ספריית מאמרים / דיאלוג ישראל תפוצות

ירושלים והעם היהודי: אחדות ומחלוקת

רשימת ההמלצות המוצגת כאן הורכבה בהתבסס על: א. המלצות והצעות שהושמעו
במהלך דיוני המכון למדיניות העם יהודי בקהילות; ב. תחושות שהובעו במהלך
הדיאלוג, וההמלצות הנובעות מהן, כפי שעמיתי המחקר של המכון מבינים את
משמעותן. במילים אחרות: ההמלצות לא תמיד משקפות עמדות שהיו בקונצנזוס
בדיאלוגים עם הקהילות, ובוודאי שלא את כל העמדות הפרטניות שהושמעו במהלך
הדיונים. אלה הם צעדים המומלצים על ידי המכון למדיניות העם היהודי, בהתבסס על
דיונים עם יהודים רבים המעורבים בקהילותיהם – ביניהם מנהיגים רבים בקהילותיהם.

הדיאלוג של שנת 2017 התמקד בירושלים, ודו”ח זה נותן ביטוי מפורט לעובדה זו. עם
זאת, חשוב לציין כי רבים מן הנושאים שעלו במהלך הדיונים נגעו לחילוקי דעות בין ובקרב
מגזרים שונים של העם היהודי. עובדה זו תמצא את ביטויה בעיקר בפרק ההמלצות:

ירושלים היא כלי חשוב ביצירת הקשר בין מדינת ישראל לבין התפוצות;
יש להשתמש בכלי זה בתבונה ובזהירות

הדיאלוג חשף את התחושה העמוקה של קשר שמנהיגים יהודיים חשים ביחס
לירושלים. הם מזהים אותה כעיר שלהם, כ”בית” רחוק מהבית, וכמקום שבו יש להם
חלק ונחלה. הם מצפים לכך שהשפעתם תורגש ושיתחשבו בהם בעת הדיון על והתכנון
של עתיד העיר.

אין תחליף לירושלים, וחשוב לציין זאת למרות שהדבר לכאורה מובן מאליו.
בתודעה היהודית, זה המקום היחיד שכמעט כל היהודים מוקירים וחולקים,
ומדינת ישראל, כמופקדת על העיר הזאת, חייבת לזכור עובדה זו. בשל מקומה
המיוחד של ירושלים אנו ממליצים על מדיניות על פי קווי המתאר הבאים:

  1. בעת קבלת החלטות הנוגעות לעתיד ירושלים, יש לקחת בחשבון את השפעת
    ההחלטות הללו על הקשר של יהודים לירושלים.
  2. יש לעצב מנגנון התייעצות לגבי עתיד ירושלים בין קבוצות יהודיות. ממשלת ישראל
    וראש עיריית ירושלים יכולים למצוא דרכים לשילוב תשומות מן העולם היהודי
    קודם לקבלת החלטות חשובות המשפיעות על אופיה של העיר בטווח הארוך.
  3. יש לפתח את ערנותם של תושבי ירושלים, באמצעים חינוכיים ואחרים, לתפקיד
    המיוחד שלהם ושל עירם – ולחדד את מוּדעותם לעובדה שלפעולותיהם
    והחלטותיהם יש השפעה עמוקה על הקשר של יהודים לישראל. יש לעודד את
    תושבי ירושלים ליטול חלק במשימה של הפיכת עירם למקום בו כל יהודי ויהודי
    יכול להרגיש בבית.
  4. יש לפעול לשיפור תדמיתה של ירושלים, על ידי שיפור המצב היכן שהדבר נחוץ,
    וגם על ידי שיפור מודעותם של היהודים לנושאים שבהם המצב בירושלים
    משביע רצון. העובדה שיהודים רבים חושבים על אחת מנקודות הקשר העיקריות
    עם ישראל כעל מקום בעייתי אינה לטובת היחסים בין ישראל לבין התפוצות.

יש צורך לנסות וליישב בין חזונות המתחרים זה בזה על עיצוב עתידה של
ירושלים

ישנן מחלוקות רבות בין יהודים, שחלקן נוגעות גם לעתיד הרצוי לירושלים. עובדה זו
אינה ניתנת לשינוי. בנוסף לכך, טבעי לצפות לחילוקי דעות על עתיד העיר בין יהודים
המתגוררים בירושלים, ורוצים שהיא תשמש להם בית נוח, לבין יהודים הבאים לבקר
בעיר, ורואים אותה יותר כמקום נופש, מקור השראה ואתר תיירות.

סדרי עדיפויות מתחרים אלה מהווים אתגר לכל עיר גדולה בעולם – וגם לירושלים.
בניווט בין אתגרים אלה, אנו ממליצים כדלקמן:

  1. כי גם העיר וגם המבקרים בעיר ינסו להמעיט בסכסוכים בלתי-נחוצים ולמצוא
    דרכים לתת מקום לסדרי עדיפויות שונים בחלקים שונים של העיר.
  2. כי העיר (וממשלת ישראל) יעשו מאמץ לקדם את רבגוניות האוכלוסייה היהודית
    של ירושלים – על מנת שלכל הקבוצות היהודיות יהיו קהילות שיוכלו להזדהות
    איתן בעיר. המגמות הדמוגרפיות הנוכחיות מאיימות לכרסם ברמת הרבגוניות של
    העיר, ולהפוך את ירושלים לפחות מושכת לקבוצות רבות של יהודים, גם כמקום
    מגורים וגם כמקום ביקור.
  3. כי יסומנו אזורים אשר בהם תיאכף בתקיפות האפשרות לביטוי יהודי פלורליסטי
    בעוד שאזורים אחרים יישמרו כמובלעות לקהילות המבקשות לגונן על עצמן מפני
    קהילות אחרות.
  4. כוח המשיכה של ירושלים לגבי יהודים נובע בעיקר מחשיבותה ההיסטורית
    ומעוצמתה הדתית/רוחנית. על כן, חיזוק האפשרות לכל היהודים להביע את
    רגשותיהם הדתיים באופן משמעותי הכרחי לקשר יהודי חזק לירושלים.



קיים צורך דחוף לפתח דו-שיח טוב יותר עם החרדים בירושלים ובכל
מקום

דיאלוג המכון למדיניות העם יהודי נתן ביטוי לניכור מתגבר, ובמספר מקרים אף
מאיים, המפריד בין רוב היהודים לבין המיעוט הגדל והולך של יהודים חרדים; הגידול
במספר החרדים הוגדר על ידי משתתפים בדיאלוג כ”סכנה”; “נטל”; “תופעה מזיקה”.

ראוי לציין כי רבים מיהודי התפוצות רואים את צמיחתם של מגזרים לא-יהודים
(=ערבים) בירושלים ככזה שמוסיף לרבגוניותה החיובית של ירושלים, אך במקביל
מאמינים כי הצמיחה המקבילה במגזר החרדי היא תופעה שלילית. אמנם מדובר כאן
בירושלים, אך השלכות התפיסה השלילית הזאת ביחס לחרדים חורגות הרבה מעבר
לה. הדבר בולט במיוחד לנוכח העובדה שגם בישראל וגם בתפוצות, משקלם היחסי של
החרדים נמצא במגמת עלייה, כך שהנוכחות וההשפעה של יהודים אלה בתוך הקהילה
צפויות לגדול.

המכון למדיניות העם היהודי כבר הגיש כמה המלצות בנושא זה בדו”חות קודמים שלו,
אך ההקשר של ירושלים הבהיר כי יש לחזור על המלצות אלה ואף לחזקן: [2]

  1. על ממשלת ישראל ועל קהילות יהודיות עיקריות בתפוצות, שגם בהן המגזר החרדי
    נמצא במגמת צמיחה, לזהות אסטרטגיות מתאימות (המשתנות ממקרה למקרה)
    ולהקצות את המשאבים הדרושים להאצת השתלבות כלכלית של המגזר החרדי.
  2. על ממשלת ישראל וגופים אחרים לבוא בדברים עם ההנהגה החרדית על מנת
    לנסות ולקבל ממנה סיוע ושיתוף-פעולה בהפיכת ירושלים למקום שבו כל
    היהודים יכולים להרגיש בבית (או לפחות לנסות לשכנע הנהגה זו שלא לשבש את
    התהליך).
  3. יש לכונן דו-שיח בין קבוצות חרדיות ולא-חרדיות כדי להביא להורדת מתחים בין
    יהודים שלהם סדרי עדיפויות שונים, ובניסיון (שמראש ברור שלא תמיד יצליח)
    לחפש בסיס יהודי משותף רחב בכל נושא שהדבר אפשרי.
  4. על ממשלת ישראל וראש עיריית ירושלים, יחד עם קהילות יהודיות גדולות, לחקור,
    לבחון, לעצב ולממן יוזמות היוצרות הקשרים נוספים לפעילות-משותפת של
    חרדים ולא-חרדים שלא בהקשר של עימות.
  5. על ההנהגה היהודית ברחבי העולם להיות יותר מודעות לרגשות החרדים
    ולהתחשב בהם. אין לצפות שמגזר חשוב זה של הקהילה יתאים את עצמו לשאר
    הקהילה ויעצב את סדר היום שלו בהתאם, ללא מאמץ מקביל מצד הקהילה
    להתחשב בצרכי הקבוצה החרדית.

מאמצים אלה מכוונים להתמקד במה שנדרש לעשות בכדי לטפח הערכה ההדדית בין
ובקרב מגזרים בולטים של העם היהודי; להעמיק את ההבנה לכך שאף שיהודים עשויים
להבין את אופי האל, המצוות והתורה באופן שונה, הם – חרדים וחילונים, ישראלים
ויהודי התפוצות – חולקים היסטוריה וגורל משותפים. הפיצול והפילוג המעמיק בעם
היהודי באו לידי ביטוי חריף בדיוני הדיאלוג על ירושלים. המכון למדיניות העם היהודי
מאמין כי יש לעשות מאמצים גדולים בכדי לטפל במגמות המדאיגות מאוד שנחשפו
בדיאלוג ביחס לירושלים ולנושאים רבים נוספים.



חיוני למצוא פתרון לבעיית הכותל. על ישראל ליישם את הפשרה
שהוסכמה עם יהדות העולם.

נושא “רחבת ישראל” (המכונה במקומות שונים גם בכינויים “הרחבה השלישית”, “הרחבה
הנוספת” או “הרחבה האלטרנטיבית”) מייצר ׳רעש׳ מתמיד המלווה כל דיון על ירושלים
והעם היהודי, ויש לו השפעה שלילית ומזיקה על יחסי מדינת ישראל עם התפוצות.
בנושא זה, הדיאלוג לא חידש הרבה: מנהיגי יהדות התפוצות סבורים שישראל הייתה
צריכה ליישם את ההסכם ולכונן את הרחבה בהתאם לתנאים שהוסכמו.

נושא זה איננו העניין החשוב ביותר על סדר-היום הפוליטי של ישראל, וסביר להניח
שגם אינו החשוב ביותר מבחינתם של רבים מיהודי התפוצות. חשיבותו העיקרית
נובעת מכך שישראל מסרבת לקיים את העסקה, ובכך היא מסמנת ליהודי התפוצות
כי היחסים איתם אינם נמצאים בעדיפות מבחינת הממשלה המכהנת. מסר זה מזיק
לעתיד היחסים.



יש להתייחס למגמות הדמוגרפיות בכדי לשמור על ירושלים כעיר יהודית

לירושלים תפקיד חשוב ביחסיה עם שכניה הערבים, ובמיוחד עם הפלשתינים. המכון
למדיניות העם היהודי לא מציג המלצות ספציפיות ביחס לשאלה כיצד הסדר שלום
עתידי בירושלים צריך להיראות. עם זאת, יש צורך לחדד את מודעותם של מקבלי
החלטות להשפעות שיש לעמדותיהם על יהודיותה של ירושלים, ועל הקשר של יהודי
העולם לירושלים. בהתאם, אנו ממליצים על כיווני המדיניות הבאים:

  1. ישראל מוכרחה לשקול ולהתייחס לעובדה שהמגמות הדמוגרפיות הנוכחיות
    עשויות להפוך את ירושלים לעיר שיש בה רוב לא יהודי, התפתחות שיהודים בכל
    העולם רואים כשלילית. ההשלכות של התפתחות כזאת על הקשר של יהודים,
    ישראלים ולא ישראלים, לירושלים עשויות להיות משמעותיות מאוד.
  2. ישראל מוכרחה לנקוט בצעדים קונקרטיים לשפר את מצבם של ערביי ירושלים.
  3. ישראל צריכה להבין שעמדותיה ביחס לעתידה הפוליטי של ירושלים (וההשלכות
    של עמדות אלה על תהליך השלום), והאופן שבו היא מתייחסת למיעוט הלא
    יהודי בירושלים, משפיעים על יחסם של יהודי העולם לירושלים ועל מידת
    התמיכה שלהם באחיזה הישראלית בעיר.
  4. ישראל מוכרחה להחשיב את יהודי העולם כשותפים בירושלים. בהתאם,
    היא צריכה להזמין אותם לקחת חלק בדיונים הנוגעים לעתידה הפוליטי של
    העיר. ההחלטה הסופית בנושאים אלה תהיה בידי הציבור הישראלי ומוסדותיו
    הדמוקרטיים.

[2] עוד בנושאים אלה, ועל חלק מן הסיבוכים הכרוכים בהתמודדות מולם, ראו: האתגר החרדי, מאת דב מימון
ושמואל רוזנר, המכון למדיניות העם היהודי, 2013 . מחקר זה זיהה שלושה תחומי דאגה, שכל אחד מהם ראוי
לאסטרטגיה משלו: תרומה למשק; היעדר שוויון בנטל; כפייה דתית.

הקודם
הבא