ספריית מאמרים / דיאלוג ישראל תפוצות

ירושלים והעם היהודי: אחדות ומחלוקת

 
 

השיח הנוגע לדאגות דמוגרפיות הוא תמיד רגיש, והדבר בלט ברבים מדיוני הדיאלוג
השנה. הדמוגרפיה של ירושלים, כפי שצוין לעיל, עוברת תהליכים מהירים של שינוי,
והדבר מעורר חששות גם בקרב תושביה (שרבים מהם עוזבים את העיר) וגם בקרב
משקיפים ממרחק.

כפי שצייַנּוּ לעיל, שתי קבוצות של ירושלמים גדלות במספריהן, ובשיעורן מכלל
האוכלוסייה, הרבה יותר מאשר קבוצות אחרות – ערבים וחרדים. המשתתפים בדיאלוג
נתבקשו לדרג את רמת הסכמתם עם תשע אמירות הנוגעות לצמיחה המספרית של
האוכלוסייה הלא-יהודית ושל האוכלוסייה החרדית בירושלים. כללית, רוב המשתתפים
נטו לראות מציאות דמוגרפית זו כהתפתחות בעייתית. אולם מעניין לציין כי צמיחת
האוכלוסייה החרדית דורגה (להוציא מספר יוצאים מן הכלל) כשלילית יותר באופן
משמעותי מאשר צמיחת האוכלוסייה הלא-יהודית. החרדים, כפי שניסח זאת משתתף
בוושינגטון, “קיצונים מדי”.

המשתתפים נשאלו אם לדעתם גידול האוכלוסייה הלא-יהודית הוא “התפתחות
חיובית, משום שהיא מעניקה ליהודים ולערבים את ההזדמנות לחיות ביחד”, ולאחר
מכן נשאלו אם הם חושבים שגידול האוכלוסייה החרדית היא “התפתחות חיובית משום
שהיא מעניקה לטיפוסים שונים של יהודים את ההזדמנות לחיות ביחד”. תרשים 20
מראה כי 45% מסכימים שהגידול באוכלוסייה הלא-יהודית הוא “התפתחות חיובית”
מבחינה זו (הזדמנות לחיות ביחד), [69] בעוד שרק 28% מסכימים כי הגידול באוכלוסייה
החרדית הוא “התפתחות חיובית” מבחינה זו (הזדמנות לחיות ביחד). מובן כי ההפך
גם הוא נכון: מספר המשתתפים המתנגדים לאמירה כי הגידול במספר החרדים הוא
התפתחות חיובית גדול יותר ממספר אלה המתנגדים לאמירה כי הגידול במספר
הערבים הוא התפתחות חיובית (תרשים 18 ).

במגמה להבין טוב יותר את התשובות לשתי השאלות הללו שיש ביניהן קשר, חילקנו
את כל משתתפי הדיאלוג לארבעה סוגים כדלקמן, בהתבסס על תשובותיהם על
השאלה האם הצמיחה של האוכלוסייה הלא-יהודית והאוכלוסייה החרדית היא
התפתחות חיובית (משום שהיא נותנת לתושבי ירושלים הזדמנות לחיות ביחד).
החלוקה הייתה כזו:

    1. אלה השוללים גם צמיחה חרדית וגם צמיחה לא-יהודית (דהיינו, אלו החושבים
      שהגידול בשתי אוכלוסיות אלה מהווה מציאות דמוגרפית שלילית);
    2. אלה המחייבים רק צמיחה חרדית (חושבים שהגידול במספר החרדים הוא חיובי);
    3. אלה המחייבים רק צמיחה לא-יהודית (חושבים שהגידול במספר הערבים הוא
      חיובי);
    4. אלה המחייבים גם צמיחה חרדית וגם צמיחה לא יהודית.

לאחר מכן בדקנו ארבע קבוצות אלה לפי השתייכותן הדתית, קרי, בדקנו איך קבוצות
יהודיות (לפי השתייכותן הדתית) מדרגות את המציאות הדמוגרפית ירושלמית
בשאלה זו. התוצאות, מבטאות את המציאות הבאה: הסיכוי שמשיבים אורתודוכסים
יראו את גידול האוכלוסייה החרדית בלבד כתופעה חיובית, גדול פי שלושה לעומת
שאר הקבוצות. לעומת זאת, השיעור הגבוה ביותר מבין המשיבים הרפורמים ( 42% )
רואים כתופעה חיובית רק את גידול האוכלוסייה הלא-יהודית.

כאשר אנו מחלקים את משתתפי הדיאלוג לפי קבוצות גיל, אנו רואים כי ככל שעולה
הגיל, כך עולה גם שיעורם של מי שאינם מזהים התפתחות חיובית דמוגרפית, לא ביחס
לחרדים ולא ביחס לערבים. ומה שמעניין יותר: הקבוצה הצעירה ביותר, גילאי 18-29 ,
מראה העדפה ברורה לחיים מעורבים של יהודים עם ערבים לעומת חיים מעורבים
של לא-חרדים עם חרדים. 49% מן המשיבים הצעירים הללו אמרו כי רק הגידול של
האוכלוסייה הלא-יהודית (ערבים) הוא התפתחות חיובית, משום שהוא מספק ליהודים
ולערבים את ההזדמנות לחיות ביחד. פחות ממחצית משיעור זה (20%) הסכימו כי
הגידול של שתי האוכלוסיות, גם הלא-יהודית וגם החרדית, הוא התפתחות חיובית.
3% בלבד הסכימו כי הגידול החרדי בלבד הוא התפתחות חיובית.

בנוסף לאמירה הנוגעת להיבט החיובי/שלילי של “חיים ביחד” עם חרדים ועם ערבים,
המכון ביקש ממשתתפי הדיאלוג להסכים או לא להסכים גם עם האמירה הבאה:
״הגידול באוכלוסייה הלא-יהודית/חרדית היא התפתחות חיובית משום שהוא הופך
את העיר ליותר מגוונת”. [70] כפי שניתן לראות בתרשים 21 , התשובות היו דומות
באופיין לאלה שניתנו בשאלה הקודמת. כלומר, הרבה יותר משתתפים ראו את הגידול
באוכלוסייה הלא-יהודית כהתפתחות חיובית מאשר מספרם של מי שראו את הגידול
באוכלוסייה החרדית כתופעה חיובית.

המשתתפים התחלקו כמעט שווה בשווה ( 51% לעומת 49% ) באשר לשאלה אם הגידול
באוכלוסייה הלא-יהודית הוא התפתחות חיובית (משום שהוא יהפוך את העיר ליותר
מגוונת(. לעומת זאת הם נטו באופן ברור ( 74% לעומת 26% ) להתנגד לטענה שהגידול
באוכלוסייה החרדית של ירושלים הוא תופעה חיובית.

כפי שנהגנו בשאלה הקודמת, בדקנו גם שאלה זו בחלוקת התשובות ל- 4 קטגוריות
(חיובי לגבי ערבים וחרדים כאחד, שלילי לגבי שניהם, חיובי לגבי ערבים, חיובי לגבי
חרדים), ובדקנו את המשיבים בהתאם להשתייכותם הדתית. ומה שאנו רואים כאן הוא
שוב – אם כי במידה פחותה – ששיעור גבוה יותר של משתתפים אורתודוכסים הסכימו
כי הגידול באוכלוסייה החרדית, אך לא הגידול באוכלוסייה הלא-יהודית, הוא חיובי
(בשל השפעתו על רבגוניותה של העיר). בצד השני של מנעד המשתתפים, יהודים
רפורמים, וכן חילונים וקונסרבטיבים, מאמינים כי הגידול באוכלוסייה הלא-יהודית,
אך לא הגידול באוכלוסייה החרדית, הוא חיובי בשל השפעתו על רבגוניותה של העיר.

כאשר נבדקות התשובות לפי גילאים, הדמיון בין שתי השאלות רב אף יותר. כפי
שניתן לראות בתרשים 22 , רוב (53%) בקרב קבוצת הגילאים הצעירה ביותר, 18-29 ,
מסכימים רק לאמירה החיובית הנוגעת לאוכלוסייה הלא-יהודית (הגידול בה חיובי
בגלל רבגוניות העיר), והם גם הקבוצה שבה השיעור הנמוך של חיוב בנוגע לאוכלוסייה
החרדית. פירוש הדבר: משתתפי הדיאלוג היותר צעירים מעריכים בחיוב את ערכה של
עיר מגוונת של יהודים וערבים, אך הם אינם רואים ערך דומה בעירוב של יהודים לא-
חרדים וחרדים.


העובדה שהדור הצעיר (כפי שיוצג בדיאלוג) רואה את הגידול באוכלוסייה הלא-יהודית
של ירושלים כהתפתחות חיובית איננה צריכה להפתיע, משום שהיא עולה בקנה אחד
עם המידע שיש לנו על יהודים מהדור הצעיר ועמדותיו היותר ליברליות. מה שמעניין
כאן הוא הסתירה לכאורה בין רצון לרבגוניות כשמדובר ביהודים וערבים, והיעדר רצון
כזה כשמדובר בלא-חרדים וחרדים.

יש הסבר פשוט לסתירה לכאורה זו: המשתתפים בדיאלוג מאמינים כי הגידול
באוכלוסייה הלא-יהודית יוסיף לרבגוניותה של העיר – אך הם גם מאמינים כי לגידול
באוכלוסייה החרדית לא תהיה השפעה דומה. הם מאמינים כי תוספת של עוד חרדים
לתמהיל תהפוך את ירושלים, במרוצת הזמן, לא ליותר מגוונת כי אם לפחות מגוונות,
בגלל התנגדותם של החרדים לרבגוניות.

השקפה זו באה לידי ביטוי ברור כאשר המכון ביקש ממשתתפי הדיאלוג להסכים או
לא להסכים עם האמירה: “אם יימשך גידול האוכלוסייה החרדית, ירושלים לא תהיה
עיר פלורליסטית המקבלת בסבר פנים יפות יהודים מכל הזרמים הדתיים”. 85% בסך
הכל ( 31% “מסכימים במידת מה”, 54% “מסכימים בהחלט”) מבין משתתפי הדיאלוג
הסכימו לאמירה זו. משמעות הדבר: רוב מכריע בקרב המשיבים סבור כי תוספת
של חרדים לירושלים תגרום לעיר להיות פחות מכניסת אורחים כלפי יהודים אחרים
(ומכאן שתהיה פחות מגוונת). “דיברנו על יהדות פתוחה ומאירת פנים כעדיפות”,
הזכיר משתתף בניו יורק. [71]

למעשה, אפילו רוב המשיבים שהזדהו כמסורתיים או אורתודוכסים, ואשר גילו
(לכאורה) העדפה של גידול האוכלוסייה החרדית על פני גידול האוכלוסייה הלא-
יהודית מסכימים כי גידול האוכלוסייה החרדית ישפיע באופן שלילי על הפלורליזם
היהודי בעיר ( 69% מן המשתתפים האורתודוכסים ו 64%- מהמסורתיים מסכימים עם
אמירה זו, בהשוואה ל 87%- עד 91% בקרב הקונסרבטיבים, הרפורמים והחילונים).

בין משתתפי הדיאלוג שרר קונצנזוס ביחס לקביעה כי הגידול באוכלוסייה החרדית
יוצר “בעיה כלכלית לעתידה של העיר (משום שבאוכלוסייה זו יש שיעור תעסוקה
נמוך ושיעור עוני גבוה)”. תרשים 23 מציג את התפלגות התשובות לשאלה זו על-פי
השתייכותם של המשיבים לזרמים דתיים. הקווים כמעט צמודים זה לזה, ופירוש הדבר
הוא שלגבי שאלה זו כמעט שאין שוני בין עמדות היהודים לפי השתייכות על הסקלה
הדתית. כולם מסכימים שהגידול החרדי הוא “בעיה כלכלית” לירושלים. או כמו שניסח
זאת משתתף בפאלם ביץ׳: “צריך להיות מציאותי. החרדים לא הולכים לתיכון או
למכללה”.


לשם השוואה, תרשים 24 מציג את התפלגות התשובות שניתנו על ידי יהודים מקבוצות
שונות על הסקלה הדתית לקביעה, “הגידול באוכלוסייה הלא-יהודית של ירושלים
מהווה בעיה, משום שבירושלים דו-לאומית יש סיכוי גבוה למעשי אלימות”. [72] במקרה
זה – כאשר מדובר בקביעה המציגה את נוכחותם של ערבים בירושלים כבעיה ביטחונית
פוטנציאלית – התפלגות התשובות בהתאם לזרם הדתי מראה הבדלים משמעותיים.
אנו רואים יותר שוני בין הזרמים, ואנו רואים (לגבי רוב הקבוצות – המסורתיים, בצבע
ירוק, הם הקבוצה היוצאת מן הכלל), עקומת פעמון. המשמעות: קבוצות אלה נחלקות
יותר גם בתוכן וגם ביניהן בשאלה אם “הגידול באוכלוסייה הלא-יהודית בירושלים
מהווה בעיה” בשל הפוטנציאל להתפרצויות אלימות.


לסיכום פרק זה: כאשר משתתפי הדיאלוג מביטים במציאות הדמוגרפית בירושלים,
הם מודאגים הרבה יותר מן הגידול במספר החרדים מאשר מן הגידול במספר הערבים.
משתתפי הדיאלוג הסכימו יותר עם הקביעות החיוביות בנוגע לגידול האוכלוסייה הלא-
יהודית, והסכימו יותר עם הקביעות השליליות בנוגע לגידולה של האוכלוסייה החרדית.

———————————————————
[69] שימו לב לכך שהגרף משקף מיזוג של שתי שאלות נפרדות.
[70] גם במקרה זה, בצורתו המקורית של הסקר היו אלה שתי אמירות נפרדות: 1. הגידול באוכלוסייה הלא-יהודית של ירושלים הוא התפתחות חיובית, משום שהוא הופך את העיר ליותר מגוונת. 2. הגידול באוכלוסייה החרדית של ירושלים הינו התפתחות חיובית, משום שהוא הופך את העיר ליותר מגוונת. צירפנו את התשובות כאן לגרף אחד, משום שכך קל יותר לעשות השוואות ביניהן.
[71] דיון הפדרציה של ניו יורק, קבוצה 1.
[72] חשוב לחזור ולהדגיש כי הסקר נערך זמן ניכר לפני פרוץ האלימות סביב הר הבית ביולי 2017 .

הקודם
הבא