תש"פ | 2020
ארגונים רבים עוקבים אחר תופעות אנטישמיות, ויש לשבח את עבודתם. אולם לצד התיעוד של תקריות יש צורך באינדיקטורים נוספים כדי לקבוע מהי המדיניות הנדרשת להתמודדות עם התופעה. על מנת להמחיש צורך זה, נתבונן בשלושה סוגים של תופעות, אשר לעצמן אינן ניתנות לזיהוי כאנטישמיות, אך יש להן חשיבות קריטית בהחלטה על כיווני פעולה הולמים בהקשר זה.
ניסיונות לאסור על קיום מנהגים דתיים יהודיים. ניסיונות חדשים לאסור מילה בבלגיה, הבאים בעקבות האיסור על שחיטה כשרה בשנה שעברה, והחתירה להפללה של הורים המלים את בנם, אינם אנטישמיים כשלעצמם. אולם אין ספק בהשפעתם על חייהם של יהודים, על דימויים, ועל יכולתם להיות אזרחים נורמטיביים. ניסיונות חקיקה אלה מטילים דופי ביהודים, כמי שמקיימים מנהגים ברבריים, אנכרוניסטיים ואף עברייניים, מגבילים את יכולתם לקיים חיים יהודיים מלאים, ועלולים לפגוע בהמשכיות היהודית המאורגנת בבלגיה.
שתיקות של מנהיגים. רתיעתם של פוליטיקאים מלפרסם הודעות גינוי בעקבות פשעים אנטישמיים, התקפות טרור בישראל, או סיסמאות אנטישמיות המושמעות בהפגנות פוליטיות – כל אלה אינם מתועדים כתקריות אנטישמיות. אך גם להעדר תגובה ולשתיקה יש השפעה על האופן שבו יהודים תופסים את קבלתם (או אי-קבלתם) במדינה, והיא מהווה אינדיקטור קריטי מבחינתם של קובעי המדיניות.
הדחקה והכחשה ציבורית. קביעת המערכת המשפטית בצרפת מדצמבר 2019 שרוצחה של שרה חלימי היה “לא אחראי פלילית” למעשיו, כיוון שהיה תחת השפעת מריחואנה בזמן ביצוע הפשע, איננה נחשבת לתקרית אנטישמית (חלימי בת ה-65 הייתה רופאה בגמלאות שהוכתה באכזריות בדירתה בפריז והושלכה החוצה דרך החלון ע״י השכן שלה, גבר מכור לסמים, שצרח “אַללָּהֻ אַכְּבַּר” בעת התקיפה). אולם יהודים מקומיים רבים תופסים פסיקה זו, שאינה יחידה מסוגה, כאות לכך שאי-אפשר עוד לסמוך על המערכת הצרפתית שתגן על חיי יהודים, בין בשל חששה ממהומות של צעירים מוסלמים ובין משיקולים אלקטורליים.
במדד האנטישמיות של המכון למדיניות העם היהודי יש שלושה מכלולים עיקריים: (1) דעות אנטישמיות; (2) תקריות אנטישמיות; (3) דעות של יהודים ביחס לאנטישמיות. הממצאים החדשים העיקריים השנה מתייחסים לארצות הברית, ואלה הם:
בין הממצאים העיקריים בנוגע יבשת אירופה: