ספריית מאמרים / דיאלוג ישראל תפוצות

צמיחת הקהילות החרדיות בתפוצות

האורתודוכסיה בארה"ב מורכבת ממספר זרמים שונים. הראשיים שביניהם – החסידיים, הישיבתיים, והאורתודוכסים המודרניים. במונחים המקובלים בישראל, הקהילה החרדית מורכבת משני הזרמים הראשונים. החרדים מהווים כשני שלישים מכלל היהודים האורתודוכסים בארה"ב.
אתגר מרכזי לשיתוף פעולה ולהשתלבות מוגברים בין החרדים לבין הקהילה היהודית היותר רחבה הינו אורח החיים החרדי, המחויב לפרשנות נוקשה של ההלכה ושל המסורת הדתית היהודית. בנוסף לדרישות מחמירות בנושאי מזון וכשרות, אורח החיים החרדי כרוך בהפרדה בין המינים באירועים ציבוריים. החרדים מוכנים פחות מאחרים לגלות סובלנות כלפי קהילת הלהט"ב ולתמוך בהענקת שוויון זכויות לחבריה (אם כי הם נוטים לקבל להט"בים כיחידים, לא כחלק ממגזר נפרד). הם גם יותר מסוייגים בנוגע לשוויון מגדרי ולשיתוף נשים בתפקידים דתיים והנהגתיים. כל הגישות האלה מנוגדות לאתוס הליברלי המאפיין את הארגונים היהודיים המשתייכים לזרמים המרכזיים. נושאים כמו הושבה מעורבת של מגדרים או שירת נשים עלולים להוות מכשולים בין המוסדות והארגונים של הקהילה היהודית הרחבה יותר לבין אלה של החרדים.

ההבדל בין האורתודוכסים החסידיים והישיבתיים מחד גיסא, לבין האורתודוכסיים המודרניים מאידך גיסא, חורג מרמת פרטי ההקפדה על המצוות. הוא מתייחס גם לעצם ההגדרות של החברוּת היהודית הקולקטיבית. ניתן להבין זאת מן המגמות של השתלבות אורתודוכסית בקהילה היהודית הרחבה יותר. בעוד שהאורתודוכסים המודרניים מעורבים במידה רבה בקהילה היהודית הכללית ובארגוניה, מעורבותם של החרדים פחותה בהרבה. כך, למשל, מחקר של המגבית היהודית המאוחדת (UJA) – הפדרציה של ניו יורק מצא כי 37 אחוז מן האורתודוכסים המודרניים תורמים לפדרציה (רק הקונסרבטיבים תורמים יותר) לעומת 11 בלבד מן החרדים, ששיעור המעורבות שלהם בחיי הקהילה הרחבה יותר, הדומה לזה של "יהודים חסרי דת", הוא הנמוך ביותר.1 יתר על כן, כפי שהוזכר לעיל, הקהילה החרדית מחזיקה מערך נרחב של מוסדות דתיים, חינוכיים וסוציאליים משלה. אלה, במיוחד מוסדות הרווחה והשירותים למשפחה, מקבילים למוסדותיהן של הקהילה הרחבה יותר ושל הפדרציות. החרדים גם פיתחו יכולות פוליטיות משלהם. יש להם ערוצי תקשורת עצמאיים אל אישים פוליטיים מובילים, במיוחד ברמה המקומית, והם מנהלים פעילות שתדלנית יעילה למען האינטרסים שלהם. דו"ח המגבית היהודית המאוחדת – הפדרציה של נוי יורק קובע כי היסטורית, החרדים "לא גילו מחויבות לפילנתרופיה יהודית הנוגעת לקהילה כולה ולאחריות קולקטיבית."2 השתלבות מוגברת בקהילה היהודית הכללית בהחלט תוכל לאתגר מגמה מבוססת זו של הפרדה ארגונית ומוסדות מקבילים.

בהקשר זה נודעת משמעות לכך שאף כי בין האורתודוכסים המודרנים לבין החרדים יש דמיון בתחומים רבים – שמירת מצוות, השקפות חברתיות ופוליטיות – הרי הם נמצאים בקצוות שונים של הספקטרום בכל הנוגע לתרומות לקהילה הרחבה יותר ולמעורבות בקהילה זה. עניין זה דורש הסבר. ארגוני "גג" יהודיים כגון הפדרציות נוטלים על עצמם תוכניות ופרויקטים רבים. יהודֵי "פרום" חשים כי חלק מאלה, כגון "קירוב" (outreach) ושירותים לזוגות מעורבים עלולים להיות מנוגדים להלכה או לרוח הדת. משום כך, יהודֵי "פרום" רבים מעדיפים שלא לתמוך, או לא להיות מעורבים, במסגרות כה רחבות, והם נוטים להקים מסגרות חינוך ורווחה חברתית משלהם.

לעומתם, האורתודוכסים המודרנים, כמו הציונות הדתית בישראל, נוטים להזדהות עם המסגרות היהודיות הקהילתיות הגדולות הכלליות יותר, במגמה לשמור על סולידריות עם הקהילה היהודית הרחבה. הם נוטים "להפנות את מבטם לכיוון אחר" בכל הקשור לתוכניות שיש פקפוק לגבי "כשרותן" הדתית (ובלבד שלא יהיו חייבים להיות מעורבים בתוכניות אלה באופן אישי). נראה שמערכת היחסים המבדילה אותם מן הקהילה היהודית הכללית מושפעת משני גורמים: ההקפדה על ההלכה או על שמירת המצוות, והצורה שבה כל קהילה וקהילה מגדירה לעצמה את הקולקטיביוּת היהודית או הדתית ואת החברות בה.

הקודם
הבא