דיאלוג ישראל-תפוצות

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

פתח דבר

ב-2016 מציין המכון למדיניות העם היהודי את השנה השלישית להקמת המסגרת לקיום דיאלוג מובנה ושיטתי בין ישראלים לבין יהודי התפוצות בנושאים שעומדים במרכז תחומי העניין המרכזיים לעם היהודי ברחבי תבל. בחינת המרחב היהודי בעת של זהות גמישה ושיח משותף על ההתייחסות של הזרמים השונים ליהדות, הם מרכיבים מרכזיים בפרויקט שלנו המתמקד בפלורליזם ודמוקרטיה בישראל ובעולם. אנו מביעים הערכה רבה לקרן וויליאם דייוידסון על תמיכתה ביוזמה ובמאמצים שהיא משקיעה בהעמקת ההבנה בין יהודים באופן גלובאלי.

הדיאלוג השנה נוהל בפעם הראשונה על ידי עמית בכיר ישראלי בשיתוף עמית בכיר אמריקני. שמואל רוזנר וג'ון רסקיי, המייצגים את שתי הקהילות הגדולות בעולם, קיימו שיח מעמיק ביניהם שהתרחב ל-49 סמינרים ברחבי העולם. הם לא הזניחו קהילות קטנות שמציבות לעיתים את האתגרים הכבדים ביותר.

המאמץ שהושקע במכון למדיניות העם היהודי לעידוד גישה פלורליסטית ביהדות קיבל תמיכה מבראשית מצד מנהיגים כדוגמת הנשיא ראובן ריבלין, הנשיא המנוח שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הסוכנות נתן שרנסקי בישראל. במקביל, התגייסו ליוזמה מנהיגים יהודיים בולטים וקהילות בתפוצות שבלעדיהם לא היינו מסוגלים להצליח. הנשיא ריבלין, שמחויב לגישור על פערים בישראל ובעולם, השיק בעזרת המכון מסורת חדשה: כינוס משותף של נציגים מהזרמים השונים כדי ללמוד יחד כתבים יהודיים בערב תשעה באב.

הדיאלוג שמתקיים בין ישראל לבין התפוצות מגיע לנקודה שבה הוא צריך לצרף לשולחן הדיונים גם את המנהיגות היהודית הפוליטית, המקצועית והאקדמית על מנת לדון ביחד בגורל המשותף ליהודים כולם.

העם היהודי מצוי בתקופה של שינויים מהותיים בדינמיות הפנימית: מעבר דורי, ההבטחה לנורמליזציה מסוימת במצבה של ישראל במזרח בתיכון, שינוי בהזדהות היהודית ובתחושה הקהילתית. גם הסביבה החיצונית משתנה: תהליך הגלובליזציה, ההתפתחויות הגיאו-אסטרטגיות, השינויים הערכיים, החידושים במדע ובטכנולוגיה ואף גילויים אנטישמיים חדשים ושונים. כל אלה מייצרים מציאות חדשה ואתגרים שמזמנים לעם היהודי הזדמנויות שלא היו בעבר לשגשוג, אבל גם מציבים סכנות ואיומים לדשדוש ושקיעה.

העשרת הדיאלוג בעולם היהודי בין הקהילות, הזרמים והגישות הפוליטיות השונות, עשויה לסייע בניצול ההזדמנויות תוך עקיפת הסכנות והאיומים הניצבים לפתחינו. במכון, אנו ממשיכים במאמץ להפנים וליישם את הלקחים מהתהליך המובנה של הדיאלוג כדי לשפרו בהמשך.

לסיום אני מבקש להודות למנהיגות המכון בראשות סטוארט אייזנשטאט, דניס רוס וליאוניד נבזלין, העומדים בראש מועצה המקצועית המנחה של המכון מדיניות העם היהודי, על מחויבותם המתמשכת, תמיכתם והדרכתם. שוב תודה מיוחדת לקרן דייוידסון על התמיכה והאמון שהם מעניקה לנו.

אבינועם בר-יוסף

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

כפי שהוזכר בפרק קודם, ליהודיוּת, כפי שהיא מיושמת על-ידי האדם היהודי, על-ידי מוסדות שונים ועל-ידי ממשלת ישראל, ישנן השלכות משפטיות ופרוצדוראליות. מקצת מהשלכות אלו נדונו בפרקים הקודמים, כמו זו הנוגעת לחוק השבות, חוק המבוסס על הקביעה שליהודים זכות להתיישב בישראל, ולפיכך יש חשיבות רבה להגדרה מעשית של ״מיהו יהודי״ לצורך חוק זה. כפי שראינו, משתתפי הדיאלוג מוכנים להסכים לכך שחוק זה אינו יכול להיות פחות ברור ומדוקדק בשל הנסיבות המשתנות של הקהילות בתפוצות. להיפך, רבים מהם אף טענו שישנן סיבות להקשחה של החוק, על מנת להתמודד עם מגמות שעשויות להפוך אותו לרופף מדי.

בפרק קודם גם הדגמנו כיצד הגדרות של יהודיוּת יכולות להשפיע על האופן שבו מוסדות יהודיים ממנים נושאי משרות מסוימים (לדוגמה, רבנים, חברי ועדות שונות, בעלי תפקידים בפדרציות), בין השאר, על סמך הבנתם מהו סוג היהודיוּת הנדרש למשרות אלה. קהילות אחדות מדגישות את המעורבות בחיים יהודיים כסימן ליהודיוּת, ואחרות מעדיפות את ההגדרות המסורתיות של יהדות מוּלדת (צאצא לאם/
להורה יהודים). בקהילות אחדות, תהיה ליהודיוּתו של המועמד למשרה השפעה שולית לעומת שיקולים אחרים (מקצוענות, אישיוּת וכדומה). ואילו בקהילות אחרות, לפחות בתפקידים מסוימים תידרש רמה מסוימת של יהודיוּת על מנת בכלל לשקול את מועמדותו של אדם.

ככלל, יהודים נוטים לשאוף לכך שהקהילות והמוסדות המקומיים שלהם יגדירו את הסוג של היהודיוּת הרצויה בנסיבות שונות. המצב האידיאלי בעיניהם היה לו הייתה מתקיימת הבנה רחבה של היהודיוּת, אולם כאשר מדובר על מינוי של רב לקהילה שלהם, “אני לא רואה מצב שבו הקהילה תקבל הוראות ממרות חיצונית כלשהי, אם לדעתה הוראות אלה פוגעניות ובלתי ראויות", אמר רב בדאלאס.238 הסקר בקרב משתתפי הדיאלוג גם הראה שבכל הארצות, מלבד ישראל, היהודים סבורים ש"הקהילה היהודית שבה הם מתגוררים" היא המתאימה ביותר “לקבוע מיהו יהודי".

על-סמך המחקר ומה שנובע ממנו אנו ממליצים להביא בחשבון את הנקודות הבאות:

  1. לא תהיה הגדרה מוסכמת אחת לכל המוסדות היהודיים, ופירוש הדבר שמוסדות יהודיים צריכים ללמוד לעבוד לצד מוסדות יהודיים אחרים, שהבנתם את היהודיוּת שונה מאוד מזו שלהם.
  2. גופים מקומיים אכן נמצאים בעמדה המתאימה ביותר לקבוע את רמת היהודיוּת הניתנת ליישום במוסדות שלהם. עם זאת, לא תהיה זו טעות לעודד את כל הקהילות המקומיות הללו לקבל את ההחלטות המקומיות שלהן תוך כדי התבוננות בעולם היהודי בכללותו ובהבנתו את היהודיוּת. אם הפערים בין גופים יהודיים יהפכו לעמוקים מדי, האפשרות לעבודה משותפת בעתיד תהיה מוגבלת.
  3. אותו לקח חל גם ביחס לקהילות בישראל ובתפוצות. ישראל אינה צריכה לסבך עוד יותר את ההבדלים הבולטים כבר עתה בין אוכלוסייתה היהודית לבין היהודים בתפוצות בהבנת היהודיוּת, על-ידי אימוץ של נורמות נוקשות המבוססות על הפרשנות האורתודוקסית של היהודיוּת. גם קהילות התפוצות צריכות להישמר מפני אימוץ של נורמות שיהודים בישראל לא יוכלו לקבל – בייחוד פעולות הנראות ככאלה המסמנות מגמות של התבוללות כרצויות ולא רק נסבלות.
  4. למרות שהיהודים הפעילים, המיוצגים בדיאלוג זה, מבינים שהמגמות הנוכחיות דורשות גמישות וקבלה של מגוון רחב של סגנונות ואמונות בפרשנות של משמעות היהודיוּת, דומה שהם רוצים, בכל זאת, לשמר נורמות מסוימות, אף אם אלה לא לגמרי מוגדרות. בזמן שקהילות יהודיות מתמודדות עם אתגרים הנוגעים לרמת היהודיוּת כפי שנכון ליישם אותה במצבים שונים, אין הכרח לבחור תמיד באפשרות הפחות מחייבת והעמומה ביותר.
  5. יש צורך להמשיך לחקור מה צופן העתיד לחוק השבות. אין בכך בשום אופן טענה שיש לבטל חוק זה, שהיה ונותר אבן הפינה באופייה היהודי של מדינת ישראל. אולם, הזמנים המשתנים מחייבים חשיבה רעננה בנוגע לקריטריונים של היהודיוּת, כפי שהם באים לביטוי בישראל של היום, ובנוגע ליישום שלהם בעולם היהודי של העשורים הבאים.
הקודםהבא