ספריית מאמרים / דיאלוג ישראל תפוצות

ירושלים והעם היהודי: אחדות ומחלוקת


שנת 2016 ותחילת שנת 2017 נתנו ליהדות העולם הרבה הזדמנויות וסיבות לחשוב על
היחסים בין יהודים לבין עצמם, ועל המתחים הפוטנציאליים המתלווים ליחסים אלה.
במיוחד כאשר מדובר בירושלים, עיר שהיא חשובה לכל היהודים, אך בהדרגה הופכת
להיות יותר דתית-אורתודוכסית, קשה להחביא מתחים פוטנציאליים אלה. יהודים
מזהים אותם בכל מקום. הם מזהים אותם כאשר הם עוסקים בבעיית הכותל המערבי
(פרק נפרד בעבודה זו מוקדש לשאלת הכותל) – בעיה שטופלה ברמה הישראלית
הלאומית, אך היא מתרחשת בירושלים ומשפיעה על ירושלים. הם מזהים אותם כאשר
הם מטיילים בעיר ורואים כיצד היא משנה את פניה הדמוגרפיים.

כיום מציעה ירושלים מגוון גדול של אופציות תרבותיות ודתיות שלא היו בנמצא
בעשורים קודמים. אולם היא גם גורמת לישראלים וליהודים לא-ישראלים לחוש פחות
רצויים בעיר שהמגזרים הגדלים בה שמרנים מבחינה דתית (ופוליטית) יותר מאשר
הממוצע היהודי הכללי.

כפי שראינו קודם לכן, יהודים רפורמים נוטים להיות מודאגים מאוד לגבי הכיוון של
ירושלים, והסיבה העיקרית לדאגתם היא פלורליזם דתי, כלומר החשש מפני היעדרו.
ואין הם יחידים בכך. סביבה יהודית פלורליסטית היא הדבר שרוב משתתפי הדיאלוג
מצפים לו.

הם מצפים לכך מישראל באופן כללי – כפי שלמדנו ממחקרים קודמים. הם מצפים
לכך גם בירושלים – כאשר דומה כי הבעיות המעשיות הכרוכות בהסדרת פלורליזם
כזה בעיר הולכות ונעשות מסובכות ומורכבות יותר ויותר. הכותל, והיעדר זכות הגישה
והתפילה לכל היהודים, אמר משתתף בניו יורק, מצביעים על “היעדר פלורליזם דתי
בישראל”. [64]

בשנת 2014 דיווח המכון למדיניות העם היהודי מתוך כנס הדיאלוג בניו אורלינס כך:
“במרוצת הדיון, הלך והתברר כי השאלה הבסיסית של פלורליזם בישראל היא הנושא
העיקרי שאותו היה צריך להעלות מלכתחילה”. כמו היבטים רבים אחרים של הדיאלוג
בשנת 2017 , שאלת הפלורליזם היהודי בירושלים הייתה מעין מיקרוקוסמוס של
ההיבט הרחב היותר, של פלורליזם יהודי בישראל כולה. ״אם אנו מנסים להבין את
סדר העדיפות, אזי שני הנושאים שלי הם פלורליזם דתי ושוויון לכל העמים”, אמר לנו
משתתף בניו יורק. “אי-הסובלנות גדלה והולכת”, הזהיר משתתף בסנט לואיס. “אני
מאמין כי ליהודים יש זכות להביע מה הם חושבים על יהדות. חֲיֵה ותן לחיות. הֱיֵה
סבלני כלפי בני אדם”, אמר משתתף בסידני, אוסטרליה. באן ארבור אמר משתתף:
“הייתי רוצה לחזק את הקשרים היותר פלורליסטיים”. בריו דה ז’ניירו ייחלו משתתפים
ל”עיר יהודית פלורליסטית, גם לדתות אחרות”.

כאשר המשתתפים שיחקו את משחק ׳בחר ראש עיר׳, הם נטו למועמד (במשחק שמו
היה ׳עומר׳) שנראה כסובלני ביותר מבחינה דתית לעומת מועמדים אחרים. הוא היה
המועמד היחיד שהבטיח “להשקיע בחינוך יהודי פלורליסטי” ו”לקדם בברכה את כל
הזרמים של היהדות ולתת להם מקום”. מועמד דמיוני זה נבחר כראש עיר בווסט פאלם
ביץ’, במלבורן, במיניאפוליס, בסנט לואיס, בניו יורק, בציריך, בסאן פאולו, בקוריטיבה,
בקליבלנד. בעיר וושינגטון הצביעו עבורו 18 משתתפים, יותר מכפליים ממספר
המשתתפים שהצביעו בעד המתחרה העיקרית שלו (׳עליזה׳, מועמדת ציונית-דתית).
אלה הם “שני המועמדים הסבירים”, הסכימה הקבוצה בבית-הכנסת בסאטון פלייס,
בניו יורק. [65] ומצד שני, ׳עליזה׳, היא “בלתי-ידידותית כלפי רפורמים וקונסרבטיבים”,
הסביר אחד מתומכיו של ׳עומר׳. הקבוצה כולה הסכימה כי “חשוב להיות פלורליסטית
ולקדם בברכה – איננו רוצים אי-סובלנות, אנו רוצים מקום לכל היהודים”. “דומה
שפלורליזם הוא הגורם החשוב ביותר”, הסביר אחד המשתתפים.

האם ירושלים איננה סובלנית ופלורליסטית? רבים מהמשתתפים בדיאלוג חשבו
כך. הם הצביעו על 1. העדר-סובלנות כללית בישראל כלפי יהדות פרוגרסיבית, ו- 2. העדר סובלנות
ספציפית בירושלים הן כלפי יהדות פרוגרסיבית והן כלפי חילונוּת,
בשל הריכוז הגבוה של ישראלים דתיים וחרדים בעיר זו. בסקר הדיאלוג נתבקשו
המשתתפים להתייחס למספר הגדל של תושבים חרדים בירושלים, ולהסכים או
להתנגד לקביעה הבאה: “אם מגמה זו תימשך, ירושלים לא תהיה עיר פלורליסטית
המקבלת בסבר פנים יפות יהודים מכל הזרמים הדתיים”.

בקונצנזוס כמעט מוחלט, הסכימו קרוב ל- 85% מן המשתתפים כי התוצאה הצפויה מן
המגמה הנוכחית תהיה עיר פחות פלורליסטית (עוד על כך בפרק להלן). כשמוסיפים
לכך את רצונם של היהודים בעיר כזו, את הערכתם בנוגע למגמות הנוכחיות
והשלכותיהן, הסיכום הכללי של רובם – העיר מתפתחת בכיוון לא נכון – לא צריך
להפתיע איש.

אחת ממטרות המכון במשחק ׳בחר ראש עיר׳ הייתה לנסות ולחשוף לא רק מהו תוכן
החלומות שיהודים חולמים על ירושלים שלהם, אלא גם את סדר העדיפות שהם
בוחרים תוך כדי ניווט בין שלל העדפותיהם הרבות. במילים אחרות, ניסינו לראות לא
רק מה גורם ליהודים להיות אופטימיים או מודאגים ביחס לעתיד העיר, אלא גם איזו
מן הדאגות הללו מטרידה יותר ומוצבת בעדיפות גבוהה, ואיזו מהן פחות קונקרטית.

מבין כל הדאגות שנדונו, הפלורליזם היהודי הוצב ברוב הקהילות במקום גבוה ביותר.
לכך שלוש סיבות עיקריות:

  1. קיימת הסכמה רחבה יחסית בקרב יהודי העולם באשר לצורך בירושלים יהודית
    פלורליסטית. מובן מאליו שאין להסיק מכך שכולם יסכימו על כל פרט הנוגע
    למימוש האופי הפלורליסטי של העיר (משתתפים בצרפת הסכימו על הניסוח
    הכללי שיש להקצות לקונסרבטיבים ולרפורמים את ״השירותים הבסיסיים”). אולם
    יש להבין מכך כי ישנה הסכמה רחבה על המטרה הסופית, שהיא ירושלים שאליה
    כל היהודים יכולים לחוש קשר חזק, ושבה כל היהודים יכולים למצוא דרך לבטא
    את יהדותם.
  2. קיימת תחושה כללית בקרב יהודים כי שאלת הפלורליזם היהודי היא שאלה
    “יהודית” – דהיינו שבשאלה זו יש להקשיב גם לקולם של יהודים לא-ישראלים. לא
    כל היהודים הלא-ישראלים חשים כי יש להם הזכות, או הצורך, להתעסק בשאלות
    הנוגעות לעתידה הכלכלי של ירושלים, משום שרבים מהם רואים את הכלכלה
    כתחום עיסוק של הרשות המקומית והמדינה, ולא של יהודים החיים בארץ אחרת.
    אולם פלורליזם יהודי בעיר שהינה מרכז העולם היהודי הוא נושא שיהודים חשים
    בנוח לדבר עליו.
  3. יהודים שהשתתפו בדיאלוג רואים פלורליזם יהודי בתור רעיון פשוט למדי, שלא
    מסובך במיוחד ליישמו. שלא כנושאים כמו הסכסוך הישראלי-פלסטיני בנוגע
    לירושלים, שבהם מעורבים ענייני ביטחון, השתתפותם של צדדים נוספים, שיקולים
    בינלאומיים וכדומה – פלורליזם יהודי הוא עניין פנימי של יהודים, אשר בו מעורבים
    רק הרצון הטוב של יהודים ויכולתם לשתף פעולה ולהתפשר אלה עם אלה.

——————————————————————-
[64] סמינר התיאולוגי היהודי, ניו יורק, 22 בפברואר 2017 . מנחים: ארנולד אייזן, ג’ון רסקיי. רשם: הרב ברטון ויסוצקי.
[65] אפריל 2017 . מנחה רייצ’ל איין.

הקודם
הבא