ספריית מאמרים / יהדות ישראלית

איך יהודים – ישראלים מתאבלים על רבין?

עשרים ושלוש שנים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, קצת פחות ממחצית מהיהודים בישראל אומרים שהם ״מרגישים עצובים״ ביום השנה לרצח. במקביל, קצת יותר ממחצית היהודים בישראל אומרים כי מבחינתם יום השנה לרצח הוא ״יום רגיל לגמרי״. נתונים אלה נלמדו מפרויקט המחקר #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי, והם מתבססים על סקר נרחב של היהודים בישראל. יום השנה הממלכתי לזכר רבין חל על פי חוק בי״ב בחשוון. לעיתים קרובות, עצרות הזיכרון המרכזיות חלות במועד קרוב יותר לתאריך הלועזי של הרצח, 4 בנובמבר, 1995. כך יהיה גם השנה.

ציון רצח ראש הממשלה רבין מעורר מחלוקת כמעט בכל שנה. מצד אחד של המפה הפוליטית נשמעות טענות על פוליטיזציה של הרצח וניסיון לקדם באמצעות הזיכרון מחנה פוליטי מסוים. מצד שני של המפה נשמעות טענות על הדחקה של הסיבות לרצח, ועל ניסיונות לטשטש את המורשת שהביאה להתנקשות בחיי רבין. סקרים שנערכו בשנים שחלפו מאז הרצח לימדו שרוב הציבור חש הערכה לרבין ורואה בו מנהיג בעל שיעור קומה, שחלק ניכר מהציבור סבור שאכן נעשה שימוש פוליטי בזיכרון הרצח, ושחלק לא מבוטל מהציבור אינו מקבל את הגרסה הרשמית לנסיבות הרצח[1].  

בפרוייקט המחקר #יהדותישראלית נכלל יום השנה לרצח כאחד המועדים שנחקרו לפרטים, בניסיון להבין כיצד מציינים היהודים בישראל אירועים שונים. מהמחקר עולה, בין השאר, כי קרוב ל-15% מהיהודים בישראל אומרים שהם הולכים לעצרות או טקסים לזכר רבין, בין אם מדובר בעצרת המרכזית, ובין אם מדובר באירוע זיכרון קהילתי.

כפי שאפשר לצפות, זיכרון רבין שונה ממגזר למגזר. רק שליש ממי שמגדירים את עצמם שמאל ושמאל-מרכז אומרים שיום השנה הוא ״יום רגיל לגמרי״ (30% ו-36% בהתאמה), לעומת כשני שלישים שאומרים כך מבין היהודים שמגדירים את עצמם ״ימין״ (66%). באופן טבעי, אנשי ימין וימין-מרכז כמעט שאינם הולכים לעצרת המרכזית לרצח רבין – שהיא בדרך כלל המוקד לטענות על פוליטיזציה. אך רבים יותר מהם – אם כי עדיין מיעוט קטן – הולכים לטקסי זיכרון קהילתיים. הקבוצה היחידה ששיעור משמעותי יחסית מחבריה הולכים לעצרת היא קבוצת השמאל (כ-27%). אך צריך לזכור שזו מלכתחילה קבוצה קטנה מאוד מתוך כלל היהודים בישראל, כ-5% בלבד.

בחלוקה על פי מפתח של רמת מסורתיות, ניכר כי החרדים הם הקבוצה האדישה ביותר לציון יום השנה לרצח (זה כמובן לא אומר שהחרדים אדישים לרצח עצמו). שמונה מכל עשרה חרדים אומר

שיום השנה הוא ״יום רגיל לגמרי״ (82%), פער ניכר לעומת קבוצות אחרות, כולל הקבוצה של מי

את עצמם ״דתי״, שמהם 59% אומרים ״יום רגיל לגמרי״, וכ-42% אומרים שהם מרגישים עצובים.

קרוב לאחד מכל עשרה יהודים בישראל מדליק נר זיכרון לזכר רבין (8%), אך במקרה זה החלוקה לפי מפתח מסורתיות מעניינת. כך, משום שהדלקת הנר היא סממן שבולט דווקא באותן קבוצות שעבורן הדלקת נר היא שפת האבל המקובלת, בלי קשר לרמת ההזדהות שלהן עם יום האבל.

כך יוצא שמקרב מי שמגדירים את עצמם ״דתי תורני״ יש שיעור נמוך יחסית של מי שמרגישים עצובים (34%) אך שיעור גבוה יחסית (לעומת קבוצות אחרות) של מי שמדליקים נר זיכרון (11%).

מסיבה דומה, דווקא הקבוצות שמרגישות עצובות בשיעור גבוה יחסית (חילונים לחלוטין, חילונים קצת מסורתיים) מדליקות נר זיכרון בשיעור נמוך יותר. הדלקת נרות זיכרון אמנם הייתה נפוצה מאוד בימים שלאחר הרצח, אך בימי שיגרה היא מעשה שקבוצות של ישראלים חילונים פחות מורגלים בה.

בראש פרויקט #יהדותישראלית של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) עומדים שמואל רוזנר, עמית בכיר במכון, ופרופ׳ קמיל פוקס (אונ׳ תל אביב) האחראי לסקרים ולניתוח הסטטיסטי. עמית המכון נוח סלפקוב מסייע בניתוח הנתונים, המבוססים על סקר של 3000 יהודים ישראלים שנערך בשני סבבים, האחד של 2000 יהודים ישראלים והשני של 1000 נוספים, המייצגים את האוכלוסייה היהודית בישראל. הטעות המקרית עבור התוצאות המבוססות על 3000 נשאלים היא כ-1.8% והיא גדולה בהתאמה עבור תוצאות המתקבלות מתשובותיהם של פחות נשאלים.

[1] ראו: 20  שנה לרצח רבין: 1 מכל 5 ישראלים מאמין שיגאל עמיר הוא לא הרוצח, בן כספית, מעריב, אוקטובר 2015.