דיאלוג ישראל-תפוצות

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

פתח דבר

ב-2016 מציין המכון למדיניות העם היהודי את השנה השלישית להקמת המסגרת לקיום דיאלוג מובנה ושיטתי בין ישראלים לבין יהודי התפוצות בנושאים שעומדים במרכז תחומי העניין המרכזיים לעם היהודי ברחבי תבל. בחינת המרחב היהודי בעת של זהות גמישה ושיח משותף על ההתייחסות של הזרמים השונים ליהדות, הם מרכיבים מרכזיים בפרויקט שלנו המתמקד בפלורליזם ודמוקרטיה בישראל ובעולם. אנו מביעים הערכה רבה לקרן וויליאם דייוידסון על תמיכתה ביוזמה ובמאמצים שהיא משקיעה בהעמקת ההבנה בין יהודים באופן גלובאלי.

הדיאלוג השנה נוהל בפעם הראשונה על ידי עמית בכיר ישראלי בשיתוף עמית בכיר אמריקני. שמואל רוזנר וג'ון רסקיי, המייצגים את שתי הקהילות הגדולות בעולם, קיימו שיח מעמיק ביניהם שהתרחב ל-49 סמינרים ברחבי העולם. הם לא הזניחו קהילות קטנות שמציבות לעיתים את האתגרים הכבדים ביותר.

המאמץ שהושקע במכון למדיניות העם היהודי לעידוד גישה פלורליסטית ביהדות קיבל תמיכה מבראשית מצד מנהיגים כדוגמת הנשיא ראובן ריבלין, הנשיא המנוח שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר הסוכנות נתן שרנסקי בישראל. במקביל, התגייסו ליוזמה מנהיגים יהודיים בולטים וקהילות בתפוצות שבלעדיהם לא היינו מסוגלים להצליח. הנשיא ריבלין, שמחויב לגישור על פערים בישראל ובעולם, השיק בעזרת המכון מסורת חדשה: כינוס משותף של נציגים מהזרמים השונים כדי ללמוד יחד כתבים יהודיים בערב תשעה באב.

הדיאלוג שמתקיים בין ישראל לבין התפוצות מגיע לנקודה שבה הוא צריך לצרף לשולחן הדיונים גם את המנהיגות היהודית הפוליטית, המקצועית והאקדמית על מנת לדון ביחד בגורל המשותף ליהודים כולם.

העם היהודי מצוי בתקופה של שינויים מהותיים בדינמיות הפנימית: מעבר דורי, ההבטחה לנורמליזציה מסוימת במצבה של ישראל במזרח בתיכון, שינוי בהזדהות היהודית ובתחושה הקהילתית. גם הסביבה החיצונית משתנה: תהליך הגלובליזציה, ההתפתחויות הגיאו-אסטרטגיות, השינויים הערכיים, החידושים במדע ובטכנולוגיה ואף גילויים אנטישמיים חדשים ושונים. כל אלה מייצרים מציאות חדשה ואתגרים שמזמנים לעם היהודי הזדמנויות שלא היו בעבר לשגשוג, אבל גם מציבים סכנות ואיומים לדשדוש ושקיעה.

העשרת הדיאלוג בעולם היהודי בין הקהילות, הזרמים והגישות הפוליטיות השונות, עשויה לסייע בניצול ההזדמנויות תוך עקיפת הסכנות והאיומים הניצבים לפתחינו. במכון, אנו ממשיכים במאמץ להפנים וליישם את הלקחים מהתהליך המובנה של הדיאלוג כדי לשפרו בהמשך.

לסיום אני מבקש להודות למנהיגות המכון בראשות סטוארט אייזנשטאט, דניס רוס וליאוניד נבזלין, העומדים בראש מועצה המקצועית המנחה של המכון מדיניות העם היהודי, על מחויבותם המתמשכת, תמיכתם והדרכתם. שוב תודה מיוחדת לקרן דייוידסון על התמיכה והאמון שהם מעניקה לנו.

אבינועם בר-יוסף

המנעד היהודי בעידן של זהות גמישה: עמדות יהודי העולם

הקצאת משאבים, עניינים משפטיים, הפסיכולוגיה של היהודים ותחושת הקבוצתיות והאחריות ההדדית שלהם

ברור שמשמעות היהודיוּת כיום היא נושא שמעורר עניין אינטלקטואלי רחב וסקרנות תרבותית גדולה. אולם ההשלכות שלה על העולם המעשי של הקהילות, הארגונים, והנדבנים היהודיים, ועל זה של מדינת ישראל עשויות להיות משמעותיות מאוד.
השלכות אלו עשויות להופיע בארבע צורות אפשריות:

השלכות על הקצאת המשאבים מצד קהילות ומצד נדבנים. העולם היהודי מושקע כיום במגוון עצום של תכניות שיעדן חיזוקה של הזהות היהודית של צעירים ומבוגרים גם יחד. חלק מהתוכניות גדולות ושאפתניות מאוד, ואחרות צנועות יותר. לחלקן נטייה אידיאולוגית ברורה, ומכאן גם קהל יעד ספציפי. אחרות בעלות אופי פלורליסטי יותר. אבל כמעט כולן מיועדות ליהודים, או לאנשים הקרובים מספיק ליהודיוּת כדי להיחשב כקהל יעד ראוי לבניית זהות יהודית. במי על הקהילות היהודיות (או על ישראל) להשקיע?

ישנן כמובן תשובות רבות ושונות לשאלה זו. הן תלויות באופן שבו אנשי מקצוע יהודים מבינים את המצב הנוכחי, וגם באמונות ובאידיאולוגיות. לדוגמה, יוזמי תכנית המיועדת ליהודים חסרי דת עשויים לשאול האם קיים נתיב אפשרי לחיזוק הזהות היהודית של האחרונים? ואולי גם ישאלו את עצמם אם הם מעוניינים לחזק זרם חסר דת בתוך המחנה היהודי? יהיו התשובות לשאלות אלו אשר יהיו, עליהן לקחת בחשבון את משמעותה של היהודיוּת כנקודת מוצא לתהליך שבו ייקבעו היעד המיטבי להקצאת משאבים וקהל היעד לתוכניות הממומנות. ניתן לטעון שהגדרה ברורה יותר, שתהיה מקובלת על רוב המוסדות, תוכל לשפר את אופן ההשקעה של העולם היהודי בעתידו – שכן הגדרה ברורה תוליד השקעות ויעדים ברורים יותר. אולם, ניתן גם להעלות טענה הפוכה: הגדרה רחבה המקובלת על רבים עלולה לפגוע ביכולת וברצון של מוסדות יהודיים להשקיע במגוון תכניות המיועדות למגוון אנשים.

השלכות משפטיות על ישראל ועל ארגונים יהודיים וולונטריים. בישראל יש ליהודיוּת משמעות מעשית – לדוגמה, ישנה רשות דתית בחסות המדינה שרק היא מוסמכת להשיא (כל עוד אין בישראל נישואים אזרחיים).65 כפי שצוין לעיל, להגדרת היהודיוּת יש משמעות מעשית, לא רק בעבור יהודים ישראלים, אלא גם בעבור יהודים לא-ישראלים – כמו במקרה של ההגדרה שעומדת במרכז חוק השבות.66

הגדרות משפטיות אינן מתקשרות בדרך כלל עם מוסדות יהודיים. אולם, במקרה של קביעת מהות היהודיוּת, ניתן להעלות על הדעת גם השלכות רחבות יותר שלה. לדוגמה, יש מוסדות יהודיים שבהם תפקידים מסוימים (למשל, חברוּת בוועדות מסוימות בבית הכנסת) שמורים ליהודים בלבד. או שהמוסדות להסמכת רבנים מסמיכים יהודים בלבד. ושוב, מוסדות אלה פוסקים בעצמם מי “יהודי" בעיניהם, ופסיקות אלו שונות מאוד ממוסד אחד למשנהו. ובכל זאת, נקודת המוצא זהה לזו העומדת בבסיס המחקר של המכון למדיניות העם היהודי: מה נחשב יהודי בעידן של זהות גמישה?

השלכות פסיכולוגיות. היהודים עוסקים בספירה. אנו עושים זאת בלי הרף. ניתן כמובן להבין זאת במקרה של עם שאיבד שליש מבניו אך לפני 70 שנה ואשר מהווה מיעוט זעיר בכל הארצות, למעט בישראל. בנוסף, הדמוגרפים שותפים לדעה שהעם היהודי מצוי בירידה מספרית, כשיעור מתוך כלל האוכלוסייה העולמית, ירידה שסביר להניח כי תימשך.

עובדות אלו משפיעות על מצב הרוח היהודי – הן בקהילות התפוצה, שבהן היהודים מעוניינים לשמור על מעמדם כמיעוט מוערך ומשמעותי, והן בישראל, שבּה היהודים רוצים שמדינתם תישאר יהודית, לא רק בתואר אלא גם במונחים מספריים. יש יהודים שהנהגת הגדרת יהודיוּת רופפת יותר תקשה עליהם אידיאולוגית, ולהפך, יש כאלה שלהגדרות מחמירות יותר יהיו השלכות קשות על חייהם. ברור שאם מספר היהודים חשוב, הרי שגם ההגדרות שעל פיהן נקבע מספרם של היהודים חשובות. לפיכך, אנחנו עסוקים בספירה. אבל אחרי שאנו סופרים, פורצים לעיתים קרובות ויכוחים סוערים בקרב מעצבי מדיניות ודמוגרפים סביב הדיוק והיעילות של המחקרים הדמוגרפיים. ובמרבית המקרים, הוויכוחים נסבים סביב השאלה את מי סופרים, דהיינו, מה הם הקריטריונים לקביעה מי צריך ויכול להיספר כיהודי.

השלכות על “עמיוּת". הקבוצה שאיתה הפרט מזדהה וחוש האחריות הנובע מהזדהות זו מותווים על-ידי ההחלטה מי נחשב (ומי לא נחשב) כחלק מהעם היהודי. רוב היהודים מבינים שאיתורה של הגדרה יחידה, נוקשה ומחייבת ליהודיוּת עשוי להיות בלתי-אפשרי בעולמנו כיום. ובכל זאת, רבים עדיין מאמינים שניתן להגיע לרמה מסוימת של הבנה והסכמה. אחד המניעים האפשריים לחתור להבנה כזאת הוא ההכרה בכך שאם העולם היהודי יתפלג עד כדי כך שקבוצה יהודית אחת לא תוכל עוד להכיר בקבוצה יהודית אחרת כ"יהודית", התוצאה תהיה שסע בלתי-ניתן לאיחוי.

שסעים כאלה כבר התרחשו בתולדות העם היהודי, והם עשויים להתרחש שוב. עלולות להיות להם השלכות חמורות עוד יותר אם ההגדרה שתהיה מקובלת במדינה היהודית תתרחק מאוד מההגדרה המקובלת על יהודים לא-ישראלים. מצב זה עלול להוליד תהום רעיונית שלא ניתן לגשר עליה, בין המדינה היהודית לבין מחצית מהעם היהודי (אלא אם כן, כמובן, רוב יהודי התפוצות יהפכו לישראלים – וגם בתרחיש בלתי-סביר כזה, עדיין תישאל השאלה: איזה מן ה"יהודים" יהפכו לישראלים?).

מטרת הדיאלוג הייתה לנסות ולהבהיר כמה מההשלכות שיש למגמות העכשוויות על מדיניות, ולגבש המלצות על-סמך הדיונים עם קבוצות של יהודים מרחבי העולם, רבים מהם נושאים בתפקידים, מקצועיים או מנהיגותיים-התנדבותיים בקהילה. בהמשך הדו"ח מוקדשים פרקים ספציפיים להשלכות הממצאים שעלו מן הדיונים על כל אחד מהתחומים שהוזכרו בפרק זה.

הקודםהבא