ספריית מאמרים / דיאלוג ישראל תפוצות

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

יהודים נוטים להעדיף החלטות אישיות ומוסדות מקומיים בקביעת ההשתייכות. לכן, קשה יותר להגיע להסכמה יהודית גלובלית בנושא זה

אחד האתגרים המרכזיים עבור מי שרוצים להבין את קווי המתאר של כל קהילה יהודית, או של העם היהודי בכללותו, הוא אתגר הסמכות. אין בנמצא גוף יהודי, שבידיו הסמכות, המנדט, או הלגיטימציה להכריע בעבור כל היהודים מה פירושו של “עם" יהודי ובמה כרוכה ההשתייכות אליו. דבר זה, כפי שניסח זאת משתתף באטלנטה, יוצר מצב שבו “כמעט נדמה שההחלטה מי יהודי ומי לא שרירותית…"114

כאשר נשאלו משתתפים בסמינר של המכון “מי צריך לקבוע מיהו יהודי?", תשובותיהם נטו, באופן כללי, להעדיף סמכות שמעצם הגדרתה אינה יכולה להיות מקובלת בכל העולם. יותר משליש מהמשתתפים בסקר המכון בחרו ב"קהילה המקומית" כזו אשר תכריע ביחס ליהודיותו של אדם. “הגדרה עצמית" – כלומר החלטה שהאדם עצמו מקבל, ולא החלטה של קבוצה גדולה יותר – נבחרה על-ידי מספר קטן רק במעט. זו דוגמה נוספת לסתירה מבלבלת: בפרק הקודם ראינו שרק יהודים מעטים מתייחסים ל"הגדרה עצמית" כאל קריטריון מספיק ליהודיוּת, אולם כאשר הדבר נוגע לשאלת הסמכות, המנגינה משתנה, ויהודים רבים רוצים לשמר את זכותם להחליט בעצמם. בניגוד לקריטריונים אלה בשאלת הסמכות – מקומי או אישי – ההגדרות שיכלו להיתפס כבעלות משמעות יהודית גלובלית – קרי, לאפשר לרבנים להחליט (בהנחה, ככל הנראה מוטעית, שאלה יכולים להגיע להגדרה מוסכמת) או לאפשר לישראל להחליט (בעבור כלל היהודים) – נותרו מאחור.

אם יש צורך במישהו שיקבע מי יהודי, מי זה צריך להיות?

 

רבנים הם אלו שצריכים לקבוע מיהו יהודי: אחוז המשיבים שבחרו בתשובה זו, על פי חלוקה לקבוצות

המתח בין שני סוגי האפשרויות – החלטה שמקבל הפרט לעומת החלטה שתואמת את הנורמות של הקבוצה (בין אם מדובר על קהילה מקומית, על ישראל, או על חוקים שרבנים קובעים) – ניכר לכל אורך הדיונים. “אינך יכולה להגדיר עצמך כיהודייה, אם הקהילה אינה מקבלת אותך", אמרה משתתפת בריטית.115 “כל קהילה צריכה להחליט את מי היא מקבלת, ובישראל, הקהילה היא, במובנים רבים, המדינה", הסכים משתתף מישראל.116 מצד שני, משתתף מקליבלנד אמר: “אנו רוצים לצמוח כקהילה, לכן עלינו לקבל בברכה את אלה שמגדירים את עצמם כיהודים “.117

הנושא של “הגדרה עצמית" היה נתון לוויכוח בקהילות רבות, ובמהלך הדיון אנשים שינו את גישתם כלפיו. הסיבוכים המעשיים והפילוסופיים ש"הגדרה עצמית" מבטאת הלכו והתבהרו, ככל שהוצגו בפני המשתתפים תסריטים ודילמות. בסמינר בתל אביב, אמרה משתתפת: “כאשר אני מדברת עם אנשים, אני פועלת על-פי הגדרה עצמית. אבל זו לא דרך פעולה מעשית כמערכת".118 משתתף בסמינר בניו יורק דגל בתחילה בהגדרה עצמית וטען, “אני יהודי משום שאני משתייך לקהילה יהודית. זה המבחן היחידי". אולם מאוחר יותר, הכיר אותו משתתף בכך ש"השתייכות" לקהילה היהודית פירושה גם שהקהילה צריכה לקבל אותו, ושמדובר, אם כן, בהחלטה “קהילתית" יותר מאשר ב"הגדרה עצמית".119 אפילו בעבורו ישנו “אנחנו" – הקהילה – אשר היא זו המוסמכת לקדם בברכה את “ההגדרה העצמית". כוחה של הקהילה לקבוע כללים נשמר, אם כן, באופן כזה או אחר.

כצפוי, האפשרות שרב כלשהו הוא שיקבע מהי היהודיוּת הייתה השכיחה ביותר בקרב משתתפים אורתודוקסים (יותר מ-50%), ואילו הגדרה עצמית הייתה האפשרות השכיחה ביותר בקרב יהודים רפורמים (41%), ובקרב יהודים חילונים (37%). עלינו להניח שרבים מהמשתתפים האורתודוקסים מעדיפים סמכות רבנית בעלת אופי אורתודוקסי. ולא רק הם. סקרים קודמים, כמו זה של אביחי-גוטמן, שאלו על היהודיוּת, בעיקר בהקשר של גיור. על-פי אחדים מהם, “מרבית היהודים בישראל (73%) מקבלים את העמדה הרשמית שגיור אורתודוקסי הוא הדרך להכיר ביהדותו של אדם (אפילו אם אינם שומרי מצוות). מעטים יותר (48%) מקבלים את הגיור הלא-אורתודוקסי".120 על-פי סקר הדיאלוג, הישראלים הם הקבוצה היחידה שרבים בתוכה אינם מסכימים עם הקביעה הבאה: “גיור על-ידי רב רפורמי/קונסרבטיבי הוא לגיטימי". 33 אחוזים מהמשתתפים הישראלים חלקו במידת מה על קביעה זו, ו-11 אחוזים חלקו עליה בצורה נחרצת.

הישראלים נבדלו מהאחרים גם כאשר נתבקשו להגיב על הקביעה הבאה : “למדינה, כולל למדינת ישראל, אין זכות להחליט לגבי היהודיוּת של אדם". הם היו היהודים היחידים שנטו לחלוק על כך יותר מאשר להסכים לכך.121 כלומר, הם סבורים שייתכן שלישראל יש זכות להחליט לגבי היהודיוּת של אדם. מכאן ניתן לחזות שישראלים יסכימו, יותר ממשתתפים מארצות אחרות, לכך שישראל תהיה הפוסקת בשאלת היהודיוּת. אולם, אפילו בקרב הישראלים יותר משתתפים העדיפו את הרבנים או את הקהילות המקומיות כמוסדות המתאימים לקביעת היהודיוּת.122

מי מסכים: אם צריך גוף שיקבע מיהו יהודי, ראוי שזה יהיה מדינת ישראל

תפיסה זו בקרב הישראלים עולה במובנים רבים בקנה אחד עם חוק השבות בישראל, אשר מעניק זכאות לכל היהודים לעלות לישראל, ובכלל זה לכאלה שגוירו על-ידי קהילות בחו"ל. כלומר, החוק מכיר בזכות הבכורה של הקהילות בקביעת היהודיוּת של אנשים במקומותיהן. אולם ישראל עומדת על זכותה לקבוע קריטריונים שהקהילות חייבות לעמוד בהם על מנת שהגיורים שלהם יזַכו בעלייה לישראל 123– התעקשות שמומחים אחדים רואים כאכיפה לא-בריאה “של הרצון הישראלי על התפוצות".124

היעדר זה של סמכות ברורה בקביעת היהודיוּת של אדם הוא מאפיין קבוע של החיים היהודיים, שכן היהודים חדלו מזמן מלחיות בקהילה גדולה אחת הכפופה לרשות שיפוטית אחת. עם זאת, ובניגוד למצב כיום, לאורך רוב שנות ההיסטוריה היהודית היו הקריטריונים ליהודיוּת ברורים הרבה יותר, וכך גם זהותן של הרשויות שנשאו באחריות לשימור הקריטריונים הללו בכל קהילה וקהילה.125 בעלי הסמכות היו הרבנים, שדיברו בשפת ההלכה. כמובן שלא תמיד הם הסכימו ביניהם על כל דקדוקי ההלכה הנוגעים ליהודיוּת (או בכל עניין אחר), אולם שפת הדיון והגבולות, שכל מה שמעֵבֶר להם נחשב כבלתי ראוי לדיון, היו בעיקרם מוסכמים על הכול.

השפה הסמכותית איבדה את כוחה בגלל תופעות של חילוּן, בגלל ההתפצלות של התיאולוגיה היהודית, ובגלל היווצרותם של שני מבנים שונים מאוד של הקהילה היהודית בתפוצות ובישראל – ששניהם חילוניים באופיים וכפופים לתהליכים אזרחיים-פוליטיים, ולא לטקסטים ולפסיקות של רבנים.126 בעבור יהודים רבים, באווירה כזו לא זו בלבד שיש קושי להסכים על הסמכות שקובעת את הקריטריון ליהודיוּת, הדבר הופך לבלתי אפשרי. “להיות יהודי זו האמונה שלך. זה אישי מאוד", אמר משתתף צעיר בדיון של המכון למדיניות העם היהודי. להיות יהודי, הוא טען, אינו דבר שיכול להיקבע בעזרת הגדרה “אובייקטיבית".127 “זה כמעט בלתי אפשרי למצוא הגדרה משותפת לכול ליהדות", טענה משתתפת בריו דה ז'נירו. “ניתן רק לקיים פרויקטים משותפים כקהילה וכעם".128

היעדרה של סמכות ברורה מובילה למצב מתמיד של כיפופי ידיים:

  • יהודים ומוסדות, דתיים פחות ודתיים יותר, לא תמיד מסכימים ביניהם באשר לגופים ולפעילויות שמציעים את הביטוי העמוק ביותר של השתייכות ליהדות (בית כנסת או איפא"ק, שבת או תיקון עולם, חיים בישראל או הנחת תפילין, וכדומה).
  • יהודים המשתייכים לזרמים שונים ביהדות או מזדהים עמם (רפורמי, קונסרבטיבי, אורתודוקסי, וכדומה) מתווכחים ביניהם על חלוקת הסמכות בין הזרמים הדתיים. תלונות כאלה נשמעות תכופות בקהילות התפוצות, שאינן מסכימות עם חלוקת הסמכות הדתית בישראל. “ישראל צריכה להכיר בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים", אמר משתתף לא-ישראלי בדיון של המכון.129
  • גם יהודים בני אותו זרם מתווכחים ביניהם על מידת הסמכות של רב או גוף זה או אחר בקביעת הקריטריונים הספציפיים ליהודיוּת (דוגמה מרכזית לכך היא מאבק הכוחות בקרב היהודים האורתודוקסים בישראל על הדרך הנכונה לגייר יהודים, והמקרה המפורסם האחרון נוגע לגיור של איוונקה טראמפ, בתו של המועמד לנשיאות ארה"ב, דונאלד טראמפ).130
  • מדינת ישראל מרכזת עוצמה המשפיעה על כל שאר העולם היהודי, שכן ישראל היא המוסד המשמעותי ועתיר המשאבים ביותר של העם היהודי, בהפרש ניכר ממוסדות אחרים. אבל יהודים רבים (בישראל ובשאר העולם היהודי) אינם מאמינים כי ישות מדינית היא הגוף המתאים להפעלת השפעה כה עמוקה בסוגיות של זהוּת וקהילתיוּת.

המאבקים בתוך העולם היהודי בשאלת המשמעות של השתייכות ליהדות אינם בהכרח בעייתיים. זוהי אחת הדרכים שבאמצעותן יהודים יכולים לקיים דיון בשאלות הליבה של זהותם. “זה בסדר לא להסכים, כל עוד ישנם ערכים משותפים ויש בסיס משותף בנוגע לתחושת העמיוּת", אמרה משתתפת באוסטרליה.131 ועובדה היא, שכל ניסיון להגיע להסכמה בסוגיית מיהו יהודי בעשורים האחרונים הסתיים בלא פתרון. יחד עם זאת, חשוב להכיר בכך שחוסר היכולת להגיע לרמה מסוימת של הבנה הביאה למצב שבו גופים קהילתיים שונים נוקטים בפעולות מעשיות שונות, אשר מדגיש את חוסר הלכידות הפנימית של החברה היהודית בכללה.

הקודם
הבא