הדיאלוג היהודי העולמי 2023 – ״אתגרי הקיטוב בקהילות היהודיות״ – מתייחס במישרין לסוגיית הקיטוב בתוך הקהילה היהודית. קיימנו 13 מפגשים סך הכול: 11 בצפון אמריקה, אחד בגרמניה ואחד בדרום אפריקה. לראשונה, נוסף על כנסי מנהיגות שהתקיימו בפדרציות רבות, קיימנו השנה גם מפגשי שיח עם קבוצות שכונסו בידי ארגונים מקדמי מדיניות, בכלל זה ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית – פרויקט נקסוס וג׳יי־סטריט. אפשר לסכם ולומר, אם כן, כי משתתפי ומשתתפות הדיאלוג היו מעט מבוגרים יותר ומעורבים יותר בסוגיות הנוגעות לישראל ולעם היהודי מאלו שהשתתפו בדיאלוג בשנים עברו. למרות זאת, המפגשים אפשרו לנו לחוש את הדופק בקרב קבוצת מנהיגוּת חשובה זו.

כמו בשנים האחרונות מאז התפרצות מגפת הקורונה, גם השנה התקיימו מפגשי הדיאלוג באמצעות ״זום״. הטכנולוגיה של ״זום״ אפשרה לנו להתפצל לקבוצות מיקוד קטנות. ניסיוננו לימד אותנו שלמשתתפים נוח יותר להביע את מחשבותיהם, חוויותיהם ורגשותיהם הפרטיים בקבוצות קטנות. במהלך הפרויקט נאספו שני סוגי נתונים – כמותיים ואיכותניים. כל המשתתפים מילאו סקר קצר ואחר כך נשאלו אותן שאלות או שאלות דומות בקבוצות הקטנות. הסקר המקוון שבוצע אינו מתיימר להיות מדגם מייצג של יהדות צפון אמריקה, ואפילו לא של היהודים המקושרים או המעורבים. ובכל זאת הוא מציע תמונה כללית, גם אם חלקית, של המשתתפים בפרויקט הדיאלוג. כך אנו יכולים להשוות את התשובות של כל קשת המשתתפים. בקבוצות המיקוד הקטנות יכלו המשתתפים להרחיב את תשובותיהם, להבהיר ולפרט ואף לרדת לדקויות.

247 איש ואישה השתתפו במפגשי הדיאלוג, בחלוקה שווה פחות או יותר בין שני המגדרים.² מבחינת גילים, 70% מן הקבוצה היו מעל גיל 46, ו־38% היו בני 65 או
יותר.³ מבחינת זרמים ביהדות, 33% הזדהו כקונסרבטיבים – יותר מפי שניים מן השיעור הארצי בארצות הברית. מתוכם 35% היו בני 65 או מבוגרים יותר. כך יצא שהגיל המתקדם יחסית של הקבוצה השפיע על הפיזור בזרמים. הקבוצה שיקפה את תפיסת העולם הליברלית של יהודי ארצות הברית: 39% הזדהו כליברלים ו־68% כליברלים או כנוטים לליברליות.⁴

המשתתפים המבוגרים יותר, בעיקר, הזדהו כליברלים (58% מתוך קבוצת הגיל 65+).
את מידת החיבור של המשתתפים לעולם היהודי ולישראל ניתן להסיק ממספר הפעמים שביקרו בישראל: 40% ביקרו בישראל יותר מעשר פעמים.

אז האם ״קבוצת מנהיגוּת״ זו חווה קיטוב; ואם כן – כיצד? ובכן, 97% דיווחו שהשיחות בנושא היהדות, העם היהודי וישראל גלשו לקיטוב. יתרה מזו, 73% דיווחו שהדיונים בנושא ישראל נטו לקוטביות יותר מנושאים אחרים.⁵ בקבוצות הקטנות ביקשנו מן המשתתפים לשתף בחוויותיהם האישיות מהשתתפותם בשיחות קשות בעלות אופי לעומתי. כמעט בכל קבוצה קטנה היו משתתפים שסיפרו כי הם הפסיקו לדבר עם בני משפחה וחברים קרובים בנושא ישראל בגלל המחלוקות על מדיניות הממשלה בעניינים שונים, או שהם נמנעים מלדון בנושא ישראל במפגשים משפחתיים או חברתיים או בהזדמנויות אחרות. עם זאת, משתתף מטורונטו הכריז ש״הסוגיות שיש בהן יותר פילוג וקיטוב הן ׳דוריות׳ ״. משתתפת מפאלם ביץ׳ סיפרה על מקרה שרב אפילו עצר בבית הכנסת שלו באמצעו דיון על ישראל.

גם כאשר שיחות מסוג זה לא הביאו לניתוק חברויות או מערכות יחסים אחרות, משתתפים תיארו אינטראקציות טעונות מאוד מבחינה רגשית סביב הנושאים הללו. בפאלם ביץ׳ דיווחה אישה כי היא יצאה מפגישה משום שהאנשים ״לא היו מוכנים להקשיב״.

חשוב לומר שהמחלוקות המתוארות השתרעו על פני קשת רחבה של השקפות אידאולוגיות ופוליטיות. כלומר, הן התקיימו בין הציונים מן המיינסטרים לבין יריבים קיצוניים יותר, הן מימין והן משמאל. מתחים נוצרו כאשר משתתפים דרשו להתחשב יותר במצב הפלסטינים ולסיים את השליטה בשטחי יהודה ושומרון ואת מפעל ההתנחלויות. בד בבד עלו מחלוקות אחרות מכיוון התומכים בימין. אחד הדוברים נזכר שביקש מבני שיחו הימנים שלא לקרוא לממשלת ישראל ״נאצים״ בהקשר של ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005.

כשנשאלו בסקר ״מה הכי קשה לך בשיחות הנוגעות לישראל היום?״, השיבו 40% (רוב יחסי): ״יותר ויותר אנשים טוענים שמי שחולקים עליהם הם בוגדים, לא־נאמנים, אנטי־ישראלים, אנטי־ציונים ואפילו אנטישמים״. השכיחות של תשובה זו מלמדת שהמשתתפים משתמשים בדיונים על ישראל לצורך הבניית זהות יהודית, על כל פנים ברמה הלא־רשמית, כלומר כדי לקבוע מיהו ״יהודי טוב״ ומי ״לא־נאמן״, ״אנטי־שראלי״ וכן הלאה. הבחנה זו קיבלה משנה תוקף בדיווחי המשתתפים על חוויותיהם האישיות. כמה משתתפים מג׳יי־סטריט דיווחו שהם הודרו מבתי הכנסת שלהם, או שהרגישו כל כך לא רצויים שם עד כי עזבו. משתתף אחד מג׳יי־סטריט סיפר שהוא מילא תפקיד חשוב ברמה הארצית בארגון יהודי גדול, ואחרי שהנהגת הארגון גילתה שהוא משתייך לג׳יי־סטריט, הוא הורחק מתפקידו. אישה אחרת דיווחה בכינוס של ג׳יי־סטריט שהיא הייתה פעילה בוועד היהודי האמריקאי (AJC) בקליבלנד, אבל כשסיפרה שהיא פעילה גם בג׳יי־סטריט, נאמר לה שהיא ״מפלגת את העם היהודי״.

ולא רק חברים בארגוני קידום מדיניות כמו ג׳יי־סטריט התלוננו על הדרה שכזאת (משתתף אחד מג׳יי־סטריט קרא לכך ״הגליה״ מן הקהילה). מנהל לשעבר של בית ספר יהודי בפאלם ביץ׳ סיפר שהוא הואשם ב״אנטי־ציונות״ משום שעבד עם אישה שמתחה ביקורת על ישראל. במילותיו: ״כל קבלה של שיח שאינו תומך בישראל באופן מלא זוכה לגינוי״.

נראה שההדרה המוסדית של יהודים בשל עמדותיהם בעניין ישראל מתבטאת בעיקר בהדרת אנשים מן השמאל בידי אנשים מן המרכז או הימין. עם זאת, הגדרת הגבולות בשאלה אילו גישות ואמירות נחשבות ״יהודיות לגיטימיות״ (קרי, משקפות גישות וערכים יהודיים אותנטיים) ואילו לא, קיימת גם בצד השמאלי של המפה, אך יותר באופן סמלי ולא־מוסדי. מספר ניכר של משתתפים מתחו ביקורת על ישראל בייחוד בסוגיות הכיבוש, ההתנחלויות ויחסה של המדינה לפלסטינים. מספר גדול אף יותר ביקרו את מאמציה של ממשלת הימין לבצע רפורמה משפטית. היו בהם אף שהדגישו כי האופי ה״אנטי־דמוקרטי״ של רפורמה זו, בדומה ל״כיבוש״, אינו עולה בקנה אחד עם ״ערכי היהדות״.
על השאלה אם לישראל ולארצות הברית יש ערכים משותפים השיבו 23% בשלילה. 60% מן המזדהים כליברלים נתנו תשובה זו, ושליש מן התשובות השליליות התקבלו במפגש הדיאלוג של ג׳יי־סטריט. גם אם נזכור שבידינו מדגם קטן מאוד של שמרנים מבחינה פוליטית, באופן כללי נראה שהליברלים חווים דה־לגיטימציה שלהם ושל עמדותיהם יותר מן השמרנים. 90% מן המשתתפים הליברלים ציינו שסוגיית ישראל יוצרת קיטוב יותר מכל נושא אחר. רק 63% מן השמרנים⁶ אמרו כך.57% מן הליברלים אמרו שהדבר הקשה ביותר בדיון על ישראל היום הוא שיריביהם מאשימים אותם בבגידה, בחוסר נאמנות, באנטי־ציונות ואפילו באנטישמיות. 16% בלבד מן השמרנים התלוננו על תיוג דומה.

אבל הסטטיסטיקה שאולי מסכמת יותר מכול את סוגיית הקיטוב היא זו: 59% מן המשתתפים אמרו שבגלל הקיטוב, יהודי התפוצות לא יוכלו להתלכד ולהתייצב כאיש אחד נגד התופעה המדאיגה של התגברות האנטישמיות. כבר ראינו בעבר כי היהודים הליברלים נוטים לזהות את האיום האנטישמי אחרת מן השמרנים (ראו דוח שיח יהודי עולמי 2020). גם כאן היהודים הליברלים הרגישו כך יותר מן השמרנים – 57% לעומת 42%. משתתפים אחדים אפילו העלו את האפשרות של פילוגים או שסעים דתיים רשמיים בתוך הקהילה היהודית.

פילוגים פנימיים בין יהודים קיימים זה דורות, אבל היום אנחנו עדים לפילוגים גוברים בחזית הדתית, ואלו מעמיקים את הבדלי ההשקפות הפוליטיות. הקהילה היהודית תהיה כנראה שונה מאוד בעוד חמישים שנה, שכן ההבדלים הדתיים הללו עשויים להוביל לכך שקבוצות שונות יראו זו את זו כאילו הן משתייכות לדת אחרת, ולא כשוכנות תחת קורת גג אחת.

תשובה דומה נוסחה במילים אלה:

סבורני שבסופו של דבר יהיה קרע כמו זה שהיה בין הנוצרים המוקדמים או השומרונים, כלומר שבסופו של דבר קבוצה או פלג של יהודים לא ייחשבו יהודים והם ינודו מן הקהילה בידי השאר. זה ייקָבע מן הסתם לפי מה שישראל תחליט שהוא הגבול בין יהודים ללא־יהודים. עקב זה, הקביעה מי זכאי להביע דעה ״מבפנים״ על מדיניותה של ישראל תזוז ימינה ולכיוון האורתודוקסים.⁷