ספריית מאמרים / מאמרי דיעה

אהבה וזהות עצמית: סיפור אישי של שותפה בכירה במכון

(צילום: ינאי יחיאל)

במשך שנים רבות, אנשים חיו את חייהם במסגרות מוגדרות וברורות שעיצבו את זהותם. לכל אדם היה ידוע היטב מהו המבנה הקבוע של משפחתו, מהו משלח ידו האחד והיחיד, לאיזה מעמד כלכלי וחברתי הוא שייך, מהו אופייה הבלתי משתנה של חובתו הדתית. במציאות כזו, כשאפשרויות התנועה במסלול החיים כל כך מוגבלות, בני אדם יכלו לשאול פחות שאלות וגם לקחת פחות אחריות. במובנים רבים, אלה היו חיים קלים.

היום מצבנו שונה. עם השינויים הטכנולוגיים, התפתחות האינטרנט, פריצת הגבולות הווירטואליים והלא וירטואליים והתפשטות הגלובליזציה, הגדרת האדם את עצמו ואת זהותו בכל התחומים נעשתה מורכבת יותר. ההגדרות המסורתיות והברורות קרסו והן אינן תקפות עוד. כאוס שורר במרחבי הזהות העצמית.

הפתרון שמצאו אנשים רבים למצוקה זו הוא בחירה בהגדרה עצמית על דרך השלילה: מה אני לא ולמה אני מתנגד/ת. כך יוצר לו האדם גבולות מחודשים, אבל הפעם אלה גבולות שמפרידים ומחלישים אותו. בעבר היה חלק ממשהו, והיום הוא לא לוקח חלק. במקום להשתתף, הוא מתנגד. כך גם נוצרים התנגדויות וקרעים בתוך המסגרות – במשפחה, בעם, במדינה.

חשוב לזכור שעבור רוב האנושות, ההגדרה העצמית הבסיסית והחזקה ביותר, זו שלא משתנה עקב השפעות חיצוניות, היא הזהות הלאומית, ההשתייכות לעם. לי, באופן אישי, הדבר ברור ומוחשי לגמרי. נולדתי וגדלתי בברית המועצות, שבה ניסו במשך 70 שנה למחוק את הזהויות הלאומיות והתרבותיות, למנוע מאנשים את ההכרה והשימוש במורשתם, בשפתם, בדתם. התאמצו ליצור זהות חדשה, "סובייטית", אחידה, שהאוחזים בה לא יראו עצמם כאינדיבידואלים, לא יקבלו החלטות לגבי גורלם ולא יעצבו את חייהם במו ידיהם. ברגע שברית המועצות נפלה, חזרו העמים שהרכיבו אותה להתכנס במדינות עצמאיות, המקיימות את מורשות העמים ומדברות בשפותיהם. וגם אני כמוהם. חשה חלק מהעם היהודי, ועצם היותי חלק מדבר כזה מגדיר את זהותי, מחזק ומעצים אותי, מעניק לי יכולת להתקדם.

השיח המודרני סביב הליברליזם חותר לשוויון – וזונח את העיסוק במקום שממנו באנו, מתעלם משורשינו. אבל דווקא הליברליזם האמיתי, הליברליזם היחיד, למעשה, נולד מתוך זהותו המגובשת של הפרט. רק אדם השלם עם עצמו ועם השתייכותו הבסיסית ביותר, יוכל לקבל באמת את האחר, שכן האחר לא יאיים עליו, על מי שהוא. כדאי לזכור זאת ולחזור לנקודת המוצא, שבה ליברליזם אינו רק מילה יפה של אהבת הכל. כי אף אחד לא מסוגל לאהוב את השונה ממנו אם הוא לא אוהב את עצמו. וכדי לאהוב את עצמו, עליו לדעת היטב מיהו ומהי זהותו.