הדיאלוג היהודי העולמי של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) לשנת 2023 בחן את הקיטוב הגובר והשיח המתלהם בתוך ישראל ובקהילות יהודיות בעולם, בייחוד במה שקשור למדיניות שנוקטת ממשלת ישראל בנושאים של פלורליזם דתי, האיזון בין מערכת המשפט לבין רשויות השלטון האחרות בישראל והניהול של שטחי יהודה ושומרון מאז 1967.
מחברים: ד"ר שלמה פישר וד"ר ג'ון רסקיי.
רכז פרויקט: יונתן סיידל
שני מפגשי דיאלוג התקיימו מחוץ לצפון אמריקה – אחד בגרמניה ואחד בדרום אפריקה, בשתיהן קהילות יהודיות בגודל בינוני: האוכלוסייה היהודית בגרמניה מונה כ־100 אלף נפש, ובדרום אפריקה כ־60 אלף. משתתפי שני המפגשים היו מן ההנהגה היהודית המקומית. מעניין שאף לא באחת משתי הקהילות דוּוח על קיטוב באותה מידה כמו בקהילות צפון אמריקה. תחת זאת צוינו שני קשיים: האחד, חיכוכים, ואפילו עימותים, עם הסביבה הלא־יהודית; והשני, תחושה של ריחוק, ואף אדישות, כלפי המחלוקות המציפות את הקהילות הגדולות בישראל ובצפון אמריקה.
הבעיה של עימות עם הסביבה הלא־יהודית הייתה נוכחת מאוד בשיחה עם קהילת דרום אפריקה. ממשלת דרום אפריקה, בראשות מפלגת הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), היא פרו־פלסטינית ללא סייג והיא ביקורתית מאוד כלפי ישראל. היא צמצמה את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל והורידה את השגרירות שלה בישראל למעמד של נציגות. אף על פי שיהודי דרום אפריקה השתתפו בעבר באופן פעיל במאבק נגד האפרטהייד, גרמו עוינות נוכחית זו ובעיות כלכליות ומדיניות נוספות המטרידות את המדינה לכך שהקהילה מתכנסת פנימה ונעשית אורתודוקסית יותר. בתוך ההקשר הזה, ולנוכח איומים חיצוניים, החיכוכים הפנימיים נחלשו והסולידריות הפנים־קהילתית התחזקה. בד בבד, רוב יהודי דרום אפריקה מרגישים רחוקים מן המחלוקות והמאבקים המתחוללים בישראל ובצפון אמריקה. הם היו רוצים להיות חלק מן העולם היהודי, אבל סדר היום שלו לא ממש רלוונטי להם.
מנהיגי הקהילה הגרמנית הביעו תחושות דומות. אחד המשתתפים אמר שבניגוד לקהילות צפון אמריקה, אצלם לא מתקיימים במסגרת הקהילה דיונים או ויכוחים על מדיניות ממשלת ישראל בסוגיות שונות. עם זאת, המשתתפים אמרו כי הם מושפעים ממה שישראל עושה, שכן הסביבה הלא־יהודית רואה בהם ״נציגים״ של ישראל ומצפה מהם ״לשאת באחריות״ למה שהיא עושה או לא עושה. מנקודת מבט זו, טוב תעשה ממשלת ישראל אם תקים מנגנון הערכה ודיווח למקבלי ההחלטות שלה על ההשפעה שיש לפעולותיה, או שעשויה להיות להן, על יהודי התפוצות. למרות זאת, בגלל המרחק, מנהיגי הקהילה מגרמניה דיווחו על אדישות מסוימת כלפי המאבקים הפנימיים בישראל בעת הזאת. היו בהם שסברו שטוב יהיה אם יינתנו להם משאבים אינטלקטואליים לקיום סדרת הרצאות שבהן תוסבר סערת הרפורמה המשפטית. הם היו שמחים לקבל הסבר על שני צידי המחלוקת ועל היתרונות והחסרונות של כל עמדה.
על אף מצב העניינים השונה, תשובות המשתתפים הלא־אמריקאים לשאלון היו דומות למדי לתשובות שהתקבלו בכנסים שארגנו הפדרציות האמריקאיות. ממצא זה היה מפתיע במקצת, היות שהם ציינו כי המחלוקות המעסיקות את היהודים באמריקה ובישראל רלוונטיות פחות בקהילות שלהם.
אנחנו רואים שתי דרכים אפשריות ליישוב הנתונים הללו, ושתיהן יכולות להשתלב זו עם זו ולחזק זו את זו. האחת היא שמשתתפי הדיאלוג הם מנהיגים בקהילה, וככאלה הם מודעים יותר למגמות ולהתפתחויות באמריקה ובישראל ומעורבים בהן יותר. השנייה היא שעקב החיכוכים והעימותים עם הסביבה הלא־יהודית, הרמוניה ותמימות דעים הן נורמות חיים בקהילות הללו. כפי שהסבירה משתתפת אחת מגרמניה: חשיפה של ויכוחים ומחלוקות במרחב הקהילתי הציבורי היא ״מעשה שלא ייעשה״. אבל כאשר הם מילאו את השאלון באופן פרטי ואנונימי, הם הרשו לעצמם לכתוב כי הם מודעים לקיטוב וכי הוא מדאיג אותם.
