ספריית מאמרים / ההערכה השנתית

הערכה שנתית תשע"ט | 2019

הממצאים והדיונים במאמר זה מתבססים על שלושה מקורות מידע שונים: השיחות האינדיבידואליות והמקדימות; מפגשי הדיאלוג; והשאלון שמילאו המשתתפים במהלך המפגשים.

סבב המפגשים הראשון נערך בפברואר ובראשית מארס 2019, בארבע קהילות: טורונטו, קליבלנד, בולטימור ודטרויט.

עד כה, כל ארבע הקהילות היו גאות בשיתוף הפעולה הנרחב הקיים בהן בין לא חרדים וחרדים (טורונטו קצת פחות, אולי, מן האחרות). שיתוף פעולה זה מתבסס על הסיוע בחינוך שקהילת החרדים מקבלת מן הפדרציות. גורמים מקומיים בכל אחת מן הקהילות מחזקים את שיתוף הפעולה (בקליבלנד, יהודים ממגזרים שונים חיים בסמוך אלה לאלה בפרבר ביצ'ווד, וזה מוביל למגע ולהיכרות קרובה. בבולטימור, הרמן נויברגר והמסורת של ישיבת "נר ישראל" השאירו מורשת של שיתוף פעולה.)

אף על פי כן, ככל שהתקדמו המפגשים בכל אחת מן הקהילות, המשתתפים הבינו כי שיתוף הפעולה פחות טוב ואינטנסיבי מכפי שהיה יכול להיות. זאת בשל מספר גורמים:

  • חוסר תקשורת בין קהילת ה"פרוּּם" לבין הקהילות הלא-אורתודוכסיות. במידה מסוימת, תופעה זאת נובעת מגורמים טכניים ומכך שקהילות אלה חיות בשכונות שונות. האורתודוכסים הישיבתיים אינם משתמשים במדיה החברתית. כתוצאה מחוסר תקשורת זה נוצרת שפעה של סטראוטיפים. כל אחת מן הקהילות נעדרת ידע על רעותה. כך, לדוגמה, אם האורתודוכסים אינם באים לאירוע מסוים, הלא-אורתודוכסים מניחים שהם מתעלמים מן הנושא שהביא לקיום האירוע, אפילו אם הם עורכים אירועים משלהם סביב אותו נושא. כך קרה כאשר הישיבתיים בטורונטו לא נכחו באירוע שקיימה הפדרציה של טורונטו בעקבות חטיפתם ורציחתם של שלושה נערים ישראלים בצומת גוש עציון, משום שהאירוע נערך בבית כנסת קונסרבטיבי גדול. חלק מהיהודים הרפורמים והקונסרבטיבים הניחו שהישיבתיים התעלמו מהטרגדיה. אך למעשה, האורתודוכסים, כולל הישיבתיים, ערכו אירועים משלהם, שכללו אמירת תהילים ופעילויות שונות אחרות, ורבים נטלו בהם חלק.
  • במפגש הדיאלוג בניו-יורק, שהתקיים במאי 2019, הועלו מספר נושאים חשובים. בין השאר הועלה החשש שהיעדים הסופיים של הפרויקט – מעורבות משמעותית של חרדים בחיים הציבוריים הכלליים, בשירות הציבורי ובפוליטיקה של אמריקה – עלולים לעמוד בסתירה לאידיאלים חרדיים ולאורח החיים החרדי. האידיאל החרדי גורס שעל האדם להקדיש את חייו לעבודת האל באמצעות לימוד תורה, שמירת המצוות, ותפילה. חרדים אמריקניים אמנם מסכימים, ברובם, כי על האדם להשתכר למחייתו, אולם פעילות זו תמיד נושאת אופי משני, אינסטרומנטלי. לעומת זאת, מעורבות בחיים הציבוריים האמריקניים, בין בפוליטיקה ובין בשירות האזרחי, כרוכה באוריינטציה קרייריסטית.
  • במידה מסויימת, האורתודוכסים (לרבות האורתודוכסים המודרניים) והלא-אורתודוכסים מגדירים את השיח של הקהילה היהודית באמריקה במונחים שונים מאוד. האורתודוכסים נוטים לשים את הדגש העיקרי על התבוללות ועל השחיקה הנובעת ממנה בגודלה של הקהילה הלא-אורתודוכסית. בשיחות האינדיבידואליות שקיימנו עם מנהיגים חרדיים למדנו כי יש להם תחושה של ביטחון עצמי. לתחושתם, דגם החיים היהודיים שהם אימצו ויישמו עמד במבחן הזמן ובאתגרי המודרניזציה וההחלנה; אוכלוסיית החרדים הולכת וגדלה, היא אינה מאוימת על ידי התבוללות, ומוסדותיה משגשגים. אשר על כן, החרדים שואפים למידה של הכרה מן הקהילה היהודית היותר רחבה. אבל חלק מהלא-אורתודוכסים דוחים דרך חשיבה זו, וטוענים כי שיח ההישרדות המתמקד בהתבוללות אינו במרכז החיים היהודיים שהם מנהלים. הם, מצדם, שמים דגש על יצירת חיים יהודיים משמעותיים ויצירתיים. כתוצאה מכך עלה במפגש זה חשש להיווצרותו של שסע תרבותי עמוק.

כמעט בכל המפגשים הביעו המשתתפים, במידה זו או אחרת, רצון ללמוד יותר על המגזר "האחר" של הקהילה, להיפטר מסטראוטיפים, ולזהות תחומים שבהם חשיבה ותכנון משולבים עשויים להניב פירות. בחלק מן הקהילות, נושאים אלה זכו ליותר הבלטה מאשר בקהילות האחרות. במיוחד ראוי לציון הדיון בלוס אנג'לס, שבה הנושאים הללו היוו את מרכז המפגש, גם בחלקו הפורמלי וגם בחלקו הבלתי-פורמלי. בלוס אנג'לס, כמו בקהילות אחרות, המשתתפים הביעו רצון ממשי להמשיך בתהליך.

הקודם
הבא