ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

פרויקט יהדות-ישראלית של המכון למדיניות העם היהודי, שהוזכר גם קודם, הוסיף השנה נדבך משמעותי להבנת הזהות היהודית בישראל. בין השאר, הוא תיאר את האופן שבו משתלבות מגמות מובהקות של חילון האוכלוסייה והפרהסיה היהודית-ישראלית (לדוגמה, אחוז גבוה של מי שעורכים קניות בשבת, אחוז גבוה יותר במובהק של ״חזרה בשאלה״ מאשר של ״חזרה בתשובה״), במגמות של התחזקות דמוגרפית ופוליטיות של קבוצות דתיות. מחקר זה (ראו פרק נפרד בעמוד 901) זיהה ארבעה הבדלים עיקריים בין הזהות היהודית המתפתחת בישראל, לבין זו של רוב היהודים בתפוצות.

הראשון: היהודים של ישראל אינם עסוקים ב״המשכיות יהודית״, אינם מודאגים ממנה, ואינם חוששים שדור ההמשך לא יהיה יהודי. השני: היהודים של ישראל לא נדרשים למאמץ כדי להיות יהודים, להרגיש יהודים, להיות יהודים פעילים. השלישי: כמעט אין בישראל יהודים המנותקים לחלוטין מקיומן של מסורות יהודיות, גם כאשר הם מכריזים על עצמם ״חילונים לחלוטין״ ומעידים על עצמם שאינם מקיימים הרבה. הרביעי: ליהודים של ישראל, הישראליות היא מרכיב מרכזי של הזהות היהודית. עד כדי כך, שעבור רבים מהם מדובר בטשטוש כמעט מוחלט של ההבדל בין ״ישראליות״ ו״יהודיות״.
כמובן, כל אלה הכללות. הן הקהילה הישראלית והן הקהילות בתפוצות אינן עשויות מקשה אחת. בשני המקרים לכל כלל יש יוצא מן הכלל. ובכל זאת, אם להשתמש בהכללות המתארות את הממוצע: רוב היהודים בישראל סבורים שמגורים בישראל הם מרכיב חשוב (35%) ואפילו חשוב מאוד (21%) של יהודיות. ועוד: כמחצית מהיהודים בישראל (54%) סבורים ש״להיות יהודי טוב״ זה לתמוך ביישוב ארץ ישראל. לכן אין להתפלא על כך שכשני שלישים מיהודי ישראל סבורים שחיים יהודיים בישראל משמעותיים יותר מאשר חיים יהודיים במקומות אחרים (זה לא אומר שהם חושבים שאי אפשר לחיות כיהודי גם במקומות אחרים).

שלושה מכל ארבעה יהודים בישראל (77%) סבורים שיהודי טוב אמור ״לדאוג ליהודים אחרים באשר הם״. זאת שאלה שמתייחסת לכלל היהודים. תשעה מכל עשרה אומרים שהם מרגישים קשר חזק לעם היהודי. גם זו שאלה כללית על ״העם״ כולו. שני שליש מהיהודים באמריקה (63%) אומרים שיש להם אחריות לדאוג ליהודים במצוקה בכל העולם. יהודים במצוקה הם כמובן קבוצה ספציפית יותר. לא כלל העם. רוב ניכר מהיהודים באמריקה אומרים שדאגה לישראל היא מרכיב חיוני או חשוב של יהודיות (87%). גם ישראל היא מטרה ספציפית. וכמובן, נדרשת שאלת המשך נוספת: מהי בדיוק ״דאגה לישראל״. ברור לגמרי שאין מדובר בהסכמה עם מדיניותה או בתמיכה בכל צעד שלה. ומצד שני, הרוב המכריע, שמרגיש שדאגה לישראל היא מרכיב חשוב של יהודיות, ודאי מתכוון בזה למשהו.

לא כל היהודים בישראל מרגישים באותה עוצמה את הקשר לעם היהודי, ובהתאם, לא כולם מרגישים את אותה מידת חובה לדאוג ליהודים אחרים. הנטייה הזאת בולטת יותר בקרב מצביעי ימין וימין-מרכז ובקרב קבוצות דתיות, ופחות בקרב מי שמגדירים את עצמם חילונים. תשעה מכל עשרה מצביעי ימין (87%) סבור שיהודיות משמעה לדאוג ליהודים באשר הם, לעומת ארבעה מכל עשרה (41%) מצביעי שמאל. אחד מכל חמישה עד עשרה יהודים חילונים סבור שדאגה ליהודים במקומות אחרים היא מרכיב משמעותי מאוד של יהודיות. אחד מכל שני יהודים דתיים וחרדים סבור כך.

מדרג דומה קיים גם ביחס לשאלה האם להיות יהודי טוב פירושו לגור בישראל. ומעניין שדווקא היהודים שחושבים יותר מאחרים שחשוב ליהודי לגור בישראל, הם גם היהודים שחושבים יותר מאחרים שיש לדאוג ליהודים שאינם גרים בישראל.

השוואה של נתונים אלה למחקרים על יהדות התפוצות, ובממוקד, למחקר החדש שפורסם השנה על היהודים בקנדה, מאפשר לזהות דמיון ושוני. בצד השווה, יהודים ברחבי העולם מייחסים חשיבות פחותה לפרקטיקה הדתית, ובהתאם, נוטים לזהות את יהדותם עם מושגים כמו ״תרבות״ (כחמישית מהיהודים בקנדה) ו״מוצא״ (15% מהיהודים בקנדה), אך בעיקר כשילוב של תרבות, מוצא ודת (33%). בסקר הישראלי הוצעו תשובות מעט אחרות, ולא הוצע שילוב (אלא דירוג). אך ברור כי לישראלים, המדרגים קודם כל ״דת״ ו״לאום״ תפיסה שונה במעט. עם זאת גם הם, כמו יהודים בקנדה, אינם רואים בקיום תורה ומצוות בנוסח המסורתי את עיקר היהודיות. שני שלישים מהיהודים בישראל אינם סבורים ש״להיות יהודי טוב זה לשמור את כל מצוות ההלכה״. אבל כשליש כן סבורים כך, לעומת כחמישית בלבד (22%) מיהודי קנדה, הבדל המבטא את ההבדלים בין אוכלוסייה שבה שיעור קטן יחסים של שומרי מצוות בנוסח אורתודוכסי (17% בקנדה), לבין שיעור יותר מכפול של יהודים המגדירים עצמם כך (37%).

אחוז היהודים בישראל ובקנדה האומרים ש״מאוד חשוב״ להם שהם יהודים זהה: 64%. גם שיעור מי שאומרים שלהיות יהודים לא חשוב להם בכלל דומה מאוד. 5% בישראל, 8% בקנדה. אבל ישנם גם הבדלים. לדוגמה, בשיעור המאמינים באלוהים או בכוח עליון. בקנדה, 62%, בישראל, 79%. וגם בשיעור המבקרים בבית הכנסת. יותר ישראלים מבקרים בבית הכנסת לעיתים קרובות – אבל יותר ישראלים גם לא מבקרים בבית הכנסת אף פעם. עובדה זו נובעת בין השאר מכך שישראלים יכולים לבטא את יהדותם ביתר קלות גם מחוץ לבית הכנסת, ולעומתם ליהודים קנדים שאינם פוקדים אף פעם את בית הכנסת קשה הרבה יותר לבטא השתייכות יהודית. כאשר בוחנים פרקטיקות יהודיות של בית, כמו הדלקת נרות בערב שבת, ניכר המדרג שעל פיו יהודים בארה״ב (בממוצע) עושים פחות (16% מדליקים כל שבוע), יהודים בקנדה הרבה יותר (34% כל שבוע), ויהודים בישראל עוד יותר (57%). בדומה, כמחצית מהיהודים בארה״ב עשו בר מצווה (51%), יותר מהם בקנדה (62%), ובישראל עוד הרבה יותר (78%). כמעט כל היהודים הבוגרים בישראל אומרים שעשו או יעשו בר מצווה לבנים (95%) או בת מצווה לבנות (90%).

הקודם
הבא