בתקשורת, בקרב מפלגות הימין ובחלק מהשיח הציבורי, נדמה שישנו זיהוי ברור בין הציבור המסורתי ובין הימין הישראלי בכלל, ובפרט בינו ובין מפלגת הליכוד ובנות בריתה. בהתבסס על סקר מקיף של The Israel National Election Studies ממרץ 2021, שנעשה על מדגם של 1,816 נשאלים, ניתן לצייר תמונה מורכבת יותר. על פי הסקר 47% של המסורתים הלא-כל-כך-דתיים הצביעו למפלגת הליכוד, ושיעור זה עולה ל-55% בקרב מסורתים-דתיים. כלומר, כמחצית מהציבור המסורתי בישראל אכן בחר במפלגת הליכוד.
עם זאת, חצי מהציבור הזה לא בחר במפלגה זו ואף לא בהכרח בבנות-בריתה (״גוש הימין״). כך, כ-39% מהמסורתים הלא-כל-כך-דתיים ו-22% מהמסורתים הדתיים הצביעו למפלגת כחול-לבן (שייצגה אז את המחנה המתנגד להקמת ממשלה על ידי בנימין נתניהו ואיחדה לתוכה גם את מפלגת יש עתיד). בקרב כלל מצביעי הליכוד, הקבוצה הדומיננטית ביותר הייתה החילונית (כ-34% מהקולות) ולאחריה הקבוצה המסורתית-לא-כל-כך-דתית (כ-30%) והקבוצה המסורתית-דתית (כ-18%).17
מה ניתן ללמוד מייצוג היתר של מסורתים בקרב מצביעי הליכוד? הסבר נפוץ אך חסר כל עוגן מחקרי הוא שהמוצא האתני משחק תפקיד דרמטי בדפוסי ההצבעה, בשל הטינה ההיסטורית של המזרחים כלפי המפלגות המזוהות עם מפא״י. די להתבונן בנתונים שהבאנו לעיל כדי לראות שהמוצא האתני אינו יכול להיות הגורם המרכזי היחיד שמשפיע על דפוסי הצבעה, שכן קיים פער דרמטי בקרב הציבור המסורתי בהתאם למידת הדתיות. מסורתים-לא-כל-כך-דתיים מצביעים בשיעור משמעותי גם למפלגות מרכז-שמאל ושיעור זה יורד ל-22% בלבד בקרב מסורתים-דתיים. במחקר שהתפרסם ב-2022, מומי דהן מוכיח שעל אף שקיים פער עדתי בדפוסי הצבעה, פער זה נעלם לחלוטין כאשר מנטרלים את ההבדלים בהשכלה ובמידת הדתיות.18 במילים אחרות, בקרב קבוצות השייכות לאותו מילייה חברתי-כלכלי, אין הבדל בדפוסי הצבעה בין אשכנזים למזרחים.
כפי שראינו בפרק הראשן, עדיין קיים פער חברתי-כלכלי בין מסורתים לבין דתיים-לאומיים וחילונים, כאשר רמת ההשכלה נמוכה יותר בקרב הראשונים. את ייצוג היתר של המסורתים בקרב מצביעי הליכוד יש לתלות אפוא בפערים מתמשכים במצב החברתי-כלכלי של הציבור המסורתי. פערים אלה הולכים ומצטמצמים בקרב המצביעים הלא-כל-כך-דתיים, דבר שמוביל לתזוזה לעבר המפלגות שמאל-מרכז ובכך מקרב אותם לדפוסי ההצבעה של הציבור החילוני.