ספריית מאמרים / ניירות עמדה

עלייתה של סין, היריבות מצד ארה"ב, וההשלכות על ישראל

מערכת היחסים הישראלית – יהודית – סינית שונה בתכלית ממערכת היחסים האמריקנית – סינית. השינויים מתבטאים בנקודת המוצא, המטרה והמשמעות. החל מראשית המאה ה-19 ואילך היתה ארצות הברית מעורבת בסין ועם סין בתור בעלת ברית או יריבה, באופנים רבים, בחזיתות רבות ולמטרות רבות. שני הצדדים נושאים עימם מטען אמוציונלי, שבו המשיכה והדחייה מתחלפים ביניהם במשך קרוב למאתיים שנה. מערכת היחסים ביניהם מהווה חלק חשוב בזיכרון ההיסטורי שלהם. לעומת זאת, הקשרים היהודיים עם סין עתיקים הרבה יותר מאלה של אמריקה, אך הם מעטים ושוליים יותר. הם מעולם לא היו בעייתיים, משום שאנטישמיות לא היתה ועדיין אינה קיימת בסין.16 ישראל גם זוכרת כי שנחאי הצילה ממוות יותר מ-20 אלף יהודים ממדינות אירופיות בזמן מלחמת העולם השנייה, כאשר מדינות המערב נעלו בפניהם את שעריהן. אפילו כאשר סין תחת שלטון מאו תקפה את ישראל, יחד עם שאר מדינות המערב, היא – בניגוד לברית המועצות – מעולם לא שמה לה כמטרה את העם היהודי או את היהדות. שלושה חודשים לאחר שמאו דזהדונג הכריז על עצמאותה של הרפובליקה העממית של סין (אוקטובר 1949), ישראל הכירה במדינה החדשה, וזו קידמה בברכה את הצעד הישראלי (ינואר 1950). אולם ב-1951, בעקבות החרפת הקרבות בקוריאה, הזהירה ארצות הברית את ישראל כי תקצץ בסיוע המזון החיוני לישראל, אם זו לא תפסיק לנסות ליצור קשרים עם בייג'ינג. התרעומת האמריקנית על קשרי ישראל-סין החלה כמעט מיד לאחר הקמתה של מדינת ישראל. מלבד חילוקי דעות הקשורים לסכסוכיה של ישראל עם שכנותיה, סין היתה סלע המחלוקת הראשון בין ארצות הברית וישראל, שגם חזר והופיע בתדירות הגבוהה ביותר. התערבותה של ארצות הברית ביחסי סין – ישראל לא תמיד היתה כה קשוחה ומגבילה כפי שהיתה ב-1951. משנת 1979 ואילך ייצאה ישראל נשק כבד בכמויות גדולות לסין, כולל כ-600 טנקים סובייטיים חדשים שנלקחו שלל במלחמת יום הכיפורים, במגמה לחזק את סין כנגד איומיה של ברית המועצות. אין ספק שארה"ב ידעה על העיסקה ובירכה עליה, משום שהיא תאמה לאינטרסים האמריקנים.17 ב-1992 ארצות הברית קידמה בברכה את החלטתה של סין לקשור יחסים דיפלומטיים עם ישראל. עיתויה של החלטה זו היה תוצאה ישירה מניצחונותיה של ארה"ב במלחמה הקרה ובמלחמת המפרץ הראשונה. שינוי קיצוני בגישות האמריקניות הופיע ב-2000 וב-2004, כאשר ארה"ב כפתה על ישראל להימנע ממכירת נשק לסין. ב-2000 נאלצה ישראל לוותר על מכירת מטוס מודיעיני מתוצרתה, ה"פאלקון", לאחר שבארה"ב הביעו חשש כי העברת המטוס לסין עלולה לגרום לדליפה לא רצויה של ידע טכנולוגי אמריקני לסין. החל מנקודת זמן זו סירבה ארה"ב לתמוך בביסוס מערכת יחסים צבאית בין ישראל לסין. בצד הישראלי הבינו כי ביטול העיסקה משמעו פגיעה במוניטין ובתדמית של ישראל בסין, ולכן פעלו לצמצום הנזק באמצעות יצירת שיתופי פעולה כלכליים חדשים. השוק הסיני הוא אדיר ויש בו ביקוש גבוה לטכנולוגיות ישראליות.

אלא שמאמץ זה הוא בדיוק מה שגרם לגל חדש חזק של רוגז אמריקני על יחסי ישראל עם סין. ב-24 באוקטובר 2018 נכחו סגן נשיא סין, וואנג צ'ישאן, וראש הממשלה נתניהו, בכנס החדשנות הרביעי של ישראל, והבטיחו זה לזה לשתף פעולה בעתיד בתחומי טכנולוגיה. מספר שבועות לאחר מכן נורה מטח של אזהרות כלפי ישראל מצד מספר גדול של מומחים אמריקניים, שאיש מהם לא הועסק במימשל. היתה זו התקפה בו-זמנית, מערכה תקשורתית מתואמת היטב. הנה לדוגמה שתי כותרות מתוך רבות אחרות: אליוט אברמס (שבאותה תקופה לא כיהן במימשל): "אסור לישראל להניח ליחסיה הכלכליים עם סין לאיים על יחסיה המדיניים עם אמריקה".18 במקביל הכריז דן בלומנטל כי: "החיבוק הישראלי לסין שגוי באופן מציק".19 המומחים מתחו ביקורת על ההסכם בין ישראל וסין שלפיו תגדיל סין את נמל חיפה ותנהל חלק ממנו, וכן השקעות אחרות בתשתיות, שנטען כי טמונים בהן סיכונים ביטחוניים לישראל ולארה"ב. תגובתם המיידית של מומחי ביטחון ישראליים, ביניהם נדב ארגמן, ראש השב"כ ופקידים בכירים בגמלאות היתה כי הם שותפים לחלק מן החששות האלה. שבועיים לאחר מכן קיבלה המערכה ביטוי רשמי: ג'ון בולטון, שהיה אז היועץ לביטחון לאומי, ומייק פומפיאו, מזכיר המדינה, שלחו אזהרה לישראל: "פומפיאו מזהיר כי ארה"ב עלולה לקצץ בקשרים הביטחוניים שלה עם ישראל בגלל יחסיה של ישראל עם סין."20 באותו נאום הודיע פומפיאו כי ארצות הברית תכיר בסיפוחה של רמת הגולן על ידי ישראל. האם היתה זו "הצעה חלומית לעיסקה נשיאותית"? "אני אניח לכם לספח את הגולן, ואתם תיתנו לי את סין?"

עתה היה זה תורה של סין להצטרף למחלוקת. בייג'ינג מחתה כי ארצות הברית "משתמשת לרעה באמתלה של 'ביטחון לאומי' במגמה להשמיץ ולפגוע בפעילויות עסקיות רגילות של חברות סיניות."21 חששה של סין, כי ארה"ב משתמשת בישראל כדוגמה לבעלות-ברית אחרות, היה רציני. ניתוח של אמצעי התקשורת הסיניים – שמהם ניתן להסיק מה חושבת ההנהגה בבייג'ינג – הצביע על עצבנות הדרג הבכיר מן הלחץ האמריקני על ישראל.22 מספר עיתונים סיניים חיפשו דרך להתקדם. "סאות' צ'יינה מורנינג פוסט" (SCMP): "לישראל יש מספיק תבונה ואינטרס עצמי על מנת למנוע את המאמצים לגרור אותה לתוך מלחמת הסחר בין ארה"ב וסין"23 ושישה ימים לאחר מכן: "תפקיד חדש לבעלות ברית של ארה"ב שהן גם ידידותיה של סין".24 התפקיד החדש שיועד לישראל היה לתווך בין שתי המעצמות הענקיות, עדות לפנטזיה הסינית אודות עוצמתה, כביכול, של ההשפעה היהודית הגלובלית.
באותו זמן החלו מומחים ישראלים להביע מחשבות שניות אודות הלחץ האמריקני. נשמעה מקהלת קולות של תגובות נגדיות ישראליות. ערן לרמן, לשעבר חבר בכיר במועצה לביטחון לאומי, כתב: "האסטרטגיה הישראלית כלפי סין איננה מתנגשת באינטרסים אמריקניים – היא משרתת ומחזקת אותם".25 קאריס ויטה, מייסדת NGO Signal, הזכירה לקוראיה את פניה המגוונות של מערכת היחסים סין – ישראל, מעבר להשקעות כלכליות.26 גם האלוף בדימוס מתן וילנאי, השגריר לשעבר בבייג'ינג שרק שלושה שבועות קודם לכן ביקש מממשלת ישראל לבטל את ההסכם על נמל חיפה, שינה את עמדתו והצהיר כי אינו רואה כל בעיה בניהול סיני של נמל חיפה.27 וילנאי הוסיף כי, הסינים אינם זקוקים לנמל חיפה אם ברצונם לרגל אחרי הצי האמריקני. תא"ל (בדימוס) מיכאל הרצוג הסכים לדעה זו: די למטרה זו בבניין המשקיף על הנמל.28 השגריר לשעבר עודד ערן הגיב בנימה סרקסטית דומה: הוא יעץ לראשי הצי האמריקני לבדוק את אתר האינטרנט שלהם. מתברר שחברות סיניות מנהלות את נמליהן של בעלות ברית רבות של ארה"ב, כולל אפילו חלקים מנמלים אמריקניים שהינם בסיסים של הצי האמריקני! "בהלה מפני סין איננה אסטרטגיה".29 אם כך הדבר, מדוע הוקמה מהומה כזו סביב נמל חיפה? התשובה לשאלה זו היא שמאחורי המהומה הסתתרה בעיה רחבה יותר. כפי שהדברים נראים כרגע, ישראל ניצחה והסינים יישארו.30 אולם בסופו של חשבון, ארצות הברית היא הצד החזק במשוואה. פרשת הנמל מסתמנת כ"סערה בספלון תה". הסערה נמשכה כשנה והיא כפי הנראה שהולידה את ההחלטה על הקמתו של גוף ממשלתי חדש (3.11.19) שתפקידו לבדוק את ההשלכות הביטחוניות של הצעות להשקעות זרות. יש לציין כי מומחים ישראלים31 המליצו על צעד זה כבר מזמן.

התוצאה מ"הסערה בספלון תה" הזאת, שנמשכה כשנה, היתה כי ארצות הברית קיבלה לפחות חלק ממה שרצתה – ומה שישראל היתה צריכה לעשות זמן רב קודם לכן, על פי גירסת המומחים הישראליים המוערכים ביותר.32 ב-3 בנובמבר 2019 הקימה ישראל גוף ממשלתי חדש שתפקידו לבדוק את ההשלכות הביטחוניות של הצעות להשקעות זרות. הגוף שהוקם עדיין חלש וחסר מנגנון אכיפה, הוא אינו מתמקד בהיי-טק ולכאורה אינו קשור ישירות לסין. עם זאת, זהו צעד ראשון מתבקש בגיבוש מדיניות מתאימה במשולש היחסים: ארה"ב- סין וישראל.

בניתוח מושכל של האירוע ובעיקר של תגובות הצדדים השונים, נגלים כמה מן המאפיינים המרכזים של שלוש השחקניות במשולש. נראה כי היוזמה האמריקנית היתה מתוכננת היטב, באה בעיתוי נכון וכוּוְנה לעבר המטרות הנכונות. לעומתה, התגובות הישראליות הראשוניות נראו אימפולסיביות, מסורבלות ומלאות סתירות. מנגד, התגובה הסינית היתה מהירה וביטאה עמדה נחושה שלא לוותר על הפעילות הסינית בישראל.

הקודם
הבא