משתתפי הדיאלוג ייחסו את הקיטוב למגוון סיבות. התשובה הנפוצה ביותר הייתה שקיטוב פוליטי ואידאולוגי הוא תופעה רווחת בעולם כולו שנובעת מכמה וכמה גורמים, בכללם האי־שוויון הכלכלי הקיצוני, ההסתעפות של אמצעי התקשורת והגודש של הרשתות החברתיות נושאות המסרים הטעונים. לדעתם של המשתתפים, הקהילה היהודית פועלת בתוך ההקשר החברתי־מדיני הרחב הזה של מגמות והתפתחויות מזיקות ביותר בארצות הברית, במדינות מערב אירופה ובישראל.
עוד גורמים שעלו בדברי המשתתפים הם בנימין נתניהו, ממשלת ישראל והימין באופן כללי. משתתפת אחת אמרה ש״סוגיית הכיבוש נמצאת בלב הקיטוב״, ואחרים האשימו באופן כללי יותר את ״בנימין נתניהו ומפלגות הימין״, או את ״ביבי והיהודים האמריקאים הימנים הפנאטים״. אחדים גם התייחסו לדבריו ולהתנהגותו של נתניהו באומרם כי הוא ״מפלג הרבה יותר מדי״ וכי ״ביבי מנצל את המתח הקיים למטרותיו״.
במידה מסוימת, האשמת הממשל הישראלי בדיבור מקטב, בייחוד בהתייחסויות ליהודי התפוצות, יש לה אחיזה במציאות. כך למשל, שר התקשורת שלמה קרעי האשים את קרן וקסנר ב״החדרת רעל״, וראש הממשלה בנימין נתניהו האשים את הקרן החדשה לישראל, שהמטה שלה נמצא בארצות הברית והיא מסתמכת על תמיכת יהודים אמריקאים, כי היא ״מקבלת מימון מגורמים עוינים לישראל״ ושואפת ״למחוק את הצביון היהודי של המדינה״. הוא אפילו קרא להקמת ועדת חקירה שתחקור את הקרן (נעיר כי ועדה כזאת לא הוקמה).11
אף כי רבים אימצו את הסברה הקודמת, המייחסת את הקיטוב לגורמים גלובליים, העמדה המאשימה את נתניהו ואת הימין נשמעה מפי רבים המזהים עצמם כליברלים, בייחוד מי שחוו הדרה מבתי כנסת ומארגונים יהודיים בנימוק שהם ״אינם יהודים דיים״ או ״נאמנים״ דיים. שתי הגישות משקפות את העובדה שאופיו של השיח בתוך הקהילה היהודית השתנה לחלוטין מזה שהיה מקובל לפני כמה עשורים. נוסף על הגורמים שהוזכרו לעיל – הקיטוב בעולם והסכסכנות מצד ממשלת ישראל – התחלנו להבין, כאשר הקשבנו לדיאלוג בכל המפגשים בקהילות ולאחר מכן כאשר בחנו את תוצאות השאלונים, שמתרחש כאן משהו עמוק יותר (שיוסבר להלן), שלדעתנו מחייב מחקר רציני וניטור התרחשויות בעתיד. דומה שהגיעה השעה להכיר בכך שהקיטוב המתחולל בישראל ובעולם היהודי מצביע על תהליכים עמוקים יותר בזהות היהודית הקולקטיבית.