ספריית מאמרים / דיאלוג ישראל תפוצות

ירושלים והעם היהודי: אחדות ומחלוקות

רוב היהודים בישראל ומשתתפי הדיאלוג מאמינים כי ירושלים מתפתחת ב"כיוון לא נכון". למעשה, כשאנו דנים בשאלה זו, אנחנו מזהים שלושה מעגלי התייחסות: יהודים ברחבי העולם מודאגים מאוד מן הכיוון שאליו הולכת העיר – וכ-70% מהם טוענים כי היא נעה בכיוון לא נכון. גם ליהודים בישראל יש השקפה פסימית על הנתיב בו הולכת העיר. 60% מהם טוענים כי היא נעה בכיוון לא נכון. עם זאת – וגם לכך יש משמעות רבה – לתושביה היהודים של ירושלים יש הערכה הרבה יותר חיובית על הכיוון שבו מתפתחת העיר. משמעות הדבר היא כי דווקא לאנשים המכירים את העיר טוב יותר מכל האחרים יש דעה חיובית יותר על הכיוון בו היא נעה.

הבדלים אלה בהערכה עשויים לעורר ויכוח בקרב יהודים אודות שתי שאלות חשובות:
מי מכיר יותר טוב את ירושלים?

למי שייכת ירושלים?

במילים אחרות, האם יתכן שיהודי ירושלים פשוט רואים דברים שיהודים אחרים אינם רואים? או שאולי יהודים בירושלים שבעי רצון מן העיר משום שהיא נעה בכיוון הנכון לפי ההבנה שלהם את העיר – בעוד שמבחינתם של יהודים אחרים היא נעה בכיוון הלא נכון, משום שיש להם חזון אחר ביחס העיר. כך או כך, ההנחה בתשתיתו של הדיאלוג (ושל כל הדיאלוגים הקודמים של המכון למדיניות העם היהודי) היא שישראל צריכה להתחשב בהשקפותיהם של יהודי העולם ביחס לנושאים מסוימים. משתתפי הדיאלוג – יהודים בתפוצות – תומכים בהנחה בסיסית זו. הם מאמינים כי על ישראל ומוסדותיה להתחשב בדאגותיהם של יהודי העולם בבואם לעצב את עתידה המדיני והתרבותי של ירושלים.

פירוש הדבר הוא שיהודים החיים מחוץ לישראל רואים את ירושלים כ"בית" לא רק מבחינת ההרגשה בבית כשהם מבקרים בעיר, אלא גם מבחינה זו שהיא במידה מסוימת ביתם, ועל כן שהם זכאים לומר את דברם בעת עיצוב עתידה המדיני והתרבותי. 44% מבין משתתפי הדיאלוג מאמינים כי השקפותיהם לגבי נושאים מדיניים הנוגעים לירושלים חשובות, ורוב של 53% מבניהם מאמינים כי השקפותיהם לגבי נושאים תרבותיים הנוגעים לירושלים הינן חשובות – משום שירושלים היא עירם "של כל היהודים". רק 16% (בנוגע לתחום המדיני) ו-11% (בנוגע לתחום התרבותי) מאמינים כי על ישראל לקבל החלטות ביחס לעתיד ירושלים ללא התחשבות בהשקפותיהם של יהודים שאינם ישראלים.

 

 

בתובעם את הזכות ליטול חלק בעיצוב עתידה של העיר, יהודי העולם מנמקים את דאגתם ביחס ל"כיוון הלא הנכון" שבו מתפתחת העיר בכמה דרכים – אולם שלושה סוגי דאגות בולטים יותר מן האחרים: דאגות בנוגע ליחסים בין יהודים וערבים בירושלים; דאגות בנוגע לפלורליזם היהודי בירושלים – ובכך מתייחסים משתתפי הדיאלוג ליכולתם של יהודים שאינם אורתודוקסים להביע בעיר את יהדותם באופן מלא; דאגות בנוגע למגמות הדמוגרפיות היהודיות – ובזה הם מתכוונים לנוכחות הגדלה והולכת של הקהילה החרדית כמרכיב עיקרי באוכלוסייה היהודית של העיר.

הקודם
הבא