אנטישמיות ודה-לגיטימציה

קמפיין הדה-לגיטימציה הבין לאומי נגד ישראל

דה-לגיטימציה הינה שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. זוהי מתקפה מכוונת על מדינת ישראל ועל הקשר בינה לבין העם היהודי. היא נובעת ממרחב הרעיונות והדימויים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני, מתבססת עליו ושואבת ממנו, ושואפת לפתח אמצעים לתרגומו לכלל פגיעה מעשית וממשית בישראל.

הולדת התופעה המודרנית

שלילת זכותו של הקולקטיב היהודי להגדרה עצמית וערעור הלגיטימיות של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי אינן תופעות חדשות כלל ועיקר. העם היהודי ומדינת ישראל כבר חוו בהיסטוריה שלהם לא מעט חרמות מסוגים שונים. אולם דומה שמראשית שנות האלפיים תופעות אלה לבשו פנים חדשות, מאיימות לא פחות מקודמותיהן, ואולי יותר.

הסכר נפרץ באירוע המכונן של ועידת דרבן (דרום אפריקה) בספטמבר 2001, בה קראו כ-1,500 ארגונים לא-ממשלתיים (NGO’s) שהתכנסו תחת כנפי האו”ם לוועידה נגד הגזענות, להטיל “בידוד מלא ומוחלט” על ישראל כ”מדינת אפרטהייד”, לכפות עליה סנקציות ולנתק עימה קשרים. אירוע זה יצר רקע ומצע למסע דה-לגיטימציה בינלאומי רחב שבמסגרתו הוקמה (2005) תנועת ה–BDS (Boycott, Divestment,  Sanctions) הבינלאומית, אשר איגדה עם הקמתה כ-170 ארגונים פרו-פלסטינים במטרה לקדם חרמות נגד ישראל, והושק “Israel Apartheid Week” שנתי בערים וקמפוסים ברחבי העולם.

עיקרי התופעה

בצביונה המודרני, תופעת הדה-לגיטימציה הינה מסע בינלאומי הפושה בחוגים רבים במערב, מקוּדָם על ידי גורמי חברה אזרחית (כולל תחת כנפי האו”ם), מחלחל לשיח הציבורי המרכזי, מתפשט ברשתות החברתיות ומורגש במגוון רחב מאוד של תחומים. מניעים אותו בעיקר גורמים מוסלמים, פלסטינים וגורמי שמאל עמוק מערביים, ואף כי הוא מבוזר בעיקרו, מתקיימים בו מידה לא מבוטלת של רשתיוּת וירטואלית ושיתופי פעולה מקומיים.

הדה-לגיטימציה הפכה למערכה תודעתית חובקת עולם נגד מדינת ישראל ונגד מרכיב מרכזי בזהות יהודי התפוצות, ואף הצמיחה כלים מעשיים לפגיעה בישראל, בין היתר בתחומי הכלכלה והמשפט. תכליתה – להפוך את ישראל למדינה “מצורעת” ומנודה דוגמת דרום אפריקה תחת משטר האפרטהייד, לשלול ממנה את הלגיטימיות של זכותה להגן על עצמה, על צביונה הייחודי ועל שמה הטוב, ומכאן, בתהליך היסטורי, להחליש אותה משמעותית עד כדי קריסתה.

מחקר התופעה

המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) קיים במהלך שבע השנים האחרונות פרויקט עומק מוכוון-מדיניות בנושא מסע הדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל והקשר בין העם היהודי לבין ישראל. הפרויקט נולד מתוך תחושת צורך, בישראל ובתפוצות, להבין את התופעה ולהתמודד איתה, לאחר שזו התפתחה למה שנתפס כאיום אסטרטגי, ובשלב מסוים אף הוצגה כך על ידי ראש ממשלת ישראל.

על מנת להבין את התופעה לעומקה ולהציע כלים להתמודדות איתה הוקמו במסגרת פרויקט המכון שורה של קבוצות עבודה אשר ניתחו את התופעה ביסודיות וכיסו לעומקם את התחומים המרכזיים בהם היא באה לידי ביטוי משמעותי: האינטלקטואלי, המדיני, הביטחוני, המשפטי, הכלכלי, התקשורתי, הקיברנטי, הקמפוסים, אירופה כלב הפועם של התופעה ועוד; את המימד היהודי שלה – השפעה על יהדות התפוצות ומעורבותה הן בתופעה והן במאבק נגדה, ואת מימד שורשי העומק ההיסטוריים, הדתיים והתרבותיים שלה. מסמך זה שאב רבות מניתוחי עומק אלה, אולם הוא אינו צולל לעומקו של כל מימד אלא מביט על התופעה כולה ממעוף הציפור, במגמה לזהות ולהציג תמונה כוללת עדכנית ועימה קווי מתאר לאסטרטגיית מענה כוללת.

השתנות הסביבה

עם צאת פרויקט זה לדרך היה מסע הדה-לגיטימציה בתנופה, בעוד שרמת המודעות לו וההתארגנות מולו בישראל ובתפוצות היתה נמוכה. מאז התפתחה מודעות גבוהה ונעשו צעדי התארגנות חשובים אשר נשאו פירות. יחד עם זאת, נוצר ריבוי גורמים העוסקים בתופעה שגרם לעיתים להתחככות של אלה באלה. גם מחוללי הדה-לגיטימציה לא שקטו על השמרים והתאימו את מתקפתם באופן מתוחכם לשינויי הנסיבות, כפי שיתואר להלן.

הסביבה האסטרטגית, האזורית והבינלאומית גם היא השתנתה מאוד בשנים האחרונות. בזירה הבינלאומית ניכרת היחלשות של אבני היסוד הניצבות בבסיס הסֵדֶר העולמי מאז תום המלחמה הקרה והתפרקות ברית המועצות, כולל ערעור הדומיננטיות של ארה”ב, התייצבות רוסיה כשחקן גלובלי ואזורי כוחני, עליית עוצמתה הכלכלית של סין, והיחלשות אירופה עד כדי סימן שאלה על עתידה וזהותה הקולקטיבית. במציאות הבינלאומית המתהווה אנו עדים להתחזקות מגמות של לאומיות ופופוליזם על חשבון הקוסמופוליטיות. המזרח התיכון חווה תהפוכות דרמטיות אשר ריסקו את הסדר הישן ופתחו מרחב לכוחות אסלאמיסטים קיצוניים ואלה, ביחד עם היחלשות התפקיד האמריקאי באזור ועם עוצמתה הצבאית והכלכלית של ישראל, תרמו להתקרבות חסרת תקדים בין ישראל לבין חלק משכנותיה הערביות (בעיקר, אך לא רק, במימד הביטחוני). כלל שינויים אלה, אף שהם טומנים בחובם לא מעט אתגרים לישראל, גם מעניקים לה לעת הזו יתרונות חשובים בהתמודדות עם מסע הדה-לגיטימציה, כולל פיתוח רשת של קשרים ובריתות – באזורנו, במזרח הרחוק (הודו, סין), באפריקה ובזירות נוספות – הלוחמת במגמה לבודד ולהחליש אותה.

איום אסטרטגי?

קיים ויכוח בשאלה עד כמה מסע הדה-לגיטימציה מהווה איום אסטרטגי ממשי על מדינת ישראל. מחד גיסא, הוא לא הצליח עד כה להשיג אפקט אסטרטגי ממשי – כלכלי, משפטי, מדיני, ועוד. מאידך גיסא, פעילותו התרחבה במרוצת השנים, גרמה להרעלת האווירה סביב ישראל במחוזות מסוימים במערב (מערב אירופה וחלקים מארה”ב) ומעבר להם, והשפיעה לרעה על דימויה הבינלאומי של ישראל באופן המצייר אותה כמדינה בעייתית מבחינת זכויות אדם וחוק בינלאומי. הוא מכוון לנקודות תורפה רגישות במארג הישראלי-יהודי, ואת חוסר הצלחתו האסטרטגית עד כה אין לראות כנתון קבוע, תמידי.

מסקנתנו היא כי יש לראות בדה-לגיטימציה איום אסטרטגי ארוך טווח ולהיערך מולו במסגרת אסטרטגיה סדורה. להלן נציג ניתוח של התופעה, ונציע קווים מנחים לאסטרטגיה להתמודדות עימה וכלים מעשיים למימושה.       

 

הקודם
הבא