ספריית מאמרים / דיאלוג ישראל תפוצות

ירושלים והעם היהודי: אחדות ומחלוקות

שלוש התפתחויות הבליטו בשנה האחרונה את מרכזיותה של ירושלים כנקודת חיכוך פוליטי בזירה הישראלית-פלסטינית.

ראשית: באוקטובר 2016 אימץ אונסק"ו הצעת-החלטה שהתעלמה מן הקשר היהודי להר הבית – ועוררה תגובה זועמת מצידה של ישראל. גם בשנת 2017 הצליחה הצעת-החלטה מרוככת להשיג רוב קולות, למרות שהפעם החליטו מספר מדיניות להצביע נגדה.

שנית: לפני השבעתו הלך הנשיא הנבחר דונלד טראמפ בעקבות מועמדים קודמים לנשיאות והבטיח להעביר את שגרירות ארה"ב בישראל מתל אביב לירושלים. באביב 2017 עדיין לא פעל הנשיא בהתאם להבטחתו, והעמדה המעודכנת של המימשל האמריקני היא כי פעולה כזאת נשקלת ברצינות.

שלישית: בסוף 2016 אושרה החלטת מועצת הביטחון מס' 2334 המגנה בנייה של שכונות יהודיות במזרח ירושלים ורואה בה בנייה בלתי-חוקית בשטח כבוש על ידי ישראל. בנאום לאחר ההחלטה, שבו הסביר מזכיר המדינה האמריקני דאז ג'ון קרי את החלטת ארה"ב לא להטיל וטו על החלטה זו, טען המזכיר כי ירושלים צריכה להיות בעתיד "בירתן, הזוכה להכרה בינלאומית, של שתי מדינות". גם ההחלטה וגם הנאום גררו תגובה חריפה מצד פקידים ישראליים וגם מצד כמה מנהיגים יהודים-אמריקניים.

אירועים אלה ורבים אחרים (כגון הערות שהשמיע לא מכבר מנהיג טורקיה) מבליטים את מרכזיותה של ירושלים גם בעיני ישראלים וגם בעיני העולם הערבי והמוסלמי, ואת הפוטנציאל לעימות, לרבות עימות בין-דתי, בשנים הבאות. הם מבליטים את העובדה כי שאלת מעמדה הבינלאומי של ירושלים כבירת ישראל עדיין לא נפתרה.

נושאי מחלוקת פוליטיים – ובמיוחד ירושלים כנקודת מוקד של הסכסוך הישראלי-פלסטיני – תפסו נתח ניכר בדיונים עם קבוצות היהודים ברחבי העולם. "זו עיר של פרדוקסים ושל קיצונוּיות, וכל המתח הקיים בין ישראל לבין הפלסטינים מוכפל או אף משתלש בה", אמר משתתף בדיאלוג שנערך ב"היברו יוניון קולג'" בניו יורק.

התמיכה בהעברת שגרירויות זרות לירושלים משמעותית בקרב יהודים שהשתתפו בדיאלוג, כאשר קרוב ל-70% מהם מסכימים עם הקביעה "כל המדינות צריכות להעביר את שגרירויותיהן לירושלים".

 

אך כאשר מדובר בניואנסים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובשאלה מי ישלוט בעיר, והאם צריכה להיות פשרה המחלקת את העיר בין ישראלים ופלסטינים, משתתפי הדיאלוג חלוקים יותר בדעותיהם, ולעיתים אף מביעים עמדות שנראות כסותרות את עצמן. מחד גיסא, רוב ברור של יותר מ-70% מהם מסכימים כי "הר הבית חייב להישאר תחת ריבונות ישראלית". רוב של 55% גם מסכימים כי "לעולם אין לחלק את ירושלים".

עם זאת, כאשר מוצגת אמירה יותר מפורטת הנוגעת להסדר שלום תיאורטי, התשובות משתנות. "אינני מתנגד לבירה מסוג כלשהו לפלסטינים, אך לא הר הבית. לא בעיר העתיקה. אולם ברובעים המזרחיים של ירושלים," אמר משתתף בסנט לואיס. את השקפתו, והשקפתם של רבים אחרים, אפשר למצוא בתשובה החיובית לשאלה הבאה. כאשר ביקשנו מיהודים להסכים או להתנגד לאמירה: "במסגרת שלום קבע עם הפלסטינים, ואם תהיה שבעת רצון משאר ההסכם, על ישראל להיות מוכנה להתפשר בנוגע למעמד ירושלים כעיר מאוחדת תחת שיפוט ישראלי" – רוב מתוכם הסכים. יתכן שקביעה זאת נראית כסתירה לאמירות אחרות – אך למרות שהרוב מתנגדים לחלוקת ירושלים, ולמרות שהרוב מתנגדים לשליטה בלתי-ישראלית על השטח המכונה "האגן הקדוש" – רוב ברור עדיין מוכן "להתפשר על מעמד ירושלים כעיר מאוחדת תחת שיפוט ישראלי" בנסיבות של הסכם שלום משביע רצון.

הקודם
הבא