ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

ראשית עלינו לציין כי מִדגם המשיבים קטן מאוד (110 בלבד) ולכן את הממצאים יש לראות כראשוניים.

התשובות המקובצות מלמדות על אופטימיות זהירה באשר ליחסים בין המגזר האורתודוכסי למגזר הלא-אורתודוכסי, ותומכות בהרחבת שיתוף הפעולה. לדוגמה, כמעט מחצית מהמשיבים ענו כי היחסים בין שתי הקהילות "משביעי רצון" או "מתקבלים על הדעת". בדומה לכך, 73 אחוזים מהמשיבים חשבו כי אחד "המודלים הנאותים ביותר של שיתוף פעולה" הוא חברותם של אורתודוכסים ישיבתיים וחסידיים במועצות המנהלים של הפדרציות. 70 אחוז מן המשיבים ענו על השאלה, "האם כדאי לעודד את האורתודוכסים החסידיים והישיבתיים ליטול חלק באירועים כלל-קהילתיים המושכים יהודים מכל הספקטרום של החיים היהודיים והקהילה היהודית (כולל לא-אורתודוכסים)"? בתשובה "כן, ויש לתכנן זאת בקפידה, על מנת שאלה המעדיפים ישיבה של שני המגדרים בצוותא יוכלו לנהוג כך, בעוד שאלה המעדיפים ישיבה נפרדת יוכלו גם הם לנהוג כרצונם".

הגישה התומכת בשיתוף פעולה התבטאה גם בתחום הרגיש של חינוך. רוב (58%) המשיבים האורתודוכסים חשבו כי על יהודים אורתודוכסים ליטול חלק בתכנון ובמימון של חינוך רפורמי וקונסרבטיבי. בדומה לכך, 71 אחוזים מהמשיבים הלא-אורתודוכסים אמרו כי על הארגונים היהודיים לתמוך בהגדלת המימון הממשלתי לבתי ספר יומיים יהודיים, עניין הנוגע בעיקר לאורתודוכסים, ובמיוחד לחרדים. תמיכה זו מהווה סטייה מן הגישה ששלטה בעבר בקרב יהודים ליברלים, שהיו נגד "סדקים בחומה" המפרידה בין הדת לבין המדינה.

מעבר לתוצאות המקובצות של השאלון, מעניין להתבונן בקהילות נבחרות ולבדוק עד כמה הן דומות או שונות מאחרות. שתי קהילות כאלה הן בולטימור וניו-יורק. בשתיהן התקבלו תשובות רחוקות למדי מן התוצאות המאפיינות את המדגם כולו, אך באופן הפוך. בולטימור היא קהילה שבה יש שיתוף פעולה יוצא דופן בין הקהילה האורתודוכסית הישיבתית לבין הקהילה הכללית, בעוד שהמשיבים בניו-יורק היו פחות אופטימיים ופחות נכונים לשיתוף פעולה.

קרוב למחצית מן המשיבים בבולטימור הביעו "שביעות רצון" מן היחסים הקיימים בין האורתודוכסיים הישיבתיים והחסידיים לבין הקהילה הכללית. לעומת זאת, בקרב הקבוצה כולה, רק רבע מן המשיבים הביעו שביעות רצון. בדומה לכך, יותר מ-70 אחוז מן המשיבים בבולטימור (לרבות הישיבתיים והחסידיים) הביע את הדעה כי יש לתמוך בפדרציה, שיעור גבוה משמעותית מאשר בקבוצה כולה.

התמונה בניו-יורק הפוכה. ראשית, שיעור שביעות הרצון מן היחסים בין החרדים לבין הקהילה הכללית נמוך משמעותית בניו-יורק מאשר בקבוצה כולה. רק 12 אחוזים מן המשיבים בניו-יורק הביעו שביעות רצון, לעומת 25 אחוז בקבוצה כולה. לעומת זאת, 62 אחוזים מן המשיבים בניו-יורק ענו כי יש לשפר את היחסים, בעוד שבקבוצה הכללית רק 40 אחוזים חשבו כך. המאבק באנטישמיות זוהה כזירה העיקרית לשיתוף פעולה אפשרי בקרב המשיבים מניו-יורק (88%) וקיבל הרבה יותר תמיכה מאשר נושאים קהילתיים פנים-יהודיים, כולל "סיוע ליהודים נזקקים". במילים אחרות, התחושה בניו-יורק הייתה כי הנושא שדרכו יש הסיכוי הטוב ביותר להשיג שיתוף פעולה בין יהודים הוא ההתגוננות מפני העולם הלא-יהודי. בקבוצה הכללית, אותו שיעור של משיבים (70%) חשבו כי סיוע ליהודים נזקקים יחד עם מאבק באנטישמיות עשוי לשמש כתחום לשיתוף פעולה. יתירה מכך, בסטייה חדה מגישת רוב שאר הקבוצה, 50 אחוז מהמשתתפים בניו-יורק (שהיו רובם חרדים) חשבו כי צריכה להיות השתתפות גדולה יותר של חרדים באירועים הכלל-קהילתיים, וכי יש לקיים נורמות אורתודוכסיות לכל (בקבוצה הכללית, רק 19 אחוזים חשבו כך). פחות משתתפים חרדים בניו-יורק מאשר בקבוצה הכללית חשבו כי על יהודים אורתודוכסים לקחת חלק בתכנון ובמימון של תכניות חינוכיות לזוגות מעורבים או ליהודים להט"בים.

הקודם
הבא