האומנם מסורתים הם חמישית, שליש או יותר מהאוכלוסייה היהודית בישראל? 19% מהיהודים בישראל בוחרים בהגדרה זו באופן מוצהר, אולם קבוצה גדולה עוד יותר, המורכבת מ-21% של ״חילונים-קצת- מסורתים״ ומ-5% של ״דתיים-ליברלים״ נמצאת גם היא על הרצף המסורתי. כלומר, כמעט חצי מהציבור היהודי בישראל בורח משתי האורתודוקסיות שאפיינו את החברה הישראלית לאורך המאה העשרים: החילוניות הנוקשה והדתיות הנוקשה. את אותה זהות נוקשה הם מעדיפים עתה למתן בעזרת שם תואר מרכך – ״חילוני-קצת-מסורתי״, ״דתי-לייט״ או פשוט ״מסורתי״. במקרה זה נוצר מרחב מסורתי רחב, על-מגזרי או רב-מגזרי, הכולל עד כ-45% מהיהודים בישראל.
נתונים נוספים מאפשרים לאשש את הטענה שיהודים ישראלים מזדהים יותר עם המסורתיות כשם תואר מאשר כשם עצם. למשל, במחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שהתפרסם בשנת 2014 ועסק במגזר הדתי-לאומי, כ-24% מאלה ששייכו את עצמם למגזר זה הגדירו את עצמם מבחינה דתית כ מסורתים-דתיים, וכ-9% כ מסורתים לא-דתיים.4 הווה אומר, 33% מהדתיים-לאומיים שנשאלו תיארו את גישתם ליהדות כמסורתית, על אף שלא בחרו במסורתיות כשם עצם אלא בציונות הדתית. בסקר שנערך בשנת 2017 על ידי מכון דיאלוג נמצא גם הקשר ההפוך: כשליש מהמסורתים שייכו את עצמם לציונות-הדתית.5 נתונים מקבילים מתקבלים בסקרים הבוחנים לעומק את היחס של הציבור המכונה ״חילוני״ לתרבות היהודית ולפרקטיקות ואמונות דתיות שונות.6 חלק גדול ממנו נכנס בוודאי לתוך קורת-הגג ״מסורתי״.
יותר מסורתיות, פחות מסורתים
על אף שכל הסקרים מראים התחזקות של תפיסת עולם מסורתית בקרב הציבור הישראלי, הרי שהמסורתיות כהגדרה עצמית נמצאת בירידה מתמדת בעשור האחרון. ניתוח של המגמות הפנים-מסורתיות מראה שההיחלשות חלה בעיקר בקרב הגדירים את עצמם מסורתים-לא-דתיים (מ-28% ב-2002 ל-22% ב-2019), בעוד ששיעור המסורתים-דתיים נשאר יציב.
בחינה קפדנית יותר של הנתונים מגלה כי הזהות המסורתית חווה מוביליות גדולה, עם לא מעט מצטרפים ולא מעט פורשים ממנה. הסקר החברתי של הלמ״ס בשנת 2018 בחן את מידת המוביליות הדתית והראה שכמחצית בלבד ממי שגדל בבית מסורתי-דתי או מסורתי-לא-כל-כך-דתי ממשיך להזדהות עם בית גידולו. אולם, רוב התנודתיות היא בין ההגדרה ״מסורתי-דתי״ ובין ההגדרה ״מסורתי לא-כל-כך-דתי״.
יצירה של קטגוריה ״מסורתית״ המקבצת את שתי הקטגוריות הקודמות מגלה ש-68% ממי שגדל בבית מסורתי ממשיך באורח חיים זה, כאשר מיעוט ניכר פונה לאורח חיים חילוני (23%), ומיעוט קטן עוד יותר לאורח חיים דתי (6%) או חרדי (4%). לעומת זאת, כ-33% ממי שגדל בבית דתי מצטרף לאורח חיים המסורתי, לעומת 13% מהחילונים ו-3% מהחרדים.7 גם הפעם, בחינה מגדרית של הנתונים חושפת ששיעור הנשים שגדלו בבית מסורתי וממשיכות את אורח חיים זה (70%) גבוה יותר משיעור הגברים (66%). הנתונים מעידים על העמקת החילון, שכן הזליגה בין המגזרים היא לרוב לכיוון אורח חיים החילוני יותר. כפי שנראה להלן, זהו לרוב מעבר לחילוניות רכה ולא-אידאולוגית, השומרת על זיקה חזקה עם הזהות והמורשת היהודית.
על הקשר בין מסורתיות לעדתיות
למה ישנה ירידה מתמדת של המגדירים את עצמם ״ מסורתים״ בישראל? רוזנר ופוקס הציעו שפרדוקס זה קשור לכך שישראלים מרגישים פחות בנוח עם ההגדרה ״מסורתי״, כי היא נתפסת בעיניהם כעדתית ומיושנת.8
העדתיות משחקת בוודאי תפקיד חשוב בהגדרה העצמית כמסורתי. האם יש קשר מובהק בין מזרחיות למסורתיות? הסקר החברתי של הלמ״ס אינו בודק הגדרה עדתית וסוקר מוצא רק עבור מי שגדל בחו״ל או שאחד מהוריו גדלו בחו״ל. כך, למשל, על פי הסקר החברתי של 2020 כ-46% מהמגדירים את עצמם מסורתים הם בנים לאב ממוצא מזרחי (אפריקה או אסיה), כ-14% הם ממוצא אירופאי ו-41% נולדו לאב צבר. על פי סקר שנערך ב-2009 על ידי מרכז גוטמן, 70% מהמסורתים מגדירים את עצמם כמזרחים מבחינה עדתית.9
אולם, בסקר שנערך על ידי רוזנר ופוקס עשור לאחר מכן, שיעור המסורתים שמגדירים את עצמם מזרחים ירד ל-62%.10
לא רק ששיעור לא מבוטל של אשכנזים מגדירים את עצמם מסורתים, אלא ששיעור זה עולה עוד יותר בקרב המגדירים את עצמם חילוני-קצת-מסורתי (38% של לא-מזרחים ועוד כ-20% של מעורבים) ובקרב המגדירים את עצמם ״דתי-ליברלי״ (50% מזרחים, 17% מעורב ו-31% אשכנזים או רוסים). במקביל, לא מעט מזרחים מעדיפים גם הם הגדרה אחרת מאשר זו המסורתית. כך, בקרב החילונים קצת מסורתים 43% מגדירים את עצמם מזרחים, ושיעור זה מגיע ל-50% בקרב הדתיים-ליברלים.11
מבחינה עדתית ניתן אפוא לומר שיש בוודאי ייצוג יתר של אשכנזים בקטבים החילוני לחלוטין (54% לעומת 39% אשכנזים סה״כ בחברה הישראלית) והחרדי (58%), אך מזמן המסורתיות כבר איננה הנחלה הבלעדית של המזרחים. יתר על כן, נראה שלאשכנזים ומזרחים לא נוח עם התיוג ״מסורתי״ כשם עצם, אך קל להם יותר לאמץ אותו כשם תואר, לצד שיוך סוציולוגי אחר.
מסורתיות ומערכת החינוך
סיבה נוספת להיחלשות המסורתיות כהגדרה עצמית אוטונומית היא כמובן העובדה שברירת המחדל החינוכית בישראל היא בין בתי ספר ממלכתיים-דתיים לבתי ספר ממלכתיים חילוניים. על פי מחקר של אריאל פינקלשטיין עבור נאמני תורה ועבודה, על מדגם של מעל 100,000 תלמידים מסיימי תיכון בין השנים 1991–2018, כ-35% מההורים של מסיימי תיכון השייך לזרם ממלכתי הגדירו את עצמם כ מסורתים, וכ-21.2% בתיכון ממלכתי-דתי.12
לא רק שאין מוסדות חינוך מסורתים, אלא שהילד המסורתי, ובפרט זה הלומד בבית ספר ממ״ד, ייתקע שוב ושוב באמירות ביקורתיות מצד המחנכים ומערכת בית הספר על הזהות המסורתית. זו תתואר כזהות שהיא ביניימית ובהתהוות, שסופה לחילוניות או לדתיות.13 ובעוד שהורים דתיים וחילונים מקבלים סיוע לדרך החינוך שלהם במסגרת בית הספר, ההורים המסורתים יצטרכו לפעול לבדם, ועם מידה מסוימת של עימות עם מערכת החינוך הפורמלית, כדי שילדיהם ישמרו על הזהות של הוריהם.
מסורתיות ומוביליות חברתית
אבל האם רבים מעדיפים להתנער מהגדרה ״מסורתי״ רק בשל הקונוטציה העדתית שלה או בשל היעדר מוסדות? הנתונים חושפים לפחות סיבה אחת חשובה נוספת: יש קשר חזק בין מסורתיות לבין מעמד נמוך. רמת ההשכלה של מי שמצהיר על עצמו כמסורתי נמוכה משמעותית מזו של דתיים וחילונים. התעודה הכי גבוהה של 23% מהציבור המסורתי היא תעודת בגרות, בעוד ש-17% סיימו תואר ראשון ו-11% תואר שני. זאת לעומת 25% מהדתיים והחילונים שסיימו תואר ראשון, ו-18% תואר שני.14
הזיהוי בין מסורתיות למעמד נמוך משפיע כפליים על ההגדרה עצמית של הישראלים. עדיף מבחינה מעמדית להזדהות כדתי או חילוני, שני מגזרים הזוכים להון סימבולי רב. לכן, לא רק שחילונים ודתיים הקרובים בתפיסת עולמם למסורתיות יעדיפו להבדיל את עצמם ממנה, אלא שגם ילדים למשפחות מסורתיות יבחרו להתרחק ממנה כדי לשפר את סיכויָם למוביליות חברתית. כך, מהנתונים של הסקר החברתי עולה שרק 45% ממי שגדל בבית מסורתי ולמד תואר אקדמי ממשיך להגדיר את עצמו מסורתי. שיעור זה עולה ל-55% בקרב מי שלא למד תואר אקדמי.15 נתונים אלו יכולים להסביר גם את העובדה שבקרב המגדירים את עצמם ״דתיים-לאומיים״ כשליש טוענים גם כן שהם מנהלים אורח חיים מסורתי.16 כלומר, ההזדהות כלפי חוץ היא הכדאית ביותר – הציונית-דתית – בעוד וההזדהות כלפי פנים נותרת מסורתית.