ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

זו היא ההערכה השנתית החמש עשרה של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI). בכל שנה מבקש המכון להציג תמונה עדכנית של מצב העולם היהודי. השנה, המדדים המשמשים אותנו באופן קבוע לא השתנו באופן משמעותי, למעט תוספת חשובה אחת, שאנחנו כוללים לראשונה: גרסה מורחבת של המדד השנתי המשולב של המכון על מצב האנטישמיות בעולם.

המדד המשולב בוחן באופן אינטגרטיבי את רמת הסיכון ליהודים במדינות שונות, על בסיס מעקב אחרי פעולות המכוונות נגד יהודים, יחס הרוב ליהודים ותחושות של יהודים, המבטאות גם את מידת בטחונם בממשלות ובמערכות האמונות על הגנתם. על פי כל קנה מידה השנה נמצא מדד זה במגמת עליה ועלול להשפיע על כל אחד מהמדדים האחרים שמשמשים אותנו בהערכת מצבו של העם היהודי: גיאופוליטיקה, קשרי קהילה, זהות והזדהות, משאבים חומריים ודמוגרפיה. האנטישמיות כבר איננה דאגה משנית, ויש לה השפעה משמעותית על האתגרים שעמם מתמודדים ישראל והעם היהודי.

כפי שמדד האנטישמיות המשולב מתאר בהמשך, מספרן של התקריות האנטישמיות עלה ברחבי העולם, כולל בארה״ב. ה-FBI דיווח שהיהודים הם הקבוצה הדתית שמשמשת כמטרה הרווחת ביותר לפשעי שנאה, על אף שהם מהווים פחות מ-2 אחוזים מאוכלוסיית ארה"ב. רוב גדול של ההתקפות האלימות ביותר נגד יהודים אינן קשורות למדיניותה של ישראל, על אף שבקמפוסים האוניברסיטאיים תנועת ה-BDS מזינה את הדימוי השלילי של ישראל. נתונים אלה השפיעו על תחושותיהם של יהודי אמריקה, וסקרים מלמדים שקרוב לשלושה רבעים מהם מרגישים פחות בטוחים בשנתיים האחרונות.

מצד שני, שיעורם של מי שמחזיקים בעמדות אנטישמיות, בצפון אמריקה אינו גבוה, ואינו בעלייה. סקר של הליגה נגד השמצה מצא שרק 14 אחוזים מהאמריקאים הם בעלי עמדות אנטישמיות בעוד יותר מ-50 אחוזים מוטרדים מאלימות נגד יהודים. סקר חדש של מכון גאלופ מלמד כי 90 אחוזים מהאמריקאים לא יהססו להצביע ליהודי לתפקיד נשיא ארה"ב וכי היהודים הם הקבוצה הדתית האהודה ביותר בארה"ב, יותר מהקתולים, האוונגליסטים וקבוצות דתיות אחרות.

ממה נובע הפער בין העלייה בשיעור התקריות נגד יהודים לבין הסנטימנט האוהד ליהודים? ישנו קשר בין תופעה זו לבין היחלשות הגלובליזציה ועלייתה של לאומנות פופוליסטית. ברחבי הגלובוס, מיעוט נחוש של לאומנים פופוליסטים זוכה לבולטות גוברת בדחייתו את "האחר" בחברה. הקיצונים שבהם פונים גם לאלימות, מילולית או פיסית, כולל נגד יהודים. לצידם, נצפות תופעות מטרידות של אנטישמיות שמקורן בצד השני של המפה הפוליטית.

קבוצות בשמאל האירופי, וכאלה של מהגרים מוסלמים, מזהות גם הן הזדמנות לקדם את השיח האנטישמי שלהן. האנטישמיות באירופה חמורה ומאיימת הרבה יותר מזו שבארה״ב. ברחבי היבשת ישנה עליה בשיעור התקריות האנטישמיות, ובצידן גם התחזקות של הסנטימנט האנטי-ישראלי. מקור תופעות אלה בשילוב מסוכן של מיעוט רדיקלי מקרב קהילת המהגרים המוסלמית הגדלה במהירות, ושל קבוצות בימין ובשמאל הקיצוני.

בשני הקצוות האידיאולוגיים מופצים מסרים מזויפים על שליטת היהודים בכלכלה ובפוליטיקה העולמית. היחס הידידותי של מנהיג הלייבור הבריטי, ג'רמי קורבין לחמאס ולחיזבאללה, גרם לשמונה חברי פרלמנט בריטים מטעם הלייבור לעזוב את מפלגתם. רבה הראשי של בריטניה לשעבר ג'ונתן זקס, כינה את קורבין "איום קיומי" ליהודי בריטניה.

ברור כי העלייה באנטישמיות משפיעה גם על ישראל – מדינת העם היהודי – באשר היא מרחיבה את אחריותה לסייע בהגנה על יהודי התפוצות ומשפיעה על יחסי החוץ של ישראל עם מדינות שונות. ניהולם של יחסי חוץ חשובים אלה מחייב התמודדות עם מצב חדש יחסית: מנהיגים פופוליסטים במדינות כמו הונגריה, איטליה, פולין ומדינות נוספות יוצרים סביבה לא-ידידותית למהגרים ולמיעוטים המגבירה תופעות אנטישמיות, ועם זאת, נוטים לתמוך במדינת ישראל.

ממשלת ישראל ניצבת מול דילמה לא פשוטה. ליחסים טובים ולתמיכה בישראל בזירה הבינלאומית יש ערך ברור. אך יש להם גם מחיר: כאשר מדובר בממשלות או במנהיגים פופוליסטים, יחסים אלה מחריפים את המתח בין ישראל לבין יהודי התפוצות. מצד אחד, משום שהחיבוק של מנהיגים אוטוריטריים כמו אורבן מהונגריה מעורר בקרב יהודים בתפוצות את השאלה האם ועד כמה ישראל מחוייבת למאבק נגד אנטישמיות; מצד אחר, משום שהתקרבות למנהיגים כאלה מאותתת ליהודים בתפוצות, שהפנייה של הציבור הישראלי לימין הפוליטי משמעותה גם התרחקות מערכים יסודיים כגון סובלנות וכבוד לזולת –
ערכים יהודיים יסודיים בעיני רוב יהודי התפוצות.

הדילמה נעשית חריפה במיוחד כאשר מדובר ביחסיה של ממשלת ישראל עם נשיא ארה״ב דונלד טראמפ. אמריקה היא בעלת הברית החשובה ביותר – ויש שיאמרו היחידה – של ישראל. ידידותו של טראמפ לישראל הובילה לתוצאות מרשימות: הכרה בירושלים כבירת ישראל, העברת השגרירות האמריקאית, הכרה בריבונות הישראלית על רמת הגולן, תמיכה בישראל במוסדות האו"ם, תמיכה עקבית בזכותה של ישראל להגן על עצמה בעזה ובכל מקום אחר, והתמקדות באיום האיראני. מצד שני, בדומה ליחסים עם מנהיגים פופוליסטיים אחרים, הקרבה לטראמפ מעוררת קשיים. הנשיא הוא דמות מקטבת בחברה האמריקאית, וזיהוי עימו מוביל לניכור של תומכי המפלגה הדמוקרטית ושל חלק משמעותי של יהודי אמריקה מישראל. וכמובן, כל ממשלה ישראלית תחתור ליחסים קרובים עם כל נשיא אמריקאי. אולם טובתה של ישראל לטווח הארוך מחייבת יחסים איתנים עם כלל המערכת הפוליטית האמריקאית. חיבוק הדוק מדי עם הנשיא טראמפ עלול לשחוק את ההזדהות עם ישראל והתמיכה בה, במיוחד בקרב יהודים אמריקאים צעירים, אך כפי שסקרים מהעת האחרונה מלמדים, גם בקרב יהודים מבוגרים יותר.

כל זה מסביר מדוע הזזנו את שעון הקשרים הבין-קהילתיים לכיוון מעט שלילי יותר השנה בהשוואה לשנה שעברה. דווקא בתקופה שבה העלייה באנטישמיות מעודדת סולידריות יהודית. תזוזה כזאת של השעון נראית פרדוכסלית, אולם הגורמים שהזכרנו מסבירים מדוע זאת המגמה.

מדדים אחרים בהערכה השנתית נותרו ברובם ללא שינוי. התמונה הגיאופוליטית מעורבת. בקרב מדינות ערביות סוניות ניכרת התקרבות לישראל, בשל השותפות בהבנת האיום מצד איראן. ואולם ישנו גורם נוסף המניע מנהיגים ערביים חשובים להתקרב לישראל: התפיסה שארצות הברית נסוגה מהאזור ואינה מקפידה לעמוד בהתחייבויותיה. מבחינה גיאופוליטית, ברור כי יש יתרון בכך שמנהיגים ערבים רואים את הערך שבשיתוף פעולה צמוד עם ישראל. אך העובדה שהתקרבות זו נובעת, בין השאר, מירידה במחוייבות האמריקאית לייצוב האיזור, מטרידה. נסיגה אמריקאית מאפשרת העמקה של המעורבות
של רוסיה וסין באזור – מעורבות שתעמיד את ישראל מול אתגרים רבים. גם מלחמת סחר בין ארה"ב לבין סין תציב אתגר משמעותי לישראל המבקשת לשמור על יחסי המסחר שלה עם סין.

כמו תמיד, ההערכה השנתית אינה מציגה רק את תמונת ההבדלים בין השנה הזו לבין שנה הקודמת, אלא מוסיפה עליה גם מספר המלצות לפעולה. אחת ההמלצות הבולטות נוגעת לצורך לפתח מערך של ״עקרונות מנחים" לממשלה ולמנהיגים יהודים לנוכח העלייה המשמעותית באנטישמיות. בנוסף, ולנוכח האפשרות כי ארה"ב מעוניינת לצמצם את מעורבותה במזרח התיכון, ייתכן שהגיע הזמן לקבע את מחויבותה של ארה"ב לישראל באמצעות "ברית אסטרטגית״ ארוכת טווח ומחייבת.

אלה המלצות נועזות שמצריכות דיון עמוק, אך על מנהיגים בישראל ובתפוצות מוטלת החובה לשקול המלצות אלה בקפידה.

הקודם
הבא