת למנוע תרחיש זה. אנקרה מוטרדת גם מאפשרות כינונה של אוטונומיה כורדית בצפון סוריה ומאיימת לפעול צבאית נגד מה שהיא מכנה איום טרוריסטי. למורת רוחה, טראמפ נסוג מהחלטתו להסיג את כוחות ארה״ב מסוריה, בין היתר בשל החשש לגורל בעלי הברית הכורדים. הוא אף צייץ (13 ינואר 2019) שארה"ב "תהרוס את כלכלת טורקיה אם זו תפגע בכורדים".7

תכניתה של איראן להקים בסוריה תשתית צבאית מול ישראל נתקלת במאמץ סיכול ישראלי מתמשך. יסודותיו: מניעת התבססות איראן ועושי דברה בדרום סוריה, מניעת הקמת מערך רקטי רחב ומדויק במרחב הסורי כולו, מניעת העברת נשק אסטרטגי לידי חיזבאללה. ניכר שישראל שכנעה את מוסקבה לכבד "קווים אדומים" אלה. הרמטכ"ל לשעבר איזנקוט גילה (15 מאי 2019) כי "הרוסים מבינים שאם ישראל תלמד על היערכות איראנית בטווח של 100 ק"מ מגבולה, יהיה לה חופש פעולה מוחלט".8 עדויות לקשרי העבודה הטובים ולהבנות עם רוסיה ניכרות בפגישות התיאום הרבות שמקיים נתניהו עם פוטין, וכך בסיועה של מוסקבה להביא את גופתו של חלל צה"ל זכריה באומל לקבר ישראל. ההכרה בלגיטימיות של האינטרס הישראלי בזירה הסורית והתחשבות המעצמות במשקלה של ישראל זכו להכרה גם בעצם קיומו של המפגש המשותף בסוף יוני 2019 בירושלים של היועצים לביטחון לאומי של ארצות הברית, רוסיה וישראל. (נתניהו אמר כי "במפגש המשולש עם ארה"ב שהתקיים כאן, הגענו להסכמה על יעד של הוצאת איראן מסוריה").9

למרות כל אלה , אין להתעלם מכך שמוסקבה קיימה בסוריה ציר עם כוחות עוינים לישראל (אסד, איראן, חיזבאללה), ומכך שהיא מקיימת תחרות מעצמתית מול בעלת-בריתה היחידה של ישראל – ארה"ב. הצבת טילי S-300 ו-S-400 מתוצרת רוסית בסוריה מלמדת שעל ישראל להמשיך להתנהל בזהירות כדי להגן על האינטרסים שלה בלי ליצור חיכוכים עם מוסקבה.

סעודיה: רצח ומדיניות


יורש העצר הסעודי מוחמד בן־סלמאן בן ה- 34 הוא החשוד המרכזי בקשירת הקשר לרצוח את העיתונאי ג'מאל חשוקג'י על אדמת טורקיה. חשד זה העלה סימן שאלה על מעמדו ועל תוכניות המודרניזציה שלו לממלכה, והביא ללחץ מצד הקונגרס האמריקאי להגביל את יחסי ארה"ב עם ריאד. הנשיא טראמפ בולם לחץ זה בטענה שסעודיה חשובה לתעשיית הנשק האמריקני , משום חשיבותה להמשך המאבק באיראן ומשום שהיא "מסייעת לישראל".

הפעילות בקונגרס הפנתה זרקור של תשומת לב גם לפרויקט תחנות הכוח הגרעיניות שיזמה סעודיה. נחשף כי בשל חשש לאבד את העסקה לבניית התחנות (80 מיליארד דולר) למתחרות רוסיה וסין, טראמפ אישר בחשאי להעביר טכנולוגיה גרעינית רגישה לסעודים, העלולה בהמשך לשמש אותם בפיתוחה של תכנית גרעין צבאית. חשש זה מתחדד על רקע דבריו של יורש העצר (15 מרס 2018),
כי ארצו עשויה להזדקק לנשק כזה מול האיום האיראני: "ללא ספק, אם אירן תפתח נשק גרעיני אנחנו נלך בעקבותיהם ללא שהות".10

גם ישראל העדיפה שלא לעסוק בהרחבה ברצח חשוקג'י. כדברי השגריר בוושינגטון, רון דרמר, "לא להשליך את הנסיך יחד עם מי האמבטיה".11 ישראל רואה יתרון בכך שיורש העצר מוליך קו תוקפני נגד איראן ובעלות בריתה, ושהוא נכון להעמיק את שיתוף פעולה החשאי עם ישראל. אלא שתחת הובלתו של יורש העצר ובנוסף לרצח המזוויע של חשוקג'י, מצטברים כישלונות המעיבים על כהונת יורש העצר, ובהם המלחמה המתמשכת ללא תוצאות בתימן, החרם הכלכלי הכושל נגד קטר, הכישלון לפגוע בעוצמת חיזבאללה באמצעות חטיפת הנפל של ראש ממשלת לבנון ועוד. עם זאת, כחלק ממאמצי שיקום מעמדה של הממלכה ותדמיתו של יורש העצר, סעודיה הצליחה לכנס במכה (מאי 2019) 3 התוועדויות במקביל: ועידת חירום של מדינות הליגה הערבית, ועידת חירום של המועצה לשיתוף פעולה במפרץ וכן ועידה מן המניין של הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.

מצרים: הנשיא סיסי מבסס מעמדו


מצרים מוסיפה להתמודד עם בעיות ביטחון וכלכלה קשות. הנשיא סיסי מבסס את מעמדו והעביר השנה שינויי חוקה (אפריל 2019) שיאפשרו לו להישאר בשלטון עד שנת 2034, ויחזקו את מעמדו של הצבא המהווה את בסיס התמיכה של הנשיא (הצבא מופקד עתה גם על "הגנת החוקה והדמוקרטיה"). החששות הנוגעים לקריסה כלכלית אפשרית של מצרים (משבר הומניטרי רחב היקף, גלי הגירה, השתלטות האסלאם הרדיקלי) מסייעים במיתון הביקורת המערבית על התנהלותו הרודנית של סיסי ובהנעת מדינות המפרץ להוסיף ולסייע לכלכלת מצרים הרעועה.

סיסי הוסיף השנה לדחוף את יישומה של תכנית הרפורמה הכלכלית שאוששה במעט את הכלכלה המצרית הצומחת עתה בקצב של כ-5 אחוז לשנה. קרן המטבע העולמית אף שיבחה את השיפור במדדים המאקרו-כלכליים של המדינה (24 יולי 2019). עם זאת, כמחצית מתושבי מצרים מתקיימים על הכנסה של פחות מ-2 דולר ליום. האבטלה גבוהה במיוחד בקרב הצעירים ומידי שנה מתווספים שני מיליון תינוקות לאוכלוסיית מצרים המונה כיום 100 מיליון. אספקת המזון אינה משימה פשוטה בהתחשב כך שמצרים מייצרת רק 50% מן המזון הדרוש לאוכלוסייתה. השלמתו הקרובה של הסכר האתיופי הענק "רנסנס", מאיימת על מקורות המים של מצרים ש-90% מהם מגיעים מן הנילוס, ועל שטחי חקלאות נרחבים. איומי הטרור והאסלאם הפוליטי, המלחמה הלא-מוכרעת בדאע"ש בסיני (שתבעה עד כה מאות הרוגים מהצבא המצרי) והסכנה הגלומה בחתרנותה של איראן, עומדים בתשתית הידוק שיתוף-הפעולה עם ישראל (למרות שהשלום נותר קר ומתמידים גילויי הסתה נגד ישראל).12

ירדן: שבריריות נמשכת


גם בשנה החולפת הדיח המלך הירדני בעלי תפקידים מרכזיים בממלכה. בסוף אפריל 2019 הודחו ראש המודיעין ועמו עוד שבעה שרים כאשר ברקע דיווח על התארגנות שנועדה לעורר תסיסה ולפגוע ביציבות הממלכה. הדחת ראש הממשלה בשנה שעברה, שנועדה להרגיע מחאה ציבורית לנוכח המשבר הכלכלי המתמשך, לא חילצה את ירדן מקשייה: חוב ציבורי גבוה, אבטלה (40% בקרב הצעירים), סקטור ציבורי מנופח, שחיתות, מיעוט העסקת נשים, ירידה בתמיכה הכספית ממדינות המפרץ, ונוכחות של מיליון וחצי פליטים סורים (13 אחוז מאוכלוסיית הממלכה).

במקביל לבעיות כלכליות המובילות לאי-השקט החברתי, המשטר הירדני צריך להתמודד עם אתגרים ביטחוניים מול גורמי אסלאם קיצוני, לנוכח מציאות שבה מעל למחצית האוכלוסייה, שהיא ממוצא פלסטיני, מושפעת מתהפוכותיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. ירדן חוששת שמא תכנית שלום אמריקאית תפיל על כתפיה את הדאגה לשני מיליון הפלסטינים השוהים בשטחה ורשומים כפליטים. בקרב בני השבטים הרואים את עצמם כאוכלוסייתה המקורית של הממלכה מקנן חשש ממימוש נוסחת "ירדן היא פלסטין", שתשנה את זהותה של ירדן ותבטל את המעמד המועדף שהם זוכים לו בתמורה לתמיכתם בבית המלוכה.

שבריריותה של ירדן, תלותה בסיוע האמריקני (1.5 מיליארד דולר לשנה), והאיומים הביטחוניים, דוחפים אותה לשיתוף-פעולה עם ישראל בדגש על נושאי ביטחון ומודיעין. עם זאת בציבור הירדני ניכרת התנגדות בוטה לנורמליזציה עם ישראל. המלך נענה להתנגדות זו בהודעתו (21 אוקטובר 2018) כי לא יחדש את שני הנספחים בהסכם השלום עם ישראל המאפשרים לישראל לשלוט במובלעות צופר ונהריים שבבקעת הירדן.

טורקיה: בין מזרח למערב


טורקיה הולכת ומתרחקת מן המאפיינים הדמוקרטיים-ליברליים שייחדו אותה בעולם המוסלמי. תחת ידו של הנשיא ארדואן מעצים השילוב של לאומנות ואסלאם, והמדינה לובשת פנים אוטוקרטיות. ארדואן ממשיך במסע הדיכוי נגד מי שנחשב בעיניו כאויב: בתקשורת, באקדמיה, בצבא, ובמערכות השלטון והמשפט. על פי נתוני Human Rights Watch (ינואר 2019) קרוב ל-50,000 אזרחים טורקים כלואים באשמת חתרנות נגד המשטר. נוכח מצב זה האיחוד האירופי הבהיר כי אפשרות הצטרפותה של טורקיה לאיחוד נמוגה. התעקשות אנקרה לערוך קידוחי נפט בחופי צפון קפריסין (שעל פי החוק הבינ"ל: שטח כבוש) מחריפה אף היא את המתח מול אירופה, שהחלה לנקוט צעדי ענישה נגד טורקיה.

מפלת מועמדו של ארדואן בבחירות החוזרות באיסטנבול (23 יוני 2019) נתפסת כאפשרות לתחילת דעיכתו הפוליטית. מפלה זו מתווספת להפסדם של אנשי ארדואן בערים גדולות נוספות בטורקיה ולהופעת סדקים בתמיכה הפנים מפלגתית בו (כולל איומי פרישה והקמת מפלגה אופוזיציונית). הכלכלה הטורקית, שהישגיה היוו בעבר קלף מנצח עבור ארדואן, מצויה במשבר: ירידת ערך המטבע, גירעון תקציבי גדול, חוב חיצוני גבוה, אינפלציה, ואבטלה גואה. את מדיניות החוץ של "אפס בעיות" החליפו שפע של עימותים ומשברים שמתודלקים ביומרתו של ארדואן "להנהיג את העולם המוסלמי".13 השאיפה לראות בסילוקו של אסד לא מומשה וטורקיה נאלצת לתמרן כדי לשמור על האינטרסים שלה בצפון סוריה מול ארה"ב ורוסיה: הן כדי למנוע התבססות אוטונומיה כורדית והן כדי לבלום קריסה אלימה באידליב שתביא גל פליטים לשטחה (בטורקיה יש כבר כיום 3.5 מיליון פליטים).

יחסי טורקיה וארה״ב עתירי בעיות. רכישת טילי S-400 מרוסיה, שאספקתם כבר החלה מנוגדת להגיון חברותה של טורקיה בנאט"ו, אך מעניקה לה יתרונות לקראת עימותים אפשריים על משאבי גז. העסקה הביאה לעצירת עסקה לרכישת 100 מטוסי חמקן מארה"ב, לסילוקה של טורקיה מחלקה בפרויקט יצור רכיבי המטוס (נזק של תשעה מיליארד דולר לכלכלת טורקיה), ולהפיכתה ליעד לסנקציות כפי שמתחייב מן החוק האמריקני. אנקרה נתונה אפוא בין הפטיש והסדן. אם הייתה נכנעת ללחצה של וושינגטון הייתה נענשת על ידי מוסקבה (שסיועה נחוץ לאנקרה בזירה הסורית). נראה שארדואן בוחר לחזק את קשריו עם יריבותיה של ארה"ב, הכרעה שהובילה אותו, ערב ביקורו בסין (יולי 2019), להשלים עם מהלכיה של זו נגד המוסלמים האויגורים שתחת ריבונותה (יחס שארדואן הגדירו בעבר כ"רצח-עם"), ואף לקרוא לסדר עולמי רב-קוטבי חדש אשר "לטורקיה ולסין, הציוויליזציות העתיקות בעולם, אחריות לתרום לכינונו".14

הסלידה מארדואן אינה מבטלת את חשיבותה של טורקיה למערב. טורקיה ממוקמת בצומת אסטרטגי, חברה בנאט"ו, מעורבת משמעותית במשבר הסורי ומחזיקה את המפתח לחסום או להתיר מעבר של גלי פליטים לאירופה. ישראל אף היא אינה יכולה להתעלם ממשקלה של טורקיה, אך גם לאחר חתימת הסכם הפיוס עם אנקרה ב-2016 לא היו בצד הישראלי אשליות כי צפויה שיבה לרמת שיתוף-הפעולה הביטחוני והמודיעיני שהתקיימה עמה בעבר. על רקע זה ישראל עמלה בשנים האחרונות לחזק היחסים עם יוון וקפריסין בתחומי הביטחון והאנרגיה.

המכלול הפלסטיני: בדרך לחילופי הנהגה


השנה החולפת הייתה רצופה בהתפתחויות שמעידות על מצבה הרעוע של הרשות הפלסטינית: הידרדרות ביחסים עם ארה"ב, מצב כלכלי קשה, עלייה באבטלה (31% ביו"ש ומעל 50% ברצועת עזה), העמקת "עייפות התורמות" בקרב מדינות שנהגו לממן את הרש"פ, צמצום במשאבי הסוכנויות המגישות סיוע לפלסטינים (בדגש על אונר"א שארה"ב הפסיקה להעביר לה מימון). על אלה התווסף הקיצוץ בהעברות כספי המס שגובה ישראל עבור הרש"פ, המתחייב על פי חוק שהתקבל בכנסת (החוק מחייב לקזז כספים שהרש"פ מעבירה למשפחות מחבלים הרוגים וכאלה השפוטים למאסר בישראל, כ-7% מתקציב הרש"פ). בתגובה לקיצוץ, החליטה הרשות שלא לקבל כלל את כספי המסים, שהם כ-65% מהכנסותיה. כתוצאה מכך צומצמו השירותים של משרדי הממשלה וקוצץ במחצית שכר 160,000 עובדי המגזר הציבורי. עם זאת, מצבה הכלכלי הרעוע של הרשות החל לסדוק לאחרונה את החלטתה זו שלא לקבל מיסים, והוביל להסכם עם ישראל במסגרתו הועברו לרשות כ-2 מיליארד שקלים (22 אוגוסט 2019). במקביל, הלגיטימציה הציבורית לשלטונו של אבו מאזן בן ה-84, הסובל מבריאות לקויה, נשחקת, וגוברות הבחישות הפנימיות לנוכח התחושה שהוא מתקרב לסיום כהונתו.

ההנהגה הפלסטינית ספגה השנה כישלונות צורבים בזירת יחסי החוץ: ארה"ב הכירה בירושלים כבירת ישראל והעבירה את שגרירותה לעיר, וושינגטון חדלה מלהגדיר את יו"ש שטח כבוש, ותוכנית השלום האמריקנית, שאמנם טרם פורסמה, נתפשת על ידי הפלסטינים כחד צדדית לטובתה של ישראל. הפלסטינים מתקשים להשלים עם "סדר עולמי" שבו אינם ממלאים עוד תפקיד מרכזי.

למרות איומיו להפסיק הקשר עם ישראל (האחרון בהם ב- 25 יולי 2019, בעקבות הריסת מבנים לא חוקיים במזרח ירושלים), בשנות שלטונו הקפיד אבו מאזן על התיאום הביטחוני עם ישראל וסייע להבטחת רגיעה יחסית ביו"ש. עזיבתו עלולה להצית מאבקי ירושה ואף לגרום לפגיעה בשת"פ זה. הציבור הפלסטיני ביו"ש מאוכזב מהרשות הפלסטינית וספקן בנוגע ליכולתה של ההנהגה להביא לשינוי ולסיום הכיבוש הישראלי. אווירת תסכול זו מזינה מִדי פעם אירועים אלימים. סקר שפורסם בראשית יולי 2019 מלמד כי 47% מן הפלסטינים מצדדים בחזרה לאינתיפאדה אלימה.15

פרסום תכנית השלום, שאותה הבטיח הנשיא טראמפ בראשית כהונתו, מתעכב. עם זאת, הפרק הכלכלי של התוכנית פורסם במסגרת סדנה כלכלית שארה"ב כינסה בבחריין (25 יוני 2019). הפלסטינים החרימו את המפגש שממנו נעדרו גם נציגים רשמיים מישראל. התוכנית שהוצגה מבטיחה השקעה של 50 מיליארד דולר בקידום החברה הפלסטינית (28 מיליארד בגדה ובעזה והיתר במצרים, ובירדן), בלי להצביע על מחויבות של גורמים קונקרטיים להשקעה כזאת. על רקע שמועות כי התוכנית האמריקנית נוטשת את עקרון שתי המדינות, פרסמו הנשיא סיסי והמלך עבדאללה הודעה משותפת בתום פגישה בקהיר (29 יולי 2019), ובה נאמר שהבסיס למו"מ מחודש צריך להיות עקרון שתי המדינות כאשר "המדינה הפלסטינית תתבסס על גבולות יוני 1967 ומזרח ירושלים תהיה בירתה".16

מאז סיומו של מבצע "צוק איתן" (אוגוסט 2014), חמאס מנסה לשקם את יכולותיו הצבאיות בעזה, ובכללן בניית מנהרות התקפיות שצה"ל פועל לאיתורן והשמדתן. הארגון הפועל תחת לחצים חיצוניים (של ישראל ומצרים), חשוף גם לתסיסה וביקורת ציבורית פנימית על רקע ההרס הרב ברצועה, העוני והמצור המתמשך ושיעורי האבטלה הגבוהים (מתוך 2.1 מיליון תושבי הרצועה, 1.3 מיליון נעזרים בחבילות מזון המסופקות על ידי סוכנויות סיוע). שיעור העוני ברצועה עומד, על פי נתוני האו"ם, על 38%. בין הצעירים שגילם נמוך מ-30, שיעור האבטלה כ-60%, (42% מתושבי הרצועה הם מתחת לגיל 15). תושבי עזה נהנים מאספקת חשמל רק מספר שעות ביום, איכות המים מידרדרת וקיימת סכנה להתפרצות מגפות (מעל 100,000 קו"ב של מי ביוב זורמים מידי יום לים התיכון). בישראל גוברת המוּדָעות לסכנות הכרוכות בהחרפת המשבר ההומניטרי בעזה, אך חרף זאת, וחרף המודעות הבינלאומית והאזורית לחומרת המצב ולפוטנציאל הנפיץ הטמון בו, הסיוע החיצוני נותר מוגבל. כך, בשל רתיעה מהשקעת משאבים ב"איזור מלחמה", מהיריבות בין הרש"פ לחמאס, וממתן תרומה שתסייע לחיזוק מעמדו והתעצמותו של חמאס. אבו מאזן עצמו מפעיל לחצים כלכליים על הרצועה, כחלק ממאבקו בחמאס.

למרות דבריו של מנהיג החמאס יחיא סינוואר כי "באמצעות מלחמה אנחנו לא משיגים דבר"17 הארגון יזם בשנה החולפת מספר סבבי עימות אלימים נגד ישראל: ירי טילים, (כולל לעבר גוש דן), שיגור בלוני תבערה והפגנות אלימות על הגדר. חמאס לטענתו מנסה לאכוף על ישראל את תנאיו להפסקת אש כך שיאפשרו את שיקומה של הרצועה. המשבר ההומניטארי מגביר את הסכנה שסבבי האלימות ידרדרו לעימות צבאי כולל. עם זאת, אין לשלול אפשרות שהמצב ברצועה ידחוף את הנהגת חמאס להעדיף הפסקת-אש ארוכת טווח עם ישראל.

הקודם
הבא