ספריית מאמרים / דיאלוג ישראל תפוצות

צמיחת הקהילות החרדיות בתפוצות

אחד משני צמדי המושגים החשובים ביותר בסוציולוגיה של הדת, שפותחו ע"י מאכס ובר ועמיתו ארנסט טרולטש, הוא הצמד "כנסייה" (במובן של זרם דתי, כגון אפיסקופלים, אנגליקנים, בפטיסטים וכו'), ו"כת". מושגים אלה, שמקורם במסורת הנוצרית-פרוטסטנטית, למעשה מתארים שני טיפוסים שונים של ארגונים דתיים. למטרת ספר זה נוכל להחליף מונחים אלה ב"מכליל" ו"בלעדי". "כנסייה", ארגון דתי מכליל מקבץ תחת כנפיו את כל המאמינים במקום מסוים – קדושים, חוטאים, אנשים רגילים, פושעים וכו'. "כת", ארגון דתי בלעדי, היא ארגון של אליטות דתיות. על חבריה נמנים רק אלה המממשים את האידיאל הדתי במלואו. כפי שניסח זאת מאכס ובר: "הכת… שואפת להיות אגודה של אנשים בעלי סגולות דתיות מלאות3."

ה"קהילה" היהודית ההיסטורית היתה ארגון מכליל, בדומה ל"כנסייה". בהתאם לחוק המדינה או על פי צו השליט, היא כללה את כל היהודים ביישוב מסוים, גם הרב וגם הגנב. לא היתה חשיבות לרמת האמונה הדתית או ההקפדה במצוות של היהודי האינדיבידואלי. כל היהודים השתייכו לקהילה. אולם החברה החרדית נוטה להתארגן במסגרות בלעדיות יותר. המסגרת הטיפוסיות של החיים החרדיים – החצרות החסידיות והישיבות האקסטרה-טריטוריאליות (כלומר, ישיבות שאינן קשורות לקהילה ספציפית, אלא מקבלות תלמידים מכל מקום; ישיבת וולוז'ין היתה הישיבה הראשונה מסוג זה) נוסדו כאשר מסגרת הקהילה התרופפה באירופה, בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19. המסגרות החסידיות והישיבתיות היו, מלכתחילה, וולונטריות, ובדרך כלל נועדו לאלה שהיו מוכנים לחיות בהתאם לרמה גבוהה למדי של דתיות ושל הישגים בלימוד התורה. גם כיום רואים החרדים כחלק מקהילתם את אלה המקבלים על עצמם את הפרשנות החרדית המחמירה של ההלכה, מסכימים להשקפת העולם החרדית, ומקבלים על עצמם את סמכותם של מנהיגי הקהילה הכריזמטיים – האדמו"רים החסידיים וראשי הישיבה הנחשבים ל"גדולי ישראל" ורשאים לפסוק ולפרסם "דעת תורה"4, מושג המתייחס לתובנה תורנית המתיר לאותם "גדולים" לפסוק לא רק בענייני הלכה, אלא גם בנושאים כלליים הקשורים לקהילה ולפרט כאחד.

משמעה של נטייה זו לכיוון מסגרת דתית אכסקלוסיבית5 (או "אריסטוקרטית"6) הבנויה על אליטה הוא כי תחושת הקהילה והסולידריות של החרדים נוטה להיות צרה ומוגבלות בעיקר לקהילה החרדית האליטיסטית. על פי הבנתם של החרדים, רק אלה הדבקים באורח החיים החרדי חיים חיים יהודיים "אמיתיים" ומלאים. אף שהחרדים מכירים ביהודים לא חרדים כיהודים על פי מוצאם, וכתוצאה מכך, כשונים במהותם, מבחינה אונטולוגית, מלא יהודים, הם גורסים כי רק יהודֵי "פרוּם", אלה החיים את החיים שהאל דורש מיהודים לחיות, הם אלה שחייהם הינם חיים יהודיים מלאים ונאותים. נראה שקונספציה זו היא, לפחות באופן חלקי, הסיבה לכך שהם מקיימים מוסדות רווחה, חינוך ודת מקבילים, ותומכים רק באופן מצומצם ביותר במוסדות יהודיים שאינם חרדיים. גם השתדלנות הפוליטית ופעילויות גיוס הכספים שלהם מכוונות בעיקר לעבר צרכיהם ומוסדותיהם. לנוכח המחסור במשאבים והצורך לקבוע סדרי עדיפות לנתינה, חברי קהילת האדוקים חשים כי "צדקה צריכה להתחיל בבית פנימה", ועליה להיות מכוונת למוסדותיה של הקהילה החרדית, שתכופות סובלים ממחסור חריף.

הקודם
הבא