ספריית מאמרים / ניירות עמדה

עלייתה של סין, היריבות מצד ארה"ב, וההשלכות על ישראל

סין רוצה להיות שווה, בכך אפשר להיות בטוחים. סין רוצה שהשפעתה על "כללי המשחק" הכלכליים והמדיניים של העולם תעמוד ביחס ישר למשקלה הכלכלי. היא גם רוצה לכבוש לעצמה את העמדה שהחזיקה עד לסוף המאה ה-18. היא היתה המעצמה האזורית הדומיננטית במזרח אסיה ושלטה על הכלכלה הגדולה בעולם, שסיפקה את צרכי עצמה. היצוא ממנה של משי, כותנה, חרסינה, תה, לַכָּה ועוד היווה כ-30% מכלל הסחר העולמי. אך במאה ה-19 החלה הקיסרות הסינית להתפרק תחת השפעת התערבות זרה, טכנולוגיה מערבית משופרת ואי-יציבות פנימית. מושג ה״עליונות״ הסינית בתקופה הקיסרית התבטא בדרך כלל בכבוד כלפי סין והאינטרסים שלה בקרב שכנותיה, שבמשך שנים היו נתונות תחת השפעתה התרבותית. יש לזכור כי היחס למדינות השכנות לא היה שווה, והיו גם מדינות ושבטים אשר נחשבו כ״ואסאלים״, כפופים או משועבדים לסין. תביעותיה של סין אינן תלויות בשאלה מי שולט על המדינה. בשנות ה-20' וה-30' של המאה הקודמת, בעת שבסין שלט משטר הקואומינטאנג בראשותו של צ'אן קאי-שק, הופצו במדינה מפות של "הבושה הלאומית" או "ההשפלה הלאומית". המפה המוצגת כאן הופצה בבתי-ספר יסודיים בשנת 1938. היא משרטטת את גבולותיה של סין על חלק הרבה יותר גדול מיבשת אסיה שנשלט אי-פעם על ידי הסינים.

תקוותם של פוליטיקאים מסוימים לפיה קל יותר יהיה להתנהל מול סין שלא תישלט על ידי משטר קומוניסטי עלולה להתברר כטעות מרה. במהלך מלחמת העולם השנייה שרר בסין רעב קשה, והיא היתה נתונה תחת התקפה מצד יפאן. היא נזקקה נואשות לתמיכתה של ארצות הברית, אך לנשיא רוזבלט נראה השליט של סין, צ'אן קאי-שק, כאיש קשה ותובעני. החזרה למעמד הדומיננטי של המאה ה-18 או קודם לכן מתעלמת מכך שארצות הברית לא היתה קיימת אז, אך היא קיימת היום. סין חייבת להתמודד עם תמורה היסטורית מהותית. ואיש לא יוכל לערוב לכך שסין לעולם לא תרחיק לכת מעבר לתביעות להחזיר לעצמה את עוצמתה מן העבר. היא עלולה לאמץ אסטרטגיה של התפשטות רחבה אף יותר, במיוחד אם תיתקל ביחס אנטגוניסטי בלתי-פוסק מצד יריביה.

ציור 1 – מפת הבושה הלאומית (צ'ונגקינג: הונג מאוקסי, עורך) הותר לפרסום ע"י משרד הפנים ללימוד בבתי-ספר יסודיים, החברה הקרטוגרפית לגאוגרפיה של המזרח (1938)

ספרים שפורסמו לאחרונה, ואשר בהם נטען כי סין אמנם רוצה יותר, כי היא רוצה להביס את ארצות הברית ולשלוט על העולם, הפכו לרבי-מכר בסין ובארה"ב גם יחד. סונג צ'יאנג ואחרים פירסמו את: סין האומללה: העידן הגדול, היעד הגדול והאתגרים שבפנינו (2009), והקולונל ליו מינגפו: החלום של סין – חשיבה של מעצמה גדולה והעמדה האסטרטגית בעידן הבתר-אמריקני (2010).5 מחברים אמריקנים נחפזו להעניק אמינות לטיעון בדבר תאוות הנקם ("רבאנשיזם") המיוחסת לסין. מייקל פילסברי, המרתון של מאה השנים: האסטרטגיה הסודית של סין לתפוס את מקומה של אמריקה בתור מעצמת-העל הגלובלית (2016)6 גילה מזימה חשאית של סין להשתלט על העולם – גירסה של "הפרוטוקולים של זקני ציון", הספר האנטישמי הידוע לשמצה שנכתב ופורסם לראשונה ברוסיה הצארית, אלא שעתה החליפו הסינים את היהודים. ב-2019 פירסם ג'ונתן ווארד את "חזון הניצחון של סין"7: סין שואפת להשתלט על העולם, כך הוא טוען, משום שעלייתה הופסקה בשל "מאה שנים של השפלה". ספרים אלה, וקולות דומים הנשמעים מפי אישי ציבור משני הצדדים, מבטאים רק לעיתים רחוקות מדיניות רשמית8 אולם, הם מזינים את תחושת הבהלה המאפיינת את הוויכוחים הללו.

הפילוסופיה הסינית העתיקה חושבת במונחים בעלי טווח זמן הרבה יותר ארוך: השינוי הוא תמידי, ההיסטוריה נעה במעגלים, אימפריות קמות ונופלות. כאשר רמטכ"ל הצבא הסיני, הגנרל צ'ן בינגדה, ערך ביקור רשמי בישראל (אוגוסט 2011), הוא אמר לאחד מהקצינים הבכירים הישראליים, "עוד תראו, בעוד 50 שנה אתם תהיו בצד שלנו". הוא הביט הרחק הרחק קדימה. אך לגבי הדור שלנו והדור הבא, מה פירוש "לתפוס את מקומה של אמריקה" (פילסברי) או להשיג "ניצחון" על אמריקה (ווארד). ארצות הברית וסין אינן רק מדינות-לאום; הן ציביליזציות. עלייתה של הציביליזציה האמריקנית במאה השנים האחרונות היא אחת מהצלחות "העוצמה הרכה" הארוכות ביותר בהיסטוריה. סין לא תתפוס את מקום תרבות ההמונים האמריקנית, את שפתה, את הוליווד, המוסיקה, קוקה קולה, ג'ינס ועוד תרומות אמריקניות רבות, אך היא תתחרה בארה״ב בתחומי המדע והטכנולוגיה. קיסינג'ר הזהיר כי אסור לראות את מערכת היחסים בין שתי המעצמות דרך משקפי מאבקי הכוח של אירופה במאה ה-19. לא סין ולא ארה"ב יכולות "לשלוט" זו על זו, או "לתפוס זו את מקום זו"; הן גדולות מדי.

יש כאלה המזכירים את "יוזמת החגורה והדרך" (יח"ד) של סין בתור הוכחה לכך שסין שואפת להתפשטות גלובלית. לראשונה בהיסטוריה משקיעה סין בכל היבשות במגמה לבנות כבישים, מסילות ברזל ונמלים. בקנה-מידה צנוע יותר, סין כבר יצאה מגבולותיה בתקופות קדומות. בשנת 138 לפה"ס ביקר הקיסר וודי משושלת האן במרכז אסיה, במגמה ליצור קשרים לאורך "דרך המשי".9 שנים רבות לאחר מכן הגיעו נזירים בודהיסטים סינים להודו במגמה להחזיר לסין את כתביו המקוריים של בודהא. התקשורת הסינית מציגה את יח"ד שיזם הנשיא שי ג'ינגפינג כחידוש של מסורת "דרך המשי", בת יותר מאלפיים שנה. האם כוונת יח"ד היא להשתלט על משאביהן של ארצות אחרות? או שמא זו אסטרטגיה מבריקה לטווח ארוך, שכוונתה לערער את עוצמתה הגלובלית של אמריקה ולאחד את שלוש היבשות אסיה, אירופה ואפריקה תחת הנחיה והכוונה סינית? או שמא היא מתוכננת לסייע למדינות שהיו בעבר מושבות תחת שליטת מדינות אירופה "להשתחרר מעול הקולוניאליזם" גם במישור הכלכלי? ומה אם היווצרותה האמיתית של יח"ד איננה תואמת אף אחת מהשערות אלה, מה אם הרעיונות העומדים בבסיס היוזמה התכנסו והצטרפו זה לזה באופן יותר אקראי, ללא תכנון? האם יח"ד החלה בתור סיסמה שהומרה למגה-פרויקט? אין אנו יודעים.

הקודם
הבא